שו"ת מהרי"ט/א/ה

שו"ת מהרי"ט ‏ א ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה (ראובן שהדיר הנאה משמעון אם מות' ליטול פרס מכיס הצבור מפני מעותיו של שמעון ותשוב' הר"שבץ ז"ל על זה) ראובן חכם ודיין העיר ונותנין לו בני העיר פרס מכיס של צדקה מהנדבות ומהמצו' ולפעמים כשיצטרך לתת לחלק לעניים ולקופ' בחגי' ובמועדים גובין מס מבני העיר כל א' כפי עריכתו ויהי היו' עשיר אחד דבר כנגד החכם בקושי והקפיד החכם ונדר הנאה ממנו יורינו רבינו אם מותר החכם ליטול הפרס שלו מכי' הצבור מפני מעותיו של אותו עשיר שנותן לכיס של צדקה או חלקו במס הנופ' לכיס של צדקה ונהנה הוא החכ' משלו.

תשובה ראיתי זה תשוב' לרב מהר"ר שב"ץ ז"ל ראובן שהיה חבר עיר ומקבל פרס מן הקהל ונדר הנאה משמעון א' מיחידי הקהל וגם שמעון הדירו מנכסיו נשאל הרב ז"ל סי' קל"ה על זה אם יכולין הקהל לתבוע ממנו חלק פרס ראובן והשיב הוא ז"ל שאסור לתת יותר ממה שהיו פוסקי' אותו בפרס של אחרים דהא מטי ליה הנאה לראובן מיניה וגם טענת הממונים שיתנו מעות שמעון לאחרים אינה טענה כל זמן שלא חלקו המעות והוי' לה כחצר השותפין דהמודר הנאה בא' מהם אסו' ליכנס בתוכה וכו' ויש לי לדון דכיון דהני מעות לא ברירי למי הם. (יוכיח על ענין הנ"ל דיכול ראובן ליקח אם יתן שמעון סתם דלא חשיבי נכסי שמעון כיון דשוב אינו חוזרים לו). ואיפשר ליתנ' לאחרים יכול הוא שמעון ליתן סתם ויכול ראובן ליקח שכיון ששמעון כבר נתנם ושוב אינם חוזרים לו א"כ הרי אינם נכסי שמעון ויכול הוא ליהנות מהם כמו ששנינו היו באים בדרך וכו' אין אחר עמו מניח על הסלע ואומר הרי הם מופקרים לכל מי שירצה והלה נוטל ואוכל דכיון שזה הפקיע עצמו מהם אינם נכסיו שוב ויכול הלה ליהנות מהם ואף ע"ג דהתם שעת הדחק הוא שאין לו מה יאכל אבל אי לאו הכי לא הוה שרי כה"ג היינו משום שאין אחר עמו ומוכחא שאין המתנה אלא לזה שעמו להכי אי לאו בשעת הדחק אסור אבל כי הכא דאיכא אחרים טובא וזה נותן סתם לכל מי שירצה הגבאי ודאי שרי דלאו ממונו הוא וזה אפי' לא היה שום נותן בקהל זולת שמעון זה כ"ש היכא דיש אחרי' טובא שנותנים שאני אומר משל אחרים הוא נוטל וההיא דחצר השותפין שהביא הרב ז"ל אינה ענין לכאן דחצר בחזק' מריה קיימא וכיון דלא ברירא חלק זה המודר אסור ליכנס לתוכה אבל הכא כבר נתנם שמעון ותו לא הדרי ליה יכול ראובן זה ליטול ואומר משל אחרים אני נוטל ודמיא ממש לחצר שאין בו דין חלוקה דקי"ל כראב"י דאמר זה נכנס לתוך שלו וז"נ לתוך שלו דכיון שאין סופו ליטול חלקו שהרי אין בו דין חלוקה לאו בחזקתו קיימא הכא נמי מעות אלו אין סופן לחזור אליו ומותרין לראובן ויש לי ראיה בפ' ר' אליעזר דתנן פותחין לו פתח מן הכתוב אלו היית יודע שאתה עובר על וחי אחיך עמך שמא יעני ואי אתה יכול לפרנס וכו' ואמרו בגמרא נימא כל דמעני לאו עלי נפיל דמטי לי לפרנסו דהרי כולי עלמא מפרנסי' יתיה ופ' הר"ן ז"ל ורשאי הוא בכך אעפ"י שאסר עליו הנאתו שהרי לא יתן בידו אלא ביד הגבאי וכיון שאם רצה הגבאי ליתן לאחר הרשו' בידו שרי וזה שכתב הרא"ש ז"ל שם ומה שאני נותן יתנהו לאחרי' שמא לרווחא דמילתא כתב כן ובלאו הכי נמי סגי. (הנוטל מיד הגבאי אין כאן טובת הנאה לבעלים ויכול ליהנות ראובן מיד הגבאי אעפ"י שמודר הנאה משמעון) אי נמי הכי קאמר מתוך שהיה יכול ליתן מה שאני נותן לאחרים ויפרנסנו משל אחרי' מותר לו ליתן ביד הגבאי מיהו הגבאי יכול ליתן לו אפי' ממעותי' וכההיא דנותן על הסלע שהבאתי וכן מוכח ממתני' דפ' בתרא דנדרים קונם שאיני נהנה לבריות יכול' היא ליהנות בלקט שכחה ופאה לפי שאין בהם טובת הנאה ואפילו לענין צדקה כל הנוטל מיד הגבאי אין כאן טובת הנאה לבעלי' שכבר הם סלקו עצמן ליתן כל כך וכך. (יוכיח דראובן המודר הנאה משמעון יכול הגבאי לתת לראובן וליק' אח"כ משמעון אע"ג דאין שום מקבל אלא ראובן ואין שום נותן אלא שמעון).

ועוד אפי' לא היה שם שום נותן אלא ראובן ושום מקבל אלא שמעון יכול הממונה לתת לראובן וליקח אח"כ משמעון דאין בדבר איסור כלל וכההיא דאמרינן בפ' המדיר דתנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל' יום יעמיד פרנס ופרכי' בגמ' ופרנס לאו שליחותיה עביד ומוקי לה בגמ' באומר כל הזן אינו מפסיד משמע דכל שאינו אומר לו בפי' שיתן לו אע"פ שגלה דעתו שרצונו בכך מותר ואין בדבר איסור כלל כ"ש אם לא יאמר כלל לממונה אלא שהממונה יתן בסתם ויחזור ליקח משמעון ואין לפקפק מטעם שכיון שהממונה היה רגיל בכך והוא גבאי ומחלק מיחזי קצת כמו שליח דידיה ולא דמי להא דכל הזן אינו מפסיד דהתם אינש דעלמא הוא ולא מוכחא מילתא הא ליתא דעדיפא מינה תנינא התם המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו איש פלו' מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הוא נותן לו ובא ונוטל מזה והא דתניא ואין לו מה יאכל לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט תדע מדפריך בגמ' מינה אהא דפרנס הכי הוא דשרי אבל כל הזן אינו מפסיד לא ולא פריך אין לו מה יאכל הוא דשרי הא יש לו לא וכן משמע נמי מתוך דברי התוס' דמשמע מדבריהם דבאשה נמי היה איפשר נמי תקנת' דחנווני אלא דלא שכיח כו' הרי דאפי' ברגיל אצלו ואזיל וקאמר ליה דכמאן דאמר ליה זיל הב ליה דמי כדאמרי' התם כ"ש הכא שיכול הממונה ליתן בסתם וליקח מזה.

עוד כתב הרב ז"ל ואיפשר היה לומר שכיון שיש רשות לטובי העיר לשעבד נכסי אנשי העיר אין שמעון רשאי לפטור עצמו משעבודן וזה אינו כיון שראובן אסר הנאת שמעון עליו ועוד דכל דמחוסר גוביינא יכול לאסור נכסיו על ב"ח כי ההיא דפ' אלמנה לכ"ג באצטלא דפרסוה אמיתנא דקנייה מיתנא ואע"ג דב"ח דידיה איפשר דלא מצי אסר כל זמן שלא הניח מנכסיו כדי לגבות הכא שאני שהרי יכול ראובן ליטול פרס שלו משאר הקהל ע"כ דבריו ולבי מהסס בהם דודאי אין שמעון יכול להפקיע שעבודן של בני הקהל ולא שיעבודו של שמעון ע"י קונם ומה שכתב כיון שראובן אסר הנאת שמעון עליו לא בשביל כך נמחל שיעבודו ואם אחד אסר על עצמו בקונם הנאת חוב שיש לו אצל אחרים לא מסתבר לומר שאם מת לא יטלוהו יורשיו דאכתי שיעבודיה גביה אם כן ראובן אם ימצא פתח לנדרו הא עקר ליה והוה ליה כמאן דליתיה. (אין לפטור הקהל מחלק שמעון בטענה דראובן איהו דאפסיד אנפשי' דיכול הוא לו' אני אמצא פתח לנדרי).

ואף הקהל נראה דאינן יכולין לפטור עצמן מאותו חלק בטענה דאיהו דאפסיד אנפשיה כמו שכתב הרב ז"ל דמאי שנא מההיא דתנן פרק אף על פי נדרה שלא להניק את בנה בית שמאי אומרי' שומטת דד מפיו וב"ה אוערים כופה ומניקתו ומפרש בגמר' דבנדרה היא וקיים לה הוא קמפלגי ב"ש סברי הוא נותן אצבע בין שיניה וב"ה סברי היא נתנה אצבע בין שיניה הא קמן דאפי' בקיים לה הוא דיכולה היא לומר כסבורה הייתי שיפר ואפ"ה סברי ב"ה היא נתנה וכופה ומשמשתו ואע"ג דהתם באסרה הנאת יניקה על עצמה מיירי דחל הנדר שפיר כדפי' התוס' כ"ש הכא דלא אמרינן איהו דאפסיד אנפשיה דיכול הוא לומר אם משום נדרי אני אמצא פתח לנדרי ומ"ש דכל דמחוסר גוביינא יכול לאסור וכו'. (לוה יכול לאסור חפץ א' על ב"ח אבל לא לאסור כל נכסיו) איברא דיכול הוא לאסור חפץ א' על ב"ח ואפילו הוא משועבד לו דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד ומתוך שיכול לומר לו איני רוצה שתפרע מזה אלא מזה ומצי לסלוקי ליה בזוזי יכול נמי לאוסרו עליו בקונם וחייל שפיר אבל לאסור כל נכסיו על ב"ח הא ודאי אינו יכול דא"כ כל אדם יפקיע עצמו מב"ח ע"י קונם והא ליתא כדכתבו התוס' פ' אע"פ על הא דשאני קונמות דקדושת הגוף נינהו דכי היכי דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל ה"נ אלמוה לשעבודיה דבעל חוב וההיא אצטלא דפרסוה אמיתנא דאמר רבא קנייה מיתנא שאני התם דכיון דנאסר לכל העול' ליכא למיחש שיעשה כל אדם כן להפקיע שיעבודו דב"ח. (אין שמעון יכול לומר לראובן איני רוצה שתתפרע ממני אלא משאר הקהל דאיהו עיקר ב"ח ושאר מדין ערב) ואי משום שיכול ראובן ליטול פרס שלו משאר הקהל אין זו טענה שהרי אינו יכול לומר לו איני רוצה שתתפרע ממני אלא משאר הקהל דאדרבה עיקר ב"ח הוא ושאר הקהל מדין ערב מתחיי' אדרבה שנינו לא יתפרע מן הערב תחילה אמטו להכי אינו יכול להפקיע שיעבודו מעליו ולאסור דבר המשועבד לבעל חוב מתוך שיכול לסלקו בזוזי יכול לאוסרו עליו אבל זה אין בידו לסלקו מעליו בשום צד ובהא שייך שפיר לומר דאלמוה רבנן לשיעבודיה דאל"כ כל אדם יכול להפקיע עצמו מב"ח וילך לחזר אחר הערב.

וחוץ מזה אפי' לא היה מקום כאן לומר דאלמוה רבנן לשיעבודי' הנדר מעיקרו אין בו ממש ולא חל כלל דהא דכתבו התוס' דאלמוה רבנן לשיעבודיה זהו באוסר כל נכסיו על ב"ח דאי לאו משו' דאלמוה הוה חייל נדר שפיר דאכתי מחוסר גוביינ' והם שלו ואלו רצה להקדישם יכול ועוד אי בתר הכי נפלו ליה זוזי יכול לסלק הב"ח בהם מ"ה חל שפיר הנדר דאדם אוסר פירותיו על חבירו וכן ההיא דקונם שאני עושה לפיכך יכולה היא לאסו' עליו מעש' ידיה בקונ' שאם היה לה מעות ממקום אחר ע"מ שאין לבעלה רשות בה היתה יכולה ליתן לו דמי משקל ה' סלעים ביהודה וכו' ולהכי אי לאו משום דאלמוה רבנן לשיעבודיה דבעל היה חל הנדר. (אם הדיר לוה למלוה שאמר קונם הנאתי עליך לא חייל עליו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו) אבל אם הדירו לוה לב"ח קונם הנאתי עליך מי חייל קונם עליה דהא ודאי משועבד ליה ואין בידו לאסור הנאתו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואינו בידו דהא ודאי בדין יהנה ממנו דמשועב' ליה הוא. (אשה שאמרה לבעלה קונם תשמישי עליך אם חל הנדר מעיקרא ולהעדפ' נמי לא חייל ואפי' יגרשנה יכולה לחזור) ויש לי ראיה מהא דאמרי' פ' המדיר אמר רב כהנא הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי יפר שאין מאכילין לו לאד' דבר האסור לו ואי אמרת דהא דהנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו משום דאלמוה רבנן לשיעבוד' דבעל הוא א"כ בהא נמי לימא יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי כדאמרינ' גבי קונם שאני עושה לפיך בפ' אע"פ דהא ודאי לא משעבדה ליה בכל שעה אם היא אינה רוצה שלא מצינו מורדת אלא באומרת מאיס עלי או מצערנא ליה אבל אם היא טוענ' בעונה האמורה בתורה הטיילין וכו' נראה דלא כייפי לה שאינה שבויי' חרב להזדקק לו בכל שעה ועוד הול"ל יפר שמא יגרשנה ותהא אסור' לחזור כדאמ"ר יוחנן בן נורי לענין מעשה ידיה ופסיק שמואל הלכתא כוותיה וכי היכי דאמרי' בסיפא יפר שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו והיינו ודאי משום עצה טובה דהא ודאי נראה דאפי' לא הפר כופה ומשמשתו כדמשמע התם בפ' אע"פ גבי נדרה שלא להניק את בנה שפי' שם התוס' דאמרה יאסר הנאת יניקה עלי ואפ"ה אמרו ב"ה כופ' ומניקתו הכא נמי נימא ברישא יפר משום עצה טובה שמא יגרשנה וכו' אע"כ משמע דכשאמרה הנאת השמישי עליך הנדר מעיקרו לא חל שאין בידה לאסור הנאתו עליו וכי היכי דלעיק' הנאה לא חל להעדפה נמי לא חייל ואפי' יגרשנה יכולה לחזור משום דבשעת הנדר לא היה בו ממש ואין כאן נדר מעיקר'. וכן משמע נמי מדברי התוס' בפ' אע"פ גבי נדרה שלא להניק את בנה שכתבו דאין לפרש שאסרה הנאת יניקתה עליו דכיון דמשעבדה ליה אין הנדר חל ואם איתא דהא דאין הנדר חל על השיעבוד היינו משום דאלמוה רבנן כי הא דמעש' ידיה דאמרי' אלמו' רבנן לשיעבודי' דבעל אבל מיחל הוה חייל כדאמרינן הקדש חמץ ושיחרו' מפקעי' מידי שיעבוד א"כ יכולין אנו לפרש ההי' ברייתא דנדרה שלא להניק את בנה באסרה הנאת יניקה עליו דב"ש סברי כיון דהוא נתן אצבע בין שיניה שקיים לה לא עבדו ליה רבנן תקנתא וב"ה סברי היא נתנה וכו' ואלמוה רבנן לשיעבודיה אלא משמע דכל כי ה"ג לא חייל כלל ואפי' קיים לה אין קיומו קיו' והנא' יניקה לא מצי' לסלוקי בזוזי בשום צד אי לאו דלאו אורחא דידה או דידי' אבל היכא דאורח' דידה ואורח' דידיה ע"כ להניק ואפי' אם תרצה להשכיר מינקת לאו כל כמינה וכיון שכן אין בידה לאסור הנאת יניקה עליו ואפי' קיים לה אין הנדר כלום.

עוד בא בדברי הרב כלשון הזה ואפילו לא יתן שמעון אלא מה שיגיע לו כפרס האחרים כיון שמעותיו מעורבים עם השאר הו"ל היתר מעורב באיסו' ואע"ג דביבש ביבש חד בתרי בטיל הכא אסור מטעם דבר שיש לו מתירין כדאמרי' פ' הנודר ע"כ ואי טעמא דביטול טעמא דחויה לאו דחויה הוא. (יוכיח דהא דאמרי' דנדרי' הוי דבר שיש לו מתירין לא הוי כעין זה ששמעון אסר הנאתו מראובן) דהא דאמרי' בפ' הנודר דקונמו' הוו להו דבר שיש לו מתירין דאתנהו בשאלה לאו היינו משום שעיקרן של נדרים יש להם התרת חכם דמשום הכי לא מקרי דבר שיש לו מתירין אלא לגבי דידיה כיון שבידו לישאל על נדרו ומשום שלא לקיימו אמרינ' ליה אתשיל אנדרך והו"ל יש לו מתירין אבל הכא ראובן זה לגבי דידיה נדר שאין לו מתירין הוא שאין בידו להתיר הנדר שאסר עליו שמעון תדע דהא תרומ' וחלה דאע"ג דאיתנהו בשאלה כיון שאין בהתרה מצוה לא מיקרי יש לו מתירין כ"ש הכא שראובן אין בידו כלל אם לא ירצה שמעון לישאל על נדרו וגדולה מזו מוכח בפ' השוכר את הפועל גבי טבל שאסורי' בכל שהן ומפר' התם טעמא משום דכהתירו כך איסורו ולא קאמר משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכתבו דטעמא דדבר שיש לו מתירין בטבל לא סגי דפעמים שאין הבעלים שם בעיר אע"ג דיכול לילך למקו' שהבעלי' שם כיון שיש לו שם טורח הוצאה הוי כשאין לו מתירין וכתבו שכן כתב רבינו תם בפ' הזהב אלא שטעם הביטול מעיקרא לא ברירא לי דבשלמא לענין איסור שייך ביטול שאלו היינו מתירין חתיכ' האיסור היינו אוסרין אותה והיה השאר מותר אבל הכא במעות לא שייך הא דבכל חדא וחדא יד כלם שוה ויש לשמעון חלק בה ואפי' היינו מכירים שאין זה מטבעו של שמעון מ"מ הם כשותפי' בכל המעות והא מטי ליה הנאה מיניה ובענין הנאה לא שייך ביטול כל דמתהני דומיא דתנן בס"פ השוכר יין נסך שנפל לבור רשב"ג אומר מוכר כולן לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו ואע"ג דלענין איסור הנאה לא אמרי' דאסור בכל שהוא מ"מ לא מתבטל האיסור לגמרי כמו שאמרו לענין כל איסורין וכן משמע בדברי התוס' והלכה כרשב"ג ואני כבר כתבתי לעיל מה שיראה לע"ד שכל שאין יכול לחזור וליקח חלקו אין חלק שמעון מבורר ודמיא לחצר שאין בה דין חלוקה וכו' ועוד דמכיון שנתנו ליד הגזבר הא פקע כחו של שמעון מהם ומתוך שיכול ליתנם לאחרים יכול ליתנו לראובן כי ההיא דמניח על הסלע וכו' ועוד טעמים אחרים שכתבתי לעיל כל זה כתבתי כנושא ונותן כי תורת אמת הי' ואין לאגור אדם דבריו בה ואמרינן מנין לתלמיד שראה זכות שלא ישתוק אבל לא לענין מעשה כי מי יוכל לדון את שתקיף ממנו:

זהו הנראה לע"ד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה לשלוניקי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף