שו"ת מבי"ט/ג/קעה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן מת והניח אשה ושני בנים גדולי' והניח סחורות ומטלטלין וירשו ונטלו אותן הבנים ומכרו ונשאו ונתנו בנכסי' שנים רבות ואחר ז' שנים מת הבן הגדול והניח אלמנה ויתומים קטנים ואלמנה הבן תבעה כתובתה ובראות חמותה כך תבעה גם היא כתובתה מנכסי בנה שאמרה כי הוא ירש מטלטלי בעלה המשועבדי' לכתובתה והשעבוד עודנו במקומו כי הנכסים הנשארים באו מהם והוא תקדים לגבות כתובתה וכלתה מינה את אחיה מורשה בקנין לתבוע כתובתה והוא נטל קנין להתרצות בסך ידוע ועתה הוא מתחרט מן הפשרה כי לא נתרצה בה אלא שאמר לו חכם א' שהיה הדין עם חמותה אך אם הכלה קודמת אינו מתרצה וגם הכלה טוענת כי לא הרשת את אחיה בין לתקן בין לעוות וגם שאמרה לו כשמינה אותו מורשה בתנאי שידבר עמה שיעשה שום דבר יורינו איזה דרך ישכון אור ולאורו נלך חשך והעם היושבים בחשך אור תורתו יגה עליהם ושכרו מן השמים:
תשובה אם הוא ידוע כי כשמת הבן הגדול עדיין נשארו בידו מנכסי אביו אחר שזנו ופירנסו את אמם כמה שנים היא קודמת לגבות כתובתה ממה שנשאר ביד בניה מנכסי בעלה כי אעפ"י שמכרו נכסי אביהם ונשאו ונתנו בהם כמה שנים ולא נשאר בעין שום דבר ממה שירשו מאביהם אלא נכסים שבאו מכחם מחילופיהם או מעות שנשאר בידם ממה שמכרו או החליפו בנכסי אביהם לא בשביל זה הורע כחה מלגבות כתובתה מהם דאעפ"י שהי' מטלטלין מה שירשו מאביהם ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב הרי תקנו הגאונים ז"ל דמטלטלי נמי משתעבדי כמו שכתב הרי"ף והרמב"ם ז"ל פי"א ושאר הפוסקים ז"ל ועכשיו שכותבים בשטרות ובכתובות מקרקעי ומטלטלי בין בחייו בין אחר מותו גובה על תנאי זה יותר מן התקנה וכמו שכתבו שם גם כן:
ולא תימא דוקא כדאיתנהו בעין מטלטלי אבוהון הוא דתקנו הגאונים דמשתעבדי ולא כשמכרום היתומים דאי פקע שיעבודהון במכירתה מה הועילו הגאונים בתקנתם לעולם ימכרו ויחליפו ולא יפרעו לב"ח ועוד דמה לי הן מה לי דמיהן כדאמרי':
ועוד במה שכותבים בכתובות או בשטרות מקרקעי ומטלטלי דגובה בתנאי זה יותר מן התקנ' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם תנאי) איכא למימר פשיט' דלא מהני להו ליורשי' למכור המטלטלין שירשו להפקיע פירעון החובות שהרי הושוו המטלטלי' לקרקעות במה שהתנה שיגבהו הב"ח ממקרקעי וממטלטלי כי היכי כשהיו גובים הב"ח ממנו בחייו היה גובה מכל מה שנמצא מנכסיו מכל שוה כסף אפי' סובין כן כשבאים לגבות מיורשיו כיון שהשוום לו כמו מי שמאמין את המלוה עליו ועל יורשיו ועל הבאים מכחו שהוא נאמן על כולם כיון שהתנה כך כן בזה שהתנה שיגבה ממטלטלי דומיא דידה הוא קיים בין במטלטלין שהיו בעין כשמת הוא בין בחילופם או בדמיהן ודוקא בנכסים שניזונות מהם הבנות והבנים ישאלו על הפתחים אמרינן בגמרא ריש פרק מי שמת דאם קדמו יורשים ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו משום דתקנתא קלישא היא על נכסים מועטים שיזונו הבנות והבנים ישאלו על הפתחים דהא פליג או תמה אדמון ואמר מפני שאני זכר הפסדתי ובפר' הנושא אמר רב נחמן יתומים במדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומאי שנא מדרב אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה (מודי') [מחיים] הכא משתעבדי מחיי' כן היא נוסחת הגמ' של דפיס ומשמע דהכי פירושו דמחיים יש לה זכות לדור בבית בעל' ומזון הבנו' לא משתעבדי מחיים שאין האב חייב במזונות בניו בחייו אחר ו' שנים וגם לנוסחת התם לא תפסו מחיים הכא תפסה מחיים הוי פי' הכי דבבת לא תפסו מחיים שאינו חייב לזונה מחיים מז' ולמעלה והאלמנה חייב להעמיד לה בית לדור בה בחייו ובפי' רש"י ז"ל הכתוב בדפוס הרי"ף כתוב הכא במדור חשוב כאילו הוי תפיסה מחיים ע"כ והיינו משום דדרה בבית בעל' בחייו ב"כ ובין כך משמע דדוקא בנכסים מועטים הוא דאמרינן דמה שמכרו מכרו אבל באלמנה אם מכרו לא מפקעי מזונות אלמנה כמו במדור דאם מכרו לא עשו כלום משום דמחיים הוה לה בית ובמזונות נמי מחיי' הוו לה מזונות מדאורייתא ואע"ג דבאלמנותה הוו דרבנן כבר הוחזקה במזונות ולא מפקעי במכירתם דאלימי טפי ממזונו' הבת דנדחין מפני מזונות האלמנה כשאין בנכסים כדי שיזונו שתיהן ואפי' תימא דמזון אלמנה ובנות שוים לענין אם מכרו הרי כתב רבינו האיי ז"ל בתשובה דהאידנ' כיון דתקינו מזונו' לבנות ממטלטלי מה לי קרקע כדהוה מה לי שקלי דמים דיליה (אי שקלי דמים דיליה) אי שקלי דמים יהבי מזונו' לבנות ע"כ כמו (כן) בפסקי הרא"ש פ' מי שמת כתב וכן כתב הרמב"ן ז"ל דרב האיי ז"ל לית ליה מה שכתב הרי"ף ז"ל דנכסים מועטים לא שייך במטלטלין ולי נראה דלא פליג עליה דודאי אם ירשו מטלטלין מאביה' אית ליה שפיר דלא תקנו רבנן בתראי שידחו הבנות את הבנים דמלתא דמסתברא היא דלא אלימא לתקנתייהו כולי האי דדי לנו בזה שתקנו שיזונו יחד אבל אם (הניח) אביהם מקרקעי נכסים מועטים ומכרום לפי התקנה חזרו דמיהם לדין מקרקעי אעפ"י שנעשו עתה מטלטלי עכ"ל וכתב אח"כ על מה שמכרו מכרו ואין חייבים לזון את הבנות מן הדמים ואין לתמוה מה לי דמים מה לי נכסים משום דמזון האשה והבנות דוקא ממקרקעי ולא ממטלטלי וכשמכרו הקרקעות נעשו הדמים מטלטלין מידי דהוה איתומים שמכרו נכסי אביהן דאין מחוייבים לפרוע מלות אביהם מן הדמים וכן משמע מתוך דברי רב האיי גאון שכתב דבתר דתקינו רבנן מזוני ממטלטלי חייבים ליתן מן הדמים משמע הא קודם לכן לא וגם דברי האיי ז"ל תמוהין דהני זוזי לא נשתעבדו לבנות אלא שעבודיהו על נכסי אבוהון וכיון שמכרו ואינן יכולים לטרוף הפסידו למה הדב' דומה למלוה על פה שיצאת על היתומי' ומכרו נכסים שאין בעל חוב גובה מן הדמים שבידם דלאו הני זוזי שבק אבוהון ותדע שאין הבנות ניזונות מדמי נכסים מועטים שקדמו ומכרו הבנים דאם תמצא לומר דניזונזת מהן היכי מוכח מהכא מדר' יוסי שיש זכות ליתומים בנכסים מועטים מהא דקאמר שאם קדמו ומכרו מה שמכרו מכרו והלא צריכין לפרנס הבנות מן הדמים ועוד דאמרינן בסוטה פ' היה נוטל איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים ואם היו חייבים לפרנס הבנות מן הדמים למה הוא רשע ערום ומאי אהנו מעשיו אלא ודאי הדמים שלהם עכ"ל. ונראה לי דרבי' האיי ז"ל לא חשש להני תמיהי דלדינ' דגמרא מודה הוא דהדמים של יתומים דהני זוזי לא נשתעבדו לבנות כמו במלו' על פה שאם מכרו נכסים אין בעל חוב גובה מהם כמי שכתב הרא"ש ז"ל והיינו מדינ' דגמר' אבל בתר דתקינו מזוני ממטלטלי דיתמי הוא דכתב רבינו האיי ז"ל דחייבים לזון מן הדמים וכן אין תימא כדמוכח מהכא מדר' יוסי שיש זכות ליתומים בנכסים מועטים כיון שצריכים לפרנס הבנות מן הדמים דהא דכתב רבינו האיי דצריכין לפרנס היינו בתר דתקינו מזוני ממטלטלי דיתמי ולדינא דגמרא דהדמים של יתומים שפיר מייתי ראיי' דיש זכות ליתומים בנכסים מועטים וכן הא דאמרינן איזה רשע ערום המשיא עצה וכו' לדינא דגמר' דאהנו מעשיו הוא דקאמרינן ובתר דתקינו דניזונ' ממטלטלי לא הוי רשע דלא אהנו מעשיו דאפי' מכר הקרקע יהבי מזונות לבנות כמו שכתב רבינו האיי ז"ל ולדעת הרא"ש ז"ל מה שכתב רבי' האיי דבתר שתקנו מזוני ממטלטלי מתזני נמי מן הדמי' שמכרו נכסי אביהם היינו ממה שמכרו הקרקעות דמה לי קרקע כדהוה מה לי שקלי דמים דיליה אי שקלי דמים יהבי מזונו' לבנות כמו שכתב הרב האיי אבל אם ירשו מטלטלים מאביהם לא תקנו רבנן בתראי שידחו הבנות את הבנים וכו' כמו שכתוב למעלה לשון הרא"ש ז"ל שנ"ל דלא פליג על הרי"ף ז"ל אבל לסברת הרמב"ן ז"ל שכתב על דברי הגאון דלית ליה מה שכתב הרי"ף ז"ל דנכסים מועטין לא שייך במטלטלים נראה דגם אם ירשו מטלטלין מאביהם תקנו רבנן בתראי שיקחו הבנות את הבנים ובין להרמב"ם ז"ל או להרא"ש ז"ל מה שכתב רבינו האיי שאם שמכרו היתומים שניזונות הבנות מהדמים היינו מתקנת רבנן בתראי לא מדינא דגמרא וא"כ לא קשי עליה מידי והרא"ש עצמו כתב וכן משמע מתוך דברי רבינו האיי שכתב דבתר דתקנו רבנן מזוני ממטלטלי חייבים ליתן מן הדמי' הא קודם לכן לא כמו שכתוב למעלה וכיון דקודם לכן בדינא דגמרא הדמים שלהם אין שום קושי מדמוכח מדר' יוסי דיש זכות ליתומים במה שמכרו ולא מרשע ערום כמו שכתבתי למעלה. וכן מה שכתב נמוקי יוסף פ' מי שמת דאם מכרו המטלטלין שירשו אף לתקנ' רבנן בתראי אינן ניזונות הבנות מן הדמים אינו הפך סברת הגאון לדעת הרא"ש ז"ל שכתב לדע' הגאון שאם ירשו מטלטלין לא תקנו רבנן בתראי שידחו הבנות לבנים דדוקא כשמכרו קרקע שהיו הבנות זוכות בו בנכסים מועטי' אע"ג דמדינא דגמרא מה שמכרו מכרו והדמי' שלהם מתקנת רבנן בתראי זוכות גם כן בדמים כיון שבאי' מכח הקרקעות שהיו משועבדים להן קודם מכירתם דמה לי קרקע מה לי דמים אבל כשירשו מטלטלין די שיזונו יחד מן המטלטלין לא שידחו את הבני' כמו שכתוב למעלה ולדעת נמוקי יוסף היתומות זוכות מן התקנה מן המטלטלין שירשו היתומים אלא שאם מכרו מכרו ונמצא שמזכה נמוקי יוסף לבנות יותר ממה שמזכה אותן הגאון כי לדעת נמוקי יוסף בקרקעות כשהם מועטים אעפ"י דאם מכרו מכרו והדמים שלהם מדינא דגמרא אפ"ה מתקנת רבנן בתראי ניזונות מהדמי' כמו לרב האיי דאם במטלטלין' שירשו דמדינא דגמרא אפי' הם בעין אינם בדין נכסים מועטי' ואפ"ה מתקנת רבנן בתראי ניזונות מהן כשהם בעין כל שכן כשמכרו קרקע שהיו זוכות היתומות בו בנכסי' מועטי' שאם מכרו מכרו מדינא דגמרא דמתקנ' רבנן בתראי יזונו מדמיהן כיון שבא מכח הקרקע שהיו זוכות בו גם עתה שנעשו הדמים מטלטלין יזונו הבנות מהן כמו שכתב הגאון מה לי קרקע כדהוה מה לי שקלי דמים דיליה גם התוספות שבפ' אלמנה לכ"ג אינם חולקי' על רבינו האיי ז"ל במה שכתבו מה שמכרו מכרו והדמים שלהם שאם לא כן בחזק' הבנות הם וכן משמע דחשיב רשע ערום ע"כ דמה שכתבו הדמי' שלהם משום דהוינן מפרשים דכיון שהבנות ניזונות מהם מפני שהם מועטים הוא דאין מכירת' מכירה אפי' שיתנו להן דמים ולכן כתבו והדמים שלהם דאם לא כן בחזק' הבנות הם כלומר ולא היתה מכירתם מכירה וכן משמע דהדמים שלה' מדחשיב רשע ערום כל זה דינא דגמרא ומתקנ' רבנן בתראי הדמים לבנות וליכא הכא רשע וכמו שזו הראייה של רשע ערום מייתו לה התוספ' לדינא דגמרא כן מה שתמה הרא"ש ז"ל על רבינו האיי ז"ל מהא דרשע ערום לא קשיא ליה אלא אי אמרינן דהדי' הן ליתומו' לדינא דגמרא אבל רבינו האיי ז"ל לא כתב שהדמים של היתומות אלא לתקנתא דרבנן בתראי ומצאתי פוסק קדום בספר ישן שאינו מביא אלא סברות הפוסקים קדמונים כמו הרי"ף והרמב"ם ז"ל והתוספות ואינו מביא הרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל וכתב שכתבו בעלי התוספות דהאי קדמו דוקא קאמר דאי לאו דוקא קאמר והלא בידם למכור ולא ישאלו על הפתחים עכ"ל וגם כי בתוספות שלנו לא נמצא זה נראה שיש מי שמפרש מה שמכרו מכרו ויפרעו הדמים למזונות הבנות שאם הדמים שלהן היכי תנן הבנים ישאלו על הפתחים והלא בידם למכור ולא ישאלו על הפתחים הרי שיש מפרש שהדמים ליתומות ותמוה דהרא"ש ז"ל על פי' זה לא על רב האיי ז"ל שכתב מתקנת רבנן בתראי ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל לא מתמה על רב האיי אלא בנכסים מועטים דבנות מדמוכח גמרא מדר' יוסי ומדרשע ערום אבל במילי אחריני וכ"ש בחובות אע"ג דמדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח השתא דתקינו רבנן בתראי דמשתעבדי אפי' ירשו מטלטלי ומכרום היתומים יגבו הבעלי חובות מדמיהם כמו אם מכרו קרקע המשועבד לב"ח שיגבו מן הדמים בתר האי תקנתא דאי לא תימא הכי מאי אהנו לן רבנן בתראי דתקנו שיגבו מן המטלטלין אם היתומים ימכרום ויהיו הדמים שלהם הא חשיבי רשעים ערומים וכ"ש אם מכרו קרקע המשועבד שאף שהדמים יהיו שלה' מדינא דגמרא וילכו הב"ח לטרוף מן הלוקחים אם יוכלו אפ"ה מתקנת רבנן בתראי אם לא יוכלו לטרוף כמו אם מכרו לגוים יתחייבו היתומים לפרוע מן הדמים שלקחו על מכירת קרקעות כמו שהם חייבים לחזור המעות ללוקחים כשיוכלו הב"ח לטרוף מהם הקרקעות שהיו משועבדים להם ומה שנמצא בין תשובות הרא"ש ז"ל כלל פ' פסק א' המתחיל יתומים שמכרו בנכסי אביהם וכו' שאין ב"ח יכולים לגבות המעות שיד היתומים וכו' נר' דלדינא דגמרא כתב כן דלתקנת רבנן בתראי אפי' ממה שמכרו חייבי' ליתן לבעלי חובות שהרי כתב למעלה על רבינו האיי ז"ל דלא פליג על הרי"ף ז"ל דכתב דנכסי מועטים לא שייך אמטלטלי וכו' דמסתברא דלא אלימא תקנתייהו כולי האי דדי שיזונו יחד אבל אם הניח אביהם מקרקעי נכסים מועטים ומכרום לפי התקנה חזרו דמיהן לדין מקרקעי אעפ"י שנעשו עתה מטלטלי ע"כ ומשמע דכיון דלא פליג על דברי רי"ף ז"ל כשירשו מטלטלין שאינם בדין נכסים מועטים ג"כ רי"ף ז"ל יודה למה שכת' רבינו האיי ז"ל כשמכרו קרקע דנכסים מועטים דלפי התקנה חזרו דמיהן לדין מקרקעי וניזונות הבנו' לבדן מהם וגם הרמב"ם והמפרשים ז"ל שהביאו דברי הרי"ף ז"ל דוקא כשירשו מטלטלין מועטין הוא דיזונו יחד אפי' לפי התקנ' לא כשירשו קרקע נכסים מועטי' דלפי התקנה חזרו דמיהן לדין מקרקעי וכ"ש בבעלי חובות ומשתעבדי להו מדאורייתא דכשמכרום ואינם יכולי' לטרו' שמן התקנה חייבים היתומים לפרוע מן הדמים ואפי' מלוה על פה כשירשו קרקע שהוא בן חורין שגובין ממנו ואם מכרום יגבו מן הדמי' לפי התקנה וגם כשירשו מטלטלין כיון שגובים בעלי חובות מהם לפי התקנה אפילו מכרום יגבו מן הדמים דאפי' מדינא דגמרא אמרי' דאע"ג דלא משתעבדי מצוה על היתומי' לפרוע חובת אביהם וכתב הרשב"א ז"ל דכופין אותם ואפי' להרמב"ם ז"ל ושאר מפרשים שכתבו שלא יכופו היינו מדינא דגמרא אבל בתר דתקינו רבנן בתראי כופין לכולי עלמא וגם הרא"ש ז"ל לא תמה על רבינו האיי ז"ל אלא בדינ' דנכסים מועטי' דלא שייכי הני תמיהי אלא אנכסים מועטים דאמרי' מה שמכרו מכרו אבל לב"ח פשיטא דאפילו מכרו בין קרקע בין מטלטלין שגובין מדמיהן לפי התקנה אפי' מלוה על פה וכ"ש בשטר כשאין יכולים לטרוף וא"כ מה שכתב באותו פסק היא לדינא דגמרא וכ"ש שטרי חובות שכותבים שיש לו לגבות מן הקרקע ומן המטלטלין בין בחייו בין לאחר מותו דפשיטא דגובין מן היורשים בין מקרקעי בין ממטלטלי בין מכרום או לא מכרום ויצא לנו מכל זה בנ"ד שאם נשארו עתה ביד הבנים שום נכסי' ממה שירשו מנכסי אביהם תגבה אמם קודם כתובתה אחר שישביעוה שבועת אלמנה וממה שישאר מן הירוש' מחלק הבן שנפטר וממה שיתברר מן הנכסים שהיו לו עם אחיו תגב' אלמנ' הבן כתובתה וגם כי עברו כמה שנים ממיתת אביה' ונשאו ונתנו בסחורות או מטלטלי' שירשו מאביהם ונתערבו נכסי האחי' עם נכסי אביהם וע"י המשא והמתן בכל אותם השני' לפעמי' הרויחו או הפסידו ופרעו חובות ונתנו מתנות וקבלו חובות או מתנות אפ"ה יכול הענין להתברר ע"י סוחרי' בקיאי' בחשבונות שיקבלו חשבון מזה האח הנשא' כמה יעלה מה שירשו מאביה' מסחורות או מטלטלי' או חובות ויחשבו מה שפרנסו את אמם בכל אלו השני' ומה שפרעו בעד אביה' ומה שיתברר שנשאר מעזבון אביהם יחוייבו לפרוע קודם לאמם אלמנת אביה' ואח"כ לאלמנ' הבן ויצרפו ג"כ אם היה ריוח במה שהניח להם אביה' כפי ערך נכסיה' ונכסי אביהם לפרעון נצ"ב לדעת הרמב"ם ז"ל פי"ו ושאר מפרשי' שסוברי' שנכסי צאן ברזל הן כחוב ואפי' שיש לבן זה הנפטר יתום קטן כמו שנזקקין לכתובת אלמנת הבן אמו של יתום זה משום חינ' נזקקין לכתובת אלמנת אביהם גם כן. נאם המבי"ט ודומה לענין זה סימן ר"ח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |