שו"ת מבי"ט/ג/ריד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אלא אם כן רבית אוכלת בהם ולכתוב' אשה משו' חינ' ומשו' שמפסד' מזונות וכן מת בנידויו והודה בשעת מיתה ותוך זמן החוב דליכא למיחש לצררי וכתובת אשה אפי' שכבר נשאת כתב הרא"ש ז"ל כלל פ"ה בתשובו' שנזקקין היכא דליכא למיחש לצררי וכתב שסומכים על תירוץ הח' שמעון דהיכא דמת פתאום ולא צוה לביתו לא חייש לצררי וכן דן רבנא מאי' ז"ל וכו' ובתירוץ א' של ר"י כתב כי האידנא כתובות נשותינו מרובות ולא שכיח התפס' צררי ועל זה אני אומר כי כשהיתומים קטנים ורואים ב"ד לכשיגדלו לא ימצאו שום עדות לצרר' ולא לשובר שיכולים לעשות פשרה לזכות היתומים שיניחו להם איזה דבר מן החוב ויגבו מעתה וכמו שכתוב בכתבי מהרר' ישראל ז"ל סימן קס"ב שיש כח לב"ד לעשו' פשרה בנכסי יתומים וכו' ונראה לי דאפי' היכא דאין נזקקין משום חששת צררי או שובר שאין מניחים נכסי הלוה ברשות היתומים או אפטרופוס כשהנכסים הוי כדי החוב או יותר מועט שאם יאכלו ויתפרנסו היתומים מהם לא ימצא המלוה מה ליקח כשיגדילו ולא ימצאו שום עדות על צררי ולא על שובר ונמצא דאכלי דלאו דידהו אלא יהיו הנכסים ביד אפוטרופוס ויאכיל את היתומי' הריוח ולא מן הקרן דהאי חששא דצררי חששא בעלמ' היא ולזכות יתומים נגעו בה ולא אלימא להפקיע החוב שחייב אביהם דהא רפיא לסברת הפוסקים דהיכא דנראה דליכא למיחש לצררי נזקקין לפי ראות ב"ד נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |