שו"ת מבי"ט/ג/פ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היה חייב לשמעון מאה זהובים ולא היו בידו מעות ושלא להפסיד הרבה אם היה מוכר את ביתו לפרוע נתפשר עם שמעון ומכר את ביתו בסך החוב ההו' אם היותו שוה מאה וחמישים זהובים כדי שידור וישתמש בו שמעון בשכר מעותיו שהם בטלים אצלו אלא כדי שלא יהיה רבית מכר לו סתם ואחר כך כתב לו שטר הטבה וז"ל איך אחרי עבור שנה וחצי מיום פלוני' בכל עת שיבא ראובן או שום א' מבאי כחו ויתן לשמעון המאה זהובים שתיכף ומיד יפנה שמעון הבי' ויתנהו ביד ראובן או ביד באי כחו או ביד כל מוציא שטר זה אפילו בלא הרשאה ברצון גמור וקנו מיד שמעון ונשבע על זה ויהי כי ארכו הימים ובא בנו של ראובן בשטר הטבה זה אחרי מות אביו להוציא הבית מיד שמעון בק' זהובים שנוטל בהלואה מלוי בהלואת חן או לקנות הבית ממנו לחלוטין במאה זהובים שנותן לו לפדותה משמעון ועוד חמשי' שיוסיף לו ושמעון מעכב כי טוען כי לא היתה ההטבה אלא בכוונה אם ירצה ראובן או בנו לפדותה לעצמו אבל לא לאחרים והשיב לו בן ראובן הנה מעיקרא לא היה המכר גמור רק הערמה מסותרת כדי שתרויח בדירת הבית כפי מה שהיו מרויחים המאה זהובים בידך גם שהבית שוה יותר הרבה עד זמן שאביא מעותיך ומה לך אם אביא משלי או משל אחרים ואם תרצה לקנות אתה קנה לך בסך מה שנותן לי זולתך ולא שיוחלט לך בית שוה ק"נ זהובים במאה יורינו מורינו הרב הדין עם מי ויכפל שכרו מן השמים. תשובה זה כמה ימים וכמה פעמים דנתי ופסקתי על ענין אלו ההטבות שרובן נעשות באיסור כי הסרסור מדבר קודם לקונה ואומר כי לא ימכור זה אלא על שיעשה לו הטבה אע"פ שבזמן שנוטל שכר על המכר הוא בסתם אפי' הכי הוא רבית כי הוא סומך על מה שנאמר לו על יד סרסור שיעשה לו הטבה אלא הדרך הישר הוא כי לא ימכור אלא לאיש נאמן שיודע שלא ישאר עם ביתו ויכול לומר המוכר עצמו לקונה אני מוכר לך לחלוטין בלי שום תנאי אבל אני סומך על ישרותך שאתה יודע שהבית שלי שוה יותר הרבה ואיני מוכר אלא מצד דוחק שיש לי למעות ואם אני אביא לך המעות אחר זמן מה אני סומך עליך שתחזיר לי את ביתי אבל אינו מתנה בפי' ע"מ שתחזור למוכרה לי וכאלו הדברים שדבר לו אינם תנאי ואם הוא רוצה למכור ימכור ואם לאו מצד הדין אינו חייב ולכן אם יחזור אחר כך לכתוב לו הטבה שייטיב לו שיחזור למוכרה לו הוא חייב למוכרה כיון שהיה בידו שלא לעשות לו הטבה כי לא נעשה תנאי ביניהם אלא שסמך על דבורו וכבר מלא דיבורו אח"כ שעשה לו הטבה כי לכן נקראת הטבה שבשע' שעושה זה הוא לעשות טובה עמו שאינו חייב מצד הדין אבל כשקודם המכר על ידו או על יד הסרסור או אחר אומר לו שיעשה לו הטבה על תנאי זה קנה אע"פ שבשע' המכר לא הזכיר שום תנאי וכשעושה ההטבה אחר כך אינה נקראת הטבה כי חייב הוא לעשותה ואחר שחייב לעשותה הרי הוא תנאי מעיקרא ונמצא שבשכר המעות שנתן הוא יושב בביתו חנם שהרי הוא כמו הלואה והוי רבית ובנ"ד אם לא נעשה בכמו ענין זה שכתבתי הוא רבית ויחזור לו הבית ושכירות' יגבה מן המעות שקבל ואם נעשה בהיתר כמו שכתוב למעלה ההטב' היתה מרצונו וחייב עתה לקיי' מה שכתוב בה שימכרנה לו או לבאי כחו ומה שטוען שמעון כי לא היתה ההטבה אלא בכוונה אם ירצה ראובן או בנו לפדותה לעצמו אבל לא לאחרים אינה טענה כי דברים שבלב אינם דברי' ויכול בן ראובן לפדותה בין ממעותיו בין ממעות אחרים או שימכור אותה לאחרים אבל יכול שמעון לקחתה כמו שמוכרה לאחרים דלא גרע ממשכנתה שהוא קודם לקחתה כשמוכר אותה (קודם לאחרים) וטענת ראובן כי לא היה המכר גמור אלא הערמה אינו נאמן ואם טוען בן ראובן שיכול לברר שלא היה המכ' גמור שקודם המכר התנה עם הקונה בפי' שיחזור לו ביתו כשיחזור לו המעו' אז יהיה רבית אבל על הסתם נאמן הקונה לומר כי לא נעשה תנאי אלא שהו' מרצונו רצה לעשות הטבה שכשיחזור לו המעו' יחזור לו ביתו וכמו שכתבתי למעלה שאעפ"י שהזכיר לו החזרה בלי תנאי אלא שסמך עליו מותר דומה למה שאמרו לענין חמץ בפסח למי שבא בספינה בערב פסח ויש לו חמץ שמוכרו לגוי ואע"פ שאומר לו בשעת המכר עד שאת' לוקח מגוי קח מישראל ועד שאתה לוקח במנ' קח במאתי' שמא אצטרך ואקנ' ממך שמות' לישר' המוכ' לחזור ולקנותו מן הגוי אחר הפסח כיון שאינו תנאי גמור שאם לא ירצה הוא לקנותו מן הגוי אינו חייב וגם הגוי אם ירצה למוכרו לו או אם אינו רוצה (בו ישראל) אינו מוכרח שאין כאן תנאי כמו כן כשאומ' לו מוכר לך אני ואני סומך עליך שתרצה למכור לי אינו מוכרח למכור וכשעושה לו הטבה מרצונו הוא עושה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |