שו"ת מהר"ם אלשקר/קיג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר קיג

גם זאת התשובה בענין שלמעלה לחכם אחר בן גילו של האחר שלמעלה ושלחו אותה אלי ממצרים לראו' מה טיבה וזאת תשובתי עליה: מי זה מחשיך עצה יעוצה בהמלוה גדולה לקולה ארץ רעשה ועמודיה יתפלצון מפיו לפידים יהלוכו כברקים ירוצון להכות נקיים בצדיה כפקו פליליה: מי זה בא לרדות אשלא רברבא באיבה רדפו עד חובה שפך עליו זועמו להוכיח במומו במשיח לפי אותו יגורתו בחרמו: בתוכחות על לא עון יסרת איש תחפיר ותבאיש: חללת לארץ שמו: ואחריו כל אדם תמשוך את המתירים הסומכים ידיהם עמו: רבני בת ציון וגבעת הלבונה בגליל עליונה ומצרים היושבת במלכות ראשונה: ולא שמרת דלתי פיך ולשונך ומשפטך חרצת ובראש אמריך אמרתי לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול ואתה נטלת: ואתה הוא שהחמרת: והנך נאה דורש ואין נאה מקיים מתחיל בגנות ומסיים: כאלו מפיך כל ישראל הם חיים: גם כתבת והוכחת למשים עצמו מטרה: ופעם ככהן ישימו קטורה: קטרת תועבה ומרה וכמה יצאת מהשורה: בהקריבך אש זרה: אש הקנאות קדחת ומעצור לרוחך לא נתת: ולא חשת לכבוד בעלי תורה: ולמדרש א"ת השם אליך תירא: וקראת למשיב כהלכה הברורה: ערוכ' בכל ושמורה: מחשיך עצה בסבר': רעועה ושבורה: וקשין מדור המבול משיג גבול וכו' עד כה דבריך: ועליך המשא הזה כי שלמת השמש והירח תחבול: ודבריך כעלה יבול בלא גבול עד כי חדל לסבול: וחק המוסר חלפת ובריתו הפרת ומחסום לפיך לא שמרת: ואשתבוחי בנפשך אשתבחת ונאמנת: ולתכלית אור ההלכה אדרכה וברחבה אתהלכה: ולא ראית כי הלכת על שבכה לרגל המלאכה: שסברה הפוכה ומסכה צרה כפומא דספסירא לא אם למסורת ולא אם למקרא: והתחלת לישא וליתן בדין: ועשית את המכה מטורף ואת היהודי המוכ' מעולף: והמשיח לפי תומו גם הוא מטורף: ומי הוא זה ואי זה הוא אשר יעלה על דעתו אף כי יכתו' ידו כה"ג לגבי עגונה ולמיסר שומנא: ואם דברים אלו אינם כדאי להשיב עליהן שהן כלין מאיליהן: כי נטו מהדרך הישר בשמא ואפשר: לפוטרם בלא כלום א"א: וראיתי כל דבריך בנויים על התוהו כי העובדי כוכבים המשיח אי אפשר לו לראות במיתתו ולכוין בו עדותו ביציאת נשמתו והוקשה עליך לצייר כיצד היה המכה יכול לכוין להכותו וגם המשיח לתומו איך ראה שהרגו כי הוא גם הוא היה מטורף וכו' עד וכיון שטבע ביון מצולה ואין מעמד היאך נודע לו למשיח שהרגו במכת הפונ"ייל שמא לא מת אלא שטבע ושמא שוב עלה למקום אחר ושמא מחמ' המכה נתעלף וכו' ע"כ: וכמה לא חל ולא מרגיש גברא דבעי לעגן עגונה בשמא דשמא דשמא ומבקש תואנות ועלילות ואם עליך קשה אין על כל העולם קשה כי בהיות היהודי נאחז בעץ ומעלה את ראשו כדי לרכוב עליו: שקל ספסירא ופסקיה לרישיה עליו או שחתך את ראשו לשנים או שפזר את מוחו בכחו או הוציא את מעיו לחוץ וכיוצא בזה מהדברי' שא"א שיחיה אלא שימות בקרוב וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהלכות גרושין דבכי האי גוונא מעידין עליו ואפשר שכלהו איתנהו ביה: והנה העץ לו כיבשה לזולתו אף כי כשתדקדק בענין היטב יותר הכנה יש לו להורג הזה להרוג על העץ יותר מהיבשה דביבש' יכול להשמט ויכול לסייע בידי' וזולת זה מה שאין לומ' כאן כי ידיו אחוזות בעץ ולא יכול לזוז והמכ' יכה כפי רצונו ובקל יהרוג אותו מה שאין כן ביבשה: ופוק חזי מה עמא דנחותי ימא דבר כי הנטבעים בים אם יחזיק בעץ או בזולתו ויחבק אותו להשען עליו לא יוכל אדם להסירו מידו אם לא ימית אותו או אם יתפס באדם אחר היודע לשוט לא יפרד ממנו כי אם בנפשו או יטבעו שניהם אם אין בידו לדחותו או להמיתו: ובעובדא דילן איכא למימר דהגוי המשיח היה שט אחריהם או כנגדם וראה כל המעשה ודקדק בדברים עד שראה איך ובמה ועל מה כמו שהשיח לפי תומו ומי שדקדק בפרטים כל כך היאמר עליו שהיה נבהל לאחזוקי איסורא בבהלה לגבי עגונא: עוד איכא למימר דרך אחר יותר מרווח כי העובד כוכבים המשיח יצא ליבשה קודם מעשה ומשם ראה גופא דעובדא היכי הוה כמו שראינו בכמה מעשים ובשאלות על מי שאירע להם כך שיצא האחד ליבשה וראה מה אירע לחבירו בים: וכיון שהעובד כוכבים אמר הרגו פלוני חזקה שראה אותו שנהרג דאי לאו קים ליה שנהרג לא הוה קאמר הכי אלא הכה אותו או פצע אותו או דחה אותו עד שטבע וכיוצא כזה: עוד אפשר לומר נמי שהשליכוהו הים ליבשה בפניו וראה אותו הרוג וכמה פתחים לדבר למי שיחלוץ מתאות הקנטור: ומה שהוקשה לך מדברי היהודי שאמר נפל לים ולא ראיתי שעלה עוד ואם כן איך הלך לרכוב על העץ עד שנהרג וכו' ותלית בחוט של עכביש זה יסוד דבריך פעם אחר פעם וכל שער עמי יודע דלא יקשה דבר זה אלא למבקש תואנות ועלילות: דמה ענין דברי היהודי שאמר נפל לים עם דברי העובד כוכבים דמשמע שאחר כך הלך לרכוב על העץ ונהרג כי מאומרו נפל ולא אמר טבע נראה שנפל מן הספינה לים ולא ראהו שעלה ליבשה עוד: ואף אם כונתו באמרו נפל שטבע ולא ראהו שעלה למעלה על פני המים כמו שכתבת מה איכפת לן הוא ראה הנפילה ולא ראה העלייה דלא ראיתי אינה עדות דאיכא למימר שהלך לצד אחר ופגע בעובד כוכבים הרוכב על העץ: ואם היית נותן לב לדברי רז"ל שמא יצא במקום אחר לא היית מתעסק בדמיונות אלו: גם לא ראית דברי רש"י ז"ל שכתב בראש פרק האשה שלום גבי מים שאין להם סוף אשתו אסורה ז"ל ואע"פ שיש שם עדים כשרים שטבע שמא צף מחמת המים ויצא ע"כ: ואם הם אמרו שמא צף מתחת המים ויצא ליבשה כ"ש שיצוף עד העץ אלא שאתה כותב הדברים כמו שיזדמן: גם ראיתי שגם אתה כתבת דאע"ג דמדינא מצינא למימר דדילמא אתרמויי אתרמי הכי וראה הענין וכו' וחזרת וספרת מדברי היהודי יסוד הבנין בהעדר ולא בקנין: וכ"ש דאם תדקדק בדבריך בזה תמצא אותן סותרין זה לזה: דכתבת שמא לא מת מחמת ההריגה אלא שטבע ושמא שוב עלה במקום אחר: ואיך אמרת שהוקשה לך דברי היהודי דלפי דבריו לא אפשר ליה לילך לרכוב על העץ שהיהודי אמר שלא עלה וכשרצה לרכוב על העץ הרי שהיה צף על פני המים ואיך היה מבקש לרכוב על העץ כדברי העובד כוכבים ואם דבריך לא תשקול אלא שתאמר דבר והפכו איך תשקול דברי אחרים ותגדל פיך על כהלכה מורים:

עוד כתבת כלך לדרך זו דרכיבה כי שמא היה בתוך הספינה טרם פירוק חבורה וכו' והלכת בדרך אחרת. כדי להגדיל גוף תשובתך ונתעסקת בדברים בטלים כי בגוף העדות של העובד כוכבים המשיח דבר זה פשוט וברור אין צריך לדרכים ומהלכים כי שם כתוב מפני שרצה משה הנזכר כשנפל בים כשנשברה הספינה לרכוב על הקרש וכו' ודבר זה לא יפלא מעמי הארץ הסומין: האומרים על שמאל שהוא ימין כי לא יסבול פירוש אחר כלל: ואם כן למה לך לישא וליתן במילי דכדי: וכ"ש שאתה בעצמך כתבת לעיל אם תמצא לומר אחר הנפילה וכדמשמע מלשון הבעיא וכו' ואי משמע וכן מלשון השאלה מה לך לבדות מראשך דרך אחר ולחזור להקשות עליו ולהחמיר על העגונה: עוד כתבת שם ואם נפשך לומר דלעולם אחר הנפילה רצה לרכוב והיהודי לא ראהו עוד והוא יצא למרחוק ושם מצא הסוחר והקרש ושם הומת עם שזה רחוק לא מצאתי טעם לעדות היהודי שהעיד שנפל לים ולא עלה עוד וכו' ע"כ כבר דברנו למעלה בזה יותר מדאי ועודך מחזיק בה ומעגן האשה מתוך השבוש הזה וכמה דברים אלו מוקצים מהדעת חדא דאמרת ואם נפשך לומר כאלו הוא דבר רחוק וכבר כתבנו דדרך זה מוכרח והדרך השני אין לו שום מציאות כפי דברי המל"ת: ועוד כי דחית אותו בפחות מקש ואמרת ועם שזה רחוק וכו' ואם בעיניך רחוק הנה הוא קרוב בעיני הכל ובעיני כמן ימא לטיגני גם לא שקלת דעתך בדחותך דבריך מטעם שלא מצאת טעם לדברי היהודי כדי לעגן האשה בהבל הזה: וכבר כתבנו דאין סתירה מזה לזה לאשר מחזה שדי יחזה:

עוד כתבת ונשוב לענינינו דאע"ג דהאמינוה רבנן לעובד כוכבים המשיח לפי תומו וכו' עד אלא שמצאתי להר"ן ז"ל שכתב בשם הריטב"א ז"ל בתקון דברי הרמב"ם ז"ל דכל היכא דעובד כוכבים מכירו וכו' ואחר שחזקת דברי המשיח באון ועצמה חזרת לדחותו ולתלותו על בלימה: וטעית בחשבונך שחשבת דברי נמוקי יוסף שהן דבריהר"ו ז"ל והר"ן ז"ל לא אמר כך אלא שהוא מתקן דברי הרמב"ם כמו שתקנו אותו הרב בעל המגיד ז"ל והאחרים כמו שכתב הרבז"ל עצמו בתשובה דאם העובד כוכבים מכירו או שזכרו בשמו כהכא לא בעי' קברתיו: וכמו שיבאו דבריו בסמוך ואתה כותב בשמו דבר שלא אמר ולא עלה על דעתו ולא היה ולא נברא ומוכיח האיסור לדעתך מדברי המתיר ואי הוה בחיי' חייתו הוה מחי לך בשיתא ושתין פולסי דנורא ופסיק לנגראי בחצינא ומרא: ואיך לא שמת לבך שהר"ן ז"ל לא יכתוב בשם הריטב"א ז"ל אלא שהדבור אצלך עיר פרוצה אין חומה ואתה מחזר על בדדמי וכל דבריך בדדמי וכל מה שכתבתי הוא לפי שטתך כי כבר הוכחתי בתשובתי דכל אלו דרישות וחקירות נינהו ולכולי עלמא לא עבדי' להו לגבי עגונה דאפי' האומר נהרג סתם משיאין על פיו ואין שואלין אותו היאך ראה ובמה או אם שהה עד שתצא נפשו וכיוצא בזה וכמו שכתב הרמנ"ע בתשובה דאין לך עדות גדולה מהשחת עובדי כוכבים לפי תומו וכו' וכיון שאמר נהרג סתם נימא שברור לו שנהרג ע"כ: וגדולה מזאת כתב רבינו משולם בר רבינו קלונימוס בתשובה דאפי' בקול הברה בעלמא שנשמע שנהרג משיאין את אשתו ונוטלת כתובתה וכן עשה מעשה: וז"ל בתשובה על ששאלוהו ראובן היה רגיל לילך בסחורה מהלך יום אחד ומתעכב שם פעמים חדש פעמים ג' פעמים ה': פעם אחת הלך לשם ולא חזר ונשמע שנהרג לשם ולא בא אפי' עובד כוכבים משיח לפי תומו לומר אני ראיתיו הרוג אני הייתי עם הורגיו: והשיב כיון ששמעו מפי עובדי כוכבים שנהרג מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין על דברי עובדי כוכבים ומשיאין את אשתו מפני תקנות עגונות: ושנו חכמים מעידין לאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול ומעשה באחד שעלה על ראש ההר ואמר פלוני בן פלוני מת וכו' והשיאו את אשתו וכו' כדאיתא בגמ' ומתוך שהיא מותרת לינשא נוטלת כל מה שכתב לה בעלה שכך כת' לה לכשתנשאי תטלי כל מה שכ' ליכי ע"כ ופוק חזי מאן גברא רבה דקאמר להא מילתא ואם חשש לשום דבר מכל מיני חשש שיפול בנדון זה או אם נקבר או לא: וכ"ש בעובדא דילן שהעיד בדבר הברור כאלו נחקר מפי ב"ד שלא נבקש עליו תואנ' שמא היה כך או שמא לא היה כי אין גבול לשמא ואין לך דבר בעולם שלא תוכל לומ' בו שמא גם לא נתת לב למה שכתו' בתשובו' רבי' יצחק בר יעקב ורבי' אליעז' בר יהודה ורבי' קלונימוס בר גרשון ז"ל דאמרי דבשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל שנתן דעתו להעיד בשעת מלחמה ואמ' בדדמי ודבר ההוה להיות אבל עובדי כוכבים המספר לפי תומו ואין כונתו לשום דבר אינו אומ' אחר הנדמה אלא כאשר ראה וסברא נותנת דלא שייכא בעובדי כוכבים ע"כ: וכן הסכימו רבי' שמחה ורבי' נתן ב"ר שמעון כתבתי זה להודיעך כמה הן מקילין בעגונא הפך מדעתך שאתה מבקש לה חומרות מדומות בשמא ושמא דשמא וידוע הוא דכל הני אשלי רברבי לאו קטלי קני באגמא נינהו ואע"פ שיש חולקים: ואני תמה איך לא נתת לב גם לדברי בן גילך המחמיר כמותך שדח' כל אלו ההזיות והדמיונות והעמיד הדבר על אחת דהוה ליה לעובדי כוכבים למימר קברתיו כדברי הרמב"ם ז"ל וכתב שבטל דברי הרב בעל מגיד משנה בתשובה אחרת ואף ע"ג דרבי ישעיה מטרא"ני והרב בעל תרומ' הדשן קיימי בשטתיה ע"כ: וכבר כתבתי לו דגם הר"ן ז"ל עשה אותו תקון וגם רבי' יצחק בר ששת ז"ל וגם הרב ז"ל עצמו כך כתב בתשובה וכדבעי' למכתב: וכיון דנפל יסוד בניינו בענין וקברתיו היכא דהזכיר את שמו כעובד' דילן אפי' לדעת הרב ז"ל הנה אשה זו מותר' לינשא מתוך תשובתו על כרחו ושלא בטובתו: עוד כתבת גם אתה דבעי' בהאי מילתא וקברתיו וז"ל ומ"מ ראינו שגדולי המורים סוברים דלפי ההלכה ועיקר השמועה דלא בעי' קברתיו אלא באשה עצמה ובמלחמה אבל עד אחד במלחמה או במי' שאין להם סוף אין צ"ל קברתיו כמו שהוכיח הרב ר' יצחק בר ששת ז"ל והביא לסייעתא דידיה כל האחרוני' שסוברי' כן הלא הם בעצמם הרשב"א ז"ל והריב"ש ז"ל כתבו דכיון שאבות העולם סבירא להו דצ"ל וקברתיו מי ערב אל לבו להתיר אשה שהיא ערוה לדעתם וכו' ע"כ: לא אליכם כל בעלי דעת משכילים וסכלים קטני' וגדולים הביטו וראו חיבוטו של האיש הלזה וליבוטו כי לא די לו מה שכתב על הר"ן ז"ל דבר שלא היה ולא נברא והפך כונתו למלאת תאותו אלא אף על הריב"ש ז"ל כת' להוכיח ממנו האיסור בעובד' דילן מאותן דברי' שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל והוא לא כן ידמה ולבבו אינו רוחש ולא לזה חושש ואדרב' דכת' שם בהדיא דלא בעי' קברתיו לדעת הרבז"ל בכי האי גונא דידן ואתה המשיב שלא כהלכה גנובי למה לך דקא מייתית סכינא חריפ' ופסקתיה ללישנא דיליה כאלו אין בעולם ספר מספריו ואין מי שבא בחדריו ועבר בין שלש בתריו: והנה גם הוא מתקן דברי הרמב"ם ז"ל דהיכא דהזכירו בשמו כהכא לא בעי קברתיו וכתב שם סמוך לאותו לשון שכתבת בשמו ז"ל ואני איני חושד הרמב"ם שיצריך קברתיו בכל עובדי כוכבים מל"ת דהא בגמ' דמאן איכא בי הואי לא אמ' קברתיו וכן ההוא דקאמ' ווי ליה לפרש' זריזא וכו' עד אבל דעת הרמב"ם כשאין העובדי כוכבים אומ' פלו' מת שאינו מזכירו בשמו וכו' אבל באומ' מל"ת איש פלו' מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כת' כיצד משיאין ע"פ המשיח לתומו וכו' ולא הזכיר קברתיו כלל וכן בכמה מקומו' בפ' ההוא ובפ' שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמ' בהנהו תלתא עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החלוק עכ"ל: וכן כתב ג"כ במקום אחר אבל בשלא זכר שמו ולא הכירו הוא חושש לדברי הרב ז"ל דבעינן קברתיו אף ע"ג דכל האחרוני' ורוב הראשוני' לכלם לא בעו לה כלל ומי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשו' דבר אשר כזה בענין עגונ' וישלח לשונו בשאט בנפש כנגד המור' כדין וכהלכה גם הר"ן ז"ל אשר כתבת עליו דבר שלא אמר ולא עלה על מחשבתו אני להראותך דבריו שכתב בתשובותיו גבי עובדי כוכבים מל"ת דלא אמר קברתיו ז"ל ואין בזה ספק אפילו לדברי הרמב"ם ז"ל שכן כת' הוא בזה פ' אחרון מה' גרושין דכל שהוא מכירו אין צ"ל אלא מת בלב' אבל כשאינו מכירו הוא שסבור הרב דלא סגי עד דאמ' קברתיו מפני המעשי' שבאו בגמ' בכיוצא בזה שבכלן יש בהן וקברתיו וכו' עד אלא ש"מ דנהי דבמכירו סגי במת בלבד כשאינו מכירו בעי' דאמ' מת וקברתיו זהו דעתו של הרב ז"ל בזה וטעמא דמילתא דיותר אדם בקי במי שמכירו מבמי שאין מכירו הילכך כל שאמ' מת לחוד סגי אע"ג דלא אמר קברתיו ולא חיישי' דאמ' בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישי' דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים עד דאמר קברתיו עכ"ל: וכן כתב הרמב"ם ז"ל עצמו בתשובת בעובדא דהכירו המל"ת ולא הצריך קברתיו כמו שפירשו בדבריו אלו המפרשים ז"ל אע"פ שלא ראו תשובה זו: וידוע הוא דעם תשובתו עצמו אין צריך לדבריה' של המפרשי' ז"ל אלא להראות איך לא נתתם לב לדבריהם והייתם רוצים להחמיר על העגונה מהם: וזה לשון השאלה והתשובה שלו ששאלו אותו בענין יהודי אחד שהלך לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו והלך ולא חזר ולימי' הלכו יהודי' מבני עכו דרך הכפר שיצא משם אמרה להם עובד' כוכבים אחת ואנה אתם הולכי' אמרו לה לכפר פלו' אמר' להם לא תלכו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה זה אירע לו אמר' להם יצא מעיר פלונית ללכת לעיר פלונית יצאו אחריו והרגוהו ושאלו אותה מאין תדעי זה האיש אמרה שהוא היה מודעתנו ועשה מלאכותינו כשהיה בעכו וספרה להם דמותו ובאו השומעים לב"ד של עכו והשיאו את האשה ויש אצלנו מי שממחה בדבר ומביא ראיו' והנה יגיעו אל שער בית דינו של אדוננו יורנו רבינו ויקבל שכרו מהש"י: והשיב הרב ז"ל זאת האשה מותרת היא לינשא ואע"פ שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידון ואנטונכיא: וכל אלו הדברי' חוזרי' לעיקר אחד והוא שאין מדקדקי' בעדות אשה עגונה וכל המחמיר אין רוח חכמים נוחה הימנו שעקר תקנתם בעגונה הקלו משום עיגונא דאיתת' וכתב משה בר מימון זצ"ל ע"כ: ועתה ראה גם ראה אי בעי' קברתיו בנדון שלנו דהזכירו בשמו או אם חשש הרב ז"ל לכגון אותן תואנו' שלכם: אף כי כתב דכל המחמיר אין רוח חכמי' נוחה הימנו הפך מה שרצית להוכיח מדעתו: ועתה עצתי לך לחזור בך ולומר הדרי בי ולשמור מה מלל לדברי ב"ש חזרו ב"ה והיית מוצק ולא תירא מעלבונה של תורה אף כי הנך רואה שנפל יסוד בניינך דהא לא בעי' הכרזה לדברי הרמב"ם ז"ל דבעית להחמיר מצדה מההוא דכתב הר"ן ז"ל בשם הריט"בא ז"ל בתקון דברי הרמב"ם ז"ל ואיהו לא בעי לה אלא עיקר הדבר דהיכא דהזכירו בשמו כעובדא דילן לא בעינן קברתיו: עוד כתבת וחזרת לנקודה והפרזת על המדה באמרך דאפי' ראוהו ב"ד וכל ישראל באופן שראהו העובדי כוכבים וכו' אין ממש בעדות זו ע"כ: וכבר הארכנו והוכחנו שכל דבריך אין בהם שום ממש ולא מתום ועממם כל סתום: ואין להן שורש ולא ענף לא קרסולים ולא כנף דאין לך בעולם השחה גדולה מהשחת העובדי כוכבים הזה דכיון דאמ' הרגו פלו' חזקה שראהו הרוג ומוכה במקום שאינו יכול לחיות או שראהו ביבשה הרוג וכבר כתבנו כיצד ואין צריך לחקור עוד:

ומה שכתבת דלא עדיף ממגויד איני יודע אנה אתה מוצא דמיונות אלו הנה לא אחר עובדי כוכבים הזה שראהו מגויד או צלוב אלא שנהרג שהרגו פלוני על הדרך שכתבנו: ומה שהבאת ראיה מהמרדכי דסוף יבמו' אין משם ראיה של כלום דמלבד דהך עובד' לחוד והאי עובדא לחוד הנה כתב שם הדבר כמסתפק ז"ל מאן לימא לן דמל"ת ואומר מת דלא היה צ"ל קברתיו וכבר כתבנו דודאי לכ"ע לא בעי' לה ואפי' להרמב"ם ז"ל אם הזכירו בשמו כעובד' דילן לא בעי' לה והיינו דקאמר התם המרדכי ואמר מת ולא קאמר פלו' מת שהזכירו בשמו: ומאן לימא לן אנן דאף המרדכי עצמו לא ס"ל דהיכא דהזכירו בשמו לא בעי' קברתיו כיון דלא אמר פלו' והזכירו בשמו כמו שכתב לעיל בסמוך בתשובת ר"ג ז"ל פלוני נהרג וכו' והדבור בזה אבוד זמן כי לא יחלוק המרדכי על כל הראשונים והאחרונים ז"ל ולו הונח שיהיה חולק לא מפיו אנו חיים לגבי כ"ע וכבר כתבנו שאמר הדבר כמסתפק ואין להניח הודאי של כולי עלמא ולהחזיק בספק שלו כדי להחמיר על עגונה ודברים כאלו לא ניתנו ליכתב:

עוד כתבת ואף על פי שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שלישי מהלכות גרושין שהשומע מן האשה ועבד מת פלוני משיאין את אשתו ואין נזקקין לחקור אופן המיתה אבל אמר מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית היאך ראית וכו' ואם כן נשיא אשה בעדות היהודי ששמע מן העובדי כוכבים וכו' הא ליתא ואומר אני אדרבה אפכא מסתברא ומשם ראיה לאסור דבשלמא אם היה מעיד ששמע מן העובדי כוכבים פלוני מת או נהרג גרידא כדקאמר אבל השתא דפי' דבריו ואמ' דעובדא הכי הות ושיחת העובדי כוכבים לא מחוור' שהרי לא נתברר' מסתמא לא מהניא עדות זו ודברי הרמב"ם ז"ל כשאמר העובדי כוכבים מת סתם וישראל מעיד כן מפיו ע"כ: ואומר אני דאית' ואיתא וסברתך כלפי ליא ועל בלימה תליא: ולא דייך שלא נתכונת לכונת הענין אלא שדבריך כסותרין זה את זה כלומר שראייתך סותרת הנחתך דאנן במאי עסיקי' בשואלי' לראשון ואין שואלין לשונו המעיד מפיו ואתה אמרת בשלמא אם היה אומר מת או נהרג הוא ששואלין לעד ואין שואלין לעד מפי עד: והוספת נהרג מדעתך וזה אינו דאין שואלין לעד הראשון אלא כשאמר מת סתם כדברי הרמב"ם ז"ל שהבאת בסוף דבריך אבל באומר נהרג אין שואלין לא לראשון ולא לשני: וידוע הוא לכל חי מדב' דמת סתם הוא סוג לכל מיני מיתו' שבעולם לפי' שואלין לראשון איך ראית שמת אם העיד בדבר הברור כגון שאמר מת על מטתו כדרך כל הארץ או נהרג או טבע בים וראיתיו בשעה שהשליכהו הים ליבשה וקברתיו למאן דבעי קברתיו וכיוצא בזה שהוא דבר הברור משיאין את אשתו ואם לא העיד בדבר הברור כגון אותן שכתב הרב ז"ל אין משיאין את אשתו אבל העד שאמר שמעתי שמת פלו' אין שואלין אותו וכ"ש אם אמר שמעתי שנהרג או דבר הברור כיוצא בו שאין שואלין שאפי' במת סתם אין שואלין כמו שכתב הרב ז"ל דאלו האומר פלו' הרג את פלו' כלום שואלין אותו איך ראית או איך נהרג או אם נהרג בסייף או בארידן או אם שהה עד שתצא נפשו וכיוצא בזה דכל אלו דרישות וחקירות נינהו, וכ"ש היכא דליתיה קמן דנשאלים ומעידים מפיו דאין שואלין למעיד מפיו: ואין הכי נמי שאם היינו צריכין לטעם זה הנה היתה זאת האשה מותרת ומותרת מטעם זה דאין שואלין לעד מפי עד אפי' במת סתם כמו שכת' המתיר הראשון שעשה המעשה והתירה גם מטעם זה:

אבל כבר כתבתי דאפי' לעד הראשון אין שואלין בכיוצא בזה ושקולא טיבותיה אף כי אפילו לפי סברתך כשתדקדק בענין לא אמר אלא נהרג גרידא שהרגו פלוני ולא אמר שגידו ולא שהכה על ראשו או שפצעו או שצלבו וכיוצא בזה מדברים שאין מעידין עליהן אלא שפלו' הרגו בפוניי"ל ולא הוסיף אלא בפוניי"ל היגרע כחו בעבור תוספ' זו אפי' לפי דעתך: וכבר כתבתי דהעץ שהרגו עליו יותר מוכן וקל להרוג אותו עציו מהיבשה לזולתו כדי שלא תדחה בהבל פה כי שאני הים לענין זה מהיבשה דאותן תואנות אינן אלא למי שרוצה לעגן ואינו יודע לנגן:

עוד כתבת ז"ל ועוד דכל עצמה של עדות אשה או עבד או עובדי כוכבים שאנו סומכים על דבריהם וכו' אינו אלא מטעם דמילת' דעבידא לאגלויי וכדכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק י"ג מגרושין עד ובדבר הזה אין אתה יכול לעמוד על בוריו וכו' ע"כ: ומי יתן ידעתי אם אתה מבין מה שאתה מוציא בפיך כלום איכא בהא מילתא דמת או נהרג או טבע בים וכיוצא באלו מילתא דעבידא לאגלויי אלא שאם הוא חי יבא לביתו או ישמע שהוא חי ולפי' לא משקרי ומאי שנא הכא בעובדא דילן דלא נימא הכי שאם הוא חי יבא לביתו או ישמע שהוא חי: וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב מהלכות גרושין ז"ל בדבר העשוי להגלות לכל שאם היה חי סופו לבא או יודע שהוא חי ע"כ: וכן נמי כתב הסמ"ג גבי מת בעלי בדבר העשוי להגלות לכל ז"ל ואי אפשר להכחיש ולא לטעון טענה שאם הוא חי סופו לבא או יודע שהוא חי ע"כ:

וכן כתב הרב רבי שמעון דוראן ז"ל על דברים אלו שכתבת בשם הרמב"ם ז"ל: ז"ל בחתימת דבריו בדבר העשוי להגלות כגון זה אחיו של פלוני או פלוני מת שאם היה חי יבא ע"כ: ובמקום אחר כתב ז"ל וגם מילתא דעבידא לאגלויי היא שאם הוא חי יבא היום או מחר דליכא למיחש דמשקר ע"כ והריב"ש ז"ל הוסיף לומר ויש דבר שאמרו בו מילתא דעבידא לאגלויי שאינו דבר מפורס' וגם אינו וודאי שיגלה אלא שאפש' שיגל' באי זה זמן כגון מת פלוני שהרי אף אם חי הוא אפשר שלא יבא לעולם כי ירחיק נדוד לקצה הארץ ולא יודע אם הוא חי אם לא אלא שאם הוא חי לא יהיה טענה למי שהעיד שמת וכמו זה אינו נאמן מן הדין אלא מדרבנן בצרוף טעם דיוק האשה ע"כ: וכן האמת דאפי' שאפשר שלא יבא המעיד עליו לא ידע זה אלא יאמר שמא יבא היום או מחר כדרך כל חי שיבא לביתו ויכזיב אותי על פני ולא משק' ולפי' האמינו רבנן לאלו הפסולי' לעדות ומפני תקנ' עגונות בצרוף דאיהו דיקא ומנסבא: ואיני יודע אנה פנה שכלך כשכתב' דברים אלו ומה שיבוש עלה שדעתך בפירוש מילת' דעבידא לאגלויי בכה"ג דילן עד שכתב' ובנדון דילן אין אתה יכול לעמוד על בוריו: ותן לב והתבונן בההיא מילת' דא"ל מר עוקבא לרב ענן גבי מאן יתיב בבי מרזחא ברישא פ' מציאת האשה:

ומה שכתבת כי העד יכול להשמט ולומר ראיתי שהכהו ברומח מכת אכזר ואמרתי נגזר וכו' איני יודע מאי נפק' לך מינ' ואנה אתה מוצא אלו החלומו' כי בכל דבר שבעולם יכול להשמט בכיוצא בזה ראיתי כך וחשבת כך אף כי לא מסתייך דלפי דעתך עד מפי עד אמאי מהימן והלא יכול להשמט ולומר כך שמעתי מפי האחר ואין לך השמטה גדולה מזו ופוק חזי מה כתב הרב רבי דוראן בענין זה על רבינו משה מיימוני ז"ל שכתבת זה לשונו דודאי עד המעיד דאורייתא הוא אבל עד המעיד מפי אחרים דהשתא ליתא להך מילתא דעבידא לאגלויי דאפי' יבא אותו שאמר עליו שמת יכול לאשתמוטי ולומר כך שמעתי מפי פלוני ואפילו יכחישנו אותו פלוני יוכל להכחישנו ולומר מפיך שמעתי: ובזה אינו נאמן אלא מדרבנן וצדקו דברי הרב ז"ל ע"כ: אלמא דעד מפי עד הוי השמטה מעליא ואפי' הכי נאמן מדרבנן: ואתה החלפת השטה ולא כתבת פרוזבול על השמטה: והפוך בה וסיב ובלי בה כי אין הדבר תלוי בה: ושרי ליה מריה לפלניא שהזקיקנו להאריך באשר אין בו צורך: והנה עלה בידינו דהשחת העובדי כוכבים הזה יש בה ממש וממש: גלוי וידוע למי ששנ' ושימש ולדרדקי דבי רב הקורים בחומש:

ואם תקניטני אומר דאפילו מי שירצה להתיר אשה זו לינשא מטעם הטביעה בים וגליו ימצא ידיו ורגליו: כי לא החמירו חכמים בטבע בים שמא יצא במקום אחר עם היותו דבר רחוק כמו שכתב הריב"ש ז"ל ולפי' אם נשאת לא תצא ע"כ אלא בשאפשר לו לצאת אבל בכגון זה שאי אפשר לו לא גזרו: והבו דלא לוסיף עלה: ולא אומר אפשר אלא שהוא נמנע מן הנמנעות דכיון שהוכה מכת מות ולדבריך דהוי במעיד שהניחו ספק חי ספק מת אי נמי שנתעלף וטבע כשהכהו כדאמרת לעיל: היתכן שיאמרו בזה רבנן שמא יצא במקום אחר ומושכל ראשון ונראה לעין ואישון שלא יחיה אפילו רגע אחד בתוך הים אלא אם עשו לו הדגים שבים סמתרי למכותיו והריחו באפו הבצל וזולתו לעלופו: והנה הוכיח על תחלתו סופו: הלא ידעת אם לא שמעת כי הרב הגדול רבינו אליעזר ממיץ הורה להתיר אשתו של טובע בים בלא שום עדות כלל אלא באמתלאות ואומדנות שלא חזר לביתו ואע"פ שלא הודו לו חבריו וכן נראה לעניות דעתי: מ"מ יראה האדם כמה היו מקילין בעגונות גם יראה הרואה באותה תשובה של מעלה של רבינו משולם בן רבי' קלונימוס שכתוב בה מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין על העובדי כוכבים ומתירין אותה מפני תקנת עגונות וכו' והתיר את האשה למעש' וגבת כתובת' ולא בקש לה עלילות ותואנות: וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנדון שלנו: גם תן עיני לבך לתשובת המורה הגדול הרמב"ם ז"ל אם בקש תואנה לאותה אשה לא קברתיו ולא דבר אחר ולא שאלו אותה על שום דבר אלא אם היתה מכרת אותו אף כי גער באותו שהיה רוצה להחמיר וכתב כי אין רוח חכמים נוחה הימנו ואתה לא דייך שעברת על צוואתו אלא שרצית לעגנה לדעתו ולסברתו:

גם הרא"ש ז"ל כתב בתשובה שהשיבו חכמי אשכנז ז"ל והוא בכללם ז"ל ואף אם רפיא ביד רבי אליעזר הלוי הרי כתב רבינו יואל אביו ז"ל בתשובה אחת דכל פלוגת' בהתרת נשים יש לילך אחר המיקל ואחר שחכמי התלמוד והגאונים הקלו משום תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור הזה לצאת בעקבותיהם ע"כ: ומאי דאתינא עלה דאיתתא דא שריא לינשא לכולי עלמא בהשחת אותו העובדי כוכבים בלא שום פקפוק ותו לא מידי והמעגנה עתיד ליתן את הדין לפני בעל הדין: ועתה צריך אני לערוך לפניך תוכחות אף על חתימת דבריך ז"ל: והקולר בצואר החכמים למחות ביד המתירים בסלוא דלא מבע דמא: דמה לו ולהתיר מתחרה והרי הוא מותרה ודינו כזקן ממרה וכו' ע"כ: וילדות גמורה היתה בך ולא כך למדך רבך כי לא נתנה התורה לך לבדך ואין אתה כבן עזאי שכל חכמי ישראל כקליפת השום נגדך: ואף אם היה הדין מצדך לא היה לך להוציא כל רוחך בלא משקל אף כי במשפט מעוקל ומקולקל להוכיח בשוט לרבני גדולי הדור אשר בארץ המה באף ובחמה: ואף אם לאיש כמוך שיחך לא היה לך לפרוץ גדר המבטא אף כי החלפת השטה: והוצאת חוח תחת חטה: ונעלמו מעיניך מעייני הדין ועקרו ונופו: מתחלתו ועד סופו: ותגדיל את פיך ותגביר לשונך: ולא ראית כי אפילו הדליקו את הנר צריך האדם לומר בביתו בנחת: וגערה בו לא תחת:

ואם קרית לא שנית גמרא ערכין דאמרינן התם כי לא היה בדורו של רבי אלעזר בן עזריה וחבריו מי שיוכל להוכיח: ובשאט בנפש ובגדי חופש עשית לרב אשר כדין וכהלכ' מורה כזקן ממרה: ולכל הרבני' המתירים כסורר ומורה: ובארזי' תתחרה: אבל רוב מוסרם וסבלונותיהם מצילין אותך מהבל של פיהם: ומוצא שפתיך ייסרוך מבלעדיהם: ופקח עיניך וראה כי כל תוכחותינו לשיחתנו והמון מלינו לא ישקלו כנגד מלה אחת וכלם כאחת מאשר דרכך ירט: כנגד הכלל והפרט: ואם טוב ודומם ויחיל: הנה לא יושג המתחיל: המאביל חומה ויחיל: ואם תשוב ישיבוך: ושלום רב לאהובי תורתך כנפש:

משה בכהר"ר יצחק זלה"ה ן' אל אשקר נ"ר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף