שו"ת מבי"ט/ג/עז

שו"ת מבי"ט ג עז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן עז

שאלה נשאלתי על עיר שיש בה ארבעה בתי כנסיות ולהם הסכמה שנתייסדה על פי ארבעה גדולים והמה חכמי' מחוכמים הרב החסיד כמה"ר יחיאל אשכנזי ז"ל היום ל"ג שנה ובהסכמת מוהר"ר חייא ברוקא"ש ז"ל ומהר"ר יעקב פאפו ז"ל וגם הרב מוהר"ר משה חנן ז"ל קיימה וקבלה עליו ואחר שעברו עשרה או שמונה שנים עמד א' מהם שלא היה מנהיג של אלו הקהלות אלא שהיה מתפלל בקהל א' מהם והתיר לבני קהלו שיהיו מופרשים משאר הקהלות בהסכמה שהיתה ביניהם מאז שיהיה העונש והקנס על כל מי שיעבור איסור או הסכמה שיהיה נידון ע"פ ממוני הד' קהלות והוא התיר שלא יהיה נידון ונענש אלא על פי ממונה קהל שלו ושאר הג' קהלות נשארו ביחד שיהיה נדון העובר מאיזה קהל שיהיה ע"פ ממונ' של כל הג' קהלות ואחר כך נפטרו לבית עולמם החכם הנז' ובא באותה העיר חכם א' מרביץ תורה ויושב בישיבה ובזמנו נשתתפו כל הד' קהלות כמו שהיו בראשונה כי ראם החכ' הנז' בספר ההסכמות של הקהלות הסכמה זו שיהיו נידונים על פי ממוני כל הד' קהלות וממוני הד' קהלות היו קונסים ומענישים ולפעמים היו שואלים את החכם כי ע"מ כן קבלוהו שהם יהיו מענישים ואם ירצו ישאלו את פי החכם ובתוך זמן זה עבר עשיר א' ונדו אותו כל ממוני הד' קהלות ועל זה קם הוא וחביריו וקרוביו וראו כי נענש יותר מדאי לדעתם על כי היו ממוני שאר הקהלות מתטפלים בכל שאם היה ממוני קהלות לבד לא היו מחמירים עליו ובזה היו כל שאר הקהלות מתרצים להיות כל איש שורר בקהלו ובפרט העשירים והחכם הנז' היה מוחה בידם על כי ראה ההסכמה כתובה בס' הקהל ואז הסתירו ההסכמה הנז' וכתבו ההסכמה שכל א' יהיה נידון על פי ממוני קהלו של נענש ונתרב' המחלוק'. וגברה יד העשירים וחתם החכ' ג"כ וידעו שהחכם היה ישר וכתבו שהממוני' לבדם יענישו ויקנסו ולא יטפל החכם בזה ונמשכו בזאת ההסכמה כמה שנים ובסוף אלו השנים ברחו רוב היהודים מפאטרץ והלכו בליפבטו והנשארי היו מענישים לפעמים על פי כל הקהלות ולפעמים על פי ממוני קהלו' ואחרי שהשלימו הויניצייאני עם הישמעלים חזרו כולם לפטראס וחזרו לפקח על תקוני הק"ק וראו כי כל קהל הממונה שלו היה מהפך בזכות היחיד שלו ונתעוררו לבטל ההסכמה שעשו ולהסכים כפי ההסכמה הקדומה שיהיה נידון ונענש העובר על פי רוב ממוני כל הקהלות כי בהיות אגוד' אחת יהיה תקנה גדולה שלא יתרבו הפריצים וגם נמצאת עתה ההסכמה הקדומה מל"ג שנים בספר הקהלות והחזירו עטרה ליושנה גם ממונים שסברו לבטל ההסכמה הקדומה הסכימו בזה כי ראו ההסכמה הקדומה מל"ג שנה והתירו ההסכמה שעשו זה ז' שנים עם שהחכם היה אומר שלא חלה ולא היתה צריכה היתר וקהל א' לא רצו להכנס בזאת ההסכמה כי אמרו כי החכם שהיה בקהלם עשה התרה להם לאותה ההסכמה הקדומה והג' קהלות אומרי' כי אותה ההתרה לא היתה התרה עוד ילמדנו רבינו בעיר הזאת יש בה חכם מרביץ תורה בכל הד' קהלות והוא זקן וירא שמים שלם בעיון ובמעשה וראש ישיבה ושופט עליהם לזמן שלשה שנים וקרוב לט"ו שנים שהוא מרביץ תורה ביניהם ובתוך הזמן היה דין ודברי' לקהל א' עם הג' קהלות על ענין ההסכמה הנז' וקם קהל א' והביאו להם חכם אחר ובעטו בחכם מרביץ תורה זה כמה שנים ואותו החכם שמנו הוא בן כ"ו שנה יניק ולא חכים לפי שכשבא לעיר הזאת היה בן י"ח שנה ולא הלך לישיבה ולא היה קובע לימוד אלא דרך עראי ורוב הזמן מטייל ושוחק בכתבים וגם סנו שומעני' וגם תבע ירושות בעש"ג שלא כדין ובדברי שקר ובסכנת נפשות ילמדנו אם רשאים הקהל להקים עליהם חכם זה לדרוש ולהורות בפני החכם המרביץ תורה בכל העיר:

על כל מה שכתוב למעלה השיב החכם השלם מוהר"ר יוסף פורמין נר"ו והשיב והרחיב הדבור על חכם שהשיב על דברי ריבות אלו לכת הא' לבלתי שמוע טענות הכת המנגדת והדין עמו בנדון שלו מן הטעמים שהביא מתשובות הריב"ש והר"י קולון ז"ל אבל מה שהשיבו על מורינו כמהר"ר יעקב ביריב זצ"ל כבר השיב הוא על נכון ואנחנו נוהגים להשיב לשואל א' כששואל בשם ראובן ושמעון כי אינו ידוע מי הם או מי אביהם אם הם אוהבים או שונאים כי גם שיבואו אחר כך טענות אחרות הרי הוא כמו ריב אחר ומה שכתוב בשם ראובן ושמעון לא היה כנושא זה ואינם צודקים כל כך בענין זה הב' טעמים שכתבו בעלי התשובות ז"ל ועל עיקר דברי השאלה השיב החכם המשיב לכת האחד שיש בידו טעם נכון וטוב שמה שרוצים להכריח על ענין הקנסות שיהיו על פי רוב הממוני' של הקהלו' יש בו פסידא להאי ורוח' להאי והם באים להפסיד לזה ולהרויח לזה ואתו לידי מחלוקת וכתב החכ' המשיב לו כי אין דבריו נכוני' לו דמאי קאמר דאיכא פסידא להאי ורוחא להאי הרי הממונים נתמנו לקנוס לכל מי שהוא ראוי ומה ריוח יהיה לממוני הג' קהלו' אם יקנסו ליחידי הגריני הרבה הרי כל הקנסות שקונסים לגריני הוא לת"ת של הגיריני ומאי רוחא מטי לג' הקהלות באותו קנס הא אין אדם חוטא ולא לו ואם חשב שהקנסות הם בשותפות אכתי לא ידעינן שייכו' רווחא להאי ופסידא להאי כנדון דידן שהרי קונסים בין כולם ובהסכמ' החכם ומה ריוח לג' הקהלות אם יענישו לנענש על פי הממונים סתם אם על פי רוב קהלות ומה הפסד יהיה לגיריני אם יהיה העונש על פי רוב הממונים סתם אדרבא איכא רווחא להאי ולהאי לג' הקהלות ולגיריני אם יהיה העונש על פי רוב הממונים שכחם גדול לענוש בין כולם והחכם נר"ו הבין בדברי החכם החולק כי פסידא להאי ורווחא להאי שכתב הוא חוזר לממוני' במה שכתב ומה ריוח יש לממוני הג' קהלות וכו' ומאי רווחא מטי להו לג' הקהלות באותו קנס והא אין אדם חוטא ולא לו נרא' שחוזר לממונים ואינו כן כי החכם כתב והם באים להפסיד לזה ולהרויח לזה ואפי' נפרש שגם החכם נר' שכתב ומה ריוח יש לממונים רוצה לומר כי ריוח קהלם נחשב ריוח שלהם כי הם רוצים בריוח בני קהלם וכן נראה ממה שכותב אח"כ ומה ריוח מטי לג' קהלות ולא הזכיר ממונים וכן אח"כ כתב ומה ריוח יש לג' קהלות וכתב אדרבא יש ריוח להאי ולהאי והדין עמו דליכא הכא פסידא להאי ורווחא להאי דמאי דאמרינן פסידא להאי ורווח' להאי היינו כשמתקנים בדבר של ממון דרך משל כשמתקנים וקוצבים שער על התבואה ומאכלות לזמן כך דלפעמי' איכא פסידא למוכרים ורווחא לקוני' ולפעמים בהפך ולפעמים יש פסידא למי שקנה ביוקר בעתה ורווחא למי שקנ' בזמן הזול וכיוצא באלו התקנות שלקצת יש ריוח בהסכמ' או תקנה ההיא ולקצתם יש הפסד או המוכרים עצמם אם עושים תקנה שלא ימכרו אלא בשער שיש ריוח להם והפסד לקונים אין התקנה קיימת אלא כשיש אדם החשוב בעיר ביניהם וכתב הר"ן שפי' הרא"מ אדם חשוב הממונה פרנס על הצבור ואי ליכא אדם חשוב שלא נטלו רשות ממנו כיון דאיכא פסידא לאחריני בהדייהו דהא מיקרי תרע' ומפסדי לוקחי' לאו כל כמינייהו להתנו' אלא א"כ נטלו רשות מאותו פרנס הממונה פרנס על הצבור אבל היכא דליכא פסידא דאחריני תנאייהו תנא' וכן אי ליכא אדם חשוב בעיר תנאייהו תנאי אפי' היכא דאיכא פסידא ורווחא:

ואם כן בנדון דידן דליכא פסידא להאי ורווחא להאי דאין תקנה זו על דבר ממון אלא לקנוס העוברי' על דברי תור' או דברי סופרים או על תקנות שעושי' למיגדר מלתא שלא יבואו לעבור על איסור תור' או רבנן או הסכמת מיגדר מלתא יכולים הקהל לתקן ולקנוס אפי' אין שם בעיר אדם חשוב כל שכן בהסכמת אדם חשוב שבעיר ומה שקונסים לזה ממון ומלקות ולזה ממון ולא מלקות או הפך בין רב למעט אינו נקרא זה להאי פסידא ולהאי רווחא כי הצד השוה שכולם נענשים ולפי מה שעובר כל אחד מענישים אותו כפי חומר מה שעבר לפי ראות הממוני' ואדם החשוב:

ולענין אם ג' או ד' בתי כנסיות בעיר א' אם יכולים רוב מנין ורוב בנין הבתי כנסיות לכוף את המיעוט אפילו הם קהל א' שיקבלו עליהם הסכמת רוב הקהלות האריך בזה החכם נר"ו להכריח שיכולים לכוף רוב קהלות שבעיר א' לקהל אחד שבעיר שיסכימו עמהם בכל מה שיש בו מגדר מלתא דאיסורא ונראה לי שהדין עמו גם בזה ובתשו' של הרשב"א והריב"ש שכתבו שאין קהל א' יכול להכריח את קהל אחר להסכי' הסכמתם נראה שהקהל א' קורא כאן בני עיר א' כמו שכתב החכם נר"ו וכמו שנראה מלשון תשובת' אבל בתי כנסיות של עיר אחת יכולים להכריח הרוב את המיעוט שיקבלו עליהם הם במה שהיא למגדר מלתא דאסורא כפשטה דברייתא פ"ק דבתרא רשאים בני העיר להתנות וכו' ולהסיע על קיצתן וכן כל הפוסקים כתבו רשאין בני העיר וכו' סתם דמשמע בני עיר א' בין שיהיה בה קהל א' או כמה קהלות כי אין פירודם בשני קהלות או ג' או ד' אלא מפני שאין מקום ב"ה המועט מחזיק את המרובים כמו בבית המקדש שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וצריכין בכל עיירות ישראל שיש בהם עם רב לעשות בתי תפלה אם מפני שאין ב"ה יכול אותם כמו שכתבתי אם מפני שהעם רב והעיר רחבת ידים ואין כל אדם הדר בקצה העיר יכול להשכים ולהעריב לבית הכנסת ואין כולם זוכים לשכר פסיעות וצריכין ב"ה בכל שכונה ושכונה ולא מפני זה יהיו נפרדים בתקנותיהם אלא כולם הם אגודה א' ולב א' לכל מה שהוא למגדר מלתא דאיסורא וירושלים העיר רבתי עם היו בה בתי כנסיות כמנין מלאתי משפט ואמרו כך הי' מנהגן של אנשי ירושלים וכו' נראה כי כל הבתי כנסיות שבה היה מנהגן כך וכן היה בכל התקנות שתקנו בירושלים התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במקדש ז' ובמדינה יום א' ושיהא יום הנף כולו אסור וגם כי זו וכיוצא בה היתה תקנה לכל ישראל לא לעיר ירושלים לבדה מפני שהיתה על פי נשיאי ישראל וב"ד גדול נלמוד אנחנו גם כן אפילו בזמנינו להיות אגודה א' בעיר אחת בתקנות בפרט כשנעשה על פי חכם חשוב שבעיר כי אין לך אלא שופט שבימיך וכן צריך שיהיה בכל ענייני העיר שיהיו כולם אגודה א' כמו שהם מיוחדים באל א' ותורה א' ומשפט א' כך יהיה גם כן בתקנות שיש בהם מגדר מלתא דאיסורא שחייבי' המיעוט להיותם נגררים אחרי הרוב בכל עניינים אלו אפי' שיהיה כמה בתי כנסיות בעיר א' רוב מנין גולגלתא או קרקפתא דגברי חשיבי שבעיר ורוב בנין דבתי כנסיות יכולים לכוף את המיעוט בדבר שנראה להם לפי הזמן שצריך לעשות תקנה וגדר שלא יגעו באיסור תורה או אפי' דרבנן אם רואים שהוא קרוב או מצוי לעבור עליו ולא נאמר די לנו מה שאסרה תורה ומה שאסרו חכמים כי ההסכמה או התקנה מעמדת ומקיימת איסור תורה ודברי סופרים:

אלא מה שיש לעיין בנדון דידן הוא כי גם שיוכלו שלשה הקהלות להכריח הקהל האחד שיכנסו בהסכמתם לייסר את העוברים אם הם אומרים אנחנו מסכימים בתקנת ובהסכמת שלכם אלא שאנחנו רוצים לענוש את העובר את ההסכמה לפי ראות עינינו אם יכריחו אותם גם על העונש שיהיו כל העונשים על פי כל ממוני הקהלות ביחד כמו שכתב החכם נר"ו כי גדול כח הרבים שיוכלו לענוש את הזדים והפושעי' יותר מן המועטים ממוני קהל שלו לבד כי גם הקהל שלו וממוניו יהיה להם איזה טעם לומר שיענש על פיהם כי יהיה נשמע להם יותר שיודיעוהו כי לא להנקם ממנו עונשים אותו אלא בטובתו על שעבר על הסכמ' כוללת לכל הקהלות שבעיר ואינם רוצה שיתבייש בפני כל ממוני הקהלות בזה יש לספק אם יכריחום גם על זה או דוקא על קיבול ההסכמה וזהו בתחלת תיקון ההסכמ' אבל אחר שנתרצו כל הארבע הקהלות מכמה שני' בתחלת ההסכמה לענש ולייסר את העובר כל ממוני הקהלות ביחד אינו יכול קהל א' אח"כ להפרד ממנו בזה לומר כי הם יענישו את העובר מקהלם כל שכן כשנעשית ההסכמה היתה על פי החכמים החשובים שבעיר ההווים והבאים אחריהם כמו שכתוב בשאלה דפשיטא שאינם יכולים ושייך שפיר טעם החכם נר"ו כי גדול כח הרבים שהם הד' קהלות והתרת ההסכמה שהתירו אינה הסכמה ובפסק מוהר"ר דוד נר"ו בארט"א על הסכמת שלא יכנס הארוס בבית הארוסה שכתב שלא יוכלו שאר הקהלות להכריחם על כך גם כי אני מלשונם ומבני משפחתם אני אומר כי תקנה זו היא תקנה ותיקון וכן תקננו גם כן פה זה כמה שנים ועמדה התקנה כל זמן שענשנו לעוברים עליה ובהיות יושבי העיר רובם שנאספו איש ואיש מעיר א' ושני' ממשפחה מח"ל ובאים ארוסים וארוסות מחוץ ומתחדשת להם תקנה זו ואנחנו מעלימים עין ממנה אבל במקומות אחרים שנותנים אל לבם להתחזק בקיום תקנה זו ברוכים יהיו כולם והמרובים יכולים להכריח את המועט בהסכמה זו שיש בה גדר וסייג לתורה שלא יבואו (לעבור) על ד"ת באיסור כרת כמו שכתב החכם נר"ו וכ"ש שהם בני עיר א' ומתחתנים אלו עם אלו אלו יש להם הסכמה ואלו אין להם ויבואו לידי מריבה ופירוד אך ראיתי שכ' שהסכימו הסכמה זו בסייגים וחומרות כו' ואין ראוי להחמיר בה כל כך אלא לאפרושי איסורא כמו שהיינו נוהגים אנחנו בה שלא יכנס הארוס לבית הארוסה אלא משבת לשבת עם אביו או אחיו הגדול דרך הקבלת פנים בעלמא ולא יאכל שם כי אם כשיש לחמיו איזו שמחה בחברת אחרים יכנס וכשיצטרכו שום דבר בימות החול מן הפתח ידבר וישיבו לו וקרוב לנישואים יוכל להכנס בכל יום לצורך החופה ובכמו זה יוכלו לתקן דבר שאפשר לעמוד בו רוב הקהל ולא לתת מקום שיהיה קרוב לעבור על ההסכמה וממוני הקהל של ארטא יעשו הטוב והישר ובדברים טובים ידברו על לב קרובי ואחי בני הקהל פולייא אשר שם שיתרצו בהסכמה זו שתעשה על האופן הנז' ושלום לכל ישראל. וגם כי החכם השלם נר"ו מוהר"ר יוסף צדק בהוראתו זאת כפי מה שבא בשאלה ולא היה צריך להאריך כל כך עליה הרחיב לשונו יותר מדאי על החכם השלם כמה"ר שמואל קלעי יצ"ו כי הוא מפורסם אצלינו בחכמה ויראת חטא ולדעתו היה מכוין בדין זה להלכה ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכשיראה רבים חולקי' עליו יהי' דעתו לדעתם בפרט הלכה למעש' וראוי להדרת חכמתו לפייסו בדברי' טובי' את והב בסופה ועל השאלה השנית שיש בעיר חכם א' מרביץ תורה בכל הד' קהלות והוא זקן ופרקו נאה ושל' בעיון ובמעשה וראש ישיבה ויש לו שטר על הד' קהלות שיהיה עליהם שר ושופט ומרביץ תורה לזמן קצוב ויש זמן שהוא מרביץ תורה ביניהם ועל דבר הסכמה א' שהיה מחלוקת בין הג' קהלות שבעיר עם קהל א' בעטו קהל זה בחכם והביאו חכם א' שהוא בן כ"ו שנה יניק ולא חכים כי לא למד בישיבה וגם לא למד בביתו כי אם דרך עראי וגם סני שומעניה כו' אם ענייניו הוא כמו שכתוב בשאלה אין זה צריך לא שאלה ולא תשו' כי אפי' שלא היה שם באותו קהל שום חכם לא היה ראוי למנותו מרביץ תור' בשום קהל אך אם לא סני שומעניה אף על פי שלא למד כ"כ ואינו ראוי להיות חכם ומרביץ תור' ראוי לחכם לקרבו כיון שהקהל רוצה בו לא שידרוש להם ויאמר פסק כמו שרגילין ללמוד בבית הכנסת לא להורות בפני החכם ולא לשום הנהגה אלא שיהי' הוא ובני הקהל הנז' כפופים להחכ' נר"ו כמו שהיו עד עתה וזה יהיה אם ירצה החכ' בחסדו שראוי לוותר בכמו זה לבחורי' כדי שיתנו לב לשקוד בעיון אבל לפי הדין אינו רשאי אפי' אחר גדול מזה הבחור להשיג גבול חכם א' שיש לו חזקה באות' הד' קהלות מכמה שני' והם מחוייבי' להחזיקו עליה' בשופט כמו שכתוב בשאל' וכמו שכתב החכם נר"ו על זה ראיות מוכיחות ענינו הוא האריך בשתי השאלות ואני קצרתי אבל כל הד' קהלות חייבי' לנהוג בו כבוד הראוי לרב כמוהו אשר האיר' הארץ מכבודו ופסקיו מורי' על בקיאותו בגמרא וחכמתו והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות ושלו' לו ולכל חכמי ישראל וכל הארבע קהלות יצ"ו. נאם המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >