שו"ת מבי"ט/ג/קיט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן קדש את בת שמעון קטנה ע"י אביה ונשבע שלא לשדך ולא לקדש אשה אחרת עד כניסתו לחופה ועוד לחזק הענין הוסיף שיקבל הארוס נ"ש ב"מ וכו' וזה נוסחו בפנינו ח"מ נתרצ' ראובן הארוס ברצון כו' ובלב שלם וכו' וקבל עליו בשבועה חמורה בלי מרמה וכו' שלא לשדך ושלא לקדש שום אשה לא לשם אשה ולא וכו' מהיום עד הכנסתו לחופה עם רחל כו' לא הוא ולא שלוחו ולא וכו' ואם ח"ו יעבור מלבד שיעבו' על השבועה קבל ראובן הארוס הנז' להיו' נזיר כשמשון ב"מ כבעל דלילה בכל תנאיו וכך אמר ראובן הנזכ' בפנינו בפיו אחר שהודיעוהו מהות וחומר הנזירות ואחר שידע והבין אמ' בפנינו אם אשדך או אקדש שום אשה בעול' בין על ידי בין וכו' מהיום עד הכנסי לחופה וכו' הריני נזיר כשמשון ב"מ כב"ד שד"ע וכו' בכל חומרות נ"ש ובכל חזוקי סופר וכו' ובביטול כל מיני מודעות וכו' ועתה טוען ראובן כי רואה שהגיע פרקו לנישואין כי הוא כבן י"ח שנים וארוסתו קטנה בת ח' שנים וכשקבל הנ"ש סבור היה שיוכל לסבול ולהמתין עד שתגדל ועוד טוען שחשב שיתרצה אביו בדבר ואביו אינו רוצה וכו' יורינו רבינו:
תשובה נזירות זה קבלו כהלכתו ואם עובר וישדך או יקדש אחרת קודם שיכנס עם זו לחופה יהיה נ"ש ואין לו התרה וטענ' שהיה סבור שיוכל לסבול וגם שאביו אינו רוצה אינה טענה כלל אבל אינו יכול שמעון לכוף אותו שיכנס לחופה כי לא קבל הנ"ש ליכנס לחופה כי אם שלא לשדך וכו' קודם כניסה ואם קצבו זמן לכניסתו לחופה מה שלא נזכר בשאלה חייב לכונסה לזמן שקצבו לא מצד הנזירות אלא על החיוב שנתחייב. אך יש דרך ליפטר מן הנזירות אם שמעון או' לו איני רוצה לתת לך בתי הוא פטור מן הנזירות כי לא קבל הנ"ש כי אם כשירצה שמעון לתתה לו שיכנס עמה לחופה לא יוכל לשדך כו' ולא נדר אלא במה שהוא בידו וברשותו כשירצה לתתה לו שיכנס לחופה עמה הגע עצמך שנשבע או נדר אפי' נ"ש לתת מתנה לחבירו ולא רצה חבירו לקבלה פשיטא שאינו עובר שהרי הוא עושה מה שבידו לעשות ולא נשבע ולא נדר אלא על מה שבידו לעשות עוד אני אומר כי אפילו שלא אמר שמעון איני רוצה לתת לך את בתי אלא שאומר אם תרצה ליכנס לחופה תכנוס ואם לא תרצה אני נותן לך רשות שתשדך או תקדש אחרת יהיה פטור מן הנזירות כי לא קבל הנזירות אלא לדעת שמעון ולהפיק רצונו שיהיה בטוח שלא ישדך וכו' אבל אם שמעון מרוצה שישדך אינו עובר כי לא נדר אלא לדעתו של שמעון להבטיחו שלא ישדך כו' וכמו שכתוב בשאלה שאחר שנשבע שלא לשדך וכו' הוסיף עוד לחזק הענין לקבל נ"ש על זה כנראה כי להבטיח את לב שמעון שלא ישדך אחרת וכו' הוא שנדר ולדעתו נדר אעפ"י שלא אמר בפירוש שלדעתו נדר הרי מפורש בענין כיון שהיה נ"ש לחיזוק הענין והדבר פשיטא שהוא לדעת שמעון אם ירצה שלא נוכל לומר שנדר נ"ש לחזק הענין מצדו שלא יוכל לחזור בו לעולם שלא לשדך או לקדש אחרת כי כמו כששמעון יאמר איני רוצה לתת לך בתי היא פטור מן הנזירות כי לדעתו נדר כן גם כן כשנותן לו רשות שישדך כו' לדעתו נדר שלא ישדך שלא לרצונו וכיון שהוא נותן לו רשות הוא פטור מן הנזירו' והרי הוא כמי שפירש בשעת הנזירו' כי לדעתו נזר והריב"ש ז"ל כתב בתשובה על מי שנשבע שלא יצחוק לדעת המקום ולדעת רבו ובא לשאול מרבו שיתיר לו לצחוק בח"ה שיכול להתיר לו שלא על פי חכם ממה שנתנה תורה רשות לבעלה להפר נדרי אשתו כדרב פנחס כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכתב שכן הביא הרמב"ן ז"ל במשפטי החרם וגם כי כתב הוא שאין סברא זו נכונה הרי כתב אחר כך ומכל מקום נראה שאם אמר שדעתו היה לכך שיוכל רבו להתי' לו שלא על פי חכם ששומעין לו ואפי' שאמ' על דעת המקו' ובנ"ד עדיף טפי דפשיטא שדעתו היה לכך שיוכל שמעון לתת לו רשות שלא נדר אלא עד שיכניסנה לחופה וכיון שלהכניסה לחופה אינו בידו אם לא ירצה שמעון או לא תרצה היא אם גדלה ותרצה לשבת עד שילבין ראשה נראה כי לדעתו נדר ואם כן אפילו בנתינת רשות לבד פטור כיון שלדעתו נדר דמשמעות לדעתו הוא כל שמוחה בו שלא יקדש וכו' עד שיכניס את בתו וכיון שנותן לו רשות הוא פטור וכל שכן כשאו' בפי' שאינו רוצה שיכנס עם בתו לחופה או היא אם גדלה אינה רוצה בו ואין בזה הענין חילוק בין שבועה לנזירות שמשון כי חומר נ"ש הוא שאין לו שאלה כשחל הנזירות אבל כשיש צד לומר שלא חל הנזירות שוה הוא לנזירות סתם או לשבועות ומעשים בכל יום על מי שנשבע שלא לישא אשה על אשתו וכשנותנת לו אשתו רשות בפני שנים שישא אינו צריך התרה כי לא חלה השבוע' אלא כל זמן שהיא מוחה וכמו כן הנ"ש אינו חל בנדון זה כל זמן שאינו מוחה ודמי הא מלתא נמי למי שגירש אשתו ע"מ שתתן לו מאתים זוז או שתניק את בנה או תשמש את אבי' שאם בטל התנאי הגט קיים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח אינו גט עד שתתן אותו כלי או כו' או עד שיבטל התנאי וכו' ובתשובת שס"ו הארכתי בביטול התנאים נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |