שו"ת מהר"ח אור זרוע/נב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ושוב פסקתי על מה שטוען ראובן אמת שנעשית ערב על מקצת ספריי שבידך ומיגו שהייתי יכול לומר פרעתיך בזמנו נאמן אני לומר שיש מספרים בידך ועליהם נתערבת ושמעון אומר אין בידי מספריך כלום. השבתי שלפי דברי ר' שמחה זצ"ל אינו נאמן כמו שהוכיח ממעשה דדינרא וקיתונא דירושלמי דפ' האומר בקידושין דגרס' התם חד בר נש קם עם חבריה בשוקא א"ל הב לי קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קמי ר' מנא ואמר ליה את אודית ליה בדינר והוא לא אודי לך בקיתונא או זיל והב ליה דינרא שמעינן מינה מדלא חמר מיגו דאי בעי למימר האי דתפיס דינרא לא היו דברים מעולם דאית לך דינר גבאי יהא נאמן לתפוס הדינר בשביל הקיתונא דאין אדם נאמן מחמת תפיסה שתפוס משל חבירו חפץ ומודה הוא לבעל החפץ שהוא שלו אלא בשביל מנה שחייב לו בעל החפץ רוצה לתופסו לאו כל כמיניה דתופס לטוענו עד כדי דמי התפיסה במיגו דאי בעי אמר איני תופס משלך שיהיה נאמן לומר אתה חייב לי מנה דכיון דאינו טוען שחפץ זה בא לידו בתורת משכון אלא בתורת פקדון ורוצה לתופסו בשביל המנה ואין לו לתופס עדים שנתחייב לו כלום וזה בעל החפץ כופר שאין חייב לו כלום מכל מקום הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וזה התופס מודה לבעל החפץ ובעל החפץ אינו מודה במנה לתופס נאמר לתופס להחזיר החפץ ואחרי כן ידין עמו על המנה שתובע ונשבע לזה הנתבע במנה שאינו חייב לו ולא ישלם עכ"ל. אבל התוס' לא אמרו כן בשמעתתא דנזקקין לתובע תחלה (ב"ק מ"ו ב') שפירש רש"י זצ"ל כגון התובע את חברו לדין שהלווהו ואינו משלם לו וזה טוען משכון היה לי בידך ונתקלקל או אבד נזקקין תחלה לתביעת התובע עד שיהא ממונו בידו ואחר כך נזקקין לדין המשכון. ואמרו התוס' ומיירי כגון שראובן יש לו שטר משמעון עבור המנה דאי לאו הכי היה שמעון נאמן במגו דאי אמר פרעתיך ואפילו יש עדים לראובן דהמלוה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים עכ"ל התוספות ועל דברי רבינו שמחה זצוק"ל קשה והלא מיגו דאורייתא הוא ומאי שנא מהנהו עיזי דאכלי חושלי דנהרדעא (ב"ב ל"ו א') דאמר אבוה דשמואל דיכול לטעון עד כדי דמיהן, ומן הירושלמי לע"ד נראה דאין ראיה דיכולני לפרש דהוה נקיט שטרא אדינרא וכן משמע קצת מדקאמר את אודית ולא קאמר את מודית משמע דהשתא בעי מיהדר ביה מהודאתו ואי לא הוי נקיט שטרא הוי מצי שפיר מיהדר ביה כיון דחוץ לבית דין הוה דהא בשוקא הוה כמו שכתב רבינו אבא מרי זצוק"ל בתחלת בבא מציעא וז"ל, והיכא שהודה מעצמו חוץ לב"ד ולא אמר המודה אתם עידי אלא שכנגדו אמר אתם עידי מצי למימר לא היו דברים מעולם וכ"ש משטה אני בך עכ"ל אלא ודאי שטרא הוי נקיט בידיה וא"ת א"כ מה צריך להודאתו י"ל כגון דנקיט שטרא דלא מקוים וקסבר ר' מנא מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו, א"נ אפילו בשטר מקוים ואי לא אודי הוי מצי למימר אישתבע לי דלא פרעתיך והשתא לא מצי למימר הכי. ומורי הרב ר' שלמה ב"ר מכיר זצ"ל כתב לי אמת כי מורי הרב ר' חיים ב"ר משה זצ"ל כתב שהקשו לו לרבינו שמחה זצ"ל מהנהו עיזי כאשר כתבת ותירץ דהתם היו עדים שאכלו חושלי ולא ידעי כמה אכלו אבל אם לא היו עדים כלל היה צריך להחזיר העזים. ואמת ויציב כי ריצב"א זצ"ל חולק על רבינו שמחה זצ"ל ודחה את הירושלמי משום דהתם ליכא מגו כלל לפי שהקיתונא היה שוה יותר מדינר, ואין שייך להאמינו בקיתונא נגד הדינר לפי שזקוק היה להודות לו בדינר כדי שיודה לו בקיתון, ואותן העדים כנגדו ולא רצו להודות לו כל עיקר אבל במקום שעל ידי מיגו אינו בא אלא לפטר מתביעת חברו אמרינן מיגו שפיר להוציא תפיסת חברו ע"י הודאת ממון אחר עד כאן דברי מורי הרב ר' שלמה ב"ר מכיר זצ"ל. ושוב שלחתי הדברים למורי ה"ר אשר שי' והשיבני וזה אשר השבתי על תשובתו. כתבת מורי וזה לשונך כיון שהתנה שמעון במעמד ראובן לפייס את האכסנאי על עיכוב מכרו ושמע ראובן ושתק ולא מיחה ונגמר ככה המכר, נעשה שמעון שלוחו של ראובן בדבר זה וכאילו התנה ראובן בעצמו ובידו היה לקיים המקח ולא הוי אסמכתא, והבאת ראיה מפרק האיש מקדש (ד' מ"ה) דגרסינן התם הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי בבבל וכו' עד ודילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק ה"ה כאן שבשתיקתו יש לומר דניחא ליה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |