שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/לא

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להאריך אין פנאי. למלפני ולמעבדני. אך בקצרה אשיב את הנראה לעיני. על שמעון שהיה לו בת קטנה וראובן היה לו בן קטן וכתב לו שמעון לראובן לכשיהיה בנך ראוי לקדש אם לא אקבל קדושי בתי או בתי בעצמה לא תקבל הקידושין אם תהא ראויה לקבל קידושיה או אתחייב לך מעכשיו כ' זקוקין. ומת שמעון קודם שהיה בן ראובן בן י"ג שנים והוא גדלה ועמדה על פרקה ונשא' לאחר ועתה תובע ראובן הקנס מבניו יפה דן האומר שהיתומים פטורין שהרי בשעה שהיה בן ראובן ראוי לקדש אז לא היתה היא ראויה לקדש שכבר נתקדשה לאחר אך מה שכתב אם היה כתוב בשטר שלא תהא היא רשאה לקדש עצמה עד שיהא בן ראובן ראוי לקדש שאז היה הדין עם ראובן כי זה איני מודה לך שהרי אפילו כי האי גוונא לא קנה ראובן העשרים זקוקין שהרי תלה בדבר שלא בא לעולם דקטן אין לו קידושין ונישואין לא מדברי תורה ולא מדברי סופרי' כדאית' פ' חרש (דף קי"ב) וא"כ הוה ליה כאומ' לאשה הרי את מקודשת לאחר שאתגייר וכו' לאחר שתמות אחותך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך דאמר אינה מקודשת והא דאמרינן פרק מי שמת (בבא בתרא דף קמא) איתיביה רב נחמן לרב הונא המזכה לעובר לא קנה האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכו'. עד וניימא ליה כמבשרני אלמא כיון דהמקבל מתנה הוא בעולם אע"ג דתלה בדבר שאינו בעולם קנה ע"כ הא ליתא כמו שהוכחתי מלאחר שתמות אחותך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. והתם ה"פ דקאי אדלעיל דאמר משנתינו איני יודע מי שנאה ופרי' ולימא ר' מאיר היא דאמרינן אדם מקנה וכו' ומשני אימר דאמר רבי מאיר לדבר שבא לעולם לדבר שלא בא לעולם מי אמ' והשת' פריך שפיר ולימא כמבשרני שהמבשר בא לעולם ואעפ"י שתלה בדבר שלא בא לעולם מ"מ אמאי קאמ' איני יודע מי שנאה לוקמ' כר' מאיר ולימא במבשרני דהשת' הוה ליה לדבר שבא לעולם אע"ג שתלה בדבר שלא בא לעולם לר' מאיר קנה וקל להבין. אבל אין לדמות דבר זה כלל למילתיה דר' יהודה בן תימא שכל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו וכו'. דהתם מיירי בתנאי שבשעת התנאי היה יודע שאי אפשר לקיים התנאי כגון על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום וכיוצ' בהן אבל הכא בשעת התנאי היה אפשר התנאי להתקיים וקל להבין מאיר בר ברוך: אח"רי שה"לך הש"ליח לדר"כו חז"ר ב"ו מ"ו וכת"ב לה"ם שנ"ית: כך היה נראה לי לכאורה כאשר כתבתי וחוזר אני בי דאע"ג דאמרינן אין אדם מקנה וכו' מ"מ שהדבר הנקנה בא לעולם והקונה והמקנה בא לעולם קנה אע"ג דתלה תנאו בדבר שלא בא לעולם קנה. וראייה מהא דאמרינן פרק המפקיד (בבא מציעא דף לג) והלא אין אדם מקנה וכו' ואפילו למ"ד אדם מקנה ה"מ כגון פירות דקל דעבידו דאתו וכו' עד אמר רבא נעשה כאומר לכשתגנב ותרצה ותשלימני הרי פרה קנויה לך מעכשיו וכו' אלמא אע"ג דתלה בדבר שלא בא לעולם קנה אע"ג דיכולני לדמות ולומר דה"פ סתם מתני' רבי מאיר היא. והא דאמרת דלא עביד דאתי דמי יימר דמיגנבא ומי יימר דמשתכח גנבא ומי יימר דמחייב דילמא מודה ומיפטר אהא משני תלמודא דעביד דאתי הוא דמיד כי גנבה קנייה לפרה למפרע מעכשיו ואין כאן אלא חד מי יימר דמיגנבא וחשיב הוא דעביד דאתי ואתיא כר' מאיר ולא כרבנן אך נ"ל דוחק לאוקומי סתם מתניתי' דלא כהילכת' מדלא קאמר בהדיא אמר רבא לעולם רבי מאיר ונעשה כאומר אלמא דאתיא ככולי עלמא וכן משמע נמי פ' בכל מערבין (עירובין דף לז). א"ל אביי אלא מעתה היו לפניו שני רימונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה וכו' אלמא אע"ג דתלה תנאו בדבר שלא בא לעולם הוו תרומתו תרומה ומסתמא כיון דסתמא קאמר לה משמע דאליבא דכולי עלמא קאמרה. אבל מהכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאח' מיתה דמשמע גופה מהיום ופירי לאחר מיתה אין ראייה דקנה פירות אע"ג דתלה במיתתו בדבר שלא בא לעולם. וכן כל מצוה מחמת מיתה אין ראייה דמתנת שכיב מרע דרבנן שלא תטרף דעתו עליו. אבל מגט יש ראייה מעכשיו אם מתי דהוי גט לכולי עלמא על כן אין נראה לפטור היתומי' מטעם זה אך יש לי לפטור אותם משום דכיון דאניס שהרי מת בתוך הזמן פטורין כדאמרינן פרק קמא דכתובות (דף ב) לפיכך חלה היא או שחלתה היא אינו מעלה לה מזונות ומסיק ולעניין גיטין אינו כן עד מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וכו' מאי לאו מת וה"ה חלה וכו' אלמא דגבי ממון כהאי גוונא אם היה אומר אתן לך ב' זקוקין אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש פטור שהרי אירעו אונס ואע"ג דגבי גט מפליג בין אונס מיתה לשאר אונסין. הני מילי התם משום דלא תפול קמי יבם. אבל בעלמא אם חלה חשיב אונס לא כ"ש מיתה דאין לך אונס גדול מזה ואם היה חי היה מפייס את בתו שלא להתקדש אלא לזה וכיון דמית מאי הוה ליה למיעבד והבנים לא ידעו בתנאי אביהם ועוד כיון דאביהם פטור שלא היה יכול לקיים תנאו גם היתומים פטורין שהרי לא נתנו לו שום דבר ולא שייך הכא מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן שהרי אביהן לא נתחייב בממון זה לא בחייו ולא במותו כדפי' וקל להבין. ומההיא דהאשה שנפלו לא דמי כלל דהא דבעינן עומדת בסוף ל' במקום שראוי לקניין המשיכה היינו משום דהמשיכה הראשונה כלתה כבר ולהכי כשעומדת בא גם חשיב כמשיכת' אריכתא הכא כל כמה דלא נתקרע השטר או שנאבד ולא נתבטל קניין הראשון אע"ג דמתי מידי דהוה אמעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דהוי גט הילכך אין לפוטרו מטעם זה אלא מטעם אונס כדפי' ולא דמי נמי לר' יהודה בן תימא דאמר כל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים דה"מ כגון ע"מ שתעלי לרקיע או שתרדי לתהום וכיוצא בהן שבשעה שהתנה היה ידוע לכל שאי אפשר לקיימו כלל. אבל נדון זה אינו כן וקל להבין מאיר בר ברוך:

אחרי כן שלח אביו עבור אותו הדין כי הוא כמו דיין היה

שני כתובין הבאין כאחד עוד זה מדבר וזה בא מו' אבי בן הר' ברוך אתה ורעיך שאלתוני על זה הדבר שכבר נשאלתי עליו והנה תשובתי שכתבתי להם שויא לכולם והוא הנדון והוא התשובה ומה שכתבתם שאחד מן העדים הוא עתה קרוב א"כ גם מטעם זה יש לפסול השטר אם אין עדים שראו חתימת העדים ביד שמעון קודם שנעשה העד קרובו דאיכא למיחש שמא לאחר שנעשה קרובו כתב וזייף והקדים הזמן כמו שהוכיח ר"י כשמעת' דעד זומם והוכיח מההיא מודעתא דהוה חתימי עליה תרי גזלני וכו' ואין לי להאריך והא דתניא בתוספת דזה בורר היה חותם על השטר ונעשה חתנו אחרי' מעידי' עליו ולא הוא הכי פירושו אחרי' מעידי עליו שראו חתימתו בשט' קוד' שנעשה חתנו דליכא למיחש דילמא לאחר שנעש' חתנו זייף וגם מעידין שזו היא חתימתו דלאו עליה קסמכא כלל. הא לאו הכי חיישי' כדפי' ואע"ג דכתב עליה הנפק אין להכשירו בשביל זה דאמרי' בפרק ב' דכתובות (דף כ) גבי העורר על השדה הדיינין חותמין על השטר אע"פי שלא קראוהו ושלום מו' אבי יגדל כנפש תולעתך מאיר בנך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.