שו"ת מהרי"ט/א/ב

שו"ת מהרי"ט ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ועל דבר החכם ההוא אשר עברו דברי קינטור בינו ובין רעהו ויען כי הוא היה רוצה לדרוש והאחר היה מקניטו שלא ידרוש וקפץ האחר בנ"ש וכה אמ' אהא נזיר אם אדבר עמך מכאן ועד י' שנים אם לא אדבר למחר ועתה אומר כי לא נתכוון אלא שיאשם חבירו עצמו וירב' עליו רעי' שידרוש ורצה החכם הנז' להתיר נדר זה משני טעמי' האחד שכיון שלא נתכוון אלא לזה הו"ל נדרי זרוזין ועוד שכיון שיש לפרש לשונו שאמ' לדבר בעלמא לא מהני וכתבתי אליו זה.

כתב מר נדר זה יכולני להתירו באחת יד חדא מהא דתנן ד' נדרים התירו חכמי' נדרי זרוזין כיצד קונם אם אוסיף לך מן השקל והלה אמ' קונם שאיני פוחת לך מן הסלע שניהם רוצין בשלשה וכו' ובר מינה בההיא דהתם אנן סהדי שלא היתה הכוונה אלא לזרז אבל בשלשה היה מרוצה אבל הכא אפי' היה בלבו משנה שלימה שנינו אמ' בלבו ולא הוציא בשפתיו דלאו כלום הוא דדברים שבלב אינם דברים וכן פי' הרא"ש טעמא דמלתא כיון שדרך התגרים בכך לא מקרי דברים שבלב וכן פירש הר"ן שם ובמשרים כתוב להדיא אין למדין מהלכה זו למקום אחר חוץ מדברים אלו שנזכרו בגמ'.

ביאור נדרי זירוזין.

ועוד אני מבין מה מקו' לזירוז זה דנדרי זרוזין הוא שמתחל' היה בדעתו שאם יתרצה בשלשה יקח א"כ מעיקרא עקר הנדר והיה בדעתו שיהא בטל אבל הכ' שזה אומ' שלא הי' בדעתו אלא שירב' עליו רעי' שידרוש א"כ עכ"פ היה רוצה בקיום הנדר והנה חבירו לא עשה כך ודאי נדר גמור הוא ורביע עילויה כאריה. ועוד שכתב הר"ן ז"ל עלה דההיא דדוקא שניהם רוצים בשלשה מיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן סלע שהרי עיקר משמעות נדרים אינו אלא לכך משמע דכל שלא נעשית מחשבתו אפי' שנתכוון שלא יהי' הנדר קיים אם יתן בשלש' סלעים מיהא אינו יכול ליתן כ"ש הכא דמעול' לא עלה בדעת שום דבר מהנדר דודאי אסו' לעשות כן וכמו שכתב הר"מבם שעובר על לא יחל אפי' בד' נדרים הללו שהתירו חכמים שהרי עושה דברו חולין.

שוב רצה כת"ר לצרף טעם אחר לסניף להתרה זו מההי' דתנן קונם ביתך שאני נכנס טפת צונן שאוכל לך נכנס לביתו ואוכל עמו טפת צונן שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה ומותר גם באכילה ושתיה שלא הוציא בשפתיו אכילה וכת"ר תפס סברא זו עיקר ואינו מוסכ' שהרי תוספ' בהדיא איתא התם ואסור לאכול ולשתות ואין מי שסובר כך שמותר זולתי הרא"ש ז"ל ודקדוק דברי הר"מבם ז"ל נוטי' אל התוספת שכתב וז"ל שלא נתכוון זה שלא יאכל וישתה בסעודה זו ואם איתא דאף באכילה הותר מה לי בסעוד' זו או באחר' ובר מן דין אינ' ענין לנדון שלפני' כלל דהת' ס"ל הר"אש ז"ל דאכיל' ושתיה אינ' בכלל טפת צונן ודמי לההיא דנתכוון להוציא פת חטין והוציא פת שעורין שהו' מותר בשניהם לפי שלא היו פיו ולבו שוין באח' מהם אבל הכא הכל בכלל דבור.

דרש בכלל דבור הוא.

וכשאמר אם אדבר נכלל ג"כ דרש והוא עצמו ז"ל כתב ולא דמיא לרישא דהיו מפצירין בו ליקח את בת אחותו דהתם אישות בכלל הנאה היא ע"כ וכן דרש בכלל דבור הוא וכך הוא רגילו' לומר לדבר במקום לדרוש הילכך מותר לדבר ואסור לדרוש דבנדרי' הלך אחר לשון בני אדם והא לא דמיא אלא להא דתניא קונם צמר עולה עלי מותר באניצי פשתן טען צמר והזיע וכו' מותר ללבוש ואסור לטעון ותנן נמי היו מסרבין בו ליקח את בת אחותו ואמר קונם הנאתה עלי מותר ליהנות ואסור לכנוס סוף דבר כתב כת"ר יכולני להתירו באחת יד כ"ש בהצטרף שניהם ועיני כת"ר הרואות שכל יד ויד יש לדחות בשתי ידים:

הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף