שו"ת מהר"ם אלשקר/כח
|
< הקודם · הבא > |
לבגאיה שאלה ראובן נשא אשה וילדה לו בת ומת והניח נכסיו ביד אלמנתו וזאת האשה נתנה לאותה הבת מעזבון אביה מה שנתנה והשיאה אותה לשמעון והוליד ממנה שמעון בן ונפטר וחיי לנו ולכל ישראל שבק ואחר כך נשאת ללוי ומתה ולא הניחה זרע אלא אותו הבן שהיה לה משמעון והאלמנה אשת ראובן עודה קיימת ומתפרנסת מנכסי בעלה כל ימי מגר אלמנותה וכשהגיע זמנה ליפטר מן העולם נתנה כתובתה במתנה לאחיה הגדול ואחר הכתובה נשאר דבר מה מותר מעזבון ראובן לראוי ליורשו ועתה תובע לוי אותו המותר ואומר דידי הוא בירושת אשתי ובנה בן שמעון תובע אותו בירושת אמו ואומר כי אין ללוי בעלה שום זכות בו כלל: יורנו כ"ת הדין עם מי:
תשובה הדין עם בנה דזה המותר ראוי הוא לגבי לוי בעלה ולא מוחזק וקי"ל דאין הבעל נוטל בנכסי אשתו בראוי כבמוחזק כדאיתא פרק יש נוחלין אמר רבי אבהו אמר רבי יונתן אמר רבי ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה יאיר בנה ולא שגוב בעלה וכו' אלמא דאין הבעל ירית בראוי: ואמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וכו' כדאיתא התם: וכי תימא דשאני הכא דמית אביה בחייה ומחיים קאתי לה: מכל מקום כל שלא החזיקה בו בחייה ולא נכנס ברשות הבעל אפי' שעה אחת קודם שמתה ראוי קרינן ביה ולא מוחזק כדמוכח פרק שור שנגח ד' וה' ת"ר והמית איש או אשה אמר רבי עקיבא וכי מה בא זה ללמדנו אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר כי יגח שור את איש או את אשה וכו' אלא להקיש אשה לאיש מה איש נזקו ליורשיו אף אשה נזקיה ליורשיה: וסבר רבי עקיבא לא ירית לה בעל: והתניא וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו דברי רבי עקיבא: אמר ריש לקיש לא אמר רבי עקיבא אלא בכופר הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה והוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק מאי טעמא אמר קרא והמית איש או אשה אם כופר יושת עליו וכו' משמע מהכא דאפילו בכופר דמחיים נעשית החבלה שהכופר בא על ידה ראוי קרינן ליה ולא ירית ליה לפי שאינו משתלם אלא לאחר מיתה והיינו דאצטריך להו למילף דאין הבעל נוטל בראוי מתרי קראי דמההיא דפרק יש נוחלין לחודיה לא נפקא דהוה אמינ' דהתם בירושה שנפלה לאחר מיתת האשה אין הבעל נוטל בראוי אבל כופר דמחיים נעשית החבלה שהכופ' בא על ידה הוה אמינא דנוטל: ומכופר נמי לחודיה לא אתיא דהוה אמינא דשאני כופר דלעולם הוי ראוי ולא אתי מיניה שאר ראוי קמשמע לן וכמו שדקדקו התוס' ז"ל: והכי נמי מוכח מהאי עובדא דפרק יש נוחלין ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי הוה ליה ברתה דהות נסיבא ושכיבת בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבת סבתא אתא בעל קא תבע וכו': כלומר זכות אשתו כאלו היא קיימת: ואמר רב ענן לירתאי ולא לירתי ירתאי ואמרינן התם דהלכתא כותיה דבעל לא ירית ולא מטעמיה והיינו טעמא דהוה ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וכו' נראה נמי דאע"ג דמית אביה בחייה ומחיים קאתי מכל מקום ראוי קרינן ביה: אף הכא נמי לא שנא וראוי הוא לגבי בעלה ולא מוחזק: ואי איכא דמותיב דאדרבה מההיא עובדא גופה משמע איפכא דהתם פי' ואמר דטעמא דחשיבין להו ראוי משום דאי אקדים סבתא וזבין זביניה זביני וכיון דאלו מכרה הזקנה הנכסים בחיי הבת מכירתה קיימת הוה ליה ראוי לבת ולא מוחזק: משמע מהכא דאי לאו הך טעמא דאי אקדים סבתא וזבין וכולי: הוה אמינא דהוי מוחזק ולא היא דשאני הא מהא דהתם כשאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי היתה הבת נשואה כבר ובאותה שעה זכתה הבת וזכה הבעל בנכסים לאחר מיתת הזקנה ואי לאו הך טעמא הוה קרינן ליה מוחזק: וכ"ש לרבי אליעזר דאמר האומר ואחריך כאומר מעכשיו דמי ואלו הכא קודם שנשאת מת אביה וכשנשאת לא החזיק הבעל אלא במה שהכניסו לו כמו שכתבנו וכ"ש דזה המותר אפשר שלא היה ניכר עד אחר מיתת הבת כיון שהיו כל הנכסים תחת יד האלמנה למזונותיה ולכתובתה ולא ידעינן אם יחסרו אם יותירו ואין לך ראוי גדול מזה:
וכן כתבו גדולי המורים במלוה שהלותה האשה קודם שנשאת ומתה קודם שתגבה אותה דאין הבעל יורש אותה: ומוכחו לה מההיא דפר' שור שנגח ד' וה' דאין הבעל יורש נזקי אשתו שלא גבתה: וכן כתבו הר"יאף ור"ח ז"ל וכן כתבו התוספו' בפר' יש נוחלין וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל: וכל זה ראיה לדברינו: הילכך זכה הבן בירושת אמו כדברירנא ואין זה צריך לפנים: והנה באה לידי שאלה ותשובתה בענין זה בספר הדיינין שחיבר רבינו יהודה תלמידו של רבי' גרשום מאור הגולה ז"ל והסכימה למה שאמרנו וראיתי להעתיקה לך וזה לשונה:
וששאלת ראובן היה לו שלש בנות ומת והניח נכסים מקרקעי ומטלטלי והשיאה אשתו את בתו הגדולה לשמעון ונתנה לו מה שנתנה לימים מתה אותה בת וחיים לכל ישראל הניחה ונשארו הנכסים שהניח ראובן ביד אשתו אלמנתו ותובע שמעון מותרו של חלק השלישי שלא הכניסה אשתו והאחרות תובעות שתי חלקים וגם מותר החלק השלישי שלא ניתן לשמעון: ועתה יורה המורה הדין עם מי:
תשובה כך דעתי נוטה שהדין עם האחיות ואין לו לשמעון אלא מה שהכניסה לו אשתו שהבעל בנכסי אשתו יורש במוחזק ולא בראוי והאחיות יורשות בין בראוי בין במוחזק על כן זכו הבנות בכל הנכסים כולן חוץ ממה שהכניס' אשת שמעון לו: ומנ' לן שאין הבעל נוטל בנכסי אשתו בראוי כבמוחזק דאמ"ר אבהו אמ"ר יונתן אמ"ר ינאי אמר רבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין ליאיר שלא היה לשגוב וכו' ואמר רב פפא הילכך אין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק הילכך אין לו לשמעון במותר כלום אלא זכו בו האחיות וכן הדין עכ"ל: עם היות שאין הנדון שלו דומה לראייתו: נאם נאמן אהבתך: ומשתוקק לחברתך משה בכה"ר יצחק ז"להה ן' אל אשקר:
בעלותי ההרה ואני בתוך הגולה על נהר אוב"ל ואולי נהייתי ונחליתי והודי נהפך עלי: והנה יד שלוחה אלי: במגלה עפה: באבני אקדח רצופה: מוסרים אספה: וכנף רננים מניפה: גאון התשוקה: סחפה: ולחולי האהבה תרופה: את והב בסופה: במילין מחברת: וגדולו' מדברת: ושבחות מספרת: יחידה והיא מתנכרת: הקיצונה במחברת: ואחזיק בשוליה: ואסיר צעיפה מעליה: והנה בת מבנות השיר זקופה: צופה נשקפה: כלבנה יפה: בשפה רפה: עושה שחר עיפה: האירו ברקיה תבל ונתמלאה אורה: כשמשא רבב על מטרא: כל כבודה בת מלך פנימה: אחות ימימה: תמשוך הלבבות באמרי פיה: ותורה האוהבים בעפעפיה: ובטעם אמריה: הוסיפה על השמועה: דעם שרים ותרועה: ושם השנית קציעה: ואגש אליה ואומר לה מי זאת העולה מן המדבר: הבר מלו דבר: נהר שלום הוצק יסוד': מתרפקת על דודה: מעודה וכזית הודה: מכל בנות גילה משובחת: גפן סורחת והיא כפורחת: ותען אותי ותאמר אני אילת אהבים: ויעלת הלבבים: הנפשות משובבת: והרחוקים מקרבת: ושפתי ישנים דובבת: אני האשה הנצבת: אשר משורש המוסר מצבי: וממקור הענוה מחצבי: ממשפחתי ומבית אבי הצ' והאדו"ם רב פעלי': ובתוך ים התבונה דרך בנעלים: בחידות ובמשלים: ובנהרי השירים קולו על המים: ברוחו פי שני': רוח דעת ותורה: וקול זמרה ושירה: ובתעלות המליצה לו עשר ידות נצמדות: ולשונו תמהר לדבר צחות: בתושבחות נכוחות: ושירים ערוכות: חרות על הלוחות: ובמלחמתה של תורה קשתו דרוכה: וחרבו על ירך ערוכה: תורה ומלאכה: מערכה מול מערכה: ולשאול שאלה מאת הגביר אני שלוחה: ולתר מנוחה: בתשובה נכוחה: ולזה באתי עד הלום: ואם לא יתנו לי ושבתי בשלום: ואומר אליה את הגבירה אשר נגידי' תדברי: וגאון התשוקה תשברי: אל תקרעי לבות אשר תתפורי: וגם מזה לא תעבורי: אל נא אהי כמת: למה תשובי השולמית: אני גואלך: ואל על אעלך: וישבת עמנו ימים ואחר תלך: עד ירחיב השם לנו: כי עתה אין לאל ידינו: להרבות מוהר ולהרחיב מתן: כי סגור תחתך לא יותן: גם לעת כזאת מי ערב אל לבו אל אביך לגשת: בארשת שפתיו לדבר דבר מי לא יפחד פן תחלפהו קשת: ויפול בתוך רשת: ואם יניח משה ידו וגבר: ומי הוא שידון עם מי שתקיף ופניו הולכים בקרב: לא ישב במארב: אבל לכבוד בית אביך אני עושה: גם את פניך אני נושא: לעשות את בקשתך: ולתת את שאלתך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |