שו"ת מהר"ח אור זרוע/לט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל מההיא דמרבין על השכר וז"ל מכאן אני המחבר למד, שיש רבית בשכירות דדוקא משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף, הא אי משתלמת מעכשיו הוי אסור כמו במכר הלכך לבסוף כשהגיע עת תשלומין אילו אמר ליה אמתין לך שכירותי עד זמן פלוני על מנת שתתן לי כך וכך הוי אסור עכ"ל ואיני מבין דזה הוי ליה זקפן עליו במלוה כי ע"כ לא בעינן שיזקוף ממש דהא בהקפת חנות מסיק בירושלמי דאם הקיף לו שנייה נעשית הראשונה מלוה ואומר הטעם הואיל וראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה לר' יהודה וכוותיה פסק רבינו אבא מארי זצוק"ל א"כ ראוי ליתן לו והיה נותן לו אלא שהרחיב לו זמן עבור הרבית שנתן לו. ועוד כתב רבינו אבא מארי זצ"ל וז"ל וכבר היה מעשה בהרב ר' אליעזר דטול זצ"ל שהיה נשכר לר' חזקיה זצ"ל בבוברט וכשהגיע זמן שהיה לו ליתן שכירות שלו ולא נתן ועכבו הרבה עד אחר הזמן והיה הרב ר' אליעזר זצ"ל תובע אותו כמו שהיה יכול להרויח באותם מעות עד אותו הזמן והיה דן מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל לחייב את ר' חזקיה מההיא דתנן פ"ק דמכות מעידין אנו את איש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז ליתן לו מכאן עד שלשים יום והוא אומר מכאן עד עשר שנים, ועתה אם שייך רבית בשכירות אמאי משלמי עדים כמו שרוצה ליתן דע"כ לא מיתוקמא ההיא אלא בשכירות דאי מלוה ומכר לא הוי יהיב ליה כלום משום רבית עכ"ל גם זה איני מבין כלל כי שמין כמה אדם רוצה ליתן לגוי שיהא בידו אלף זוז משלו שנה וזה הפסידוהו, כלל איני מבין ראיה זו, ושוב כתב אבא מארי זצ"ל וז"ל והרב ר' אברהם זצ"ל אחיו של ה"ר אליעזר זצ"ל הביא שיש רבית בשכירות מדאמר רבא להנהו דמנטרי באגי פוקו וסייעו בבי דרי כי היכי דתמשוך שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולההיא שעתא לא מיחזי כי אגר נטר עכ"ל ושמא גם זה יש לדחות דאי אפשר אם לא היו משתכרין לבעלים למלאכה אחרת ותעשה הראשונה מלוה כהקפת חנות. ואיני יודע כלל מה דעת רבותינו שאמרו אין רבית בשכירות מנא להו אם לא מכאן דלשמיטה אינו בכל משה ידו וכן לענין לכנוס לביתו למשכנו אינו בכלל כי תשה ברעך משאת מאומה ה"ה לענין רבית ואם כן הוא גזל ופקדון שלא זקפן עליו במלוה אלא כעין עובדא דהרב ר' אליעזר זצ"ל ור' חזקי' ז"ל אין בהם משום רבית כיון דאין שביעית משמטתן כמו שכתב אבא מארי זצ"ל מברייתא דספרי פרשת ראה וצריך טעם. ועוד לא הבנתי כי ראיתי בירושלמי פרק בתרא דשביעית לא כן אמר ר' בא בר ממל ורב עמרם ורב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו, ורבינו שמשון זצ"ל כתב בפירוש משניות פ' בתרא דשביעית וגם אבא מארי זצ"ל הביאו פרק בתרא דע"ז דכל היכא דלא מתנה ליתבע אין שביעית משמטתו כיון דלא קרינן ביה לא יגוש, וז"ל במסכת שבת בריש שואל פליגי בהלוואת יו"ט רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע רבא אמר ניתנה ליתבע ודייק ממתני' דהשוחט את הפרה וחילקו בר"ה של מוצאי שביעית אם היה החדש מעובר משמט דנמצא יום ראשון שנמכרה היה חול וסוף שביעית ומשמט אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע אמאי משמט ומשני שאני התם דאיגלאי מילתא דחול הוי, ותימה דמשמע דלמ"ד ניתנה ליתבע אתיא ליה מתניתן שפיר אמאי והא עד כאן לא פליגי אלא אחר יו"ט כדמוכח התם אבל ביום טוב כולהו מודו דלא ניתנה ליתבע ולא קרינן ביה לא יגוש בשביעית דמא קרינן ביה אחר כך אין מועיל כלום מידי דהוי אמלוה את חברו לעשר שנים דפ"ק דמכות עכ"ל רבינו שמשון ז"ל ולפי דעתי הענין יש לישב דכל היכי שהמלוה גורמת שלא ניתנה ליתבע כגון לעשר שנים או הלוואת יום טוב אם לא ניתנה ליתבע אחר יום טוב לא קרינן ביה לא יגוש ואינו משמט, אבל מה שאיסור יום טוב גורם שביעית משמטת וקרינן ביה שפיר לא יגוש וכי אם יום אחרון של שביעית חל בשבת לא תשמט אותו שביעית או אם רחוק הוא מבעל חובו שלא יוכל לתובעו לא תשמיטנו שביעית. אכן הירושלמי צריך ליישב מאי שנא על מנת שלא לתובעו מלעשר שנים אין זה עצמו צריך לדעת וכי עבור שאמר לו לא אתבעך קאי בלא יחל דברו אם יתבענו אלא מיירי כגון שנדר או נתן תקיעת כף שלא לתובעו ומעתה איסור שבועה ונדר גורמים שלא יוכל לתובעו ודמי לאיסור שבת ויום טוב. ומעתה שמא יש לדקדק מי שהלוה מעות לחבירו בחצי ריוח בתחלת שביעית שיחזירם לו בשמינית אין שביעית משמטתו דסוף שביעית לא קרינן ביה לא יגוש ואפילו אם הלוום לו שיחזירם לו קודם סוף שביעית אם המקבל הלוום על חובות או על משכונות ואין הגוים רוצים לפרוע בסוף שביעית ומעכבים המעות בידם עד שמינית על כרחו של המקבל נראה דסוף שביעית לא קרינן ביה לא יגוש דברשות מרה קיימא אלא שזה חייב באונסיה וכן כתב אבא מארי זצ"ל בשם ר"ח זצ"ל והאלפסי וזה מקצת לשונו אע"ג דפלגא מלוה הוא למשא ומתן ניתנה ולא להוצאה ניתנה שהקרן לעולם בחזקת מרה דעיסקא קאי ואי מיית המקבל ואיכא סהדי דהני מטלטלי דשבק מחמת ההוא עיסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה אפילו מיתמי לא קנינהו מיתנא אלא לאיעסוקי ביה בלחוד וכיון דמית הדר עיסקא למרה. והואיל וכן לא יוכל המלוה ליגוש את המקבל לומר פרעני שכבר הגיע הזמן ואפילו אם הגוים לא יפרעו לך לעולם מה לי בזה אתה חייב באונסין שהמקבל יאמר איני חייב לך כלום כל זמן שלא נפסד וכי מפני שאתה צריך להמתין אפרע לך, וכי אם נפקד אחד שמר הפקדון במקום התורפה ופשע בשמירתו ואפילו אם נאנס משם חייב למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב יאמר הפקדון עד זמן פלוני הפקדתיהו בידך פרעיהו לי לאלתר הא ודאי ליתא וכן גם כאן. ואם נפרעו כל מעות של העיסקא למקבל קודם מוצאי שביעית ובמוצאי שביעית מעות מזומנים בידו אפילו הכי נראה דאין שביעית משמטתו דכיון שדמי העיסקא לא ניתנו לו אלא למשא ומתן ולא לגמרי כדפיר' לעיל משעה שהגיע זמנו להחזירם אינו חייב באונסיה ואינה מלוה בידו אלא שומר שכר הוא עליה ופקדון בעלמא הם בידו ואין שביעית משמטתו מידי דהוי אשואל את הפרה דאחר ימי שאילתו אפילו מתה בביתו של שואל פטור כדאיתא פרק האומנין. וכ"ש אם אחר שהגיע זמנו לפורעו הלוום בלא רשות הנותן שיאמר הנותן למקבל אין אתה לוה עליה כלל אע"פ שאתה חייב באחריותו כל הריוח שלי כי כל מה שאדם מסגל במעות חברו הריוח של בעל המעות כדמוכח בעובדא דרב ספרא פ' מי שמת, אכן שכר טרחו שקיל לפי' ר"ת זצ"ל ולפי' ריב"ם זצ"ל לא שקיל כלום מ"מ לוה כלל לא הוי דתשמיטנו שביעית.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |