שו"ת מהרי"ט/א/כג

שו"ת מהרי"ט ‏ א כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סוגייא דפרק איזהו נשך את ונוולא אחי):

שאלה פרק הרבית גרסי' ההיא אתתא דאמר' ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריביי אזל זבן לה אמר ליה אי הוו לי זוזי מהדר' ניהל' אמר ליה את ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי סמכה דעתיה ולא גמר הדרא ארעא פירי מאי ומסיק התם תלמודא רבינא עבד עובדא וחשיב ואפיק פירי וקי"ל כוותיה דרבינא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם שכל שלא גמר בדעתו למכור לחלוטין לא הוו זביני אלא הלואה והויא לה רבית קצוצה והדרא ארעא והדרי פירי וזו אע"ג דאתתא דקניא לא אמרה לה מידי אלא השליח הוא שאמר למוכ' את ונוולא אחי כל שיש קצת גילוי סמכה דעתו ואעפ"י שלא אמר לו להדיא שתחזיר לו הקרקע אלא שאמר שהוא והיא אחים וקרובים הם ואיני מכניס עצמי ביניכ'. וכמו שפי' הרשב"א ז"ל (לענין הבתים שמוכרים בזמננו או משכונות זהב וכסף שהדבר ידוע שאמתי שירצה הלה יחזור את מעות ולוקח את שלו רבית קצוצה היא) כל שיש שום גילוי למוכ' שאיפשר שסמכ' דעתו הדרא ארעא והדרי פירי כרבית של תור' ומינה לאלו המכירות הנהגות בזמננו זה בין בבתי' בין במשכונות זהב וכסף שהדבר ידוע שאימתי שירצה הלוה יחזיר את מעותיו ולוקח את שלו שזו היא רבית של תורה ויוצאה בדיינים שא"א בלא גלוי דעת אם כסף הריוח ט"ו למאה או כ' למאה במשך הזמן לחדשיו יבקר אין נשך ותרבי' גדולה מזו וכי את ונוולא אחי והדברי' ק"ו לשיטת התוספת ז"ל שסוברי' דהא דרבינא אפי' ארעא ואפיק פירי לאו משום דס"ל דבכה"ג הויא רבי' קצוצה רבינא גופיה ס"ל במשכנתא בלא נכיתא אין מחזירין ממלוה ללוה אלא טעמא דרבינא משום דהוי' מחיל' בטעות הכא נמי הדרי פירי מטעם מחילה בטעות דהא זביני אינון ולא הלואה אף אם לא יהיה מטעם רבי' ועוד נר' דע"כ לא קאמר רבינא דמשכנתא בלא נכיתא אין מחזירין אלא בשדה וכדפי' רש"י ז"ל שם דכיון דזמנין שאין עושין פירות שהכרמים לוקים לא הויא רבית קצוצה אבל כגון משכונות אלו של הבתים שפירותיו מצויין תדיר מודה הוא דהויא לה רבית של תורה וסבר' זו גדולה ורחבה היא מגאונים וגדולים הביאה הרמב"ם ז"ל בפ"ו נמצא דאף לדברי התוספות שהעמידו הא דרבינא מטעם מחילה בטעות ולא מטעם רבית היינו משום דהתם מיירי בארעא דכל כי האי ס"ל לרבינא דלא הוי אלא אבק רבית אבל בבתים כעי' אלו רבית של תורה רביעא עלוי כאריה ויוצאה בדיינים ואין לטעות מלשון הרמב"ם שבפ"ו וז"ל אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות אני אחזיר לך קרקע זה מותר והלוקח אוכל פירות עד שיחזיר מעותיו ע"כ חדא ששם אינו או' לו אלא אם יהיו לו מעות שיחזירם אבל אם ימות לא יחזיר ליורשיו וכדמוכח בגמ' דאמרי' מאן תנא דלא כר' יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר ומ"ה הויא לה צד א' ברבית דשמא ימות ותהיה חלוטה לו וכיון דגמרי להקנות אם ימות משמע דלאו משום דסמכה דעתיה אלא גמר ומקנה אף בחיים ועוד דהתם לא היתה כוונת מוכר ולוקח אלא למכירה גמורה בתחילה אלא שהלוק' מדעתו אמר לו כך אבל לא שהיה נכר מדעתו של מוכר שהוא סומך על כך או שרצונו בכך ויכול הוא לחזור בו דפטומי מילי הוא דהכי דייק אלישנ' ריש' דלא א"ל מדעתיה סיפא דא"ל מדעתיה כפי הנר' מדברי הרמב"ם ז"ל שאמ' לו הלוקח מדעתו כלו' לא שהכיר בדעתו של מוכר שרצונו בכך דהכי מסי' בסמוך טעמי' דאמר לי בדעתיה וכו' אבל כאן שקוד' המכר מבררים בניה' כל הדברים בפי' ומעיקרא משכנתא קרו לה ובתר הכי משכנתא קרו לה איני רואה מקו' לומר שבשביל שבשעת גמר המכר נעשה סתם הויא לה זבוני כ"ש בענין משכונות הזהב והכסף שמחשבי' כל הריוח כפי הזמן והכל כפי הזמן בדקדוק גמור שאין המכירה מועילה כלום ואין זה אלא סמיות עינים עוד אני אומר בענין הבתים כל שהיתה תחילה בדרך הלואה שהעדי' מעידים שלא הוצרך אלא ללות אע"פ שאי היתה המכירה גמורה מראש ועד סוף ולא הוזכר כל חזרה כיון שכל המכירות הנהוגו' הם כענין זה אף מה שבסתם סתמן כפירושן ואנן סהדי שע"ד כן היתה המכירה דאומדנ' דמוכח הוא שאין אדם מוכר בית שוה מאתים במנה ובפרט ביתו שהוא דר בה וחוזר ומשכירה הימנו ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר' יהודה בפ' המוכר את הספינה דאין הדמים מוכיחין דבכדי שאין הדעת טועה אימור מתנה יהיב ליה התם היינו לפי שאין לנו במה לתלות דהא רובא דעלמא קרו ליה לצמדא צמדא ולבקר בקר ואע"ג דאיכא פורתא דקרו ליה לבקר צמדא מ"מ הו"ל לפרושי שדרך התגרי' לברר כל לשון שיש בו ספק הילכך ע"כ אימור מתנה יהיב ליה אבל הכא ליכא למימר הכי דמשום אריא דאיסורא דרביעא עליה לא בעי לפרושי לסבור שהותר רבית בכך ומה לו לעשות ולא עשה ותורת אמת אשר כל דרכיה דרכי נועם תפר מחשבו' ערומים ולא תעשינ' ידיה' תושי' וגדולה מזו אמרו פ' המקב' גבי דינא דבר מצרא זבן גריו' דארע' במציעתא דארעא חזינן אי עידית היא משום עידית זבן אי זבורית היא משום זבורית זבן אי לאו הערמה היא ומסלקינן ליה מיניה ואם אמרו בתקנ' חכמים שהוא משום ועשית הישר והטוב לא כ"ש שנא' במי שרוצה לעקש את הישרה לעבור על גזרת מלך בנשך ותרבית גמורה הכהתל באנוש יהתלו בו גם בהנהו תורי דגנבו עכו"ם ונגחי והדרי להו למרייהו אמרי' הערמה אתעביד בהו וקנסי' להו וכו' ובמתנה דבית חורון תנן בסוף פ' השותפין כל מתנה שאינה שאם הקדישה מקודשת אינה מתנה ואמרו בירושלמי כיני מתני' כל מתנה של הערמה לאו כלום היא ועל כיוצא בזה אני אומר מי שהבחין בין טפ' של בכור לטפה שאינה של בכור עתיד ליפרע ממסתי' עצה והיה במחש' מעשיה' וכבר העידו לי שא"א הרב ז"ל עשה מעשה בכיוצא כמה פעמים במכירה שרצה הקונה לעמוד במקחו והוציא בלעו מפיו והחזיר קרקע לבעליו ונ"ל ששורת הדין עשה אחר שהעידו העדים שלמשכן היה צריך אלא של התר הדבר עשו דרך מכר אע"פ שלא פי' בשעת המכר על דעת כן מכר וכמו שכ' מהר"ם בתשובה הביאה המרדכי בפ' גט פשוט בקונה קרקעות בשם אחרים כדי שלא תגבה אשתו כתובתה צלל במים אדירים והעלה בידו חרס ומכי אודע לסהדי הרי הקרקע בחזקתו אע"פ שנכתב בשם אחרים ואשה גובה מהם ולא מצינו התר זו בגמ' ולא בפוסקי' ותדע דבאתרא דמסלקי לא משכחינן משכנתא אלא בנכיתא ואי צורבא מרבנן הוא דלא אכיל בנכיתא לא ליכול כלל אע"ג דסתמא לקח לו השדה ונתן את הדמי' ולא התנה שיסלקנו כל זמן שירצה כיון דאתרא דמסלקי הוא סתם כדפריש אבל בדבר השכירות לא שמעתי שהוציא במכירות הללו אבל מה יעשו גדולי הדור שאין דורן דומה יפה ואני הנלע"ד כתבתי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף