שו"ת מהר"ח אור זרוע/קג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
על ריבה שנאנסה בת כ' שנים ושהתה ביניהם תשע שנים ויצאה ונשאת לכהן נראה אע"ג דביאת גוי פוסל אפילו באונס, כדפר"י ס"פ ד' אחין דביאת זר פוסלת אפילו באונס וה"ה ביאת גוי לר' ישמעאל דקרא דבת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה בתר קרא דכת' לאיש זר כתיב ועלה קאי מ"מ כאן היה נראה להתיר שכבר נחלקו רבותינו הקדמונים בדין הארוסות שרבינו אבא מארי זצ"ל דמה אותו לנחבשה ולא הודו לו רבינו יהודה כהן בן רבינו משה כהן ורבינו דוד בן רבינו שאלתיאל ורבינו משלם בן רבינו דוד וזה אשר כתב רבינו יהודה כהן כי בשעת המלחמה לא אסרו חכמים כי אם כהנות כדמוכח בעיר שכבשי' כרכום (כתובות כ"ז א') ואפילו ירושלים שבאו על עסקי נפשות כדאמר' כל דלא קטיל לקטלו ונשי ישראל לא נאסרו אלא בהורהנו ונחבשו על ידי נפשות בין למ"ד בנגמר דינם בין למ"ד בלא נגמר דינם כיון שעומדת ליהרג מתיאשו מן החיים ומתרצות להם ואולי ינצלו ועל ידי ממון נמי במקום שיד אומות העולם תקיפה על עצמן כיון שהורהנה ונחבשה בדין מתיאשת מלצאת ומתרצה להם כי הם בעיני עצמם כשפחה המכורה לחלוטין אבל הורהנה ונחבשה שלא כדין מותרות, כהנהו נשי דגנבי גנבי ואסתר תוכיח שהרי היתה מותרת למרדכי וכ"ש אלו בנות מחוטבות שתחת חרב לטושה פיתיום בפיהם ולבם נכון למרום ומעת שפתום בפיהם להאמין בקברי הגוים ולא היו רשאין ליגע בהם כי דתי הגוים למאנס אחת דתו להמית מעתה בנות השלל וההרג לא נאסרו כדאוכחנא מעיר שכבשוה כרכום ומירושל' ואחרי כן לא הורהנהו ולא נחבשו אלא היו שומרים אותם שלא יברחו עכ"ל הרי פירש להדיא דלא חיישינן לנאנסו ולפתוי נמי לא חיישינן אפילו בקטנה דמנטרא נפשה כמו שכתבו התוס' פ' אלו נערות (ל"ז א' ד"ה שבוי') וז"ל שבויה מנטרא נפשה וא"ת והא בקטנה נמי דלא מנטרא נפשה דהא אינה יודעת לשמור עצמה קאמר רבי יהודה דבקדושתה קיימא דקתני במתניתן יתרות על בנות ג' שנים ויום אחד. וי"ל דקטנה לגמרי אינה מוסרת עצמה לביאה וכשהיא מוסרת עצמה לביאה קצת היא בת דעת ויודעת לשמור עצמה עכ"ל ולא מצינו שחילק התנא בין בת ג' שנים ויום אחד לפחות מכאן אלא בשעת פדיון אבל בשעת שבייה לא חילק שאפילו נשבית בת יום אחד אין חילוק דלעולם לר' יהודה בקדושתה קיימא ומנטרא נפשה מדפריך מגיורת אשבויה ומשני גיורת לא מנטרא נפשה שבויה מנטרא נפשה משמע שבויה דומ' דגיורת שמיום לידתה היתה בין הגוים ומחזקת עצמה באמונתם ואוכלים בפת בגם ושותים יין משתיהם, משום דאי אפשר אם לא יודע לה כשתהא קצת בת דעת שהיא יהודית מזרע יהודים ומנטרא נפשה ואפילו לרבנן דאמרי אין לה קנס ולאו בקדושתה קיימא דוקא בשבויה שהיא מסורה ביד שבאי לכל חפצו דשבאי כולהו איתנהו ביה, אבל שאינה מסורה ביד השבאי לאנסה אלא צריך דעת עצמה לא מצינו בשום מקום איסור כזה, תדע דהא נפדית יתירה על בת ג' שנים ויום אחד אינה מוסרת עצמה לביאה ולמה אין לה קנס לרבנן כשאינה כי אם בת ג' שנים ויום אחד ולא יותר אלא כיון שביד השבאי היא מסורה מיד כשתובעתה מתרצה שאל"כ וכי קטנה בת ישראל ששהתה בבית גוי יחידה יום או יומים או ששגרוה בעגלה או בקרון מעיר לעיר על יד גויה בלא שומר ישראל תאסר לכהונה שמה נתפתית לגוי ואין לחלק כאן שמחזקת עצמה גויה לא מנטרא נפשה כאשר כתבתי לעיל דשבויה דומיא דגיורת מנטרא נפשה ואפי' רבנן לא חשו כי אם בשבויה כדקתני נפדית אבל שאינה שבויה ואינה צריכה פדיון לא מצינו שהחמירו בה כלל. וכאן משמע ששב' ולקחהו לא נאסרה דלאו ראויה לביאה הואי ואחר כך אין לאסרה מטעם שכתבתי וגם יש להעמידה כאן בחזקת התיר לכהונה והתוס' אמרו פ"ח דכתובות כי מוקי לה תלמודא באשת ישראל שקבל בה אביה קידושין כשהיא פחותה מבת ג' שנים ויום אחד וא"ת ונוקמה בחזקת היתר לבעלה וי"ל דאנוסה קלא אית לה אבל היכא שספק אם נבעלה אם לאו נאמר ודאי לא נבעלה דנוקמא אחזקתה כמו בשני שבילין היכא דלא באו לשאול בבת אחת ותלמודא מדמה כהנת לב' שבילין פ' האשה שנתארמלה (כ"ז א') גבי מחביאות אי לאו מטעם כשבאו לשאל בבת אחת דמי וכאן אין שייך זה ודוקא בשבויה דלא מוקמינן לה אחזקה דשבאי כולהו איתנהו ביה, ורבינו אבא מרי זצוקלה"ה כתב שהשיב רבינו אבי העזרי שהיה מעשה באשת ישראל שהלכה מרצונה בין הגוים ושהתה שם ג' ימים ביניהם עד שהוציאוה אחר כך על ידי שוחד והתיר' רבינו יואל אביו לבעלה ונראין הדברים ואפילו לבעלה כהן היה מתירה. כי בזה המעשה ליכא למיחש לאונס כאשר כתב רבינו יהודה כהן כדפי' לעיל שאם לא כן אשת כהן שנכנסה יחידה לבית גוי ושהתה שם תיאסר לבעלה, ואעפ"י שכ' בספר המצות דדוקא על ייחוד דישראל אין אוסרין אבל בייחוד דגוי אוסרין דגוי וודאי בעל, זהו דוקא בשהלכה עמו למקום סתר כדי לזנות אבל כאן נוקמא אחזקתה לומר שמעולם לא נתרצה לביאה לשום אדם כמו שכתבתי וגדולה מזו מתיר ה"ג אשה לבעלה אפילו אם ראו דרך מנאפים ששוכב עליה בין רגליה עד שיראו כמכחול בשפופרת אעפ"י שרוב השוכבים כן מכניסים מוקמינן אחזקתה ונראה לפי הסברא דכ"ש כאן, ודוקא בשבויה החמירו דכולהו איתנהו ביה. ורבינו דוד בן רבינו שאלתיאל כתב לרבינו אבא מארי זצוק"ל וז"ל לפרש"י דבכרכום של אותה מלכות אינם רוצים להשחית את העיר וכשכובש עיר סמוך לממשלתו שומרה והיא לו למס עובד כ"ש כשטינפום במים טמאים ולא נגעו בהן ואפי' לכהן מותרת לפרש"י ואפילו לפר"ח ור"ת דמפרש איפכא דבכרכום של מלכות אחרת יראים מחיילות הבאים ממקום אחר וממהרות ומותרות ואותה מלכות אסורות לפי שאינם יריאים שיבואו עליהם ועושים כל רצונם הכא בנידון זה היו יריאים אחר שטינפום ולא באו עליהם דרך זנות כי שמרו אותם לצורך בעלים דרך אישות כאשר העידו כמה וכמה שהיו בבית ארמלתא אחת עכ"ל. הרי רוצה להתירה ואפילו לכהונה ואם בשבויה חשו מטעם שכתבתי וגם מזלזלים בהם שאינם שומרים אותן לשם אישות כאלו ששומרים אותם לשם אישות כדפרש"י בפי' חומש גבי רבקה בתולה ואיש לא ידעה פרש"י לפי שבנות גוית משמרות עצמן במקום בתולים ומפקירות עצמן ממקום אחר העיד הכתוב על רבקה שטהורה ונקיה היתה מכל וכל, ואעפ"י שגיורת יתירה על בת ג' שנים ויום אחד פסולה לכהונה לכ"ע זהו עבור שרובן אין שומרות עצמן לשם אישות אבל האנוסות חשובות בעיניהן שומרים אותן לשם אישות ועוד שהגיורת מפקרת עצמה ממקום אחר כדפי' רש"י ובאנוסות לא חשו לה כלל ואפי' רבינו אבא מארי זצוקלה"ה כתב בתשובתו, שאם תמעך באצבע לפני הנשים ותראה בתוליה שהיא מותרת אם העראה הכנסת עטרה שיש בה השרת בתולים.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |