שו"ת מבי"ט/ג/רו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה באתי להשכיל בינה לנמהרי לב העולבים ואינ' נעלבים מחרפים ומשיבים מתעברים חוטאי' לנפשם לא נחה דעתם לחרף את הנעלבים עצמם אלא גם לאבותם ואפי' לאחר מיתה שהם נוחי נפש מצערי' בקבר אשר יש צדיקים אשר מגיע אליה' כמעש' הרשעי' ומהם מצדיקים עליהם הדין לומר אשר הם סומכים על האי מימרא דרב אשי פ"ד מיתות כמאן קרינא רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כי האי תנא דתניא היה ר' מאיר אומר מה ת"ל את אביה היא מחלל' שאם היו נוהגים בו קודש נוהגים בו חול וכו' ובשעת כעסם אינם זוכרים לא רבינא ולא רב אשי ואינם מבחינים בין בן צדיק ובין בן רשע גם מימרא זו אינה כפשטה ולא נאמרה על כל צדיק שבנו רשע כי היו פוגמי' באבו' הקדושים כי יעקב אבינו לבדו הוא שהיתה מטתו שלמה ובכמה צדיקים אחרים אלא שיש הפרש בין צדיק לצדיק האל יתברך נקרא צדיק ה' בכל דרכיו נח איש צדיק יוסף על מכרם בכסף צדיק וכל ישראל נקראו צדיקים ועמך כולם צדיקים ואין צדקתם שוה וכתיב בסדום אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר ולא נמצאו עשרה למלט כל העיר אלא לוט ובנותיו נחשבו צדיקים למלט נפשם וכתוב על אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג וכתיב ונקי וצדיק אל תהרוג ואינו צדיק אלא נקי ממיתה ובדברי רז"ל צדיק ורע לו שאינו גמור צדיק וטוב לו גמור צדיקים גמורי' נכתבים לחיים והם שזכיותיו מרובים אפי' יש להם עונות הרבה נקראים גמורים אגב רשעים גמורי' וא"כ צריך לבאר על איזה צדיק הוא שאמר רב אשי דקרי' רשע בן רשע שאין סברא לומר שעל כל צדיק הוא שמותר לומר רשע בן רשע שהרי כמה גדולים קדמונים ואחרונים צדיקים שתל האל יתב' מן תתקע"ד דורות ביניה' ותחת חטה יצא חוח כמו מר' חב"ת ורגמ"ה חלילה לאלו מרשע ויהיו כרשע אויבים אלא שצריך לומר כי רשע בן צדיק היינו צדיק רוב זכייות אפי' בזכו' א' ומיעוט עונות אפי' הרבה ובכיוצא בזה הוא שאמר אפי' לרשיעא בר צדיקא אבל צדיקים כאלו שהזכרתי אין בהם נפתל ועיקש גם בת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת אשר ממנה נלמד ענין זה הוא מדבר, בכהן הדיוט ואע"פ שנוהגים בו חול וביזיון אינם קוראים אותו רשע ועל זה אמר רב אשי כמאן קרינא וכו' אע"פ שעל כהן אפי' הדיוט אינם קורין, אותו רשע אלא נוהגים בו חול וביזיון היינו להיותו כהן די לו שינהגו בו חול שלא יעלה ראשון לס"ת ולא יקח מנה יפה ראשון כו' אבל איניש ישראל בעלמא דממילא הוא חול קרינא ליה רשע עוד אני אומר כי אפילו לצדיק כזה לא הותר לקראו רשע אלא בזמן רשעת בנו ומאריך ברשעתו אבל אח' שפי' שמא חזר בתשובה כמו ת"ח שעבר ביום אל תהרהר אחריו בלילה שעשה תשובה והכא שמא ואפי' לו עצמו לא קרינא רשע כ"ש באביו הצדיק וכ"ש אם ודאי עשה תשובה שאין מזכירין לו עוונות ראשונים ועון הוא למי שמביישו ומי שקורא לאביו רשע בעבורו יורדין עמו לחייו וכן הוא משמעות הכתוב את אביה היא מחללת בזמן שהיא מחללת את אביה שלא כתב את אביה חללה וכן נראה מיהושע בן יהוצדק הכהן הגדול שנאמר עליו שהיה לבוש בגדים צואים דמיון שהיה ביזיון לכבודו שבניו נשאו נשי' נכריות או פסולות לכהונה כמו שתרגם יב"ע נשיין דלא כשרן לכהונתא ונאמר עליו הסירו הבגדים הצואים מעליו וכו' והלבש אותך מחלצות ותרגם ויפיק נשין דלא כשרן מביתיה ואמר חזי דאעדתי מינך חובוך וכו' הרי שאחר שהוציאו הנשים נסתלק מאביהם חרפה וביזה ואפי' בזמן שהיו עליו הבגדים הצואים לא נאמר עליו גנות אחר ח"ו אדרבה נעשה לו נס שניצל מן כבשן האש כמו שכתוב הלא זה אוד מוצל מאש הרי מיהושע למדנו ב' דברים שעל צדיק כיוצא בו לא נאמרה מימרא דרב אשי וגם אפילו על צדיק שנאמר עליו מימרא דרב אשי לא נאמרה אלא בזמן הרשע לא אח"כ כמו שכתבתי עוד אני אומר כי על צדיק במעשים טובים נאמר זה ולא על חכם אשר מסתמא גם הוא צדיק בשביל כבוד תורתו לא הותר ליחס אליו שום רשע וראיה מסוף מגילה דאמר רב הונא בר מנוח משמי' דרב אחא בריה דרב איקא שרי ליה לישראל למימר ליה לגוי כו' והאי דסנו שומעניה שרי ליה לבזויי בגימ"ל ושי"ן פי' בן גויה בן שפחה וכתב הי' פרץ ז"ל ומיהו הני מילי באיניש דעלמא אבל צורבא מדרבנן לא אלא כסהו בלילה וכדמוכח פרק אלו מגלחין ע"כ ואם בת"ח גופיה דסנו שומעניה אמרי' דלא שרי לבזויי בגימ"ל ושי"ן כ"ש בת"ח שיש לו בן שהרשיע דלא שרינן ליה לאיניש לומר רשע בן רשע וכן משמע מדברי הרי"ף ז"ל שהביא מימרא דרב אשי גבי האי מימרא דרב אחא דמאי דפרשינן בגימ"ל ושי"ן הכי נמי ברשיעא וכ"ש היא כדפי' עוד אני אומר שמימרא של רב אשי לא נאמרה אלא באביו בחיים לא לאחר מיתה לפגום נפש צדיק בקבר שאסור לספר אחר מטתן של ת"ח. נמצא לפי זה כי זאת המימרא של רב אשי אינה אלא בצדיק דעלמא רוב זכיות ומיעוט עונות לא הצדיק תמים שנא' עליו אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא גם לא נאמר דשרי אלא בזמן שהבן אדוק ברשעתו עדיין אבל כשאינו כך וכ"ש אם ידוע שחזר בתשובה אסור להזכיר לו מעשיו הראשונים וכ"ש להרשיע את הצדיק אביו וחייב עונש גם לא נאמר דשרי לקרא רשיעא וכו' אלא על צדיק במעשים טובים ברוב זכיות לא בצדיק כזה ות"ח כמו שכתבתי למעלה וחייב נידוי שמבזה את החכם גם לא נאמר דשרי למקרי וכו' כי אם בחיי אביו הצדיק שאינו צדיק תמים אבל אחרי מות צדיק זה אסור למקרייה רשע בעבור בנו הרשע כמו שכתבתי וחייב עונש ואם הוא ת"ח חייב נידוי משום מבזה ת"ח אפי' לאחר מותו וגדר הרשע שמות' לקרא גם לאביו הוא ברשע ידוע ומפורסם ברשעו ואוחז ברשעותיו ואינו תלוי בדעת הקורא תגר עליו שגזל נכסיו או שעבר איזו עבירה והקורא אותו רשע יורד עמו עד לחייו גם אין שום התנצלו' לקורא רשע למי שאינו ראוי לקוראו רשע או לקורא גם לאביו הצדיק רשע שיאמר שהוא חשב שהיה מותר לקרותו רשע על מה שהרשיע עמו לדעתו כי אדם מוע' לעולם בין בשוגג וכו' לענין נזקין וכן לענין קללה או לענין חירוף שיש בו ג"כ משום אל תונו איש את עמיתו אין לו התנצלות לומר שחשב שהיה מותר שלא היה לו לישא חרפה על קרובו עד שידע בודאי שכן הוא וכמו שחכם א' נאמן לומר שחרף אותו ע"ה א' ויכול לנדותו כן הוא נאמן לומר שביזה וחרף את אביו כדמוכח מההיא עובדא דרב יהודה בר יחזקאל דההוא גברא דאמר מאן יהודה בר שויסקאל עוד אפשר לפרש ההיא דרב אשי כמאן קרינא וכו' דדיקא כמאן קרינא וכו' דלא קאי אלא אב"ד שיכולים לחרף את הרשע לו ולאביו וב"ד יודעים מי אביהם אם יכולים לחרף אותו ע"ד הדרכים הכתובים למעלה וכן נראה מהרמב"ם ז"ל פ' כ"ד מה' סנהדרין וכן יש לב"ד וכו' להלקות אדם ששמועתו רעה וכו' ומבזין ומחרפין את יולדתו וראוי לבתי דינין שבדור להשגיח על המאריכין לשונם לדבר סרה על ליסרם לכבוד התורה ולומדיה כי אין כבוד אלא לחכמי' כמ"ש כבו' חכמים ינחלו בביאת משיחנו במהרה בימינו אמן המבי"ט:
גם כי כתבו אנשי מצרים וז"ל לכן בבעו מינייכו רבנן אל תשמעו דברי כת אח' ולא תשיבו על דבריהם וכ"ש מלכתוב פסק עד שתשמעו דברי כת שנייה פן תהיו ח"ו סיב' להחריב העיר הזאת ויהיו דברי חכמים כחוכא ואיטלולא ח"ו כי פני הדור כחלמיש עז קשה וירימו יד בתורת משה ח"ו ע"כ לא מפני זה נניח מלכתוב על הצועקים שם לחכמים ואינם נענים וגם מה שכתבנו לא היה לכת הא' אלא לב"ד החכמים יצ"ו הוא שכתבנו וכוונתם שלא נכתוב כלל ולא נשמע צעקת דלים להודיע צעקתם ושהם ידונו על נפשם מה שיראה להם כי כיוצא בזה כתבנו להם בריב זה שבין השר הכהן והאחים החכמים יצ"ו ולא היה ישר בעיניהם שנכתוב כלל בזה הענין לכבוד הכהן ואנחנו חייבים ג"כ מכאן והלאה לשמוע צעקת הצועקים ולהודיע לרבים צערם בפרט לחכמי העיר שישמעו צעקתם וידונו בניהם דין תורה או יפשרו ביניהם כפי מה שיראה להם וגם בענין הנזכר אנחנו חוזרים וכותבים שיתקבצו החכמים יצ"ו שוים לשתי הכתות וישמעו כל טענותיהם וידונו ביניהם כי להם נאה ולא לנו שהם יודעים פרטי העניני' שביניהם בדררא דממונא שיסתלקו מלשמוע הצועק ואומר פלו' גוזל אותי מפני שטוענים שיראום מלהטפל בנכסי המלך זו אינה טענה כי גם המל' יר"ה אינו רוצה שיגזלו העמילי"ש זה את זה ואם הם אינם כדאים לכך ישמעו טענותיהם ויכתבו לנו ואנחנו נדין אפ"י טענותיהם כמו שיראו לנו מן השמים וגם כי ידענו תי"ל לחלוחית התורה קיימת ביני' כמו שכתבו הם ואנחנו מרבים ומגידים שבחם כי הם בקיאים גם בגופי הלכות תקופות וכו' ועכ"ז גם הם בענותנותם משפילים עצמם וחולקים לנו כבוד והם רגילים לשאול ממנו כמה שאלות בדיני התורה אשר אם יש בניה' מחלוק' או שהם מסתפקי' בהם להיותינו בארץ יש' דאוירה מחכים דומי' ממה שאמרו פ"ק דחולין ופ' מקום שנהגו אבל מא"י לבבל לא כיון דאנן כייפינן להו עבדי' כוותיהו וכתב רש"י ז"ל דאנן כייפי' לבני א"י דאינהו סמיכי ובבל לא סמיכי ומפני שרפה ידם מליגזור עליה' אנחנו סומכי' את ידם וגוזרי' על שתי הכתות הנז' שיבררו ב' חכמי' והם יבררו שלישי ביניה' לדון ביניה' ויצא הדין לאמתו ואם לא ירצה א' מן הכתות נכתוב עליו סרבנות ונודיע לכל קהלות הקודש בפרט לקושטנטינ"ה אשר יש להם יד ושם להכריח' על כך נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |