שו"ת מבי"ט/ג/קפח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן ת"ח בא למדינה א' דרך העבר' ואנשי המדינה ההיא חלו פניו שיבא וידור ביניה' ויורה להם תורת ה' כפי ידיעתו וקבלו עליה' שכל הפסד שיבא לו מהגוי' או איזו עלילה שיעללו עליו הכל עלויהו ליהדר ויהיו חייבי' לפורעו ואז כתבו שטר בניה' וחייבו את ראובן הנז' שאם לא יבא לזמן פלו' שיהיה חייב לצבור סך מעות והוצרך לבא בזמן שעשו ביניה' הן לקיי' השבועה הן כדי ליפטר מהחיוב שנתחייב וכשבא חזרו וכתבו שטר ביניה' וז"ל אנו חתומי מטה וכל הקהל הקדוש יצ"ו וכל הנאמני' וז' טובי העיר קבלנו עלינו בשבועה חמורה בשי"ת בכל חומרי שבועה שראובן יהיה עלינו לרא' ולקצין ודיין ומנהיג לדון ולפשר בכל ענין שיצטרך בין ליחיד בין לרבי' בין לנישואין בין לגרושין בין בכל אשר יראה לו לגזור ולעשות גדר והסכמה או לקיי' איזו הסכמה מההסכמות הקדומות הכל קבלנו עלינו כלנו כא' לכל אשר ואמר החכ' הנז' וכל הפסד ונזק והוצאה שיבא להחכ' הנז' ח"ו משום דבר מזה מכל איזה אדם שיהיה עלינו ליהדר באחריות גמורה על כל נכסינו ואחר עבור זמן ורצה לייסר קצת פריצי' ולהחזיר' למוטב הלשינו עליו איך הוא דן ונעשה שופט במדינה ומשיא נשי' ומגרש נשי' בביתו ודברי' כאלה ובבית השופט נתרעמו על החכ' הנז' ואמרו לו תזהר שאם תעשה כך שנייסר אותך ואמר לא עשיתי ולא אעשה ושקר ענה בי שאמר זאת עלי ואחר שעבר כמו שבוע או שבועיי' שלח הכהאיי"א של שר המדינ' לע' ערב אח' החכ' הנז' לפני ב' יהודי' ואמ' לו תאמ' לי ותודיעני מאין באת אמר ליה החכם הנזכר ממקום פלוני אמר לו הכאהיי"א יש לך איזה מאמ' המלך או איזה בראיי"א כמו שיש לערלי' להיותך שוטר ומושל הראני ואם לאו מי שמך למשול לא יש שר במדינ' ואמ' לו החכם הנזכר א"ו אני לא משלתי ולא עשיתי כלום אני כאחד מעבדי המלך אשר אם לא יכשר בעיניו לדור במדינה א' הולך לדור באחר' ובכל מקום שהוא הוא עבד המלך סוף הדברים שאמר לו כלך עתה והלך היהודי לביתו ובבקר שלח שר המדינ' ותפש אותו והוליכו אותו קשור לבית השר ואמר לו השר מי אתה אמר לו אני עבד מעבדיך אמר לו מה שמך עם היהודים אינך חכם שאתה מושל עליהם ולא היה ראוי לך זה שנה וחצי שאני במדינה הזאת נחליתי ובאו לבקרני כל הגדולים של העכו"ם והפאפ"ס של הערלים וכל גדוליה' ואתה לא חששת ממך לבא כאילו אינך חושש ממני ואמר לו החכם אנו היהודים יש לנו שי"ך אשר עליו מוטל לעשות זאת וכן הוא המנהג קודם לכן עם כל השרים לא עם החכם משפטך כי לא כן נהגו ואמר אם לא היה כך המנהג אני אלמדך המנהג ועוד צוה שיתפסו אותו בזקנו ויוציאו (א') אותו מלפניו והכינו לו עצים להכותו מכת מות גם רצה לגלח זקנו ולשי' (כרס) [קר] בראשו ולסב' אותו בכל המדינ' וכראו' ככה היהודי' הנמצאים שם עשה פשרה בסך ס' פרחים לשר וכמו עשרים פרחים לאנשיו וראובן הנזכר אומר שהפסד הנז' הצבור חייבים לפורעו מכמה אנפין גם כי אם לא היו מתחייבים הם בכל הפסד שיבא לו לפרוע אותו כן הוא המנהג בכל המקומות כי כאשר מתעוללי' על הדיין יען הוא גדול ליהודי' בעיניה' שיפרעו ההפסד היהודי' נוסף כי כבר נתחייבו ראשי הקהל כמו שכתוב למעלה הן כי החכם הנז' אומר כי כן הוא הדין אפי' באתר דלית מנהג ואמר שלית דין צריכה בשש הן כי מנהג המדינה אשר פה וההסכמה אשר ביניהם שכל אשר יפסיד השי"ך או א' מהנאמני' או מי שעומד לשרת לצבור שהכל יהיה על הצבור והקהל קצתם אומרים אלולי שהוגד אל השר שאתה עשיר ולא ידע מה לעשות כדי לקחת ממך מעות עד שעש' עלילה זאת ולכן עליך מוטל וקצתם אומרי' אילו היית סובל המכות ולא הייתי עושה הפשרה הזאת לא הייתה כ"כ הפשרה וקצתם אומרי' שנתחייבו ד' ראשי הקהל אז היו הם ראשי' ועתה כבר לא חשיבי כי נתרבו עליהם חכמ' וגדולים מהם למאד והם לא נתחייבו והחכם אומר להם כי מ' שאמר שבשביל שאני עשיר וכו' והלא כבר ידעתם מתחלה שהייתי עשיר לא נתעשרתי עתה ונמצא שעל תנאי זה המלכתם אותי עליכם ומ' שאומר' שהיה לי לסבול המכות וכו' זה לא שמעתי שאני מחוייב יען אני משרת אתכם בחנם שאהיה מחוייב לסבול מכות זאת ועוד אחרת כי אדרבה אומרי' שאחר המכות ההפסד הוא יותר גדול עוד כי ההכאה היתה להכו' מכת מות מרוב כעסו עוד כי אני זקן וחולה ובודאי הגמור מ"י מכות לבד הייתי מסתכן בנפש ומ' שאומרי' כי ראשי הקהל עתה לא חשיבי אומר החכם כי לאו כלום הואי חדא כי גם הנאמנים עתה וראשי הקהל כי גם אם נתרבו חכמי' נתרבו לעסוק בתורה אבל לא לבטל ענייני המדינה ומנהגיה עוד כי בזה יהיה אפשרות להם לעמוד ואם לאו יתעללו על הכל היום על א' ומחר על א' ואין לדבר סוף עוד כי למה כאשר נתרבו במדינ' לא מנעו אותי ולא התרו בי אלא היו עומדי' בהשקט ובבטח' ושתקו ועתה הם אומרין דברים אלו לאו כלו' הוא עוד כי ההפסד אינו נפרע מכיס הדרי' במדינה כי אם מאשר יבא להם נדבות מד' רוחות העול' כדי להחזיק ארץ הקודש ובודאי הגמור כי כ"ע ניח' להו בהכי וגם אם עתה ע"י שישלחו לאמר להם שהחכ' עשיר וכדומה לזה ויאמרו דלא ניח' להו לאו כלו' הוא יורינו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמי':
תשובה ראובן ת"ח זה הוא כמו שליח של הקהל להשתדל בצרכיה' בתיקוני הקהל וסדר' לכל מה שקהל חייבי' לעשות לדין בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ולהטיל שלו' בקהל ביסר הרשעי' ולסלק נזקם מעל הקהל מה שהם אינם כדאים לעשות כל אלו הדברי' וזה החכ' הוא שלוח' לכל אלו הענייני'. ולכן חייבי' בכל מה שאירע לו בעשיית צרכיה' כמו מי שעשה שליח לקנות לו איזה דבר מפלו' ונמצא הדב' ההוא שקנה שהיה גנוב אצל המוכר והעלילו על השליח שקנה גניבה והפסיד מעות להנצל דפשיטא שהמשלח חייב בהפסדו מתוך שעשה שליחותו ולא עשה שום פשיעה כי לא ידע שהיתה גניבה או האמת לא הייתה גניבה והעלילו עליו שהייתה גניבה כי באיזה אופן שיהיה זה השליח עשה שליחותו ולא פשע ולא עווה בשום דבר והמשלחו חייב בהפסדו כי מחמ' השליחות עצמו בא לו הפסד זה וכתב מהר"ם ז"ל פ' גוזל במרדכי על מי שנכנס ערב לגוי על חבירו כי אפי' שהעליל עליו שלא כדין אחר שמחמת שהעמידו ערב באה לו הצרה הזאת חייב ובמרדכי בהגהות ג"כ כתב שאם שמעון הלך בשליחות ראובן בחנ' ונתפס בדרך חייב לפדותו ובנ"ד מחמת שליחו' הקהל שהיה משתדל בשלחות' בכל מה שהיה צריך לקהל נתפס ולכך חייבי' הקהל לשל' לו כל מה שהפסיד וזהו אפי' שנתפשר עמה' כך בסת' מבלי שום תנאי וכל שכן שעשו תנאי עמו על כל הפסד שיבוא לו משו' דבר שיהיה עליה' שאפי' היה נוטל מהם פרס היו חייבי' גם מצד המנהג כי כל מה שיארע לדיין או לנאמני הקהל הציבור (פורשי') [פורעי'] בעד' ומנהג זה הוא על פי הדין שכתבתי שכל דבר שיארע לשליח מחמת המשלח על דרך מה שכתוב למעלה חייבי' הקהל לשל' לו ואין לקהל שום טענה על מה שבאו חכמי' או יחידי' אחרי' בעיר כי לא בשביל' נדחה החכם מלהשתדל בצרכי הצבור ולא היה נודע בין היהודי' והגוי' לדיין הקהל כי אם ראובן החכ' וגם אלו חדשי' מקרוב באו לא בטלו מה שנתפשרו הראשי' נאמני הקהל עם החכ' גם טעות היותו עשיר אינו פוטר את הקהל מלשל' לו כי גם כי ביודע' שהיה עשיר הכבידו עול' עליו כבר ידעו הקהל שהיה עשי' והיה להם לחוש אולי ישימו הגוי' עיניה' בממונו ויעלילו עליו והם לא חששו על זה ועם היותו עשיר נתחייבו לכל הפסד והיזק שיבא לו כמו שכתוב בשטר גם זאת שטענו על כי לא סבל מכות לא מיראת הש' טענו זה כי היה להם להצטע' על מה שנתבזה בפני הגוי' כמו שכתוב בשאלה ואם היו מכים אותו אולי היה מסתכן וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ואלמלא נגדוה לחנניה וכו' וכמו שאמרו פ' הגוזל תניין בניך עולפו וכו' כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמי' עליו אף ממונ' של ישראל וכו' ואם היה יכול לסבול מכות לא מפני זה היו מקילי' עליו אלא שהיה לוקה ומשל' ותלמידי חכמי' הם חלשי' ותש כחם וכמו שאמרו בראש השנה כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כר' יוסי וכו' והם תלמידי חכמי' וראוי והגון לנאמני וראשי הקהל שלא יהיו מסרבין לגדול ודיין שלה' כי הם חייבי' לעשות מלאכתו וכמו שאמרו חז"ל על ועשו ארון וכו' וכ"ש לסלק מעליו כל נזק והפסד הבא מחמת' ואין ציבור עני כ"ש ירושל' תוב"ב צבי היא לכל הארצות יכוננה עליון אמן. נאם הצעיר ומצטער בצער שערי ירושלי"ם תוב"ב המבי"ט (ועיין סימן תתל"ד):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |