שו"ת מבי"ט/ג/קלג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מעשה היה שראובן נתן לשמעון טבע' זהב באבן טובה שיראה את האבן לבקיאים כמה היתה שוה ושמעון הנזכר הניחה באצבעו וכשהיה רוצה ליטול ידיו לאכול הסיר הטבעת מאצבעו והניחו בין חגורו למלבושו עד שינגב ידיו וקראו לו מבחוץ במהירות שהיו מוליכים את קרובו לערכאות שיבא להצילו ונחפז ללכת לחוץ והסיח דעתו מן הטבעת ונפל ונאבד וראובן תובע ממנו ממון רב על האבן הטובה יורינו מורינו:
ונראה לי כי אין זה אלא שומר חנם כי לא מסר לו הטבעת אלא להראותו ולא נעשה סרסור עליו גם אם היה דרכו להיות סרסור בשכר באבנים טובות וכיוצא בהם ומה שהניחו בין חגורו למלבושו לא היתה פשיעה כיון שהיתה באצבעו ורגילות הוא להניח הטבע' באצבעו להוליכו להראותו וגם הוא רגילות להסירו בשעת נטילת ידים שלא יהיה חוצץ ולא היה צריך להניחו בחיקו כיון שמיד היה דעתו לחזור להניחו באצבעו וא"כ אם הקריאה שקראוהו להציל האיש היתה נחוצה שאם לא היה יוצא אז מיד לא היה יכול להצילו כפי מה שקראוהו או כפי מה שאירע לאיש לא הויא פשיעה מה שלא זכר לקחת הטבעת קודם והוי שכחתו בפתע פתאום כמו אונס ונאבד מתוך זה והוי שומר חנם שפטור מגנבה ואבידה כי גם שהשומר לא יעמוד לפי שעה השמירה הראויה לכל דבר אינו נקרא פושע עד שיהיה לו זמן לשמור השמירה הראויה וכמו שאמרו על מי שהופקד אצלו כספים בערב שבת בין השמשות שאינו חייב לקברן עד מוצאי שבת ואם תלמיד חכם הוא עד שיבדיל ונראה לי כי דין זה הוא שאפי' ש"ש אינו חייב לקברן עד מ"ש ואם נאבדו אז פטור וכן בטבעת זה אפי' שהיה ש"ש שאמר לו בפי' שיתן לו שכר על הראותו יהיה פטור מאבדת הטבעת אם היה על אונס ניכר מה שקראוהו ונחפז ללכת:
ואם לא היה שום אונס אותה הקריאה והיה הוא ש"ש שחייב בגניבה ואבידה וראובן אומד ששוה ממון רב ושמעון אומר שאינו יודע כמה היה שוה נראה שהיה הדין כמודה מקצת שחייב שיווי הזהב של הטבעת ובאבן אומר שאינו יודע ומתוך שאינו יכול לישבע ישלם אלא שכתבו התוספות ריש פרק הפרה והביא ההגהה בפ"ד מה' טוען בשם ר"י דלא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא כשיש לו לידע וכשאין לו לידע כמו שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה אומרים חכמים המוציא מחבירו עליו הראיה והכא נמי זה שאומר איני יודע לא היה לו לידע טפי מעוברה בצדה שהיה בידו להראותו לבקיאים לידע כמה היה שוה וטענתו שאינו יודע היה טענה טובה שלא היה לו לידע והמוציא מחבירו עליו הראיה להביא כמה היה שוה ואינו נאמן בשבועתו על כמה היה שוה ומה שכתוב בתשוב' הרשב"א ז"ל בב"י בחושן משפט סימן ע"ב על מי שהלוה על טבעת של אבן טובה ונאבדה שאם המלוה אומר איני יודע כמה שוה שהוא מודה מקצת ומחוייב שבועה ואינו יכול לישבע היינו במלוה שהלוה עליה והיה לו לידע כמה היתה שוה וגם שהיתה שם אבן כמותה ביד שולחני והיו חולקים על זה מלוה ולוה אם היתה שוה יותר מאותה שביד השולחני או פחות אבל בנ"ד שנתנה לו להראות לא היה לו לידע ואינו כדין מוד' במקצת שהוא מחויב לישבע ואינו יכול אלא המוציא מחבירו עליו הראיה כמו שכתבתי המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |