שו"ת מהר"ם אלשקר/מא
|
< הקודם · הבא > |
ג'רבה שאלת שיש מנהג ביניכם מימים קדמונים שמי שיש לו מקנה צאן ומקנה בקר או שאר בהמות שנותן אותן ביד רועה עובדי כוכבים ומזלות ואף ע"פ שלפעמים יוצא בהן בשבת חוץ לתחום: ועתה יש ביניכם מי שמערער בזה מצד שאנחנו מצווין על שביתתן דכתיב למען ינוח שורך חמורך וכו' ושאלת אם יש היתר בדבר: ע"כ טופס השאלה וכלשונה:
תשובה דע שמלבד איסור שבת אשר שאלתם עליו אסור לישראל למסור את בהמתו לרועה עובדי כוכבים ומזלות מטעמא אחרינא וכדאיתא בהדיא בפ"ק דצורת כוכבים ומזלות ת"ר אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים ומזלות זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם וכן פשוט בהלכות הרי"ף ז"ל: וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות איסורי ביאה זה לשונו ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה עובדי כוכבים ומזלות: וכן נמי כתבו רוב המפרשים והמחברים ז"ל: וטעמ' דמילתא משום דחשידי ארביעת בהמה והן אסורין בה דכתי' ודבק באשתו ולא בדבר אחר: ונאמר ולפני עור לא תתן מכשול: ואף על גב דבהמה שלהן לא רביעי לה משום דחייס על בהמתן אם היא נקבה שמא תתעקר ולא תלד ואם הוא זכר שמא יכחיש: גבי בהמת ישראל לא חיישי להכי ורבעי להן וכדמפרש התם ולפיכך אסור ליחד עמהם בהמה חיה ועוף לא זכרים ולא נקבות: מיהו לפי דעת הרשב"א ז"ל במקומות הידועים שאינן חשודין על הרביעה מותר ליחד עמהם בהמה חיה ועוף אבל בסתם מקומות שאין ידוע אי חשידי אי לא חשידי אסור: וכן כתב שם פ"ב זה לשונו ובפרקין דלעיל אסיקנא דלא נאסר ליחד אלא במקום שחשודין על הרביעה ואי נמי בסתם מקומות של עובדי כוכבים ומזלות שלא נודע מנהגם אבל במקומות הידועים שלא נחשדו מותר ליחד ע"כ: וכן נראה ג"כ דעת רש"י ז"ל שכתב מקום שנהגו למסור וכו' כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה אי נמי בסתם עובדי כוכבי' ומזלו' אבל במקומות הללו שאינן חשודין בה אדרבה שמכין ועונשין עליה מותר ע"כ: ולפיכך היו נוהגין במקומות מארץ אדום לתת את בהמתן לרועה עובדי כוכבום ומזלות כיון שהיה ידוע להם דבאותן המקומות לא היו חשודין על הרביעה והיו ממיתין עליה:
וכן כתבו מן המחברי' ז"ל הילכך במקומות הללו אפילו לדעת הרשב"א והר"ן ז"ל נראה דאסור דהא לא ידעי' אי חשידי אי לא חשידי וכ"ש לפי דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שכתבו סתם ולא חלקו כלל ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא דעובדי כוכבים ומזלות הללו חשידי טפי ולכולי עלמא אסור: ומיהו לענין מעשה נראה לן דכיון שנהגו במקומות שלכם משנים קדמוניות ליתן בהמתן לרועה עובדי כוכבים ומזלות ואין שומעין להחמיר הנח להם לנהוג כמנהגם דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין וכ"ש שיש להם קצת מן המפרשים ז"ל על מי שיסמכו וכתבו דמאן דחייש לרביעה היינו רבי אלעזר ומשמע דרבנן לא חיישי להכי וכההיא שינויא דסמכא היא ע"כ מיסודם ז"ל: וכמו שנר' נמי בתשובות הגאונים ז"ל הכתובים לקמן דלא חששי להכא: ולענין שבת אשר שאלתם עליו אם יש לחוש שמא יצא בהן הרואה חוץ לתחום: נראה לי דאין לחוש לזה כלל כל שלא נתן אותן לרועה ביום השבת עצמו: ואף על גב דאמרינן פרק משילין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים כלומר דאין אדם יכול להוליך בהמת ישראל ולא כליו אלא למקום שבעליהן יכולין לילך דהיינו אלפים אמה: מ"מ כיון דתחומין דרבנן אין לחוש לזה אלא אם כן נותנה לו בשבת עצמו כמו שכתבנו ואפילו לפי דעת הרמב"ם ז"ל שכ' דתחומין דשנים עשר מילין דאורית' אין לחוש דלעולם אין דרך הרועי' להרחיק שנים עשר מילין ומילתא דלא שכיחא הוא ולפי' לא חיישי' וכ"ש לפי דעת רוב המפרשים והמחברים ז"ל שכתבו דלעולם תחומין דרבנן ואפי' אלף מילין לפיכך אם נותן הבהמה לרועה ברביעי או בחמישי מותר ולא חיישינן למידי דהא אפילו במשכירה לעובדי כוכבים ומזלות ויודע שעושה בו העובדי כוכבים ומזלות מלאכה בשבת איכא מאן דשרי בכי האי גוונא וסבירא ליה דמההיא דב"ש דאית להו שביתת כלים ואפילו הכי ברביעי ובחמישי שרו להשאיל ולהשכיר נשמע לב"ה גבי בהמות דברביעי ובחמישי מותר להשאיל ולהשכיר וכ"ש באיסור תחומין דרבנן דאין לאסור ליתן הבהמה לרועה קודם השבת משום תחומין דלעולם לא אשכחן בכי האי גוונא דחשו להכי: תדע דהכי הוא דהא התם פרק קמא דעבודה זרה לא אמרינן דאסור למכור להם בהמה שמא ישאילנה וישכירנה להם ואתו למעבד בה מלאכה בשבת אלא בבהמה גסה הראויה למלאכה אבל בהמה דקה כגון צאן וכיוצא בהן מותר וכן דעת המפרשים ז"ל:
ואי איתא דחיישינן לתחומין דרבנן אמאי לא חששו להכי ואסרו כל בהמה גזר' שמא יוציאנ' חוץ לתחו' אלא לאו שמע מינ' דליכ' למיחש להכי כלל: ותו גבי ואין נותנין בהמ' לרוע' שלהם נמי וטעמ' דמילת' משום רביעה תיפוק לי נמי משום איסור שבת שמא יוציאנה חוץ לתחום דאף ע"ג דגבי רועה לא חיישינן לאיסור מלאכה וכ"ש בבהמה דקה דלא שייכא בה מיהו אכתי איכא חשש תחומין: ואי איתא לא הוו משתמיט חד מרבוואתא מלמיכתב הכי אלא ודאי דלאיסור תחומין ליכא למיחש: ותו מוכחא הא מילתא נמי ממאי דאמרינן התם במתני' בן בתירא מתיר בסוס כלומר למכור אותו להם ולא חיישינן לשאלה ולשכירות דאי נמי משכיר ליה לעובדי כוכבים ומזלות לא יעשה בו מלאכה שחייבין על שגגתה חטאת ומיירי בסוס המוכן לרכיבת האדם והלכתא כותיה וכדאיתא התם תני' בן בתירא מתיר בסוס מפני שאינו עושה בו מלאכה שחייבין על שגגתה חטאת: אמר רבי יוחנן הלכה כבן בתירא משום שהחי נושא את עצמו ואין בו מלאכה אצל הסוס וגבי אזהרת שביתת בהמה מלאכה כתיבה ואע"ג דאיכא מאן דמוקים להא דבן בתירא בסוס המיוחד להביא עליו עופות החיין שצדדין בהן וכדמוקמי לה בפרק המצניע ולית הלכתא כותיה בהא: מ"מ בסוס המיוחד לאד' מודו דשרי משו' דבאדם קא מודו ליה רבנן לר' נתן דהחי נושא את עצמו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בחבורו הגדול ובפירוש המשנה: ואי איתא דחיישי' לתחומין אמאי לא חיישינן גבי סוס שמא יוציאנה חוץ לתחום אלא דלעולם להכי לא חיישינן הילכך אם נותנן לרועה יום רביעי ויום חמישי מותר וכ"ש אם מתנה עמו שלא יוציאם חוץ לתחום דשרי טפי ולא חיישי' למידי כדכתיבנא: ומדברי רבינו האי גאון ז"ל נראה אפילו יום ששי מותר ליתן אותן לרועה ואין לאסור אלא בשבת דוקא וכן כתב בתשובה ואסור לבר ישראל למימסר חיותא לרועה עובדי כוכבים ומזלות בשבת שמא יוציאנה חוץ לתחום וזהו דאמרי' אמרו עליו על רבי יוסי הכהן שלא נמצא כתב ידו ביד עובדי כוכבים ומזלות מעולם ע"כ: ומדלא אסר אלא דוקא בשבת נראה דאם נתנה מבעוד יום מותר: וזה נראה ברור: וכן נראה נמי ממה שכתב רב צמח גאון ז"ל בתשובתו וזה לשונו:
ומה ששאלתם מאן דמסר חיותא לרועה עובדי כוכבים ומזלות כל ירחא בכן וכן ושהיא חיותא גביה בשבתות וימים טובים שרי או אסור הכין חזינא דשפיר דמי ושרי וליכא למיחש אלא דילמא חליב להו עובדי כוכבים ומזלות בשבתות ומה נפיק מינה אי מישהא והוי לישראל ואי אתני ישראל מעיקרא בהדי רועה על מנת דחלבה לרועה ולית ליה ביה מדעם שפיר דמי ע"כ: אלמא דליכא למיחש לתחומין כלל דאלא מעתה גבי כליו וחפיציו נמי הוה אסור לשלוח ביד העובדי כוכבים ממקום למקום דהכלים נמי כרגלי הבעלים הם ולעולם לא קא חזינן מאן דחייש להא מילתא כלל: ונוהגין בכל תפוצת הגולה לשלוח כליהם ומשאות שלהם ממקום למקום ונותנין אותן לעובדי כוכבים ומזלות ואפילו בערב שבת ואין מפקפק בדבר אלא דלעולם כל שנותן הבהמות לרועה קודם השבת מותר: ואין זה צריך לפנים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |