שו"ת מהר"ח אור זרוע/צב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב ר' שמחה זצ"ל על היבם שיבם אשת אחיו הבכור שמת בחיי אביהן ואחר זמן מת אביהן ובאו לחלוק האחין ותבע היבם חלק אחיו המת שיבם את אשתו והאחין טענו ראוי היה לכן לחלוק בשוה לפי שיטת יש בכור לנחלה משמע דהוי מוחזק בנכסי האב והוי כאילו בא בהרשאה מכח אחיו המת ועומד במקומו ורק מה שחשוב ראוי לגבי אחיו המת חשוב נמי אצלו ראוי, כגון נכסי אבא דאבא אבל נכסי אבי המת והיבם הוי מוחזק ולא חשבינן ליבם כאלו הוא בן המת דלהוי לגביה נכסי אבא דאבא תדע דאמר אביי התם (בכורות נ"ב א') לא שנו אלא בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לייבום וכו', ונראה דההיא מיירי בנכסי האב שיש לאחין בהן חלוקה ומדפליג אביי בשבח ש"מ דבגוף השדה שקיל יבם פי שנים בנכסי האב ודוחק הוא לדחות דההוא מיירי כשמת האב בחיי הבן שמת וזכה הבן מחיים בגוף השדה דא"כ בשבח נמי ליזכי דארעא דידיה משבח, מאי שנא משאר נכסי המת שהשביחו אחר מיתה דשקיל ליה יבם וקרקע זו אצל האח שמת הוי כמו בין ייבום לחלוקה דשקיל פי שנים עכ"ל ובסוף התשובה כתב וז"ל אבל כיון שה"ג פירשו דנכסי האב הוי ראוי ליבם ועשו אותו כאלו הוא בנו של אחיו המת לפי דבריהם מה שאומר פ' יש בכור (שם) לאתויי נכסי אבא דאבא משום בכור נקט ליה ולגבי היבם הוי נכסי האב כמו נכסי אבא דאבא דחשיב כאלו הוא בן אחיו המת והא דאמר אביי לא שנו אלא בשבח וכו' צריך לומר כיון שלא נתברר חלקו בחייו ולא השביח בחייו הוי אצל היבם כמו ראוי ואינו נוטל עכ"ל ולי נראה ראיה דהיבם הוי כמו בנו של הבכור מדתנן פ' מי שמת (קמ"ד ב') האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה שושבינות חזרה לאמצע, ורמינהו שלח לו אביו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת לו, ומוקי שמואל מתניתן ביבם שאינו נוטל בראוי כבמוחזק, וכגון ששמח עמו שבעת ימי המשתה ולא הספיק לפורעו עד שמת ואם היה היבם חשוב כבא בהרשאת אחיו ועומד במקומו אז היה לו ליטול השושבינות כולו כאשר היה עושה אחיו המת אם היה קיים אלא ודאי היבם חשוב כבן אחיו המת ולכך לא שקיל דהמת לא הוחזק בשושבינות אלא ראייה היתה לו וגריעא ממלוה דשמא יבא לידי גבייה לעולם כדפי' התוס' וההיא דפ' יש בכור דאמר אביי לא שנו נראה דלא מיירי בנכסי אבי המת עצמו והיבם אלא בנכסי המת עלמו ואע"פ שהיבם כשמיבם זוכה בגוף נכסי המת בשבח שהשביחו נכסים אחר מיתת המת קודם שייבם הרי ראוי למת ולא הוחזק בו המת כדאמר פרק יש נוחלין (קכ"ד א') דשבח הוי ראוי ואין הבכור נוטל בו פי שנים ואפילו ר' לא פליג התם אלא משום דכתיב פי שנים מקיש חלק בכור לחלק פשוט אבל גבי יבם קודם שיבם פשיטא שלא יזכה כשיבם בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת המת דודאי ראוי גמור הוא, ואמת שהסוגיא מיירי בנכסי האב מדמפליג בין קודם חלוקה אכן מיירי שהאב מת קודם הבן שמת וסבירא לאביי דמשעה שייבם היבם הרי קם וזכה ומיהו גם בנכסי המת לא שקיל היבם בשבח שהשביחו קודם שיבם מטעם דפרישית.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |