שו"ת מהר"ם אלשקר/צד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר צד

שאלה בענין אשה שהלך בעלה למדינת הים והרתה לזנונים והיתה אומרת כי אינה הרה אלא שבטנה תפוח מחמת חולי וכשנתפרסם עבורה חזרה לומר יהודי פלוני אנס אותי בביתי ואותו יהודי מכחיש אותה ואומר לא היו דברים מעולם ולא באתי אליה לא באונס ולא ברצון וכ"ת אסרת אותה על בעלה וכתבת' כי יש מחכמי הדור שחלקו עליך ואמרו שהיא נאמנת לומר אנוסה הייתי ומותרת לבעלה ורצית לעמוד על דעתי בדבר זה:

תשובה כבר השבתי לכ"ת זה כמה ימים כי היא אסורה לבעלה איסור גמור ובנה ממזר גמור דאלא מעתה כל מי שרוצה לזנות תחת בעלה תמלא תאותה כאותה ואם תהר לזנאי תאמר אנוסה הייתי ותשב תחת בעלה ודברים אלו אסור לשומעם אף כי לסמוך עליהן:

ואני תמה מאלו החולקים איך לא חלקו בין נבעלת בביתה בעיר ובין נבעלת בשדה ואיך לא ראו מה שכת' הרמב"ם ז"ל בבירור בתחלת הלכות נערה בתולה דכל הנבעלת בשדה היא בחזקת אנוסה והנבעלת בעיר בחזקת מפותה עד שתביא ראיה שהיא אנוסה כמו שכתב כ"ת ואף על פי שהשיג עליו הראב"ד ז"ל שם וכתב חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש שם עדים יבואו ויעידו ואם אין שם עדים קנס אין שם והעיר והשדה שוין וכו' להרמ"בם ז"ל שומעין שעליו סומכין בכל הגלילות האלו: וכ"ש שכבר העמיד הרב בעל מגדל עז את דבריו וכל האחרונים פסקו כמותו:

וכן כתב הסמ"ג ז"ל במצות עשה גבי אונס בסימן נ"ד ז"ל וכל הנבעלת בשדה הרי הוא בחזקת אנוסה ודנין בה דין אונס עד שיעידו העדים שברצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו העדים שהיא אנוסה כגון ששלף עליה חרב ואמר לה אם תזעקי אהרוג אותך ע"כ: וכן כתב הרב בעל ספר המצות הקצר ז"ל וסתם שדה הוי אונס וסתם עיר הוי פתוי ע"כ:

וכן כתוב בארחות חיים סוף הלכות כתובות ז"ל וסתם שדה אונס וסתם עיר פתוי ע"כ: ומאן יהיב לן מעפריה דרבי'ירוחם ז"ל ומלי' עינין שכתב בספר מישרים נתיב ל"א פרק שני ז"ל בעבור שראיתי כמה נשים שאחר שפתו אותן אומרות נאנסתי וראיתי כמה אנשים טועים בזה ואומרים שהיא נאמנת אפילו בעיר זה הכלל יהיה בידך שכל הנבעלת בשדה בחזקת אנוסה וששכב עמה בעל כרחה כי צעקה הנערה ואין מושיע לה ועליו להביא ראיה שהיא מפותה ואם לא הביא ראיה וטוענת נאנסתי דנין לה דין אונס אם נתברר ששכב עמה וכל סתם עיר בחזק' מפותה ועליה להביא ראיה שנאנסה כגון שראו אותו ששלף חרב עליה ואמר אני אהרוג אותך או שסתם את פיה שלא תוכל לזעוק וכיוצא בזה ואם לא הביאה ראיה דנין לה דין מפותה אם נתברר ששכב עמה כל זה מוכח מדין התלמוד בכמה דוכתי וכן כתב הרמ"בם ז"ל ע"כ: וכ"ש דאפילו לפי דברי הראב"ד ז"ל לא מיירי אלא בקנס דאינו משתלם אלא על פי עדים ולא על פי עצמו ולפי' כתב דאין תועלת בחזקה זו דעל כרחין בעי' עדים והעדים שיעידו שנבעלה הם יעידו אם באונס אם ברצון ולפיכך השדה והעיר שוין אצלו:

אבל לענין אסורא כהכא דליכא עדים אלא הריונה ולידתה ואין לנו עדות גדולה מזו לעולם דנין על פי החזקה דבשדה אנוסה ובעיר מפותה: ואין דנין איסור מממון: וכ"ש דאפילו לגבי קנס דאינו משתלם אלא על פי עדים אין השגתו השגה כלל: דיש תועלת בחזקה זו כגון שהיו העדים רחוקים וראו את הבעילה ולא ראו אם באונס אם בפתוי אי נמי שבאו ומצאו אותו בועל ולא ראו ההתחלה אם היתה באונס או ברצון דאפילו שמצאו אותה שותקת בשעת מעשה אין משם ראיה על הרצון דאמרינן יצרה אלבשה אי נמי כגון עובדא דילן דליכא עדים ובכי האי גונא הדרי' לכללים אם בשדה בחזקת אנוסה ונאמנת לומר אנוסה הייתי ואם בעיר בחזקת מפותה אם לא תביא ראיה לדבריה:

ולמה לא תאמר לחולק ולמקנטר זיל קרי בי רב בפי' התורה להרב הגדול הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תצא גבי נערה מאורסה דכתב שם שאם ראו אותה העדי' מרחוק בענין שאין יכולין להעיד אם היא אנוסה או מפותה והרימו קולן להתרות בהן שאם בעיר על דעת רבותינו ז"ל שניהם בסקילה שגם האשה בחזקת מזנה לדעת כיון שלא צעקה כלל כי דרך כל אנוסה לזעוק בעיר להושיעה ולהצילה ואם יראו בשדה שיחזיק בה וישכבנה הרי היא בחזקת אנוסה ופטורה וכו' עד וכן הצעקה בהווה לדון בה מן הסתם בעיר מפותה ובשדה אנוסה ע"כ והנה נתבאר בפי' דאפילו גבי איסור סקילה איכא למימר סתם שדה אונס וסתם עיר פתוי:

וכן כתב רבי' לוי בן גרשום נמי בפי' התורה גבי נערה מאורסה ככתוב אשר לא צעקה בעיר ז"ל והוא מבואר כי התור' דברה בהווה כי בעיר יהיה על צד הפתוי ובשדה יהיה על צד האונס ולקמן גבי נערה אשר לא אורסה כתב ז"ל וכבר נתבאר ממה שקדם שנבעלת בעיר סתמה שהיא מפותה עד שיתברר האונס והנבעלת בשדה סתמה שהיא אנוסה ע"כ: ותדע דאפילו גבי פתח פתוח דלא קים להו לאינשי כל כך ואפילו לאותן מפרשים שפירשו דההיא דרבי אלעזר דאמר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו דמיירי בשותקת או במכחישתו לגמרי לומר בתולה שלימה נבעלתי דכיון דבריא ובריא הוא נאמן אבל אם אמרה משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני דאיהו טעין שמא ואיהי בריא נאמנת ואינה נאסרת עליו וכו' מ"מ צריכה נמי חזקה דגופא ובלאו הכי אינה נאמנת וכדמסיימי הנך מפרשים ז"ל למלתייהו ואמרי דכיון דאיהי טוענת בריא ואיהו ספק ומסייעא לה חזקה דגופא בריא עם חזקה דגופא עדיף משמא דידיה ע"כ וכדאמרינן התם דבחזקת בתולה היתה דרוב נשים בתולות נשאות ואוקמה אחזקה וכן כתב הרשב"א ז"ל דבריא ושמא עם חזקה דגופא עדיף ע"כ:

וכן כתבו מן המפרשים ז"ל וידוע היא דליכא למימר הכא בעובדא דילן חזקה דבתולה נבעלה כדאמרי' התם דהכא לא שייך ליכא למימר נמי דאית לה חזקה דכשרות כי היכי דנימא אתתא דא בחזקת התר ונאנסה ובריא שלה עדיף דלא היא דאיכא כנגד הבריא רוב דרצון דאונס לא שכיח ואית ליה קלא והיכא דליכא קלא הוה ליה רצון רובא ורובא עדיף מחזקה הילכך לא סמכינן אבריא דידה ואסורה לבעלה: וכן כתבו התוספות שם פ"ק דכתובות דבמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא ורובא וחזקה רובא עדיף: וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו בפירוש ובבירור ואע"ג דאיכפל שם לקיים דברי תלמידי רבי' יונה ז"ל אין סברתו אלא כסברת התוספות שכתב בפירוש כמו שיראה המעיין בדבריו במעט התבוננות: וכמו שכתב שם בחדושיו ז"ל וא"ת אפילו ליכא אלא חד ספיקא הוה ליה למימר אוקמה אחזקת התר ובאונס היה ויש לומר אונס לא שכיח ובירושלמי פירשו אונס יש לו קול ומכל מקום חשיב לעיל ספיקא דספיקא דמעוט אין לה קול וכו' עד הילכך במקום ספק ספקא שרי ובמקום חד ספיקא חשיב רצון לגבי אונס רובא: ע"כ ואין שם זכר לדברי תלמידו רבי יונה כלל עם היות שהרי בנו ז"ל נר' שהלך בשטתו: וכן נמי כתב רבינו יצחק בר ששת ז"ל בשם התוספות ז"ל וא"ת אמאי אסירא ניזיל בתר חזקה שהר"י בחזקת התר היא תרצו התוספות דאונס לא שכיח כלומר ורצון הוי רובא: ורובא וחזקה רובא עדיף ועוד הוסיף בה שם נופך משלו וכתב דאפילו לרבי מאיר דחייש למעוטא ואית ליה סמיך מעוטא אחזקה אכתי הוה ליה פלגא ופלגא והוה ליה ספיקא ואסירא ע"כ וכמו שכתבו נמי התוספות לקמן גבי מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי וכו' וכן נמי כתב שם אחד מן הראשונים ז"ל בחדושיו ז"ל ואם תאמ' תעמוד בחזקת התר דצדקת דשמא באונס נבעלה ויש לומ' דאונס לא שכיח ויש לה קול וכן משמע בירושלמי דאנוסה יש לה קול והא דחשבינן לה ספק לעיל היינו לחושבו ספק ספיקא דלגבי חד ספק מועיל שפיר ספק באונס ע"כ: וכמו שכתבו הגאונים ז"ל נמי באונס לא שכיח וכדבעי' למיכתב: וכ"ש במקום זנות אשר כזה ובמקום דאותו האיש שאמרה עליו שאנס אותה הנה הוא מכחישה וטוען עליה בריא דודאי הורעה חזקתה והבריא שלה ומצינא למימר דכי היכי דלגבי בועל הויה טענת בריא הכי נמי איכא למימר גבי בעל דבשלמא אי הוה אמרה נאנסתי סתם כדאמרינן התם הנה היה מקום לומר דהויה לה לגבי בעל טענת שמא אבל הכא שאותו איש ישראל שאמרה עליו שאנס אותה מכחישה הנה הורע הבריא שלה וכיון דהורע הורע: לפי' מה שהוכחת מדברי התוספות דאנוסה יש לה קול וספק אונס כמאן דליתיה דמי וכו' הוכחא מעליא היא וכמו שכתבנו לעיל בשמם ובשם המפרשים ז"ל וכדאיתא בהדיא בירושלמי אלמא דטענת אונס בלחוד לאו טענה היא ואפילו בבריא ושמא וכמאן דליתא דמי: וכן נמי כתב הרב בעל המרדכי: ז"ל דאונס קלא אית ליה והוכיח כן מהירושלמי:

וכל שכן לדעת הרי"ף ז"ל והתוספות ומן המפרשים ז"ל דלא מפלגי כלל בההיא דרבי אלעזר ולית להו ההיא דלעיל דאמרינן דלא מיירי אלא בשותקת או במכחישתו לגמרי דלדידהו בכל ענין איירי וכן נראה דעת רש"י ז"ל: וכ"ש לדברי גדולי המורים ז"ל שכתבו בפירוש דאפילו בטענת משארסתני אנסתי אי נמי מוכת עץ אני דהוי איהי בריא ואיהו שמא אינה נאמנת אלא שלא להפסידה כתובתה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק שוטה ע"כ: וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ח מאיסורי ביאה דבכי האי גונא דליכא אלא חד ספיקא אסורה היא דספיקא דאורייתא לחומר' ולפי' אין משגיחין על דבריה אלא לענין כתובה בלבד ע"כ: והכי איתא בירושלמי שם ז"ל ואתיא כדתנינן הנושא את האשה ולא מצא לה בתולי' והיא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות הדא דמר לכתובת מאתים מנה אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק סוטה ואתיא כדתנן תמן היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את הדא דתימא בכתובת מנה מאתים אבל לקיימה אינו רשאי משום ספק שוטה וכלהון מן ההיא דאמר רבי הילא בשם רבי אלעזר מצא פתח פתוח אסור לקיימה משום ספק סוטה ע"כ: וראיה ברורה נמי מההוא עובדא דמייתי המרדכי בפ' האשה שנתאלמנה וז"ל שם מעשה באשה אחת שהלכה בדרך עם שני יהודים וכשבאו ביער ישבו לנוח ובא האחד ותקפה והשני נטמן וצעקה ואין מושיע לה ואין עדים ובאה לפני רבותי ואמרה נאנסתי והתירוה לבעל מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסרה כיון דעברה על דת ונתייחדה שמא הפסידה המיגו שלה וכיון דמודה שנבעלה לאו כל כמינה לומר באונס היה כיון שנתיחדה מרצונה וכו': ע"כ: שמעי' בהדיא דאפי' לדברי המתירין לא התירו אלא משום מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מה שאין לומר הכא בעובדא דילן שהיה כרסה בין שניה דלא שייך בה מיגו דהכ' באה לפני בית דין ואמרה שנאנסה ומפיה נודע הענין ורגלים לדבריה מה שאין כן בנדון דילן דבתחלה אמרה שלא היתה הרה וכשהוכר הריונה חזרה לומר נאנסתיוכ"ש וקל וחומר דהכא היתה בשדה ובעובדא דילן בעיר: וכבר כתבנו לעיל דברי הראשונים ובאחרונים ז"ל שכתבו דבעיר בחזקת מפותה ותו לא מידי: ותנו לבבכם ודעו והטו אזנכם ושמעו ופקחו עיניכם וראה ראה והתבוננו במה שכתבו בתשובה גדולי הגאונים רב שרירא גאון ורבינו האיי אביהם של ישראל זכר קדושים ואדירים לברכה ואמרו בבירור שאין אחריו בירור בענין אשר כזה גבי אשה שהלך בעלה למדינת הים ויצאת מעוברת וקודם שיתפרסם הדבר היתה אומרת שאין שם עבור אלא שתפח בטנה מחמת חולי ולבסוף הוכר עבורה והביאוה לב"ד ואמרה שנאנסה בבית המרחץ והשיבו באריכות וכתבו בחתימת דבריהם ז"ל ואי איכא מאן דאמר ולד הוא דהוי ממזר דאפילו נבעלה באונס ולד ממזר הוי אבל לבעלה שריא לא היא דכיון דזנות שכיחא ואונס לא שכיח לא שבקי' מידי דשכיח ואזלי' בתר מידי דלא שכיח ועוד אמרי' האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאסרה עליו והוינן בה אמאי ספק ספקא הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומפרקינ' לא צריכא באשת כהן דאפילו באונס נאסרת אי בעית אימא באשת ישראל כגון שקבל אביה קדושיה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד דלאו ביאה קודם לכן ובודאי כשהוא ארוסה נבעלה ואכתי הוה ליה למפרך ספק באונס ספק ברצון ומדלא פריך מכלל דשמא באונס לא אמרינן הילכך אסורה על בעלה איסור גמור והולד ממזר גמור עכ"ל ות"ל זרח לנו מאור הדין מפי גדולי הגאונים ז"ל שכתבו הדין בעצמו כאלו נשאלה שאלתינו בפניהם: והעבודה כי נפלאתי הפלא ופלא ולא ידעתי מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו להתיר ערוה כזאת לבעלה ויעלים עין בחינתו ולא יטה לבו לדברי הראשוני' והאחרונים ז"ל ובכללן מרן הרמב"ם ז"ל ותוקע את עצמו לגבב ולהביא סברות בלות ומטולאות ודקדוקים ריקים ולמראה עיניו ישפוט בדיני ערוה החמורה והן הן גופי תורה ושלום על דייני ישראל הדנים דין אמת לאמתו ואין לך בדבר אלא מקומו ושעתו: נאמנך:

משה ן' אל אשקר נר"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף