שו"ת מהרי"ט/א/עד

שו"ת מהרי"ט ‏ א עד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דמשק.

שאלה ילמדנו רבינו מורה צדק על כתובה נכתבה בדמשק בשנת השכ"ד ליצירה ונכתב בה סכום הכל בין כתוב' ונדוניא ותוספת תשע מאות ואחד ושמנה פרחי זהב סולטניש שוה כל פרח מהם מ' חתיכות מהמטבע הנהוג היום בדמשק עוד כתוב למטה אחר חיתום הכתובה עוד נתרצה והוסיף לה סכום מאתים וששה מהפרחים הנז' ועכשיו באת לגבות כתובתה ובזה הזמן נתקלקלו המטבעות ועכשיו שוה כל פרח זהב סולטאני"ש ק"י חתיכות אם זה הדין להפר' בזה' סולטאני"ש כמו שכתוב בכתוב' או מטבעו' יורנו רבינו ושכרו כפול ומכופל.

תשובה שורת הדין אף אם לא פי' בכתובה זהב סולטאניש אלא שהיה כותב בה כ"כ קטעאש היכא שנשתנו הקאטאעש ופחתו ממשקלם חייב ליתן מאותם החתיכות שבאותו הזמן ופשיטא הוא בהגוזל קמא בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו פי' נפסל המטבע ועשו מטבע אחר גדול וכבד במשקל יותר מן הראשון א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ומסקנ' דשמעתין דאיזילי פירי מחמת טבעא אע"פ שהפרש הוא מועט מנכה לו לפי חשבון ואם הוסיפו על משקלו עד עשרה בתמניא אע"ג דלא זילי פירי מנכה לו ונותן לו שמנה ממטבעות החדשים שהם במשקל עשרה מן הראשוני' משום דקשבח לענין נסכא. וכתב הרי"ף ז"ל וה"ה למלוה את חבירו מטבע ופחתו ממנו הכל ענין אחד והראב"ד ז"ל כתב דדוקא בהוסיפו על המטבע הוא דאמרינן הכי משום דמחזי כריבית אבל בפחות לא ומסתבר' שלא אמרה הראב"ד ז"ל אלא כעין ההיא שיש שינוי בפירות ואין שינוי במטבע לענין נסכא ששיערו חכמים דעד עשרה בתמניא הוא דהוי שינוי שיכול להתיכם ולעשותם נסכא אבל בפחות מכאן אותו התוס' יפחת בחסרון ההיתוך ובשכ' הצורף כדכתב הרא"ש ז"ל אי נמי כשיש הפרש לענין נסכא דאין הפרש בפירו' לענין יוקרא וזולא דאע"ג דמצי מלוה למימר היאך אתה בא לפרוע לי שמנה מאלו בעד עשרה שנתתי לך שהרי כשאני רוצה ליקח בהם פירות אינם שוין אלא כשמנה הראשונים מכל מקום כיון דאית לית שבחא לענין נסכ' מחזי כריבית ועל זה כתב דלענין אם פחתו לא דיינין כי האי דינא שאם לא היה הפחת במשקל עד עשרה בתמניא אע"פ שהוקרו הפירות מחמת כן יכול לומר לו לא הפסדתיך שאפילו הייתי נותן לך מהמטבע הראשון היית צריך עכשיו להתיכו לעשותו נסכא והיית צריך להפסיד זה השיעור וגם אם היה הפחת כשיעור עשרה בתמניא דאיכא הפסדא לענין נסכא יכול לומר לו מאי אפסדתיך קח בהם פירות כשיעור מה שהיית לוקח במטבע הראשון דהא נשתנו הפירות מחמתם ודוקא בשהוסיפו הוא דאמרינן הך דינא משום דמחזי כריבית אבל דפחתו כיון דאיפשר בלא פסידא נותן לו ממטבע זה האחרון אך היכא דמכל מקום איכא פסידא כגון דאוקרו הפירות והיה התוספת יותר מכשיעור דמפסיד נמי לענין נסכא בהא ודאי מודה הראב"ד שנותן לו לפי חשבון מטבע הראשון תדע מדתלי טעמא דדוקא לענין הוסיפו הוא דאמרינן הכי משום דמחזי כריבית וכשיש הפרש במשקל ובפירו' פשיטא דרבית גמורה היא כמו הלוהו סלע ונותן לו חמשה דינרים וכבר תפסו כל הגדולים נוחי נפש כדברי הרי"ף ז"ל דלא שנא פחתו ולא שנא הוסיפו כי האי דינא דיינינן ליה וכן כתב הרמב"ם והרא"ש ז"ל בהלכותיו וכל האחרוני' ז"ל ולהריב"ש ז"ל בסימן קנ"ו מצאתי שכתב הדין כמ"ש אלא שאמר שאם המלך צוה בפירוש שכל אדם יקח הגרוע בערך היפה ושיוכל לפרוע חובותיו לפי ערך היוצא ודאי דינא דמלכותא דינא וכאן אין המל' גוז' שיעבו' בענין החובות כלום כלל ואף במה שגוזר שיעבור בזה שיקח אותו ויתנו בו פירות אשר בתחילה שאפי' היה גוזר לא היתה גזרתו מזה שכל מוכר מחשב ומוכר לפי מה שקנ' ואין הפרש בין הלוה מעות ממש לנותן לו פרקמטיא וזוקף עליו במטבעות או שמחזיר ומחייב עצמו בכ"כ מטבעות כמו שמייתו אדברי התוספות שם בהכותב בשמעתא קמייתא דהמלוה את חבירו על המטבע הילכך הדבר ברור שאפי' כתוב מטבעות של חתיכות כשיש הפרש בפי' ובמשקל נותן לו מהמעות הראשונות כל שכן בהפרש מרובה כזה שאחת מאותם המטבעות יפה שלשה מאלו כל שכן כשפי' בכתוב' בפרחי' זהב סולטאניש שהם דינרי זהב ואותם הדינרים לא נשתנו לעולם ולא פסלתם מלכות שלא פסלו אלא החתיכות שהדבר ברור שחייבים ליתן לאלמנה דינרי זהב שכתובים בכתובתה בין הכתובה בין הנדוניא והתוס' שקבל על עצמו ועשהו כעיקר הכתובה דתנאי כתובה ככתובה כדאמרינן בריש פרק אע"פ ולענין מנה ומאתים לעולם אזלינן בתר משקל הכסף כשיעור ששיערו חכמים מאתים זוז במנה של מדינה וכל זוז ט"ו שעורות כמו ששיער הרמב"ם ז"ל כסף צרוף ואם באת ליתן לה מאלו המטבעות הראשונים נמצאת פוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ולא אמרו בסוף כתובות גבי נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל דנותן לה מן המטבע הפחות שבהם אלא כשאין הפרש במשקל אלא דהני חריף טפי.

והרי שורת הדין כך היא ברור אבל מה אעשה שהרי הנהיגו חכמים ועשו מעשה בעיר הזאת שלא לפרוע לא חוב ולא כתובה בזהובים כזמן השטר ומחמת תקנה נגעו בה ולא מן הדין וזכורני בשני גדולי הדור זכרם לחיי עד הרב כמה"ר משה אלשיך זלה"ה ומורי הרב כמהר"ר שלמה חאגיש ז"ל דמרגלא בפומייהו זמנו של שטר מוכיח עליו שכתב שם מהמטבע הנהוג היום בדמשק וכיצד יתן לו מהמטבע הפחות הנהוג היום ומה שהיו נוהגים ובאים עד עתה לגבות כתובה ושטר החוב הישנים בעד כל זהוב שכתוב בשטר גרו"ש א' דרך בקשה וריצוי היו עושין כן שהיו חוששין להפסד היתומים וגם להפסד בעלי חובות כי מהזמן שינוי המטבעות ירדו בעלי בתים מנכסיהם מהפסד הסחורות. אבל מן הדין נראה לי שאין כח להפקיע זכות האשה ובעלי חובות אף אם היו עושים תקנה לכתחילה בהסכמת גדולי הדור וטובי הקהלות אף על פי שיש בידם לתקן שלא מן הדין כי הא דאמרי' בפרק השותפין רשאין בני העיר להסיע על קיצותן בטובי העיר וגבוליה שיש בידם להפקיע ממון כמו גדולי הדור כן כתב שם רבינו מאיר ז"ל מכל מקום זהו למה שכבר התנו מתחילה שכל העובר על הדבר יענש בכך וכך כההוא עובדא דהנהו טבחי וכן כתב המרדכי בשם רבינו תם ז"ל להסיע על קיצתן פי' היכא דכבר התנו ביניהם אבל אם לא התנו מתחילה אין כח בבני העיר להכריח לאחד מבני העיר למה שירצו וכתב עוד שם בסמוך מתשובת הר"ם ז"ל ששאלתם על ראשי הקהל שבאו לשנות ולהטיל מס על קרקע וכולי הא דאמרינן ולהסיע על קיצותן היינו קיצותן שנהגו כבר מקודם לכן או שהם עצמן באים לתקן תקנות מדעת כולם וכולי אבל לשנות שלא מדעת כולם במילתא דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי לאו מגדר מילתא היא ואין שומעין להם לעשות תקנ' לעצמם שלא כתורה ובתקנות חכמי אלגז"אייר שנעשו בזמן הריב"ש והוסדרו על יד הרב רבינו דוראן ז"ל שנעשו על פי רבנים מובהקי' ופקיעי כרבי אמי ורבי אסי ומצאתי כתוב בסופן והוצאנו מכלל זה מי שנשא קודם זה הזמן שאינו בכלל באלו התקנות וכתב עליה הרב כמה"ר דוראן ז"ל שהיתה הכוונה בזה לפי שהיו באות נשים נשואות משאר מקומות לכאן שהיו נשואות על פי תקנות אחרות שלא היה אפשר לשנות כלום בהם לפי שהיה זכות לאחד וחובה לאחד ואין זכין לו לאדם אלא מדעתו ורצונו ועוד לא תהא תקנה זו גדולה מתקנת רבנן בתראי בזמן רבנן סבוראי שהסכימו בשתי ישיבות וחתמו בעיזקתא דריש גלותא לגבות לכתובת האשה ובעל חוב ממטלטלי וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות אישות הרי שלא כתבו מקרקעי אגב מטלטלי אלא נשא סתם אם לא היה יודע בתקנתם של גאונים או שנסתפק לנו הדבר מתיישבין בדבר הרבה שאין כח בתקנה זו של גאונים לדון בה אף על פי שלא נתפרשה עד כאן כל שכן בדבר הזה אם לא שמה שפשט המנהג עד הנה דרך פשרה וריצוי היה ויניחו לנו במקומינו נהרא נהרא ופשטיה אבל במקומות אחרים הדבר ברור שנעמיד את הדבר על דין תורה ולא יגרע כח האשה אלא שתגבה כל כתובת' מהמטבע הראשון שבאותו הזמן והנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי הצעיר יוסף במהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף