שו"ת מבי"ט/ג/רח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה שמעתי דבת רבים אומרי' כי יש רשו' לעמילי"ש הלוקחי' מכסי המלך יר"ה ומעלים זה על זה ובחשבונותיה' עולי' לפני הערכאות ודנין ביניה' כפי חוקם ונושאי' ונותני' ביד מזה לזה שלא בדיני ישראל ואומרי' כי כן נתפשט המנהג ואני אומר כי מנהג זה הרע מבטל הלכה טובה כי באיזה עסק שיש בין ישראל לאחיו חייבים לדון בדיני ישראל לפניה' ולא ל"ג וכפי מה שראיתי כתוב מעשה שהיה שראובן היה עאמיל ואחר כך בסוף אמ"רו לקח מקומו אחריו שמעון ותבע ראובן לשמעון בפני השרי' כי נכנסו כמה ספינות של סחורות ולקחם הוא ושהן שלו שבזמנו באו ושהוא לקח' בגזל אז השיב שמעון למה לא תבע' תביעו' זו בזמן הבאשה שהיה קודם זה ושהיה יודע האמת והוציא שמעון תפילין מחיקו ואמ' לו תשבע על תביעתך שהיא אמת אז השיב ראובן בפני השרים בלשונם איני יודע אלא שרע אלה וקודם זה עשה ראובן חוגא מזוייפת על זה ושלחה לשער המלך יר"ה ושלחו לו חקות שיחשבו כל מה שנכנס מן הספינות ביד שמעון ויחשבום במה שהיה חייב ראובן למלך ויפרע חובו בממון חבירו שעולה זה לממון רב גם אחר שכלה זמן האלתזי' של שמעון חזר ולקח ראובן העמילי"ק ההוא ומתרעם שמעון כי לקח ראובן ע"י שוחד מהמוסים שהיה בזמנו ממון רב ולא די זה אלא שעתה תובע מה שנכנס בחשבון שמעון מקודם שהם הספינות הנז' ועם כל זה אמר לן שמעון שימתין עד שיגמור ענייני חשבונותיו עם השרי' ושאחר כך יתפשר עמו לעשות רצונו על אלו הספינות ולא רצה וצעק שמעון בפני חכמי העיר ולא שוה לו וחזר ראובן לתבוע התביעה והוציא החוג' המזיופת לפי דברי שמעון והוא הוציא חוג"א אחרת נגד אותה החוגה וכשראה השופט ב' חוג"ש מכחישות זו את זו בטל שתיהן ואמר לראובן שיביא עדים על תביעתו והביא עדים והביאו את שמעון לפני הבאשה וחזר שמעון ואמר אם היה אמת מה שאתה תובע למה לא תבעת בפני הבאשה שעבר שהיה יודע כל מה שהי' אז השיב ראובן אם היה כאן שופט היו תולין אותך שאכלת ק' אלף פרחים מן המלך אז השיב שמעון לא אכלתי נכסי (המלך) אלא אתה שאתה כאין על נכסי המלך יר"ה והוא מקויי' בדיואן המלך וטוען שמעון כי לא אמר זה כי אם להגזים עליו כדי שלא יאמינו דבריו אשר דבר עליו ושיש עדים מסויימי' שנמצאו בכל אלו הדברים ושהיו הדברי' כסדר הכתוב למעלה שראובן קדם בתביעתו לשמעון ודיבר מה שכתוב למעלה ושאחר כך השיב שמעון מה שהשיב כמו שכתוב למעלה וגם טוען כי מקודם זה שלח לו ראובן ע"י סופרי הקהל שיפרע לו כ"ד אלף פרחים או ילך עמו לערכאות ושהשיב הוא לו שלא היה רוצה לעמוד אלא בדיני ישראל וראובן לא רצ' ושהסופרי' ואחרים עדים בזה ולא רצו לכתוב העדות מפחדו:
גם בענין המסירה הכתובה למעלה מתרע' שמעון כי ראובן קבץ חכמי' אח"כ והביא עדים שנתקבלו לפניה' מה שאמ' שמעון לראובן לא אבל מאל אל צולטא"ן אלא אתה שעשית זויף בנכסי המלך וקיבלו עדות זו ולא מה שלפניו שראובן אמר לשמעון אלו היה כאן שופט היו תולין אותך שאכלת ה' אלף פרחים כי אמרו שלא שמעו אלא זה וגם מה שתבע קודם ראובן משמעון הכ"ד אלף בחוג"ה וחוקות ושאומר שהוא מזויף מתרעם ראובן כי לא נכתב עדות זה ושהיה מפורסם לכל:
ועל כל זה באתי להודיע לכל האנשים אשר מתעסקים באלתזם שבכל חילוק שיהיה ביניה' שילכו לב"ד ולפני אנשים בקיאים באלו הענייני' ויקיימו כל מה שידונו ביניה' או יפשרו וזה דבר שאינו צריך להודיע לחכמי' אלא לאנשים עצמם ומעתה אם יש שום מאלו איזה תרעומת על חברו שתובע לפני הערכאות מה שאין לו ד"ת או תובע איזה דבר שמתרע' חברו שיש בו זיוף חייבים ב"ד להטפל ביניהם ולכוף את התובע או הנתבע לעמוד בד"ת כפי מה שכתבתי ואין להם שום התנצלות לומר שהוא מנהג רע או שהם יראים מלהטפל מפני האומות כי הוא ידוע כי בכמה דברים שהם רוצים מיטפלים בהם ואין תקלה במעשה ידיהם והרי בתביעה זו נשמע כי קבלו ב"ד עדות לזכות הא' מהם ג"כ חייבי' לשמוע צעקת הנתבע ולקבל עדות מה שדבר עליו התובע בענין האלתז' ובענין הספינות אשר עליהם הוא עיקר הריב ביניהם וכיון שהתחילו לקבל חצי עדות לזכות הא' בריבו ישלימו לקבל עדות השני מי שהתחיל במצוה או' לו גמור כ"ש כי שמענו כי א' מן הדיינים לא נראה לו לחתום באותו חצי עדות וחייבים ב' הכתות לקיים מה שיגזרו עליה' מצד הדין ומצד החרם אשר נגזר כבר זה ימים חתום מהחכמי' המפורסמי' ואחריהם כל חכם חתם וכשיגמר ביניהם הפרש וחילוק מה שיש דררא דממונא ביניהם אז ג"כ יחושו לכבוד התורה כי לא לבד יש חילול כבוד לרב הגדול זלה"ה אלא ג"כ לרוב חכמי ישראל אשר במחוז הזה אשר שתו מימיו וחייבי' כולם בכבודו וגם כי לא נמצא עד עתה אלא עד א' בן בנו של הרב נאמן בד"ת כמו שנאמן כל ת"ח לומר שע"ה חרפו וכמו שכתבתי בפסק אחד ומן הדין הוא בכלל המבזה את הת"ח אחר מותו ויש ג"כ ביזוי חכמים ששתו מימיו ועם כל זה יעשו לפחות שיקבל מה שכתבתי כבר לחכמים יצ"ו בימים שעברו כי אפי' שלא היה אמת שהזכיר הרב כבר יצא הקול שהזכירו לגנאי וראוי לעונש כ"ש בהיות עד וטענת ברי מהחכם בן הח' בנו ז"ל ויעשו החכמים יצ"ו הטוב והישר שידברו לו בלשון רכה כי גם כי הוא כהן וגדול היה לו חטא בזה והוא יהיה נשמע לכל מה שיאמרו הם בין בממון בין בעונש כי כבוד הוא לו לינצל משיחת פי הבריות שיחשבו עליו שהוא במכשול וידענו כי לעולם בגדולתו ומעלתו אשר היה לו מבחרותו עד זקנתו היה נכנע לדברי חכמים ומעולם לא נשמע עליו דבר עבירה ושמץ פיסול תהלה לאל ובעשותו זה יהיה מאושר שלא בייש' ילדותו את זקנתו ויש מהם אומרים אשרי זקנותו שכפרה על ילדותו אשרי מי שלא חטא ומשחט' ישוב וימחול לו מלך מוחל וסולח לעונות עמו ישר' ויכתוב לכל ישראל לחיים אמן המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |