שו"ת מהרי"ט/א/פג

שו"ת מהרי"ט ‏ א פג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה נשאלתי בתותין הללו שמאכילי' העלי' שלהן לתולעי המשי אם מותר לעשות כן בשביעית הואיל ומאכל אדם הם ומפסידין אותו בלקיטת העלין הללו ושנינו בסוף פרק ד' מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית החרובין משישלשלו וכו' ושאר כל האילן משיוציא וכו' ופירש הרמב"ם ז"ל משיוציא משיתחילו בו העלין הירוקי' וכן פירש רש"י ז"ל בפרק מקום שנהגו משיוציאו תחלת העלין בימי ניסן וטעמא משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד ואע"פ שרבינו שמשון ז"ל פירש משיוציא פירי הוה ליה יחיד כנגד רבים. ועוד אף לפי דבריו רוב מה שמאכילין לצורך המשי הוא אחר שחנטו הפירות והרי הם מפסידין הפירות בידים שאפילו יניחו הפרי במקומו הואיל ונוטלין את העלין הפירות מתיבשין ונושרין ואין לומר דכיון דנהני' יותר באות' עלין לצורך המשי לא מיקרי הפסד כדאמרינן בסוף פרק החובל בלאו דלא תשחית דאמרי' אם היה מעול' בדמי' מותר לקוצצו דלא מיקרי השחתה וגבי בחלו ביני גופני קאמר רב יוסף זיל אייתו לי מקורייהו גופני מייתו דיקלי דיקלי לא מייתו גופני לא דמי דהכא במידי דאכיל' קדושה תליא דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה ואע"פ שמשתכר כפלים הפסד פירות שביעית מיקרי אע"פ שמשתכר במעות ואין להביא ראיה מדהותרה סיכה כדתנן בפרק שביעי לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן דסיכת אדם כשתיה חשיב כדתנן בפרק רבי עקיבא מנין לסיכה שהיא כשתי' בי"ה שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ואיתא נמי בפרק בתרא ביומא אבל שאר הנאות שהם בגופו של אדם אסירי דהא סיכת כלים אסורה כדתנן לקמן בההוא פרקא עור שטבל בשמן של שביעית רבי אליעזר אומר ידלק וחכמים אומרים יאכל כנגדו ומשנים קדמוניות נהגו היתר ומעולם לא נשמע מי שמחה בידם אלא שבשנה זו ערערו עליהם ת"ח בדבר.

ונראה לי שיש להורות היתר בענין זה מטעם שהאילנות הללו משעת נטיעתן אינה מיוחדים למאכל ולא לעשות פירות אלא נוטעין אותם מתחלה לצורך המשי ולא קרינן ביה לאכל' ולא להפסד הואיל ומתחילתן אינן עומדים לאכילה ואדרבא הפסד הוא להם אם היו מניחי' אות' לפירות לפי שהם משתכרין יותר ויותר בגידול המשי מן הפירות ולמה שה' מיוחדים שרי לאסתפוקי בהו דתנן בפרק ח' חשב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאזוב והקורנית אע"ג דמאכל אדם הוא כדתנן במעשרות פרק שלישי הסיא' והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבים ותנן כלל גדול אמרו במעשרו' כל שהוא אוכל ונשמ' אלמא מאכל הוא ומחשבה מועלת להפקיעם מידי שביעית כל שכן הכא דמתחילה אין נוטעין אותה אלא לכך ועוד מדתנן בשביעית ניתנה להדליק הנר ותניא בספרי תהי' אף להדלקת הנר וקשה לי דהא בסוף פרק רבי ישמעאל מפקי' מתהיה בהוויתו תהא שאחרון אחרון נתפס בשביעי' ונראה דהכא הכי דרי' תהיה כל תבואת' לאכול לשון עתיד כלומר כל המיוחד לאכילה ושמן מיוחד הוא להדליק כשם שמיוחד לאכילה וזו היא אכילתו וכן הכא כיון דמתחל' לכך נעש' לא מיקרי הפסד דפירות שביעי' ואע"פ שאח"כ מוכרין המשי ועושין ממנו סחור' אין לחוש בזה שהרי כבר נתבערו פירו' שביעי' מן העולם ונאכלו ופנים חדשות באו לכאן שהמשי גדל מן התולעים ואין לך דבר שנוהג בו קדושת שביעית אלא גוף הפרי עצמו או חילופיו אבל אחר שנתבער וכלה היאך יהיה במה שגדל על ידו קדושת שביעית וגדול' מזו אמרו בתרומות בפ' הזורע ספיחי שביעי' גדוליהן חולין כל שכן אלו שאינן גידולין ועוד צריך לדקדק דמה שמאכילים לתולעים אלו כמאכל בהמ' דמי שהרי מזונותיהם עלינו ומותר לתת להם מזונות בשבת כמ"ש בטור א"ח סי' שכ"ד ובזמ' שמאכילי' העלין לתולעי' עדיין אינו ראוי למאכל אדם אלא למאכל בהמ' וכי היכי דשרי ליתנו לפני בהמ' כך שרי ליתנו בפני התולעי' וצ"ע ואין לפקפ' מטעם שכשחותכין עלין הללו גדלים אחרים תחתיהם ואיכא משום זמורה ואותם העלים האחרים אע"פ שאינם ראוים למשי ראוים למאכל בהמ' שמאכילי' אותם לבהמתם ליתא דהואיל וכשגוזז עלין הללו אין כוונתו אלא לצורך עלין אלו שהוא נוטל אע"ג דממילא גדלי אחריני שרי כדאמרינן פי' זה בורר גבי עובדא דר"ש בן לקיש עם רבי שמעון בן יהוצדק ורבי חייא בר זרנוקי וכו' חזו חד דהוה קא מכסח וכו' יכול הוא לומר לעקל בית הבד אני צריך ושם כתבו התוס' מה בכך והרי משביח הוא את הכרם דהכי אמרינן בפרק כלל גדול הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצץ ומשום נוטע ותירצו דעביד ליה בענין דקשה לה והכא ודאי קש' לה דאין לך אדם דמפסיד הפירות בשביל העלין שיגדלו לאחר זמן ואפילו רשב"ל לא פליג עלייהו אלא מטעם דהלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אבל במילתא דמוכח שאין כוונתו אלא לצורך מה שקוצץ ולא חייש אמאי דגדלי אחר כך דודאי שרי דתנן בפרק רביעי המזנב בגפנים והקוצץ קנים רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח רבי עקיבא אומר קוצץ כדרכו אלמא כל שאינו מתכוין לכך אע"פ שגורם זימור שרי.

והוי יודע שאותה ששנינו מאימתי אין קוצצי' את האילן בשביעית אינה מתפרש' כלל אלא כדברי רבינו שמשון ז"ל דהיינו כל האילן משיוציא הפרי ומה שפירש רש"י ז"ל בפרק מקום שנהגו משיוציא העלין בימי ניסן וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ליתא דשאר אילנות דומיא דאותם המפורשים הם החרובין משישלשלו והגפנים משיגרעו והזתים משינצו דהיינו בפירות עצמן ואמרינן בירושלמי חרובין שלשולן הוא חוטרן כלומר היינו חנטה דשאר אילנות אלמא אזלינן בהו בתר חנטת הפירי ותו דבפרק כיצד מברכין בעי לאוקומי תלמודא הא דרב נחמן דאמר הני מתחלי דערלה אסיר דהוה ליה ככופרא לרבי יוסי דאמר הסמדר אסור מפני שהוא פרי ואתקיף רב שימי ובשאר אלני מיד מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעי' וכו' ושאר כל האילן משיוציא משמע דבשאר אילנות לא פליגו רבנן עלי' דר' יוסי ומשיוציאו מיקרי פרי דומיא דסמדר לרבי יוסי ועלין פשיטא דליכא מאן דאמר שהוא פרי ואם ביציאת עלין איירי מתניתין לא מייתי מינה תלמודא מידי ורש"י ז"ל כשהגיע לשם פירש' כן משיוציאו את הפרי ואף הרמב"ם ז"ל בחבורו חזר בו נמצא לפי זה דקודם יציאת הפרי ודאי מותר לקצץ את העלין ואף אחר יציאת הפרי מותר לקרטם בעלין ואע"פ שעל ידי כן הפירות מתיבשות ונושרות כדאמרי' בחולין דאלמלא עליא לא מתקיימו איתכליא אין בזה משום לאכלה ולא להפסד הואיל וגרמא הוא ואינם מפסידן ביד כדמוכח בירושלמי בפ"א הדין קינסתא דירקא מסקין לה לאגר' והיא יבש' מגרמ' כלומר שמאכל אדם הוא ואי איפשר להאכילה לבהמה אבל לאחר שיבש' ולא חזיא לאדם שרי ותו איתא בפרק תשיעי הפיגם והירבוזין וכו' ולא נמצא מאבד אוכלי בהמ' ומשני מאליהן הן אבודין ואותה ששנינו הדילועין שקיימן לזרע והוקשו לפני ר"ה ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית ואם לאו אסור לקיימן בשביעי' שפי' הרמב"ם ז"ל דהואיל והם מאכל אדם אסור להפסידו להשהותם לזריע' דלאכלה אמר רחמנא ליתא מתוך הירושלמי שהבאתי וכבר חזר בו בחבורו וכתב הטעם דאסור לקיימן משום ספיחים וכן עיקר אע"פ שדרך לפשח הענבים כמות שהם ובהם העלין והפרי יכול הוא לומר לפועל נכרי הבא לי עלין ואם הוא מביא לו הענפים כמו' שהן שלא לטרוח מותר דקבלנות הוא דומ' לקבלן נכרי שעושה מלאכתו בשבת לעצמו הוא ומותר.

והריני חוזר על עיקר משנתינו ששנינו מאימתי אין קוצצין את האילן בשביעית ומפרשין טעמא בפרק מקום שנהגו משום דהוי הפסד ולאכלה אמר רחמנא וכו' דקשיא לו דאמרינן בירושלמי לעיל בהך פירקא רבי יוסי בר חנינא בעי פגין מהו לעשות מהם מלוגמא מאח' שהוא אוכל בהם פתו בשדה אסור או מאחר שאינו מכניסה לתוך הבית יהא מותר ומדבעי' לן בפגין משביחלו הו"ל אוכל עראי שהרי הוא אוכל בהם פתו בשדה אלמא קודם שביחלו פשיטא ליה שמותר לעשות מהם מלוגמא אף על פי שהוא מפסידן מאכילה ומסיק דהכל מודין בשביעית שאינם אוכל כלומר ושרי לעשותם מלוגמא אלמא כל שאינו עכשיו ראוי לאכילה לא קרינן ביה לאכל' ולא להפסד דקרא לא מיירי אלא כשהוא ראוי לאכיל' והא דאין אוכלין פגין קודם שביחלו דרשי' בספרי תאכלו את תבואתה אינה נאכלת עד שתעשה תבוא' אבל לצורך אחר כל שעדיין אינם ראוים לאכיל' מותר. ויש לתרץ דדוקא ליהנות בהם בדברים שדרכו ליהנות מותר דדרשי' בפ' מקום שנהגו והיתה שבת הארץ לכם לכל צרכיכם ולאו הפסד היא הואיל ועכשיו אינו ראוי אלא לנו כשהוא ראוי לאכיל' אין עושין ממנו שאר צרכים דאז הוי הפסד אבל כשאינו ראוי לאכיל' לא הוי הפסד הילכך לקוץ את האילן שאין דרך הנאתן בכך ולא מתהני כלל ממה שמוציא האילן בשביעית ולא מתכוין אלא לעצים בהא ודאי דאסור כל היכא דחניט הפרי. והשתא בנ"ד הואיל ועדיין לא נראו הפירות לאכיל' מותר לעשות מהם דברים שהם ראויים להם כגון לאכילת תולעים אלו ולא קרינן לאכיל' ולא להפסד הואיל ועדיין אינם ראויים לאכיל' ומכל מקום אין אנו צריכין לזה שאפי' שהיו ראוים לאכיל' כבר הוכחנו שהואיל ואינו מיוחד אלא לזה מתחילה ולא לפירות מותר ומנהגן של ישראל תור' הוא הואיל ומימות אבותינו הגדולים נוחי נפש לא נשמע מי שמיחה בדבר וזקני העיר הזאת העידו לו על אבא מארי ז"ל ששאלוהו על הדבר והתיר וממילא ממה שלא מחה בידם כמו שהיה מוח' בידם על כמה עניני שביעית ודאי שלא חשש בזה כאות' שאמרו בהקומץ בתלמידו של רבי עקיבא שהי' קושר תפילין בלשונות של ארגמן ולא אמרו לו דבר איפשר אותו צדיק ראה תלמידו ולא מיח' בו וכהא דאמרי' בהניזקין ההוא אפוטרופא דהוה בשיבבותי' דריב"ל דהוי קמזבין ארעא וזבן תורי ולא אמר ליה ולא מידי סבר לה כרבי יוסי דתניא מימי לא קריתי לשורי שורי וכו' כלומר ממה שראינו שלא אמר ולא מידי למדנו שהוא מותר וסבר לה כרבי יוסי ותו בפרק קמא דע"ז בעי מיניה רשב"ל מרבי תנינא עטלוז' של עזה מהו אמר ליה לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל ונכרי ששפתו שתי קדרו' על פי כיר' אחד ולא חשו להם חכמים משום בשר נבל' וכו' אלמא מייתי מדלא מיחו בהם חכמים אבל קשה מהא דפרק אלו מגלחין דמפנין כלי פשתן במועד בעי לאיתויי בר הדיא ראי' דשרי דלדידי' חזי ליה ימה דטברי' דמפקי לה משכלי דמאני דכיתנ' בחולא דמועדא ומתקיף לה אביי מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי דילמא שלא ברצון חכמים עבדי ויש לומר שאני התם דמילתא דרבנן היא ומאחר שלא שמעו להם בראשונה לא חזרו ומיחו כאותה ששנינו במנחות פרק רבי ישמעאל אנשי יריחו היו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם חכמים והכי תנן בסוף פרק מקום שנהגו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידן אע"ג דאסירי אבל היכא דאיכא אסורא דאורייתא ודאי היו צריכים למחותו אי נמי שאני התם דנשים הוו אותן שהיו מכבסות דסתם כיבוס על ידי נשים הוא ולא היו שומעות לדברי חכמים ובנשים אפילו באיסורא דאורייתא אמרי' הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין כדאשכחן בפרק יום הכפורים גבי תוספת עינוי וכמ"ש התוספות שם אבל הכא דאיסורא דאורייתא הוא ואנשים הוו אם איתא דאיכא איסורא היה להם לחכמים למחות וכבר הסכמנו ההלכה אל המעשה שלא יהיה בדבר ספק והנרא' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זל"הה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף