שו"ת מהר"ח אור זרוע/קמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואודות האנוסה, לבי קטן מהכיל אורך כל טענותיהם אך נראה וכן הוא שאין אחד מהם יכול לומר ברי לי שהמירה אחר מות אביה או קודם, אך חזקה שייך לטעון כאשר טען העמידנה על חזקתה שבשעה שנולד הספק לא המירה ושייך לומר כן כדפי' ר"י פ"ק דכתובות (ט' א') אהא דגרסינן התם אי נמי באשת כהן דליכא אלא חדא ספיקא, וא"ת אמאי לא מוקמינן לה בחזקת היתר לומר שזנתה קודם שנשאת לו וי"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמה בחזקת בתולה עד השתא, והשתא הוא דנבעלה ולא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דהתם איכא למימר חסר ואתאי חסר ואתאי, וא"כ גם כאן היה לומר העמידנה בחזקת צדקת עד אחר מות אביה ואמה דגם שם לא לפנינו נבעלה אלא קודם שנכנסה ואפילו הכי מוקמינן לה אחזקתה וה"ה כאן אך אין חזקתה מועיל לזכות אחרים, כגון היתום הזה לפי דעת האפטרופא כפירוש הקונטרס בפ' המדיר (ע"ו א') דפירש אהא דגרסי' התם רישא מנה לאבא בידך ולא מהני חזקת האשה לגבי האב, ועוד אפילו היה כך שזכתה בנכסים ואחר כך נשתמדה מ"מ לא זכה היתום מיד באלו הנכסים מכחה, כי מה ירושה יכול לירש בחייה וכן משמע מתשובת רבינו שלמה זצ"ל שכתב אבא מארי זצוקל"ה וזה לשון התשובה, וששאלתם משומד לע"ז שהפקיד פקדון ביד ישראל קרובו, ותבעו המשומד לאחר זמן ולא רצה להחזיר לו ומת המשומד וקרוביו הקרובים לירושה תובעים הפקדון וגם השליח שהביאו ליד זה מביא עדים גוים שנתן לו המשומד אותו ממון במתנה לאחר זמן. דעתי נוטה שאין בדברי שליח כלום שאין עדות גוים עדות והראוין ליורשו אם הפקדון בעין ואין לזה עדים שתבעו המשומד בחייו זכו הקרובים בממון וראוין לירש שלא מצינו שבטלה ירושה מן הרשעים דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר וכ"ש שהם יורשים כשרים יכין רשע וילבש צדיק, ואם שלח בו יד ראובן בחיי המשומד או שיש לו עדים שתבעו הימנו ואמר אני זוכה בו אין לך שליחות יד גדול מזה, נראה בעיני שאין כח ביד הדיינים להוציאו, דאתמר (ב"ק קי"ט א') ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו דתניא המינין והמסורים מורידין לבור ולא מעלין למדנו שגופו הפקר וכ"ש ממונו, וחד אמר אסור לאבדו דלמא נפיק מיניה ברא מעליא דכתיב יכין רשע וצדיק ילבש ומשומד לע"ז מין הוא וגופו הפקר וממונו כל טעמי מסור יש בו בין לאיסור בין להתיר, וכיון דלא איפסק הלכתא לא כמר ולא כמר זכה בחיי המשומד מן ההפקר ואין לנו כח להוציאו ואם לא שלח בו יד בחיי המשומד אין כאן זכיה עכ"ל רש"י. מכאן למדנו שאין קרובי המשומד זוכים בממון מיד כשנשתמד עד אחר מותו אז יורשין אותו שאם זכו בו מיד כשנשתמד האיך זכה בו הנפקד מן ההפקר ואלו הנכסים הם בחזקת ראובן וה' אחיו שהם אומרים זה הממון שאנו דנים עליו אנו וודאי יורשים ואת המשומדת ספק אם אתה יורשה אם לאו, שאם נשתמדת בחיי דינה אין את יורשת מקנסא אם יש לך לקונסך, ואם נשתמדת אחר מות דינה או אם אין לקונסך, את יורשת, נמצא בזה הממון יש לנו טענת ודאי ולא טענת ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כמו (יבמות ל"ז ב') ספק ויבם שעל חלק טענת וודאי ולא טענת ספק באים לדין אם הספק בן הראשון אין ליבם בחלק זה כלום ואעפ"כ קורא אותו ודאי כיון שהוא ודאי יורש והספק ספק יורש וכן גם כאן ואעפ"י שבספק ספיקא מוציאה האשה כתובתה מיד בעלה כדמשמע בפ"ק דכתובות (ט' ב' ד"ה אי) כמו שהוכיח שם ר"י מהא דתנן התם הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת והיה מקחי מקח טעות ואיכא מאן דמפרש התם מקח ממאתים אבל מנה יש לה ואמאי אית לה מנה אע"כ דבספק ספיקא לא מפסדינן כתובתה משום הכי אית לה דהא ספק ספיקא היא ספק מקודם שנתארסה ואת"ל אחר שנתארסה אימור באונס ; אא"א דבספק ספיקא נמי מפסדי כתובתה אמאי אית לה מנה, מ"מ כאן נראה שמספק ספיקא לא נוציאו מיד יורשי שמעון ודאי ונתנה ליד המשומדת שגופה הפקר וכ"ש ממונה כאשר כתב רבינו שלמה בתשובתו ואעפ"י שכתב אבא מארי זצ"ל בשם האלפסי ור"ח שפסקו שממון מסור אסור לאבדו ביד מדבעיא לן פרק הכונס עשו תקנת נגזל במסור ואסיקנא בתיקו ש"מ דכ"ש דאסור לאבדו ביד ע"כ דבריהם. ואומר אני העני שיש לפרש אותה הבעיא כדפרישת שם שאין המסור יודע מה הפסידו דומיא תקנת נגזל באשו שאין המבעיר יודע במה הפסיד הניזק כך פר"י והשתא נאמר שמבעיא ליה במסור שעשה תשובה והשתא כשבא לדין בפנינו אסור לאבד ממונו ומבעי' ליה משום דדינא דגרמי הוא ומעתה האיך נוציא מיד אלו שיש להם זכות בו מספק ספיקא שמא אין לקונסה ואת"ל יש לקונסה שמא לא נשתמדה עד אחר מות אביה ואמה ונעמידנה בחזקת המשומדת וכל הקודם בהם יזכה בהם, כי זה פשיטא שעתה אין ליתנם ביד המשומדת שהיא גדולה וטועה אלא כל הקודם בהם לא נוכל להוציאו מידם כדברי רבינו שלמה וגם היתום הזה לא זכה בהם בחייה כמו שכתב רבינו שלמה וסברת אמת היא אם לא שיחזיק בהם ודאי אם היה לה בן היה יורש מכח זקינו, כדברי רבינו שמחה מכח אבוה דאבא, אבל בזה היתום אין שייך זה דאדרבא באלו ראובן וחברתו שייך לומר כן ואם ממון מסור אסור לאבדו ביד האיך ניתן ממון זה ליד היתום שאין לו זכות בו ודילמא נפיק מיניה זרעא מעליא דגוי הבא על בת ישראל הולד כשר ואפילו למיעוט כי האי ניחוש שלא להוציא ממון מחזקתו, אך מ"מ נראה שיש לחברו ביד ראובן והיתומים שהוא בא מכחם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |