שו"ת מהר"ם אלשקר/לז
|
< הקודם · הבא > |
אחר התשוקה הנכספת לראות דמות דיוקנך החקוק בלבי וקשור ברעיוני: ומצוי בקרבי ואם נעלם מעיני: הגיעוני שורותיך ואותותיך אותות תעלה: לנפש המשתוקקת והאמולה: הנעימים והנאהבים: אשר מהררי האהבה חצובים: וממעייני האהבה אצולים: ובשמן הידידות בלולים: נמצאו דבריך ואוכלם וכו' ובקרואים הבאתני: לחוות דעי אף אני: בשאלת האסמכתא: וכי אחי אתה: ומרה דשמעתא: פרעתי פה לבלי חק: ואשא דעי למרחוק: בקנצי מילין: ואם שגיתי אתי תלין: כי להוצאת האמת אינו מסכים עמי הזמן: ואתה העד הנאמן: וכמה מתלאותיו סבבוני: וכמה מתמורותיו הקיפוני: וכמה מחליפותיו נשכוני: מצורף לנחץ הרץ הנמרץ: שבין לילה היה ובין לילה הלך ורץ: ולהיות מצותך מוטלת עלי: לא אחשוך פי וממללי:
בג"איה שאלת זה לשונך: שמעון היה רוצה ללכת למקומו דרך ים ובא ראובן ואמר לו קנה ממנו סחורה זו ואם אין לך לשלם בכאן אנכי אשלח עמך איש עתי מאתי לקבל מעותי בהגיעך למקומך: ויען שמעון ויאמר אנכי אקנה ממך זה המקח כדי למלאת רצונך ותלך אתה עמנו דרך ארצנו ללכת אל מחוז חפצך אחר שכוונתך ללכת למזרח ובהגיענו למקומי שם ב"ה אפרע לך המעו' ואז נתרצו שניהם על כך ונתפשרו באותה סחורה בסך ידוע ומשך שמעון הנז' אותה סחור' והעלה אותה לספינ' על שמו עם שאר סחורותיו ופרע לו ג"כ שמעון אז קצת מן המעו' בתחלת פרעון ונשאר עליו השאר מלוה עד הגיעם שם: ויהי בבואם אל המקו' ההוא פרע לו ג"כ חלק אחר מהמעות אותו שמעון הנז' וקודם שהשלים לפרוע לו כל המעות רצה ראובן לחזור בו מאותו מכר ונתחרט עליו ואמ' שאינו רוצה בקיומו: וטוען כי שמעון לא קנה ממנו אלא אם ילך עמו בספינה ואם לא ילך עמו שלא יקנה ממנו ואע"פ שנתקיי' התנאי והלך עמו לא קנה שמעון דאסמכתא היא ואסמכתא לא קניא: ורצית לעמוד על דעתי בזה: ואם יוכל ראובן לבטל אותו מכר מטעם אסמכתא או לא:
תשובה ודאי דבכי האי גוונא לאו אסמכתא היא ואפילו לפי דברי ראובן ואפילו אי הוה איהו גופיה מתנה התנאי ולאו כל כמיניה לבטל המקח כיון שמשך שמעון הסחורה מעתה וקנה אותה בדרך מדרכי ההקנאות דכי אמרינן דאסמכתא לא קניא הני מילי בשלא החזיק במקח או משך אותו מעיקרא משום דלא גמר ומקני ליה שכל האומר אם יהיה כך או לא יהיה או אם תעשה כך או לא תעשה כי בין מצד המוכר בין מצד הקונה עדיין דעתו סומכת שמא יהיה או לא יהיה או שמא יעשה או לא יעשה ולא גמר ומקני ליה אלא לאחר זמן כדמקיים תנאיה והוה ליה כמאן דאבטחיה למקנייה ולפיכך הויא ליה אסמכתא ולא קניא: ואפי' בשהחזיק לבסוף אחר שנתקיים התנאי אבל במה שמוחזק מעתה ביד הקונה אין בו דין אסמכתא כלל דאי לא גמר ומקנה ליה לא הוה מסר ליה המקח מעתה דגבי הקנהו במעכשיו מאי טעמא אמרי דקני משום דגמר בדעתו להקנותו דאלו לא גמר בדעתו להקנותו לא הקנהו מעכשיו גבי מחזיקו מעתה נמי כל שכן דגמר להקנותו יותר מכשאמ' מעכשיו דהלא חזקה זו מעכשיו הוא מחזיק בה: וכן כתב המיימוני זכרונו לברכ' בבירור ריש פרק י"א מהלכות מכירה זה לשונו: במה דברים אמורים בשקנה בדרך מן הדרכים שקונין בהן והרי יש עליו לקיים התנאי וכו' כיצד המוכר בית לחברו או נתנו לו במתנה על מנת שילך עמו לירושלם והחזיק זה בבית הרי זה קנה וכו' ויש מן האחרונים ז"ל שחלקו עליו בזה וכתבו דאף על גב דהחזיק מעתה לא קנה אלא במעכשיו ועיקר ראייתם מההיא דפרק איזהו נשך הלוהו על שדהו ואמר לו אם לא באת מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכו' והלוהו על שדהו שהעמידו בשעת הלואתו ולוקח אוכל פירות משמע ואפי' הכי אוקימנא בגמרא דלא קני אלא במעכשיו וכו' ולאו ראיה היא דשאני התם דלא בא להקנות לו השדה ולא לקח ממנו המעות אלא דרך הלואה ונתן לו הקרקע כמו משכון ומסתמ' אפי' בשהלוקח אוכל פירות לא גמר להקנותו אלא אם אמר מעכשיו: ובעל מגיד משנה ז"ל כתב בדחיית ראיה זו ואין זו ראיה גמורה דע"כ לא קאמרי' דאין דין אסמכת' במה שביד הקונה אלא במה שהחזיקו המקנה על דעת להקנות הדבר אם יתקיים התנאי שזה קנין חזק ואין בזה דין אסמכתא אבל בהלוהו על שדהו דעת בעל השדה לא החזיקו בדבר אם לא יתקיים מה שאמר שהרי כבר היה מוחזק מחמת מעותיו שהלוהו ונמצא שלא נוסף דבר מחמת מה שהו' נודר לו ע"כ: וקרוב למה שאמרנו: וגם הרמב"ן ז"ל דחה אותה ראיה בחדושיו פר' הזהב: ותדע דבסלוק האסמכתא לפי דעת הרמב"ם ז"ל יש בו שלשה דרכים וכפי חלוף הנושאים ודינם כך: אם המקח ביד המוכר ולא הוחזק בו הלוקח מעיקרא אם קנו ממנו במעכשיו קנה ואין בו דין אסמכתא דכל מעכשיו מסלק האסמכת' כדאמרי' בפ' איזהו נשך ולמניומי קשיא מתני' ומשני מתני' בשאמר מעכשיו וכו' כדאית' התם: ואם המקח ביד הלוקח והוחזק בו מעתה ע"מ לקנות כשיתקיים התנאי אין צריך למעכשיו ולא לדבר אחר דכיון שהחזיקו מעתה לא גרע ממעכשיו כמו שאמרנו: ואם אין הדבר ביד המוכר ולא ביד הלוקח אלא ביד שליש כגון המתפיס זכיותיו אם קנו ממנו בב"ד חשוב קנה ואע"ג דלא אמר מעכשיו כדאית' בגמר' פ"ד נדרים ובהלכות פרק גט פשוט: והני מילי בבית דין חשוב ובמתפיס זכיותיו אבל קנין סתם לא מהני ליה לסלק האסמכתא כדמפורש שם בדבריו פרק י"א מהלכות מכירה ז"ל האומר קנה בית זו מעכשיו וכו': כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו ממנו על כך נראה דלא סגי ליה בקנין לבד עד דאמר מעכשיו: וכן במה שכתב שם במתפיס זכיותיו שצריך קנין בבית דין חשוב: וכן במה שכתב בסוף הפרק כשהיו חכמי ספרד רוצין לקנות באסמכתא כך היו עושים וכו' הרי שאף בקנין לא מצא לסלק האסמכתא עד שיתחייב תחלה המקנה בחוב גמור: ואל יקשה לך ממה שכתב שם בתחלת הפרק במה דברים אמורים בשקנה בדרך מן הדרכים שקונין בהם וכו' דהתם היינו טעמא דקני בכל אחד ואחד מהדרכים משום דנתן הדבר ואחר כך התנה כגון שאמר בית זה נתון לך או קנוי לך אם תעשה כך וכך ולפיכך לא יתלה בזה דין אסמכת' והוי כתנאי בני ראובן ובני גד וקני בקנין לחוד אפי' בלא מעכשיו: אבל באומר אם יתקיים תנאי זה אני מוכר לך או נותן לך דבר זה הויא ליה אסמכתא שהרי סמך קנייתו לקיום התנאי ולא קנו אלא במעכשיו כמו שזכרנו: ואל יקשה לך נמי מה שכתב בסנהדרין סוף פרק ז' דכתב שם מה שקנו מידו שאם לא יבוא ביום פלוני יהיה חברו נאמן בטענתו ויטול כל מה שטען בלא שבועה וכו' ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד זכותו וכו' דמשמע מדבריו דבקנין סתם סגי ולא בעי בית דין חשוב: נראה לי דהתם נמי בבית דין חשוב משתעי דמיירי בהלכות סנהדרין ובבית דין קבוע דמסתמא בית דין חשוב הוא וכמו שפי' הרשב"א ז"ל דבית דין חשוב אף על פי שאינו סמוך אלא חשוב להפקיע ממון מומחה לרבים: ויש מי שכתב ליישב דבריו ז"ל דשמא לא דמי מתפיס כמודה זכותיה להתפיס שטרו או שוברו בבית דין דשטר דבר שיש בו ראיה הוא ואי לאו דגמר ומקנה בבית דין חשוב הויא אסמכתא: אבל דבר שתלוי בשבועתו לפטור את עצמו אין זה אסמכתא הואיל ובידו ליפטר בשבועה עד כאן: ויש מן המפרשים ז"ל שכתבו דקנין סתם נמי מהני לסלק כל אסמכת' דכל קנין סודר הוא במעכשיו דאי מעכשיו לא קני בתר הכי לא קני דהא הדר סודרא למאריה וכדמוכח בנדרים פרק השותפין: ולפי דעת הרמב"ם ז"ל איכא למימר שזה הוא בקנין סתם שחל מעתה דכל שקנו מידו לאלתר קנה אבל במה שמתנה במה שיעשה לאחר זמן אין הקנין חל עתה אלא אם כן פורש ואמר מעכשיו: אי נמי בבית דין חשוב ובמתפיס זכיותיו דוקא כמו שנתבאר: הילכך בנדון שלפנינו זכה שמעון במקחו ואין סמך לאותה אסמכת' כלל כיון שמשך הסחורה כנזכר ואחר כך נתקיים התנאי דכל היכא דאיכא חזקה מעיקר' כמעכשיו דמי כדפרישית: וכל שכן לפי דברי הריטב"א זכרונו לברכה דלא שייך אסמכת' בכי האי גוונא כיון שתלה תנאו באם אלך: וזה לשון הרב זכרונו לברכה הנזכר כבר פירשנו בבבא מציעא גם בבבא בתרא הא דאמר רבנן כל דאי אסמכתא ולא קניא דלאו כללא דווקא הוא דאם כן בטלת כל תנאי שבעולם אלא ודאי אין לנו אסמכת' אלא כשיש בה שלשה דברים האחד שתלה תנאו בשלא לעשות כגון אם לא באתי שהיה סבור שיכול לעשות אבל כשתלה דבריו באם אעשה והוא בא ועקר תנאו בידים ועשה אין כאן אסמכתא ופשוט הוא ולא תמצא שנזכרה אסמכתא בכל התלמוד אלא באי לא עבידנא: הב' שהתנה על עצמו בדבר שהוא בידו שאלו התנה בדבר שאינו בידו אין כאן מקום אסמכתא דעל מה סמך מפני זה כל שתולה בדעת אחרים אין זו אסמכתא וכדאמרינן לה בפרק דיני ממונות גבי מפריחי יונים ומשחקי בקוביא: וכן בשהדבר בידו לגמרי ליכא אסמכתא סבור הוא לעשות וגומר ומקני מעכשיו: והכי מוכח בבבא מציעא מההיא דפירקין התם בידו הכא לאו בידו וכדפרישנא התם: הג' שהוא מתנה על עצמו דרך קנס למיגזם ולמיעבד מילתא יתירתא כדי לרצות לחברו ולאפוקי כל מה שעשה מעצמו בלא שום דוחק ולפי' אין במתנה ולא בגיטין צד אסמכתא בכל התלמוד והיינו ההיא דפרק יש נוחלין דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכן קבלתי כל זה משני רבותי רבינו אהרן הלוי והרשב"א ז"ל והוא כלל יציב וקיים והאי עובדא דהכא כולהו איתנהו ביה עכ"ל: ובמה שכתבנו בענין זה די מבלי שנשית לב לפרטים אחרים בענין אסמכתא יארך ספורם ואין צורך באורך: נאם נאמן אהבתך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |