שו"ת מהר"ח אור זרוע/קכט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וראובן ושמעון שהיו מסובין בסעודה ובא להם שנוי יין לראובן יין אחד ולשמעון יין אחד ולא זה שותה מיינו של זה סבורני שלא יוכל אחד מהם להוציא את חברו בברכת הטוב והמטיב אעפ"י שברכת היין מוציאו זהו בשביל שאם המברך בא לשתות מיין חברו לא היה צריך לברך בורא פרי הגפן שכבר ברך על שלו אבל כאן שאם המברך בא לשתות מיין חברו צריך לברך הטוב והמטיב כי שנוי יין הוא לו א"כ האיך יוציא את חברו כשבעצמו אינו יוצא. ונסתפקתי אם ראובן ושמעון מסובין ושותין כל אחד מיינו ושוב מושיט ראובן לשמעון את כוסו לשתות מיינו אם שמעון יברך הטוב והמטיב כיון שגם ראובן נהנה מזה המין או כיון שאינו שנוי יין אלא לדידיה לא קרינן ביה הטוב לי ומטיב לחברו ובברכת בפה"ג עצמו יש להסתפק, אם בא לו יין תוך הסעודה שלא היה סבור כלל שהוא בא לו בשעה שברך בפה"ג ולא נתכוין לפוטרו ולא היה סבור כלל לשתות יין אם צריך לחזור ולברך וכן בפת בברכת המוציא כי רבינו אבא מארי זצוק"ל כתב גבי שחיטה בההיא דשחט מאה חיה וכו' (חולין פ"ו ב') וז"ל אבל ברכת כסוי ודאי חוזר ומברך אעפ"י שברך בשעת כיסוי דחיה כדאמ' בירושלמי פרק בתרא דברכות המכסה את הדם אומר אקב"ו על מצות כסוי הדם, אעפ"כ כשיחזור וישחוט את העוף ויבא לכסות את דמו חוזר ומברך על מצות כיסוי הדם, דבשלמא על השחיטה אינו חוזר ומברך כשחוזר ושוחט את העוף משום דבשעה שברך על החיה כבר העוף היה בעין וברך על שניהם אבל הכא כשברך על מצות כיסוי הדם דחיה אכתי אין דם העוף בעולם שיפטר בזו הברכה ואם כה"ג אירע ששחט חיה וכסה דמה וחזר ושחט חיה ודאי אומר אני שחוזר ומברך על מצות כסוי הדם עכ"ל. וסבורני אעפ"י שכתב כשברך על כסוי דחיה אכתי אין דם העוף בעולם לאו דוקא שאפילו אם היה בעולם רק שלא ידע בו כלל ה"ה שאינו נפטר בברכה אחת וכן משמע בלשונו שכתב בתחלה כשברך על שחיטה דחיה כבר העוף היה בעין וברך על שניהם משמע שהיה דעתו לברך על שניהם ובהלכות ברכת המוציא כתב רבינו אבא מרי זצוק"ל והיכא שברך ברכת המוציא ועד שלא טעם הימנו שום אדם נפל ונאבד אם צריך לחזור ולברך פעם שניה בזה יש בירושלמי דפירקין ר' זריקא אמר ר' זעירי בעי ההיא דנסיב תורמוס' ומברך עליה ונפל מנוי מהו מי מברכינן עליה זמן תנינות מה בין זה לאמת המים אמרי תמן לכך כיון דעתו מתחלה הכא לא לכך נתכוין מתחלה פיר' הלכך ספיקא אם צריך לברך אם לאו תני ר' חייא אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס א"ר חייא בר הדא אמר' ההוא דנסיב פוגלא ומברך עלוי והוא לא אתי לידיה צריך לברך עלוי זמן תנינות אמר ר' תנחום ברבי יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה עכ"ל הירושלמי. ופי' מורינו ורבינו יהודה ב"ר יצחק שרוצה לומר מדתני ר' חייא שאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס שאם יפרוס קודם ברכה שמא תפול הפרוסה מידו ויצטרך לחזור ולברך ונמצא ברכה ראשונה לבטלה היתה, אבל אם אינו צריך לחזור ולברך אז היה יכול לפרוס קודם ברכה ואם תפול מידו יפרוס אחרת בלא ברכה אלא ש"מ שצריך לחזור ולברך וה"ה לפוגלא וכל דבר לבר מאמת המים שעל כרחו לכך נתכוין לכתחלה. ונראה בעיני לפשוט לפי פי' זה שחין צריך לחזור ולברך דקיימא לן כר' תנחום ב"ר יודן שצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי פשיטא דזיקוק זה אינו כלום דאפילו ברך קודם שיפרוס כ"ש שיש לחוש שיבא לברכה לבטלה ותו דאין זה ברכה לבטלה הואיל ובשעת ברכה מחייב לברך הלכך מסתברא טעמא דר' תנחום עכ"ל אבא מארי זצוק"ל, ואני העני בדעת איני יודע להבין פירוש הירושלמי אם בשעה שנסיב הפוגלא לא היה דעתו לאכול כי אם מה שבידו ולא יותר ועל כן נסתפק ר' זירא אם נאבד זה מידו כך ישאל אפילו אכלו אם יכול לאכול יותר בלא ברכה כיון כשברך לא היה דעתו על זה כמו בכסוי שפסק רבינו אבא מארי זצוק"ל דאעפ"י שברך בכסוי ראשון צריך לברך בכסוי שני ושמא לא נשאל בזה הענין כי כיון שלא היה בדעתו לאכול כי אם זה שבידו אם היה אוכלו, ושוב נמלך לאכול יותר פשיטא שהיה צריך לחזור ולברך כיון שאכל על מה שברך ולא נתכוין לפטור בברכתו יותר והויא דומיא דאמת המים שאם היו נשארים מים הראשונים לפניו היה שותם ולא יותר וכשברך לא היה דעתו לפטור אלא אלו אבל עתה שנפל מידו אין צריך לחזור ולברך כי לעולם היה דעתו לאכול והרי לא אכל כלום כי מאד אני מגמגם אם כשברך על פוגלא היה בדעתו לאכול יותר ובעבור שנפל מידו פוגלא שהיה בידו כשברך יברך שנית אעפ"י שנתכוין לברך על שניהם וכי גם בעופות נאמר כן אם יש לפניו ב' עופות ומברך על השחיטה, על שבידו ומתכוין לפטור בברכתו את שניהם ואם נפל עוף שבידו מידו או מת קודם ששחטו יצטרך לברך על השני פעם שנית על השחיטה אפילו אם לא היה בדעתו לאכול אלא פוגלא שבידו בזה יש להסתפק כאשר כתבתי. ורבינו יהודה שירליאון כתב בתוס' ברכות (ל"ט ב' ד"ה והלכתא) וז"ל ויש בני אדם שאין רגילים לחתוך את הלחם כלל עד אחר ברכת המוציא ולא ישר בעיני שחושבו הפסק שמאחר לחתוך הלחם ושהה בין ברכה לאכילה אלא חותכין ואין מפרידין את פת הפרוסה מן הלחם עד אחר ברכה עכ"ל. ואולי נוכל לומר שזה טעמו של ר' חייא שאם יברך ואחר כך יפרוס הוי הפסק וצריך לחזור ולברך וכן גבי פוגלא כיון שנפל מידו מה שבידו בשעת ברכה וצריך עתה ליקח אחרת הוי הפסק ור' תנחום בר' יודן יסבור גם הוא שצריך לחזור ולברך אכן אין נראה לו שיזכיר שם שמים רק אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וחושב זה ברכה כמו בריך רחמנא מריה דהאי פתא (ברכות דף מ' ע"ב) אכן צריך ליישב אם הפירוש כך איך מדמהו לאמת המים דאין שם הפסק כלל ושמא כיון שהיה בדעתו לאכול מה שבידו ונפל מידו אעפ"י שנתכוין בשעת ברכה לאכול גם את זה שנשאר הוי כמו היסח הדעת כמו חתיכת פרוסה מן הפת שחשבו ר"י הפסק אעפ"י שנתכוין לאוכלה ועלה ברך והיא גופא צריך עיון אם דוקא חתיכת הפרוסה תחשב הפסק או אם שהה בין ברכה לאכילה כשיעור חתיכה גם זה יחשב הפסק ואפילו אם יהא כך הפי' נראין הדברים ק"ו אם אפילו מה שברך עליו ונתכוין לברך עליו כשהה מועט יחשב הפסק כ"ש דבר שלא נתכוין לברך עליו כלל שלא יצא בברכה שברך על מה שבידו ונראה קצת דוחק לפרש כן ומ"מ אם נאמר כאשר כתבתי דגם ר' תנחום יאמר שצריך לחזור ולברך ומחשיב בשכמל"ו ברכה ומיירי שלא היה דעתו לאכול אלא פוגלא שבידו ולכך צריך לברך שנית על מה שלא היה דעתו כשברך, אז אין הוכחה שיהא הלכה כר' תנחום, אלא צריך לברך שנית על מה שלא היה דעתו כשברך, ודוגמת זה מצינו בתרומה שכתב רבינו אבא מרי ז"ל בתשובה אחת דתניא במס' דתרומות (תוספתא הובא בריש פ"ה דמעשר מ"ה) התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו על מה שבצדדין ועל מה שבתוכו, התורם את הבור צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין, התורם את הגת צריך שיכוין את לבו על מה שבגפת אם לא כיון תנאי ב"ד שיהי' תרומה על הכל עכ"ל הברייתא ומתוך כך פסק על חררה שלקחו מן העיסה קודם הפרשת חלה ובשעת הפרשה לא היה דעת המפרש לפטור החררה שלא ידע בה ופסק שהחררה עודה בטבלה וכן גם כאן לא יפטר בברכה אלא מה שדעתו עליו כשמברך ונראה דבשביל כן תפס ר' זעירא בבעייתו תורמוסא ור' חייא בר הדא פוגלא ולמה לא תפסו דבריהם בלחם אלא שאין דרך זה שלא יהא דעת המברך לאכול אלא פרוסה המוציא כר' זירא (ברכות ל"ט ב') דבצע בשבתא אכולא שירותא ומתוך כך אפילו בחול לא יברך אלא בשעה שהוא פורס שמא בשבת כי בצע אכולא שירותא ויאכלו המסובין אותה פרוס' יצטרך לברך שנית, אבל כשהוא מברך כשהוא פורס כל המסובין יושבין כשמברך אדעתא דכולהו בצע להאכילן מפרוסת המוציא ולכך דעתו על הככר, אבל אם היה פורס ואחר כך מברך, כשפרס לא ידע בכל המסובין שבאים להסב בשעת הברכה ולא בצע אלא אדעתא דנפשיה וכשיאכיל המסובין מפרוסת המוציא ויצטרך הוא בעצמו לפרוס' אחרת יצטרך לברך שנית, ואעפ"י שבשעה שמברך דעתו על כל הככר כיון שמתחלה בצע לאוכלה בעצמו יש לחוש שאם נתיר לו עתה לאכול מפרוסה אחרת בלא ברכה אעפ"י שמתחלה לא בצעה אלא אדעתא דנפשיה ולא לאכול יותר כי אם אותה פרוסה, לפי שבשעת הברכה דעתו על כל הככר א"כ גם כשיברך בשעה שהוא פורס שאין דעתו אלא אותה פרוסה יאכל אחרת בלא ברכה, ואם יהא הפירוש כמו שכתבתי לעיל דרבי תנחום יודה לר' חייא בר הדא אלא שמחשב בשכמל"ו ברכה אז לכ"ע צריך לחזור ולברך ושמא בזה לא קיימא לן כר' תנחום להחשיב זה ברכה אבל לשון צריך שיאמר שאמר ר' תנחום מגומגם קצת שהיה לו לומר אומר בשכמל"ו, אכן שמעתי ממורי רבינו מאיר זצוקלה"ה, שאומר שאם לפעמים היה מזכיר שם שמים לבטלה היה אומר לאלתר בשכמל"ו, וכפי זה אז ר' תנחום לא אתא לאפליגי אדרבי חייא בר הדא אלא מודה שצריך לחזור ולברך ומחמת שברך והזכיר שם שמים לבטלה צריך לומר בשכמל"ו, אבל תימא כיון שברכה ראשונה היא לבטלה ולא שנייה ויאמר אחר ברכה שנייה בשכמל"ו וכבר שהה אחר הראשונה הרבה, ושמא מיד כשנפלה פוגלא מידיה יאמר כן ומעתה יהא גמר הפסק כאשר כתבתי לעיל שאם ברך המוציא אומר בפ"ה ובא לו תוך סעודתו לחם או יין שלא היה סבור כלל שאם בא לו יצטרך לברך עליו, וא"כ מה שכתבו רבותינו שאם אדם יושב בסעודה ועומד מסעודתו והולך על שולחן אחרים ונותנים לו לשתות או לאכול אין צריך לברך כי לקבעיה הדר, וכפי דבריו כיון שברך בביתו על שולחנו לא ידע בזה כלל ולא אסיק אדעתיה שיבא לידי כך וצריך לברך וכן אדם שוחט בהמות או עופות ותוך כך הביאו לו עופות לשחוט שלא היה דעתו עליהם כלל כשברך ולא הוי לי' לאסוקי דעתיה כלל שיביאו לו יברך שנית עליהם. וצורנו יתברך ויתעלה, יאיר עינינו בתורתו להעמידנו על האמת והישר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |