שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה)/ח

שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה) ‏ ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מי יורה דיעה. ומי יבין שמועה. שוקל וסופר מגדלות מרקחים ריח ניחוחים. פותח וסוגר. מפתח ושגר. קוצר ובוצר. אלוף ועוצר. אשל הגדיל הרב המובהק מו' מארי הרב רבי מאיר יאיר הרב עיני עבדו אם כהן יכול למחול על כבודו שיבר' ישר' לפניו בסעודה או יפתח לפניו ראשון כיון דמקרא יליף מוקדשתו בפר' הניזקין (גיטין דף נט) ובתורת כהנים יליף מוקדשתו שאם לא רצה דפנו משמע שאין בידו למחול ואמר דבריך לא אשנה ולא אסתור ולא אבנה. אך אטה אזני ואומר הנני הנני. והמאור הגדול יאיר עיני הג' דינין שפס' רבינו תם בנזקין ובעל חוב ובפועל. בעל חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי אלא בזוזי היכא דאית ליה. והיכ דלית ליה לא אמרינן זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדמוכ' בפרק הכותב (כתובות דף פו) אבל היכא דקטעין לוה לית לי זוזי. טול קרקע והמלוה טוען אישתבע לי שאין לך יכול להשביעו אם לאו. נרא' לי שאינו יכול להשביעו כי אין כאן דרר' דממונא. וכל היכא דליכא דררא דממונא לא משבעינן ליה אפילו שבועת היסת כדפירש רבינו תם והגאוני' פסקו אמנה לי בידך והלה אומ' אין לך בידי כלום. דהילכת' כמאן דמתני אסיפא מנה לי בידך והלה אומר הן למחר אומר נתתיו לך וכולי'. דאיכא דררא דממונא. וכל שכן היכא דליכא דררא דממונא שנותן לו כשיעור זוז וכן משמע מתוך פירוש רש"י בפרק כל שעה (פסחים דף לא) אהא דאמר רבא ראובן מכר שדה לשמעון באחריות וזקפו עליו במלוה וכולי. ואמר רבא אי פקח ראובן מגבי להו ארעא והדר מגבי להו מנייהו דאמר רב נחמן יתומים שגבו קרקע וכולי'. ופירש רש"י התם אי פקח שמעון ואמר אין לי מעות לפרוע לכם אלא קרקע כו' ואי מצי יתמי למימר ליה אישתבע לן דלית לך זוזי מאי אהני ליה פיקחותיה אלא ודאי שאינם יכולים להשביע אפילו שבועת היסת. דהא בימי רבא כבר ניתקנה שבועת היסת. והרב דעת יחוה. ולו אכרע ואשתחו'. וכל ימי צבאי לו אקוה. והקושט יקשוט הא דאמרי גם לב"ה קשיא נימא דאתיא לאתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו. והא דאמרינ' בהקומץ רבה (דף כא) תמלח ואפי' בשבת אמאי איצטרי' קרא הלא מליחת קדשי' אינ' אלא כמליחת קדיר' ומליח' קדיר' לכולי עלמ' אינו חייב משום מעבד. כי אם מליח' דבעי לה לאורת' כדמוכח בפ' כלל גדול (שבת דף עה) והא דאמרינן בילה לא מעכבא הלא שנה עליו הכתו' לעכב כמה פעמים בפרשת נשיאים דכי האי גוונא ילפינן שעה מדורות בפרשת נשיאים ורבי היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלית לו ברירה אילו מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כז) ואית ליה קניין פירות לאו כקניין הגוף דמי בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלו) גבי נכסי לך ואחריך לפלוני ושלום רב למ"ו הרב ולתורתו ולכל שואבי מימיו כה חפץ תלמידו אש"ר ב"ר מש"ה זצ"ל

קנקן חדש מלא ישן. שפתו שפת פרח שושן. שפתותיו שושנים נוטפות מור. ואנא מטיבותיה דמר גמרא אגמור אתכם מנזיהותיה מחסום לפי אשמור מאת אדוני היתה סיבה: להושיט לי שרביטו בחיבה. וכרוח שפתיו ניבה. ולא משתבש מאן דתני ליבה כי כאולם לבו. נבקעו כל מעיינות תהום רבה. ונשא נס ודגלו עלי אהבה. כי היכא דלמטיין טיבא. וכטל אורות טליו. קול מסביריו. וגליו עלי עברו. אשר נחליו: ושטף נטפי אגליו. מים כבירים שוטפי' אשר צי אדיר לא יעברם. מחול ירביון איך אספרם. ורוחו עברה ותטהרם. ואיך יעצור כח קימוש וחוח בקליפתו אפרוח בלא כנף לפרוח. איש אשר כמוני מילדי הרפה: להבין ולהורות ולקרוב מגילתו עפה: ומרחשתו עמוקה וחפה. ואמרתו צרופה. ושלי צפה וחרבו שלופה. לטושה. המתהפכת לכל סביבותיה. מתחלקת שלל לכל אגפיה. מ"ו הר"ר אשר. פתחת ראשון בקדושת כהן לפתוח ראשון אם הרשות בידו ליתן רשו' לישראל לברך לפניו בסעודה נ"ל שהרשות בידו. כדמשמע בהדיא פ' הניזקין (גיטין דף נט) דתנן התם אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ופריך בגמר מפני דרכי שלום דאוריית' היא. אלא אמר אביי לכדמר וכו'. עד ואם בא לחלוק כבוד או לרבו או למי שגדול הימנו הרשות בידו ואמר מר עלה לא שנו אלא בסעודה אבל בבית הכנסת לא דאתי לאינצויי ופי' רש"י וזה לשונו. אבל לעניין לקרו' בתורה לבית הכנסת אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל דלא ליתו שארא לאינצויי ולמימר אנא קרינא ברישא והיינו דקתני מתנית' כהן קורא בראשון כמו שנאמר בתורה ואינו רשאי לחלק כבוד ולשנותו מפני דרכי שלום עד כאן לשונו: אלמ' דהאי דקאמר תורה דכהן קורא ראשון היינו מצוה לישראלי' לקרו' את הכהן ראשו' אבל אי קאמ' כהן אני מוחל כבודי כבודו מחול כמו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. דאוריית דילי' הוא כ"ש כהן שהכהונ' ניתנ' לו ולזרעו עד עולם בברית מלח דכתי' והית' לו ולזרעו אחריו וגומ'. וכן בפרש' קרח כתיב כמה פעמי' כהונתכ' כהונתכ' אלמא שהכהונ' שלהם היא ולא דמי למלך שאינו יכול למחול על כבודו שנאמ' כי לי"י המלוכה. הממליך מלכי' ולו המלוכ' ולהכי כתיב שום תשים עליך מלך ריבה בו משימו' הרבה לומר שאין כבודו מחול. והשת' על כרחך ההוא דגיטין הכי מיפרש' כהן קורא ראשון כמו שכתוב בתורה על כן מצוה לקרותו ראשון היכא דלא מחיל ליקריה ואפי היכא דמחיל ליקרי' דהשתא לא הוי מצוה דאורייתא אפילו הכי קור' ראשון מפני דרכי שלום דילמא אתי לאנצויי והני מילי בבית הכנסת אבל בסעודה דלא אתי לאנצויי אי מחיל ליה ליקרי' שפיר דמי ולא כמו שכתבת דמוקדשתו יליף אם לא רצה דפנו. הני מילי גבי נושא נשים בעבירה. אבל לפתוח ראשון ולברך דלא הוי אלא כבודו יכול למחול דאטו ליטול מנה יפה ראשון אם לא רצה הכהן ליטול. וכי תיסק אדעתין למימר דפנו אף על פי דמוקדשתו יליף. אלא ודאי לא אמרינן דפנו אלא בנושא נשים בעבירה. אבל דברים שהן לכבודו או לריוח ממון הרשות בידו למחול לבד מבית הכנסת שאינו יכול למחול דילמא אתי לאנצויי ובסעודה לא אתי לאנצויי כדאיתא בגיטין (דף נט) בהדיא משום דלא שכיחי בה רבים. ואפילו בסעודת נישואין וברית מילה דשכיחי בה רבים לא פלוג רבנן. מדלא מפליג תלמודא בין סעודה לסעודה. ועוד כי שכיחי בה רבים לא אתו לאנצויי שהבעל הבי' נותן רשות לברך לאשר ישר בעיניו. ובשני ובחמשי קאמר תלמודא דאפי' בבית הכנסת יכול כהן ליתן רשות לישראל הגדול ממנו לעמוד לפניו משום דלא שכיחי בה רבים. ואע"ג שר"ת פסק וה"מ בימיהם שהיו עוסקין במלאכתן כל ימות החול ולא היו רגילין כולן לבא לבית הכנסת כי אם בשבת וי"ט אבל בזמן הזה אין חילוק בין שבתות לשני וחמשי דכל שעתא שכיחי בה רבים. ע"מ בסעודה ליכא מאן דפליג ודבר פשוט הוא שאם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו הרשות בידו. ועיר שכולה כהנים כי אם כ"ג ישראלי' לא יקראו כהנים במקום ישראלים להשלים מניין ז' דכהן אחר כהן לא יקרא כמו שכתבתי בכתבי הראשון וברביעי ובחמשי כ"ש דלא יקרא משום פגם שניהן פגם הראשון משום היוצאי' אחר שקראו כהן השני שיאמרו שנודע לו לחזן עכשיו שהראשון חלל היה וצריך להתחיל הסדר ולקרו' כהן אחר ואע"פ שאינו אומר עמוד פלוני הכהן. מה בכך. וכי חובה לקרות הכהן נהי דנהגו עתה לקרות בשם קוראי' בתורה דילמא אתו לאנצויי. מ"מ אינו חובה להזכיר הכהן. ועוד אפי' שמו אינו צריך להזכיר אלא מרמז לו בידו שיעלה: וכן שמעתי שהיה עושה מור"י קרו"בי הר' שמואל מבנב"ירק זצ"ל ועוד אם יקרא כהן אחר ברביעי או בחמשי יש לו פגם לעצמו כי יאמרו שאינו כהן אלא חלל. כיון שקורא במקום ישראל כמו לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם. דהלוי הקורא בשלישי במקום ישראל יאמרו א שישראל הוא ה"נ כהן הקורא רביעי או חמישי וששי ושביעי יאמרו חלל הוא: ובשמחת תורה שקוראין כהן או לוי חתן תורה. או חתן בראשית. שאני התם שכבר קראו חמשה כמשפט היום. ולא סלקי הני למניינא ו"אכ ליכא למיחש ליוצאין ונכנסין. ועוד שמפסיקין ואומרי' להם פיוטים וגם קוראים להם חתן תורה וחתן בראשית וגם רוב מקומות ישראל הולכין חשובי העיר הקהל עמהם על המגדל ומינכרא מילתא ב טובא: ועיר שכולה כהנים ואין בה אפילו ישראל אחד. נ"ל דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל משלימין למניין ז' אפי' עבד אפי' אשה ואפילו קטן ופירש רבינו שמחה זצ"ל דלאו דווקא למניין ז' ה"ה למנין שלשה מדתנן סתמ' פ"ג דמגילה (דף כד) קטן קורא בתורה ומתרגם. ונהי דמסיק עלה אבל אמרי חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד ציבור. היכא דלא אפשר ידחה כבוד צבור ג מפני פגם כהנים הקוראים שלא יאמרו בני גרושות הם. אבל בעירך שאין בה אלא ג' או ד' ישראלים קוראין וחוזרין וקוראין כדפרשתי בכתבי הראשון כמו בני העיר שאין להם מי שיקרא להם אלא אחד עומד ויושב וקורא ז' פעמים כדאיתא בתוספת' דמגילה. ואם יש קטנים ישראלים שהגיעו לחינוך גם הם עולין למניין שבעה. ואע"פ שכתב רבינו שמחה שיש בירושלמי גבי ההי' דאשה המברכת לבעלה וכן לאביו. לא כן אמר רבי חייא בשם רבי מסי בר' נהוראי כל שאמרו בקטן לא אמרו אלא כדי לחנכו תפתר בעונה אחריהם בהדיא דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהם מה שהם אומר וכו' ה"נ הרי חזן קורא עמהן. ועיר שכולה כהנים ואין בה נשים ועבדים וקטנים לא יקראו בתורה כלל וששאלת על מה שפסק ר"ת בבעל חוב אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי אלא בזוזי. והיכא דאמר הלוה לית לי זוזי ואמר אידך אישתבע לי דלית לך זוזי אם משביעין אותו אם לאו וכתבת דאין משביעין אותו משום דליכא דררא דממונא אי משום הא לא איריא שהרי פסק רבי כלישנא קמא דאפי' היכא דליכא דררא דממונא משביעין. וגם רבינו תם חזר בו בסוף ימיו. וכן עמא דבר. גם מה שהבאת מראובן שמכר שדה לשמעון וכו' עד אי פקח שמעון מגבי להו ארעא. והדר גבי להו מינייהו. ואם מצי יתמי למימר אישתבע לי דלית לך זוזי מאי אהני ליה פיקחותיה עכ"ל. גם מזה אין ראיה דהתם מי ישביענו. והלא הת' מיירו שאין היתומין יודעין שבא ב"ח לטורפה. וא"כ כשבא להגבותם קרקע לא יוכל האפוטרופ' לומר הב לי זוזי שהרי חוב הוא להם שהקרקע טוב הוא להם ליתומים יותר כדאית' בהניזקין ועוד י"ל אי פיקח שמעון אם יש לו זוזי וקנה בהם סחורה והדר מגבי' להו ארעא. וא"כ יכול לישבע שאין לו זוזי ועוד י"ל דהתם שאני שלא הלוה לו אביהן אלא זה קרקע מכר לו. וזקפן עליו במלוה להכי אי בעי מצי לפרוע אותו קרקע אפי' אית ליה זוזי: וק"ל להבי"ן מיהו נראה לי כהילכתיה דמר ולאו כטעמיה דודאי אינו יכול להשביעו משום דאין נשבעין בטענת שמא. חוץ מאותן המנויין בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מה ומח) והא נמי טענת שמא היא דמה הוא יודע אם יש ללוה מעות אם לאו. ואפי טוען קודם שבא לפניכם ראייתו בידו מעות שמא של אחרים היו או אפי' היו שלו שמא פרע אותם לאדם אחר או נתנם במתנה או קנה בהם סחורה: ודקשיא למר אמאי לבית הלל קשיא לימא דאתיא לאתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו. י"ל דלהא לא אצטריך דנפקא לן מגזירה שוה תועבה תועבה מעריות כמו שפירש הר' נתן ז"צל ודקשיא מהא דאמר בהקומץ רבה תקריב אפי' בשבת אמאי אצטריך קרא והא במליחת קדשים דהוי כעין לקדירה לא שייך עיבוד.

ועוד דאיכא למאן דאמר דאין עיבוד באוכלין בסוף פרק כלל גדול. יש לומר דהכי פיר' תקריב אפילו בשבת כגון שאין שם מלח: וצריך להביא מלח דרך רשות הרבים: אי נמי צריך לחלל עליו שבת כשאר אבות מלאכות קאמר דמותר.

ועוד סלקי דעתך אמינא דבשבת אסור למלוח דבר הקרב במזבח. ונמצא מבעיר המלח בשבת. קאמשמע לן תקריב ואפי' בשבת: וק"ל להב"ין. ודקשיא למר אמאי לא מעכבא כולה כיון דתנא ביה תריסר זימנין בקרא בלולה: ר"י הקשה אותה ותיר' דלא מעכב' משום דלא כתיה וכללת בלשון צווי: ודקשי למר רבי היאך מצא ידיו ורגליו. דסבירא ליה אין ברירה וסברי ליה דקניין פירות לאו כקניין הגוף דמי בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלו) יש לומר דבבכורים מודה דכקניין הגוף דמי דכתיבי קראי וכן פר"ת. ועוד יש לתרץ תירוצים אחרים ואין להאריך אך שלום לך ולתורתך כנ' סר למשמעתך מאיר בר ברוך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.