שו"ת מבי"ט/ג/קמט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מעשה היה בעם הארץ שהלך מצפ' תוב"ב לדמשק ובליל ב' י"ט של גליו' לקח הכינור בידו וניגן ונמצא שם מי שגער בו משום (נותנין עליו) חומרי מקום שיצא משם כו' והי' מי שהחמיר והיה רוצה לנדותו:
תשובה נראה לי שאינו חייב נידוי דדוקא לבני ח"ל הוא שמנדין למי שמזלזל בי"ט שני של גליות אבל לא למי שבא מארץ ישר' ודעתו לחזור אעפ"י שהוא אסור לעשות בו בישוב חוצה לארץ מה שאסור לבני ח"ל וכפי מה שנראה ממה שכת' בספר המאור והני דנחתי ממערב אסור להו למיעבד עבידת' בי"ט שני בישוב אפי' דעתו לחזור לפי שהוא מנהג גדול שפשט בכל הגולה כולה ואין לפרוץ בו גם בב"י סי' תצ"ו הביא כן בשם אורחות חיים ואפ"ה נראה לי כי אעפ"י שכתבו אסור לא יהיה שוה האורח שדעתו לחזור למקו' ההתר למי שהוא ממקו' שנוהגין בו איסור מעול' ממנהג אבותיה' שבידיה' כדשלחו מהם הזהרו במנהג אבותיכ' הוצרכו להזהירם מפני כי מדינא היה מותר משום דבקיאינן בקבועא דירחא ויום א' לחוד י"ט מדינא ואפ"ה החמירו לנדות למי שמזלזל בי"ט לדרים בח"ל לא למי שהוא ממקום ההתר אלא שאסרוהו שלא יעשה בישובם אפי' דעתו לחזור. גם אפשר שאעפ"י שכתבו סתם אסור למיעבד עיבדת' בי"ט שני בישוב אפי' דעתו לחזור דדוקא בפני בני העיר שאסורי' לעשות בו שום מלאכה כמו שכתבו בישוב שנראה שיודעים בני העיר שהם בישוב שהוא עושה מלאכ' אבל אם בינו (לבין) עצמו עשה לא יהיה אסור כמו ערב הפסח שההולך ממקו' שעושין עד חצות למקו' שאין עושין אם דעתו לחזור למקומו שעושין דוקא בפניה' נאסר הא בצנעא שרי כמ"ש הר"ן ז"ל והתם משום מנהג וי"ט שני ג"כ משום מנהג אבותינו כו' אע"ג דקיל מנהג איסור קודם חצות דבא"י גופא יהודה וגליל חלוקים בענין זה אבל ממקום אחר יש ראיה יותר מההיא דרבה בר בר חנא דאתא מא"י לבבל ואכל חלב דאיתרא כמנהג מקומו ואסיק רב אשר דרביה בר בר חנא דעתו לחזור היה וכתב הר"ן ז"ל דכיון דבני בבל נהגו איסור בתרבא דאייתר' משום חומרא בעלמ' אי משום דסבירא להו דמדינא הוא דאסור דשקילינן וטרינן שם בפ' אלו טרפות ומקשה אמאי לא נהג חומרי מקום שהלך לשם דכיון דנהגו בני בבל כדברי האוסר עשאוהו לחומרא הרבה שבתלמידיו ואנשי מקומם נוהגין כמותו בין לקולא בין לחומרא וכו' וכל הנכנס באותו מקום אם אין דעתו לחזור חייב לנהוג איסורא באותו דבר מן הדין וכו' ורב אשי אסיק דדעתו לחזור הוא הילכך מדינא הוא שרי ומפני המחלוקת ליכא דבצינעא הוא אכיל עכ"ל הרי מנהג (והתר) איסור דאייתרא הוי בכל בבל אסור ובכל א"י מותר כמו י"ט שני של גליות ואפ"ה בצנעא מותר למי שדעתו לחזור ולא שנא בי"ט שני דלהוי מותר בצנעא למי שדעתו לחזור למקו' ההתר ואדרבא נראה דקיל טפי י"ט שני דידעינן בקיבועא דירחא ואינו יום טוב אלא יום הראשון אלא משום מנהג אבות הם גודרים בו כי"ט ראשון ובחלב דאייתרא אפי' שיהיה איסורו מדינא כרבה דנהגו בבבל כמותו לאסור שרי בצינעא למי שדעתו לחזור וכיון דבצינעא שרי למי שדעתו לחזור למקום ההיתר אין סברא לומר דבפרהסי' יהיה חייב נידוי:
ואפילו תימא די"ט שני אלים טפי אע"ג דאינו אסור מדינא לפי שהוא מנהג גדול פשט בכל הגולה וכו' כמו שכתב בעל המאור ומשום הכי אפי' בצינעא ודעתו לחזור יהיה אסור אין סברא שהיה שוה למי שהוא מח"ל ומזלזל י"ט שני שחייב נידוי בפרט כשזה שבא מא"י עשה בצינע' ואם בצינע' לא יהי' חייב נידוי אפי' בפרהסי' לא יתחייב נידוי דכל איסורי תורה בין בפרהסי' בין בצינעא שוים עוד יש טעם אחר לפטור את זה מנידוי משו' שהי' ע"ה והי' שוגג וכ' בס' המצו' על מי ששומע הזכרת ה' מחבירו שצריך לנדותו ואם לא נדהו וכו' דוקא במזיד אבל בשוגג שאינו יודע שהוא אסור אין לנדותו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות שבועות אם הוא שוגג אין לנדותו אלא מזהירו שלא לשנות בכך וכ"ש זה דקיל אסורא טפי וטפי מהזכרת ה' דכיון שהי' שוגג אין לנדותו אלא מזהירו שלא לשנות בכך ובספר אדם וחוה נתיב ט"ו על ויפדו העם את יונתן ולא מת כתב ששוגג היה ואביו לא היה מאמין שהיה שוגג ואמרו לו כיון שנעשה נס על ידו ידוע שהיה בשוגג וכן תרגם יב"ע ארי קדם ה' גלוי דבשלו עבד יומא דין וכן בפרקי רבי אליעזר הגדול הצעיר המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |