שו"ת מהר"ם אלשקר/טו
|
< הקודם · הבא > |
מצרים שאלה על ענין קבלת עדות שבאה לפני: וזאת התשובה: ראיתי שטר קבלת העדויות שנתקבלו לפני החכם השלם ולפני אותן אשר נקבו בשמות ונפלאתי הפלא ופלא איך יצא דבר מלפניו בלתי מתוקן מכמה פנים משונים חדא שקבלו העדות בלילה ולאו זמן קבלת עדות הוא ואפילו בדיעבד אין דנין על פי אותה עדות כלל דקבלת עדות הוי כתחלת דין ואין דנין בלילה: ואעג"ב דכתב הרשב"ם דעדות גמורה היא ויכולין לדון למחר כבר דחו לה להא מילתא בשתי ידים האחרונים ז"ל ומחו לה מאה עוכלי בעוכלא: וכן כתבו בתוספות פרק יש נוחלין וז"ל ואין מקבלין עדות בלילה כדמוכח פ' ראוהו ב"ד דקבלת עדות כתחלת דין והיום דראוי לקבלת עדות יכולין לדון על פי ראיית יום דלא תהא שמיעה גדולה מראייה ולא כמו שפירש הקונטריס דאמר קבלת עדות שהעידו לפניהם בלילה דנין למחר על פי אותה עדות וכו' ע"כ: וכן כתב הרמב"ן ז"ל שם על דברי הרשב"ם דלעיל וז"ל ולא מסתברא דאמרינן בר"ה למה לי למיתנ' בחקרו העדויות וכו' סד"א תהוי חקירת העדי' כתחלת דין ומקודש מקודש כגמר דין וליקדשיה בלילה מידי דהוה אדיני ממונות דדנין ביום וגומרין בלילה קמ"ל: ואימא הכי נמי וכו' משמע מהא דקבלת עדות כתחלת דין הוא והיכא דקבלוה ביום גומרין בלילה אלא דגבי עדות החדש דשוייה קרא כדיני נפשות אפילו לגמר דין: הילכך קבולי בלילה אין מקבלין דתחלת דין הוא: וכך מצאתי להר"ר משה הספרדי שכתב שאין מקבלין עדות בלילה ואין מקיימין שטרות בלילה וכו' עד וגמ' דילן מוכח לי שאף בדיעבד נמי אין דנין דין דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין אין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קדשו בלילה אינו מקודש וגמר לה מהא מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום: ומינה דנו בלילה וכן קבלו עדות בלילה לא עשו ולא כלום ופשוט הוא ע"כ: וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל דעידי קבלת עדות הרי היא כתחלת דין ותחלת דין אינו בלילה ובית דין שקבלו עדות בלילה אין עושין דין על פי אותה עדות ומוכח לה מההיא דראוהו בית דין שלשה יושיבו מחביריהם וכו' ומההיא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה בפרק יש נוחלין וכן הסכים הרא"ש בפסקיו לדברי הרמב"ן ז"ל דלעיל: וכן נמי כתוב בספר חוקות הדיינין וז"ל הא כיצד יום לתחלת דין לילה לגמר דין כדמפרש בפר' א' דיני ממונות אבל עדות אין מקבלין אותה אלא ביום ואם קבלוה בלילה אין דנין על פי אותה קבלה ואם העדי' היו רוצין לילך למדינת הים הוא מחלוקת בירושלמי ואפשר לומר שדנין על פי אותה קבלה ע"כ: וכן כתב הר"ן ז"ל על דברי הרשב"ם דלעיל וז"ל ולא מחוור מדאמרינן בפרק ראוהו בית דין למה לי למתנא נחקרו וכו' עד ולא עוד אלא שאפילו קבלוה לא עשו ולא כלום שאעפ"י שאמר בירושלמי שדיינין שטעו ודנו בלילה דיניהם דין ולפי זה משמע דהה"נ לקבלת עדות שאם קבלוה בלילה קבלתם קבלה: כתב הרמב"ן ז"ל דלפום גמרא דילן אינו כן אלא אפילו בדיעבד אין דיניהם דין: עכ"ד בחדושי בתרא: וכן כתוב בספר מישרים ואם קבלו את העדות בלילה רשב"ם כתב שדנין על פיה והרמב"ן ז"ל חולק על דבריו והביא הרבה ראיות לדבריו שאין דנין וכן נראה עיקר: וכן כתוב בנמקי יוסף וז"ל בפי' ההלכות בסנהדרין ופרק יש נוחלין וכן נראה מדבריהרמב"ם ז"ל דאפילו בדיעבד אם קבלוה בלילה לאו כלום היא וז"ל בהלכו' סנהדרין פ"ג אין מתחילין את הדינין בלילה מפי השמיעה למדו שהדינין כנגעים שנ' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום בלבד אף הדינין ביום וכן אין מקבלין עדות בלילה ואין מקיימי שטרות בלילה ובדיני ממונו' אם התחילו ביום מותר לגמור בלילה ע"כ: ומדקאמ' ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר וכו' ולא קאמר מתחילין ביום וגומרין בלילה כלישנא דגמ' דקתני דנין ביום וגומרין בלילה וכמו שכתב גם הוא ז"ל פי"א מסנהדרין וז"ל דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ע"כ: משמע דאם התחילו בלילה אסור: וכן יש מי שכת' בשמו דאפי' בדיעבד אם קבלו בלילה לא עשו ולא כלום: ואיברא ודאי דאי הוה ס"ל דבדיעבד אם קבלוה בלילה קבלתן קבלה ה"ל לפרושי הכי בהדיא כדמפרש בהלכות איסורי ביאה פי"ג גבי טבילת הגר וז"ל והואיל והדבר צריך ב"ד אין מטבילין אותו בשבת ולא ביום טוב ולא בלילה ואם הטבילוהו הרי הוא גר: וטעמא דמילתא פירש שם הרב בעל המגיד ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שהכריע כדברי הרמב"ם ז"ל משום דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא משמע דגבי קבלת עדות דתחלת דין הוא אפילו בדיעבד אין מקבלין להרמב"ם ז"ל ואין זה צריך לפנים: ואפילו הרשב"ם ז"ל עצמו מצאתי נוסחא אחרת בפירושיו דכתיב בגוה הא מילתא דאם העידו לפניהם בלילה עדות גמורה היא בשם רש"י ז"ל זקנו וקאמ' שם הרשב"ם ז"ל גופיה דאין נראה לבני ישיבתו הוכחה לדבריו בזה: ואם תעיין בר"ה נראין דבריהם עכ"ד: הילכך אפילו אם עברו וקבלו העדות בלילה לאו קבלה היא כיון דקבלת עדות כתחלת דין הוא כדאמרן: וכל שכן עידי נשים דאף על גב דקא מדמין להו בסוף יבמות לדיני ממונות דלא בעי' דרישה וחקירה לא באשה שמת בעלה וגם לא בעידי נשואין וקדושין וגיטין נמי כמו שכתבו שם הרמב"ן והרשב"א ז"ל ומן המפרשים לענין קבלת עדות ביום אפשר דמדמינן להו לדיני נפשות דאין גומרין בהן אלא ביום ודברים ברורים הן דאין לסמוך אלא על העדויות שנתקבלו ביום: וגדולה מזאת כי קבלו העדות שלא בפני בעל דין ופשוט הוא דאין דנין על פי אותה עדות ואפילו בדיעבד וכמו שכתבתי בתשובתי הסמוכה לזה וגם לא היה שם דרישה ולא חקירה וכבר כתבתי באותה תשובה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ובנדון זה שהוא לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני הבעלי דינין ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במעמקים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ע"כ: ועוד הארכתי שם בענין זה: עוד מצאנו באותו שטר שנצטרפו בקבלת העדות החכם וחורגו כמו שכתוב שם בפירוש וכיון שנצטרפו כולם בקבלת העדות אין קבלתם קבלה דקרובים נינהו וזה פשוט אין צריך להביא עליו ראיה: ואפילו אם תמצ' לומר שלא נתועד עמהם החכם בקבלת העדות מ"מ אין סומכין על עדותן לפי שאינן בקיאין ולא ראויין לקבלת עדות וכמו שכתב הרב בעל העטור בשם הריא"ף ז"ל שכתב בתשובה וז"ל אם בא לפני ב"ד קבלת עדות והעדים באותה העיר רואין אם אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוק עדים ובחקירה הולכין אחר השטר ואין חוששין לעדות העדי' ואם לאו אין סומכין על קבלת עדותן וכתיבתן אלא סומכין על העדים: והלכתא קבלת עדות צריך ג' מומחין יודעין הלכות עדות כשר ופסול זהירין בקבלתן לקבל עדות כל אחד ואחד וכו' עד וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאלו מקבל עדות שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר ע"כ: וכמו שכתוב בתשובת הרא"ש ז"ל שכתבנו לעיל: וידוע הוא דהנך תלתא לאו בני קבלת עדות נינהו וקבלת עדותן תעיד עליהם ותענה בפניהם שהיא מעש' נערים דמלבד שקבלו העדות בלילה ובקרובים הנה בתחלת דברי פיהם טעו בחשבונם וכתבו כ"ה לחדש ואינו אלא כ"ד: ועוד כי אותו שטר לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה פעם נראה קבלת עדות עם החכם ופעם עדות על החכם שעשה אותן דברים ופעם פסק דין ופעם שטר טענתא וכיוצא באלו הדברים עצמו מספר גלויים לעיני כל רואים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |