שו"ת מהרי"ט/א/נט

שו"ת מהרי"ט ‏ א נט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בקושטאנדינא שנת השנ"ט.

שאלה פרק מפרקי ההסכמות שאם יד בעל המקום הנשרף או הנהרס תקצר ולא תשיג לשוב לבנותו ויצטרך למכרו או לבקש מי שיעזרהו ויתן בידו מעות לבנות וגם בעל החזקה מטה ידו ולא תשיג לעזר ולהועיל והיה כמחריש ונשאר המקום חרב ושמם ימים רבים עד שיתרעם בעל המקום מבעלי החזקות וימשך מזה היזק גדול לכלל הנה אז יורשה כל איש ישראל להחזיק במקום ההוא או לקנותו אלא שמחוייב לתת לבעל החזקה מה שיעריכו עליה הממונים וערך שוויו יהיה לפי ערכו בעת ההיא לא כפי מה שהי' שו' בתחיל' כי כל בנייניו והוצאות' אכלת' אש.

ושאל השואל אם אחר עבור ימים רבים שהיה בעל הקרקע מתרע' והתרו בו כמה פעמים ונשאר המקום שמם זה עשר שנים ובא אחר והחזיק בה מן הנכרי ונתן לו דמי' עליה וקבל' על עצמו למש' צ' שנה בתורת מוקטע' כמנה' ואח"כ נודע שקודם זה כב' חדשים מכר בעל המקום לאיש אחר אם זכה בקרק' הואיל והמוכר הב' לא קדם והלך ונתפשר הנכרי או דילמא שצריך שיעברו ימים רבים אחרים ביד זה הלוקח הב' שנתרש' גם הוא ולא בנה כדי שתהא מופקע' ממנו גם הוא.

תשובה נראה דמאחר שהמתקנין תלו הדבר בהמשך ימים רבים שנשאר המקום חרב והנכרי מתרעם ובעל החזקה היה כמחריש נמצא שחרשותו גרמה לו להפקיע את כחו ונתנה רשות ביד כל אדם שכל הקודם זכה הואיל ועברו שנים רבות אשר המקום שמם והנכרי צווח ומגזים והאיש ההוא משתא' מחרי' כבלע רשע ולא נזדרז למהר לתקן את הדבר ולרצות את הנכרי הרי הופקעה כחו לגמרי וכל הקודם בה זכה אפי' היה בא באותה שעה ובידו מעות לתקן ולרצות הנכרי ברצי כסף והוא צווח ואומר חזי דאתאי לא שמיה מתיא וכל הקודם אפי' בשעה והלך והחזי' מן הנכרי זכה ואין בעל החזקה יכול לסלקו בדמי' כלל שכן מוכיח לשון ההסכמ' שכתבו ונשאר המקום חרב ושמם ימים רבים עד שיתרעם בעל המקום מבעלי החזקות וימשך מזה היזק גדול לכלל כלומר שאיפשר שימשך הנה אז יורשה כל איש ישראל להחזיק במקום ההוא וכו' הנה החליטו את הדבר ונתנו רשות לכל אדם להחזיק ולא תלו את הדבר לומר אם אין בעל החזקה רוצ' להתפשר עם הנכרי ולרצותו כי שמא אע"פ שאין ידו משגת ילוה ויגאל או יגאל לחצאין וירצה את הנכרי בפחות מזה או יאמר יש לי רב ובידי לבנו' דאין ראיה ממה שמחזיקין אותו בחזקת שאין לו דיש מתרושש והון רב אלא מאחר שלא תקן את הדבר זה כמה שנים אבד את זכותו לגמרי ויש לנו ללמוד דעתם של החכמים נוחי נפש מתקני התקנ' מדבריהם שכתבו בפתח אמרותם וז"ל והואלנו להסיר תלונות אדוני הארץ הישמעאלים מעלינו האומרים שאנו מחליטים כח קרקעותיה' ולראות שרצוננו ליפות כחם כמו שנראה ברוב פרטי הסכמתינו זאת עכ"ל והדבר ברור שאם אחר עבור שנים רבות אשר המקום חרב ושמם עדיין היה לו לבעל החזקה תפיסת יד במקום לומר אני הוא הקודם ודאי כל אדם ימשוך ידו מלחזור ולהשתדל להתפשר עם הנכרי כי יאמר מה בצע כי אטריח את עצמי ואחרי זאת יקחנה מידי או יבא עלי בקטטות ומריבות לומר כי הוא רוצה לבנות שילוה מאחרים מאחיו ומרעהו ובהדי ארעא דתיגרא למה לי וכל אדם יברח ממנה כבורח מן הנחש ונמצא שאנו גורמין לעשות נכסי העכו"ם רטושי רטושין ויהיה סבה שיקומו יושבי הארץ כי תחרה אפם וקנאתם עלינו עד להשחית חלילה לזה תלו תקנתם בעבור ימים רבים אשר המקום חרב ושמם והגוי היה מתרעם ובעל החזקה לא נתעורר מאז לבנותה ולהקים הריסותי' מעתה נתנה רשות ביד כל אדם וכל הקודם זכה אפילו יבא אח"כ ויאמר כי הוא רוצה לבנות כי רב חילו וכי כביר מצאה ידו אין שומעין לו וכל הקודם לו אפי' בפסיע' אחת זכה ויש לנו ללמוד תקנתא מתקנתא שכיוצ' בדבר מצינו בתקנת סקריקו' ששנינו בהנזקין שתקנה ראשונה היתה שהלוקח מן הסקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל אם יש בידם ליקח הם קודמין לכל אדם וזה שאמרו בזמן שאין בידם ליקח ודאי דמיירי באותה שעה שהם באים לקנות מהנכרי שמכיון שבאותה שעה לא היה ביד' ליקח אע"פ שאחר זמן יאמרו הרי יש בידינו ודאי לא כל כמיניהו לסלוקינהו ותנן רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סקריקו' שנים עשר חדש כל הקודם לוקח ונותן לבעלים רביע ואמאי אכפל רבי להושיב ב"ד ולהמנות להפקיע כחן של בעלים לגמרי שאחר שנים עשר חדש לא יהא להם אפי' דין קדימה ודאי דמשום תקון העולם עשה כן שאם לעולם היה להם לבעלים תפיסת יד בקרקע מדין קדימה כ"ע ממנעי ולא מפכי בה בארעא ונמצאת הקרקע מופקעת ביד הנכרי לעולם לכך עמד והתקין שאם שהתה י"ב חדש בפני הסקריקון ולא קנו הבעלים הופקעה זכותם לגמרי שאפי' יש בידם ליקח כל הקודם לו זכה למדנו שאין תקנה שיהיו קופצים בני אדם ליקח אם לא בהפקעת זכות הבעלים לגמרי הלא דברים ק"ו אם משום תקנת קרקע שלא תהא מופקעת ביד העכו"ם עמדו והפקיעו כח הבעלים שהיה להם זכות בקרקע זה שהם הקודמים לכל אדם מחמת שהיתה שלהם מתחילה כאן שהוא מפני תקון העולם שלא תצא תקלה לכל ישראל ח"ו אינו דין שיפקיעו כח המחזיק הזוכה מכח תקנה ויעמידו הלוקח השני בחזקתו אי במקום סכנה לא תקינו להו רבנן שיהיה לו למחזיק שום זכות ויפוי כח בקרקע כלל אפי' דין קדימה אפילו אם העשיר אח"כ ויאמר אנא הא קאימנא לא צייתינן ליה וכיון שכן הוא מה כחו של לוקח שני שקנה מאת המחזיק יפה לא עדיף מגבר' דאתי מחמתיה ועוד למדנו משמועתינו שלא יהא לבעל הדין מקום להתלות ולומר כי זה שכתוב בהסכמה שאם יעברו ימים שנשאר המקום חרב זהו בזמן הבעלים הראשונים שנתנו חכמים לבעלים זמן בימים הרבים ההמה שיטרח וישתדל לבנות ואם ארכו לו הימים ונתרשל אבד את זכותו אבל בבוא עכשיו לוקח אחר שקנה קרקע ולא עברו ימים מועטים כי כוונתו היתה תיכף לבנות לא קנסינן ליה עד שיעברו ימים רבים אחרי' ברשותו של זה האחר והימים הראשונים יפלו הא ליתא שעיקר התקנה היתה לתועלת הנכרי בעל המקום שלא יתרעם יען ביתו אשר הוא חרב ואין חולה מהם אליו מה לי ביד בעלים הראשונים מה לי ביד בעלים האחרונים והרי תקנת סקריקון אם בעל הקרקע היה מוכר זכותו לאחר ואמר שלא נמנה שנים עשר חדש אלא משעה שלקחה האחרון הא ליתא דמתני' קתני אם שהתה בפני הסקריקון שנים עשר חדש משמע שכל ששהת' בידו של נכרי י"ב חדש אבד זכותו שאם הדבר תלוי בבעלים הכי הו"ל למתני אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל בזמן שיש בידם ליקח הם קודמין רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה י"ב חדש כל הקודם לוקח וזה ברור דאין הדבר תלוי שם אלא בששהתה שנים עשר חדש בידו של סקריקון יהיה בזמן הבעלים הראשונים או האחרונים כל שכן כאן שהתקנה היא משום הנכרי בעל הקרקע שאין טעם לחלק בין בעלים הראשונים לזה הלוק' שכל שלא קדם הלוקח השני והחזיק מן הנכרי אותו שקדמו זכה ועוד יש ללמוד שהופקעה כחן של בעלים לגמרי ואפילו דין קדימה אין להם אע"פ שיש בידם ליקח עכשיו בשעה שהלך זה ומחזיק ממה שלא הזקיקו מתקני התקנה לזה המחזיק שיקח כתב יד מממוני הזמן כי על פי הדברים האלה החזיק בקרקע ההוא למען יהיה לו לעדה שלא יאמר בעל החזקה היום או למחר אני היה בידי ליקח או כי יאמר שקר אתה אומר כי הנכרי לא היה מתרעם ואני לעולם הייתי מפוייס עמו והיתה כוונתו לבנות וגם מאחר שהדבר תלוי בזה שכתבו שימשך מזה הזק גדול לכלל היה ראוי שיתנו לו הממונים פתקא כי נתברר להם שאם לא היו מפייסים את הנכרי היה נמשך מזה היזק גדול ואנו רואים כי למעלה בקפיטולו השני כתבו שאם בעלי המקום גרשו את המחזיק מחמת שהיה מצער את הבעלים או שבא עליהם בעקיפין ולא היה רוצה לפרוע השכירות ומעביר' עד ששה חדשים או סבה אחרת ממעשיו הרעים הרי אבד זכותו לחלוטין וכל הקודם זכה והתנו שכל אלה העניינים צריך שיתבררו אצל ממוני הזמן והם יתנו כתב גזרתם ורשותם ביד המחזיק החדש וזולת כתב ידם לא יורשה שום בר ישראל להפקיע זכות חבירו וחזקתו וכאן בקאפיטולי זה לא הצריכו למחזיק שיקח כתב מהממוני' יען כי ראו שהיה נמשך היזק גדול אם היו מזקיקין אותו לכך שאם אתה מטריחו למחזיק בהולכ' וחזרה אף הוא פורש וממנע ולא עביד לכך נתנו לו רשות ואמרו אז יורשה כל איש ישראל להחזיק במקום ההוא ואח"כ אם יצטרך יברר הדבר איך הוא אמת שעברו כמה ימים ושנים אשר המקום חרב והנכרי היה מתרעם ואם כנים הדברים יעמידוהו על חזקתו והואיל ולא רצו המתקנים להזקיקו אפילו לקחת פתקא מהממונים על הדברים האלה דילמא משום הכי ממנע מכאן אתה למד שאף דין קדימה הפקיעו ממנו כי היכי דנקפצו עליה אינשי וראיה מדאמרי' בפ' המקבל לכרגא ולמזוני ולקבורה לית בה משום דינא דבר מצרא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא ופי' רש"י וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר המלך וכן משום חסרון מזונות ולבזיון המת כ"ש דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי ע"כ ונהי דלא משהינן מילתא לאודועי אבל אם בא האיש וצרור כספו בידו ואומר הריני לוקח אמאי לא יהבי' ליה מדינ' דבר מצר' אלא ע"כ טעמא כי היכי דנקפצו אינשי עלה וכאן בעניני התקנות האלה פתקת הממונים היא כעין אכרזתא בנכס' דיתמי שכן כתבו למעלה כי בזול' כתב ידם לא יורשה שום בר ישראל להפקיע זכות חבירו אע"פ שיביא עדים על כך אם לא נתברר הדבר אצל ממוני החזקות וכאן לא העמידו דבריהם במקו' תקלה ואמרו שיורשה כל איש ישראל להחזי' ולא משהו ליה עד שיקח פתקא גם לא נשהא אותו עד שיבקש בעל החזקה מעות ועד שיודיעוהו שזה רוצה להחזיק ויעיד עליו עדים כי שמא ידחנו מיום אל יום לומר מחר אבנה או מחרתו עד שנמנע זה והולך לו אלא נתנו למחזיק זכות גמורה להחזיק אע"פ שיהיה ביד הבעלי' ליקח ועוד אני אומר שאפי' אם הדבר הזה לא היה מבורר יפה והיה הדבר מסופק זה הקרקע בחזקת מי היא שלא פורש ענין זה בתקנה לעולם יש לנו לזכות לזה האחרון יותר מן הראשון מה טעם שזה קנה קנין גמור מן התורה והראשון אינו בא אלא מכח תקנת חכמי' דמן התורה מה כחו יפה בקרקע זה של עכו"ם הרי היה יכול להוציאו בכל זמן שירצ' אבל זה האחרון שקנה ונתן סך מעות בתור' מוקטע' על ק' שנה והורי' השכירו' שהיה עשרת אלפי' לבנים לשנה בשלשה אלפים ומכירה לשני' היא וזכה בקרק' בדיני האומו' ובדין התורה ויש לו קנין בגוף הקרקע שהרי אין המשכי' יכול להפקיע את כחו במכיר' ולא בהקד' כדאמר' בפ' אע"פ שד' זו שמשכנתי לך לכשאפדנ' ממך תקדוש משמע דבעודה ממושכנ' אינו יכול להקדיש ופי' שם התוס' מה בין זו לההיא דאמרי' בפ' האומר משקלי הקדישו משכי' הדר בו מעל' שכר להקדש יעויין שם ובפ' השותפין תנן המודר הנאה מחבירו והיה לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם אין לו בהם תפיסת יד מותר הילכ' זה מחזי' האחרון זכה ואין להוציאו מחזקתו אלא בראי' ברורה והא מילת' דמי למה שכתב הרא"ש ז"ל גבי זבין מאה ושוי מאתן דכשיש ספק בין המצרן והלוקח לעולם על המצרן להביא ראיה משום שהלוקח זוכה מן הדין והמצרן מתקנתא דרבנן גרידא אע"ג דהתם איכא טעמא רבה דסוף סוף ארעא למיקם ברשות' דמצרן קיימא כ"ש כאן שהספק הוא על עיקר הדבר מי זכה בקניית הקרקע שנאמר העמד מקח על חזקתו ומספק אתה בא לבטלו אל תבטלנו מספק שהראשון המחזיק כבר אבד חזקתו כיון שעברו ימים רבים ולא נשאר לנו ספק אלא אם עדיין נשתייר לו דין קדימה מדרבנן כעין דינא דבר מצרא וכיוצא בזו מצאנו בירושלמי בהנזקין הביאה הר"ן ז"ל גבי סקריקון הם אומרים בידינו ליקח והלקוחות אומרי' לא היה בידכם ליקח א"ר יוסי לעול' השדה בחזק' הלקוחות שהמ"עה ואמר שהלשון הזה הביאה הרשב"א ז"ל בתשובה הרי כאן שהעמידו הקרקע בחזקת הלקוחות אע"פ שזכות שנתנו להם חכמים לבעלים קדמה לזכות' של לקוחות שהרי נתנו להם זכות שהם קודמים לכל אדם ושכל הלוקח מהנכרי יתן להם רביע לא אמרי' ארעא בחזקת בעלי' קיימא ולא נפקא מידייהו עד שיתברר שלא היה בידם ליקח אלא אמרי' כיון דמן הדין קנה הסקריקון קנין גמור ארעא בחזקת הסקריקון היא ולקוחות הבאים מכחו הן כיוצא בו אע"פ שהיה צד לומר שם דכיון דארעא מעיקרא דישראל היא וכשיצתה מרשותו לרשות הנכרי לא נפקא מרשותיה לגמרי ואכתי פש גביה ההוא שייורא דהוא קודם לכל אדם וגם שהלוקח מחזיר לבעלים רביע נמצא דלענין זה לא יצתה מרשותו לעולם ואע"פ כן לא חשו להכי אלא כיון דסקריקון קנה קנין גמור מן התורה מוקמינן ארעא בחזקת הלקוחות אע"פ שזכותן של בעלים קדמה הואיל ואין זכותן אלא מתקנתא דרבנן כ"ש כאן דאדרב' ארעא מעיקרא בחזקת הנכרי היתה ורבנן הוא דאפקיעו כחו ועבוד תקנה שזה הישראל יהיה קודם לכל אדם זה הלוקח שלקח מן הנכרי אין מוציאין ממנו אלא בדבר הברור והיה נר' לומר דדמי הא מילתא להא דאמרינן בהחול' אמתני' דשומר' יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים מתה נכסים בחזקתן וכו' ומוקי לה רבה שנפלו כשהיא נשואה וזיקת נשואה עושה ספק נשואה רישא דאיהו קיימא הוי הבעל לגבי האשה בספ' ואיהי ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ופי' רש"י וכן התוס' דלהכי קרינן לה לאשה ודאי לפי שהקרן שלה ולא דמי להא דתנן בריש מציעא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי דנוטל רביע ולא אמרינן הוי זה ודאי דממה נפשך יש לו החצי וזה ספק במחצה האחרת ואין ספק מוציא מידי ודאי אע"פ שרצה לפרש כעין זו בשמעתא דלעיל בהחול' גבי ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא לומר דקרי' בהכי ספק וודאי כיון דממה נפשך יש לו לאחר חלק בה כבר הקשו עליה התוס' משמעת' דבסמוך ומההיא דמציע' אבל זו אינה דומה דהכא אין לבעל חלק כלל בגוף הקרקע אלא כל הגוף לאשה הילכך קרי' ליה ודאי ויבם ספק ומינה נוכיח לנדון שלפנינו שנדון את הנכרי בעל הקרקע עם זה המחזיק כדין ספק ודאי לפי שהעכו"ם גוף הקרקע שלו לכל מילי וגם השכירות ואין למחזיק הזה זכות אלא במותר שווי השכירות ששוה יותר ממה שהוא פורע לנכרי ואף בזה לא הופקעה כחו אלא לאחר שנכנס ישראל לתוכה ואיהו מרא קמא וכיון שיש עכשיו ספק אם יש לו זכות לזה המחזיק אם לאו הו"ל בעל הקרקע ודאי והמחזיק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכיון שכן אף הלוקח השני הבא מחמת הנכרי כיוצא בו הוא כ"ש דבלאו הך טענה זו שאנו מסתפקין בה אם אבד המחזיק את זכותו אם לאו אלא שהיה מוחזק כשא' בעלי החזקות זה הלוקח שהלך ולקח הקרקע בתור' מוקטע' ונתן מעות והוריד השכירות שהיה עשרת אלפים לשנה והעמידו בשלש אלפים יש לו קנין גמור לענין שיה' הוא במקום הנכרי ויפרע לו המחזיק עשרת אלפים לקונה האחרון והוא יפרע לנכרי שלשת אלפים נמצא דממה נפשך יש לו קנין בגופה של קרקע ואין בעל החזקה יכול לסלק בדמים אפי' אם היה מוחזק בודאי עכשיו שאנו מסתפקין אם יכול לסלק את המחזיק בדמים אלו דייני' ליה בספק וודאי דאין ספק מוציא מידי ודאי כ"ש שאין הדבר ספק כפי מה שכתבנו לעיל שמוכיח שרצו המתקנים ליפות כחו של נכרי בזה שלא ישאר המקום חרב ושמם ורצו להפקי' כח המחזי' לגמרי שכל הקודם בה זכה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי יוסף בכהמר"ר משה מטראני זלה"ה.

שוב ראיתי בנוסח הירושלמי בדפוס כתו' השדה בחזקת הבעלים וצריך עיון על השיטה האמיתית.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף