שו"ת מהר"ח אור זרוע/קסז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאילת הרב ר' יצחק בן הרב ר' שלום זקנו של אבא מארי זצ"ל ששאל מרבינו קלונימוס זצ"ל.
הנני שואל מאת גאוניי, ראובן למד לפני משה ולוי השאיל ספרו למשה, ומשה השאיל הספר לתלמידו ראובן לפלפל בו הלכה בביתו של ראובן וחייב משה לאביו של ראובן ממון ועיכב אביו של ראובן אותו ספר בחובו ואינו חפץ להחזירו למשה, ועוד חרק שן וגיזם אביו של ראובן על משה ואומר לו אמסור אותך בידי גוים ומשה היה ירא ממנו וכתב לו שטר שהשכין לו הספר ועתה לוי תובע ספרו ממשה ומשה קובל על אביו של ראובן ואומר מעולם לא השכנתי בידך אלא לראובן בנך, והייתי משאיל לחזור בו הלכה, ומה שכתבתי משום יראה עשיתי ויורני המורה אם חייב להחזיר לו הספר אם לאו שהרי הלוואה היתה קודם לכן קודם לקיחת הספר אלא בשביל שראה שלא היה למשה מה לפרוע לו עיכב הספר ולא נתן הספר בשעת הלוואה, אי איכא לדמוי להא דאמר בהגוזל בתרא (קט"ו א') אבימי בר נאני חמוה דרבינא הוי מסיק בההוא גברא זוזי כו' ומסקנא הימוני הימניה כי היכי דהימניה מעיקרא ומסקינא הילכתא כרב כהן וכ"ש הכא שעומד וצווח שאף באחרונה לא נתן לו אלא מפני היראה, ועוד לא ישאיל שום אדם ספר לחברו ולא יהיה לו במה ללמוד ואור ישראל יסכים עמך. ועוד מנהג פשוט במקום הזה אדם נותן פרקמטיא לחברו היום שוה זקוק וחברו מקבלו הימנו בזקוק וחצי ולוקחים ופורעים ומוחלין זה לזה ויורני המורה אם יעיז פעם אחר ויאמר איני רוצה לפורעך אלא כמו שהי' החפץ שוה בשעה שקבלתי ממך כי רבית היא שאתה לוקח עלי יותר אם שומעי' דבריו או לא, חדא משום נעילת דלת בפני לווין אם שייך לומר הפקר ב"ד הפקר, ועוד שלא להוציא לעז על הראשונים, והשיבני מורי ר' קלונימוס ב"ר יהודה הדין האמת והשלום.
תשובה יצחק ב"ר שלום זצ"ל. אימוץ ברכה, במימי הבריכה, שמורה וערוכה, פרופה וכרוכה, אאריכה לראש הבחור המפולפל ר' יצחק החבר בן הרב ר' שלום מור ואהלות על משכבו ואשיבה לו על שאלותיו אשר שאל כפי קבלותי מרבותי ולימודי אשר לקלקתי ולא כמלקלק מן הים כי לא הגעתי לחסרם ופן אראה לפניו כוהות אשיבהו דבר על אשר כתב מנהג פשוט במקומכם ליטול פרקמטיא שוה היום זקוק, בזקוק וחצי בחוב ולוקחין ופורעין ומוחלין זה לזה אין נכון לעשות כן דרבית גמור הוא דאמר רב נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור, ושנינו (ב"מ ס"ה א') מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד ומסקנא אם לגורן בי"ב זוז אסור ואין לומר זהו מפני שאומר המוכר בפירוש אם מעכשיו בכך וכך ואם לגורן ביותר אבל בסתם מותר שהרי אמר רב פפא טרשא דידי שרי שכראי לא פסיד כו' ומסקנא אמר ליה רב ששת דרב אידי לרב פפא מאי חזית דאזלת בתר דידן זיל בתר דידהו אילו הוו להו זוזי שקלי כדהשתא וכו' ואמרינן בסיומא לית הילכתא לא כטרשי פפונאי ולא כחבירי נרשאי אלמא בין בסתם בין בפירוש אסור ואשר כת' יש לחוש לנעילת דלת יוטרקו ויונעלו, ואשר כתב שלא להוציא לעז על הראשונים חס וחלילה להוציא לעז על הראשונים אשר טובה צפרנם מכרסם של בנים כי הראשונים לא היו עושין בדבר שיש לו שער או שיצא לו שער ושמא היו עושים בדבר שאין לו שער במעט יותר שגם אם היה מוכר מעתה פרקמטיא זו שבוע או שבועיים היה נוטל דמים אילו אבל פרקמטיא שדמיה קצובים וידועים ומפני אגר נטר לוקח שוה זקוק בזקוק וחצי רבית גמור הוא וגם א"ת הואיל וענין מכר ולא דרך הלואה אבק רבית הוא, אפילו הכי כאן הואיל וזה הקונה לא נתן האיך יעלה על לב שב"ד יוציאוהו מלוקח למוכר אם כבר נתנו היינו אומרים אבק רבית אינו יוצא בדיינין ממלוה ללוה ומי יאבק באבק אש וגפרית במטמוט אשר הם מועטים ומתמוטטין ולא עולים וקשה היא הרבית שהזכיר בו יציאת מצרים להבין ולהבחין ולהפרע מהם. ואשר שאל על ראובן שהיה לומד לפני משה ולוי השאיל לו ספרו כו' כך דעתי נוטה שאין ממש בטענת משה שאומר דלא כתב לו השטר אלא מפני היראה דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא ועוד כי מודה הוא שכתב לו השטר ומה בכך אם מפני היראה והא קיימא לן (ב"ב מ"ח א') תלויה וזבין זביניה זבין וכל המוכרים מפני דוחק מעות עושים, ועל הגיזום אשר היה מגזמו הא אמר פ' כל הנשבעין (מ"ז א') עביד אינש דגזים ולא עביד ואפילו היה זה חושש שמא יעשה זה בגיזומו לא היה לו להציל עצמו בממון חברו ומתחלה העוה לעשות שהשאיל ספר לראובן בביתו לפלפל בו הלכה שהרי אין השואל רשאי להשאיל ושמא לוי המשאיל נתן לו רשות לדבר וכאשר אבי ראובן היה מעכב הספר למה היה לו לכתוב לו שטר משכונא על הספר אז היה לו להשמיע במרום קולו בבית הכנסת כדי להחזיר הספר ללוי ולא להשכינו לו בשטר ולנעול דלת בפני משאילי ספרים וגם אבי ראובן לא עשה כהוגן לגמול רעה תחת טובה שעשה לו משה טובה והשאיל לו ספר לבנו והוא עכבו, ושכתב ימנעו ולא ישאילו ספרים, מפני שעשה שלא כהוגן לא ימנעו ממצוה הזאת שהרי אמרו רבותינו פ' נערה שנתפתתה (נ' א') הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד זה הכותב חומש נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים וכל הרוצים לדמות מעשה זה לההוא מעשה דאבימי בר נאני דגנב ופרע בחובו אין הנדון דומה לראיה דההוא באיסורא עשה וזה בא לידו בהתירא ושליחות יד צריכה חסרון ידעתי לבעל הלשון יתרון, ובא לתהות על הריק והחסרון, ובאף ויכתב בספר זכרון, וכן הוא אומר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו, ושם תמצא לעד קלונימוס ב"ר יהודה. ואיני מבין כי אם אבי ראובן ידע שהספר היה של לוי והשאילו למשה מה מועיל שכתב לו שטר משכונתא על מה שאינו שלו ומה שחילק הגאון בין היכא דאתא באיסורא לידיה להיכא דאתא בהתירא לידיה לא ידעתי מאין ועל מה סמך אבי ראובן כאשר כתב זקן אבא מארי זצ"ל שההלואה מקודם היתה ואפילו אם היה מלוה לו עתה עליו והיה משכין לו ספר השאול בידו ללמוד בו ויודע המלוה שכן הוא נראה שחייב להחזירו לבעליו וכי ראובן שהפקיד חפץ ביד שמעון והשכין שמעון אותו החפץ ללוי ויודע לוי שהוא פקדון ביד שמעון לא יהא שייך בזה תקנת השוק ואפילו לא ידע המלוה מ"מ למה יהא בזה תקנת השוק אם מעיקרא לא על דעת כן ועל משכונו זה הלווהו יחזירו בחנם והואיל וקודם יאוש אתא לידיה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |