שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/כג

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עריבים עלי דברי דודים. מז"הב נחמדים. לשונם חרב חדה מעשה חידודים. כהרים מקדרים עמקים משדדים: הנאהבים והנעימים הידידים. אלופיי ומיודעיי הר' מנחם והר' הילל שאלתוני על אודות ראובן שיש לו חפירה בחצירו וכל מי חצירו מקלחין לתוכה ונבלעין במקומן. ואותה חפירה סמוכה לחומת אבנים של שמען וטוען כשהחפירה מלאה אז המים נכנסין לתוך חומתו. וכנכסין המים בביתו. והשיב ראובן החזקנו בה יותר מכ"ד שנה ולא מחיתה בנו מעולם. והשיב שמעון בשביל שלא הוזק לי עד כאן עכ"ל. נראה דאם החפירה מופלגת מן החומה טפח בהא לית דין ולית דיין. ופשיטא דבהכי סגי כדתני' בהדיא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף יט) אבל בכותל אבני' בכדי שלא יזיק וכמה טפח ואפי' אם לא הפליג טפח ועתה רוצה למלאות גומתו עפר עד שתתרחק חלל הגומא טפח מן החומה בהכי סגי אעפ"י שלא סד בסיד. דכיון דבעיא היא או סד בסיד תנן או וסד בסיד תנן ולא אפשיט כל תיקו לממונא לקולא. ומספיקא לא מפקינן ממונא ולא כפינן ליה לסוד בסיד. ועוד דל כל זה מהכא כי כל מה שכתבתי לרווחא דמילתא הוא. מיהו בלאו הכי אפי' לא הרחיק שום דבר אינו צריך להרחיק כלום כיון דבא מחמת ירושה ואית ליה סהדי דדר ביה אבוה כי האי גונא אפי' חד יומא ואיהו בתר אבוה תלת שנין אי נמי איפכא דדר ביה אבוה תלת שנין טוענין ליורש מה דמצי אבוה למיטען ואלו היה אבוה קיים הוה טעין מינך זבינתי' או מחלת לי השתא נמי טענינן לבריה הכי. ואע"ג דהתובע נמי יורש המוציא מחבירו עליו הראיה. ואעג דאבוה דנתבע אילו היה קיים היה צריך לישבע שזה מכרה או נתנה לו. לפי דברי הגאון רב האיי ור"י ז"צל שפסקו דנשבעין על הקרקעות שבועה דרבנן וראייה מפרק הכותב (כתובות דף פז) מ"מ זה היתום אין צריך לישבע אפילו שבועה שלא פקדני אבא וכו'. דלא תקנו שבועה שלא פקדנו אבא על היתומים אלא ליטול וביתומי' מן היתומים. והיתומי' התובעי' יש להם שטר דכיון דהיתומים הנתבעין הם מוחזקי' בממון וקיימא לן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ה"ה בהיתומים מן היתומים נהי דאינם יכולין לישבע שבועה גמורה ישבעו לכל הפחות שבועה שלא פקדנו ויטלו אבל לעולם אין להם לישבע שבועה שלא פקדנו כדי לפטר ואם אדם אחר תובע ואמר אביכם היה חייב לי ואין לי שטר. פטורים בלא שבועה וראייתו מהא דאמרינן פ' כל הנשבעין (שבועות דף מה) וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה והוינן בה ממאן אי נימא מלוה אבוהון שקיל בלא שבועה ואינהו בשבוע' והשתא קשה לי לישני לעולם מלוה וכגון דטעין לוה ואמר אישתבעו לי דלא פרעתי אביכם דאלו אבוהון כהאי גוונא היה צריך לישבע שבועה ודאית והיתומי' ישבעו שבוע' יורשין אלא ש"מ דלא תקינו שבועה על היתומי' אפי' ליטול אלא ביתומי' מן היתומים ומשום טובת היתומים הנתבעין. ואפילו לר' אליעזר דפליג על רב ושמואל דאמ' הפוגם שטרו ומת. יורשי' נשבעין שבועת יורשין ונוטלין אלמא אע"ג דהנתבע אינו יתום אפילו הכי היתומים נשבעין ונוטלין ה"מ התם דנשבעין כדי ליטול והשבוע' היא לטובתם דאילו לרב ושמואל כיון דאינם יכולין לישבע שבוע' שנתחיי' אביהן מפטירין לגמרי דאמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו נמצא דלר' אליעזר דאמ' נשבעין זהו לטובתם כדי שיטלו דאילו לא היו נשבעין לא יוציא ממון מספק בלא שבועה אבל כשהיתומי' הן נתבעין לא תקנו עליהם שבועה ממה נפשך דאילו לא תבע אביהן בחייו ותבע לאחר מיתתו את בניו אין להם לישבע כיון דלא נתחיי' אבוהון שבועה בחייו דהשת' אפילו ליטול נוטלין בלא שבועה היכא דלא נתחייב אבוהון שבועה בחייו כמו שהוכחתי לעיל: כ"ש דאין צריכין לישבע ולפטר ואם אדם תובע את אביהן בחייו ולא הספיק לישבע עד שמת ולאחר פטירתו תובע את היתומים פטורין כמו כן דלא תקינו על היתומי' שבועה לרעתן דאלו לא ישבעו אפילו הכי מספיק' לא מפקינן ממונא מינייהו וזה אין להקשות אמאי לא מוקי מתנית' דוכן היתומים לעולם מלוה. וכגון דא"ל בחיי אבוהון אישתבע לי דלא פרעתי' ולא הספיק לישבע עד שמת דהשת' יתומי' צריכין לישבע וליטול כיון דאבוהון נתחייב שבועה דהא ודאי לא מצי לאוקומי הכי לרב ושמואל משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו. ועוד יש לי ראיה ברורה דהיתומי' אין צריכין לישבע וליפטר דכל מילי דהוי תקנתא דרבנן לא תיקנו תקנתא להרע ליתומי' מדאמר' גבי פ' הניזקין (גיטין דף נב) גבי משיכה יתומים הרי הן כהקדש ואי משיכה טובה להם יותר ממעות אמרינן משיכה קניא להו. ואי מעות עדיפי להו קנו המעות. ומה שכתבתם שאביו של ראובן לקח הקרקע מישראל ואותו ישראל לקח מן הגוי אין זה הבא מחמת גוי הרי הוא זה כגוי שהרי אין אדם מערער ואמר הגוי גזלה ממני: וק"ל להבין ואין לי להאריך בדבר שאינו צריך: ועוד אפילו טעין המערער הגוי גזלה ממני והוא חפר החפירה שלא בדין מ"מ דהשתא ביד ישראל שלקחה מן הגוי ג' שנים או חד יומא ושהתה ביד בנו ג' שנים טוענין ליורש ואמרנו שאביו לקחה מישראלהאחר מידי דהוה אגזלן דאין לו חזקה ובן בנו של גזלן יש לו חזקה כי אתא בטענת דאבוה ונאמן בלא שבועה כדפי' לעיל. וששאלתם לפרש מה הוא הבא מחמת הגוי מה לי להאריך תעיינו בפירוש רבינו שמואל. ויודע אני שלא הייתם צריכין לדבריי אך ענוותכם היתירה הראיתוני ושלומכם וכבודכם יגדל נצח כנ' סר למשמעתכם מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.