שו"ת מבי"ט/ג/סא

שו"ת מבי"ט ג סא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן סא

שאלה ילמדינו רבינו נר ישראל ראובן היה לו שטר חוב א' מסך מאה פרחים על לוי וזבולין לזמן קצוב בש"ח מצד סחורה שלקחו ממנו ומשמעון ונכתב ונחתם הש"ח בשם ראובן לבדו לסיבה ידועה ביניהם שלא נתפרשה ואחר כמה ימים שנכתב ונחתם הש"ח בא יהודה מצד שמעון וחלה פני ראובן בפני יחידי סגולה ובפני הלווים הנזכר' עצמם שהיו שם ובפני הסופר שכתב הש"ח הנז' שיקרע אותו הש"ח הנז' שיש לו על לוי וזבולון מסך המאה פרחים ויחלקהו לשתי שטרו' מסך חמשים פרחים כל שטר ושטר ויכתוב האחד על שמו והשני על שם שמעון וראובן היה מסרב לבלתי קרוע הש"ח הנכתב על שמו מכל סך המא' פרחי' לסיבה מה שלא נתפרשה כשנכתב הש"ח כנז' עד שנדר לו יהודה הנזכ' הבא מצד שמעון לתת לו עשרים פרחים כדי שיתפייס ויתרצה לחלוק השט' ולכתוב ב' שטרות כנז' ועדיין היה ראובן הנז' מפציר עד שהרבה עליו רעי' הסופ' והאחרים העומדים שמה ופייסוהו ונתרצה להם ע"מ שיתחייב יהודה הנזכר לתת העשרים פרחים לראובן הנז' בעד שמעון ואז נתחייב יהודה הנז' בפני הסופר והעומדים שמה על העשרים פרחים לראובן מצד שמעון וחזר מיד הסופר וקנה שנית מלוי וזבולון החייבים הנז' לחייבם בסך המאה פרחים בשני שטרות כל א' מחמשים פרחים אחד על שם ראובן וא' על שם שמעון ונכתבו השני השטרות ונחתמו כדין וכשורה ונמסרו כל אח' לבעליו ויש כתיבת יד וחתימת הסופר ועד א' עמו מגידים ומעידים היות כל הנז' אמת ויציב שעבד בפניהם ונפטרו ראובן ויהודה לבית עולמם וחיי לרבנן ולכל ישר' שבקו ובאים עתה יורשי ראובן לתבוע מיורשי יהודה הנזכ' העשרים פרחים שנתחייב יהודה אביהם לתת לראובן בעד שמעון כנזכר ויורשי יהודה טוענים ואומרים שגם שיהיה הענין כך אינו כתוב בעדות הסופר והעד האחר הכתוב עמו והחתום עמו שקנו מיהודה אביהם על חוב העשרים פרחים בעד שמעון כ"א שחזרו שנית לקנות מלוי וזבולון החייבים הנ"ל כדי שיתחייבו בשני שטרות א' לראובן ואחד לשמעון כל א' מסך חמשים פרחים וא"כ מה שנתחייב יהודה על העשרים פרחים דברי' בעלמ' נינהו שהרי לא קנו מידו כנזכר ולכן יורינו מורה צדק באי זה הדר' ישכון אור אם יתחייב יהודה ויורשיו בסך עשרים פרחים הללו ליורשי ראובן ויהיו יכולים יורשי ראובן לגבותם מיורשי יהודה או משמעון בדין או לא. ושכרו כפול מן השמים:

תשובה יש דברים כיוצא בשאלה זאת שאינם צריכין קנין אלא הדב' נגמר בהשלמת קיום הדיבור כמו דיני שליחו' ושכירו' פועל שאינם צריכים קנין שאם שלח אדם את חבירו שיקנה לו דבר או ימכור לו דבר כיון שקנה או מכר כמו שאמר לו אינו יכול לחזור בו ולומר נחמתי ממה שעשיתי אותך שליח כי לא נטלתי קנין ודברים בעלמא היו אלא חייב לקיים דברי שלוחו שהוא כמותו כיון שעשה כבר שליחותו גם אם התנה ליתן לו כך וכך על שליחותו חייב לתת לו מה שהתנה כיון שעש' כבר שליחותו על תנאי כך וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מהלכות שלוחין האומר לשלוחו צא ומכור לי כו' וכל מעשיו קיימים ואין העושה שליח צריך קנין ולא עדים אלא באמירה בלבד כו' ובפרק שני כתב הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר שליחותו לפי' אם שנה דעת הבעלים ע"כ וכיון שהוא שליח אין צריך קנין גם על מה שהתנה ליתן לו וכן הביא דבריו בחושן המשפט סי' קפ"ג וקפ"ה ובסי' ע"ג הביא תשוב' הרא"ש ז"ל על מי שהיה לו משכון מחבירו וכשהגיע הזמן אמר לו צא ומכרו והלך ומכרו אם יכול בעל המשכון לומר לו לא כיונתי אלא לדחותך שלא הקניתי לך וכתב דבר פשוט הוא אם אמר אדם לחבירו מכור חפץ זה וטול הדמים ומכרו שאין צריך קנין שלא הוזכר קנין אלא לקיים מכר או מתנה או שכירות אבל כשאדם מצוה לחבירו לעשות דבר פלונית ועשה צוויו אין צריך קנין עכ"ל וכן לענין שכירות אם שכר פועל לעשות מלאכה כיון שהתחיל במלאכה נתקיים ביניה' השכירות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ט' מהלכות שכירות בד"א כשלא הלכו אבל הלכו החמרין ולא מצאו וכו' אם לא בקר נותן להם שכר' וכת' בעל המגיד משנה דוקא הלכו הם עצמם שאז נתקיים ביניהם השכירות ששכירות פועלים נגמר בהתחלת מעשה כו' ע"כ דדוקא בשוכר בית או בהמה צריך חזקה או משיכה אבל שוכר אדם למלאכתו תלוי בהתחל' המלאכ' ואפי' שלא גמרה כגון שלא מצא שם ולא הביא או לא הוצרך מה שהביא נותן לו שכרו שלם כמו שכתב שם ובחושן המשפט סי' של"ה וכ"ש כשגמ' המלאכה כמו שהתנה והועיל שחייב לשלם לו משלם ולא זה בלבד אלא אפי' שליחות דברים אם קיים השליח לדבר מה שצוה המשלח חייב לשלם לו מה שהתנה עמו כדמשמע ממתניתין דקדושין פ' האומר על מנת שאדבר עליך לשלטון כו' מקודשת ואמרי' בגמרא והוא שנתן לה שוה פרוטה דע"מ תנאה משמע ואם אמר בשכר שאדבר עליך לשלטון אינה מקודשת משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא ליה כמלוה אבל אי אינה לשכירות אלא לבסוף הויא מקודשת ואי נמי ישנה לשכירות וכו' הא דאינה מקודשת הוא משום דהוי כמלוה כדאמרינן אבל ממונא הוי וחייבת לשלם לו מה שדבר עליה לשלטון הרי שאם אמר' לו דבר לי עלי לשלטון או כיוצא בזה ודבר מה שנצטוו' חייב לשלם ובהגהות מרדכי כתב מעשה בראובן שתבע משמעון תן לי עשרה זהובים שנדרת לי שאדבר עליך לשר ולא היה שום קנין והשיב המורה שחייב ליתן לו דהוה ליה כפועל ואין צריך קנין וכו' דנראה שישלם כל מה שפסק לתת אפילו יותר מכדי טורחו וכמו שכתבו התוספות גבי שכרוהו להביא תפוחים לחולה דמשמע יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו מדקאמר נותן לו שכרו משלם וכתוב בהגהה פ' ט' מהלכות שכירות פי' הר' חזקיה דוקא אם עסוק במלאכה שהפסיד כ"כ אז נותן לו שכרו משלם אפי' יותר מכדי טרחו הרבה אבל אי לאו הכי לא יתן אלא שכר טרחו דדמי לבורח מבית האסורים וכו' וטעמא דהוי מסוכן וחייב הספן להציל ויטול שכר טורחו וא"כ מצוה להביא רפואה לחולה אבל בכל שאר מלאכות חייב לתת בכל אשר התנה והר"מ בסי' כ"ב לספר נזיקין נסתפק בשכר שדכן אם יהיב ליה כל מה שהתנה או שכר טורחו לבד וכתב שם דבא"ז פסק בשם רבינו שמחה דשכר שדכנות רגילין לתת הרבה יותר מכדי טורחו ובהשבעת שדים על דבר גניבה פסק ר"י לתת לו כל אשר התנה וכן בס"ה בשם רבי' יהודה דה"ה רפואות דרך ליתן דמים מרובי' וכן נמצא בתוספות פרק מי שמת אהא דהמבשרני במה נפטר רחמה כו' דנרא' דהיינו כמו שכר אמירה דאמרי' פרק איזהו נשך דשקיל אם אמר לפ' שילוהו ומהתם הוא דייק ר' אהני סרסור דשקלי מן הדין כו' דאסמכתא ליכא וכו' ע"כ מכל הדין משמע דבשכר אמירה חייב לשלם אפי' בלא קנין ואם כן בנדון דידן שהתנה ונדר יהודה לתת לראובן עשרים פרחים על שיתרצ' שיכתבו שני שטרות מחמשים פרחי' כל א' וא' ויתן הא' ליד שמעון שיוכל לגבות בו החמשים פרחים מלוי וזבולון חייב לתתם לו כיון שקיים ראובן מה שהתנה עמו יהודה דזכות הוא לשמעון שיכתבו החמשים פרחים על שמו שיוכל הוא עצמו לגבותם מלוי וזבולון מה שלא היה יכול קודם וגם שמא לא היו כל החמשי' של שמעון אלא מקצתם ולכן היה נותן יהודה לראובן העשרים פרחים כדי שיכתוב לו בשמו כל החמשים או לסיבה אחרת שלא נתפרשה כמו שכתוב בשאלה וגם הוא היה צריך לחלות פני לוי וזבולון שיתרצו לעשות עליהם שני שטרות במקום שטר אחד אפי' לא' כ"ש לשני בני אדם ואפי' לא היה מגיע לשמעו' שום הנאה בזה כי גם ראובן כשהיה גובה כל המאה היה נותן לו חלקו אפ"ה נותן לו מה שהתנ' כמו מי שהביא לצורך חולה ולא הוצרך כמו שכתבנו למעל' וכן על שאדבר עליך לשלטון כיון שדבר מה שצוה לו חייב לתת לו מה שהתנה עמו ואינו יכול לומר לו לא הועיל לי מה שדברת כיון שלא התנה אלא על הדיבור לבד וכמו שכתבו התוספות ואינה יכולה לומ' למלאכ' זו לא הייתי חפצה ודברים אלו לא חפצתי ואפי' היה השכר מרובה כמו מה שכתוב למעלה שנדר עשרה זהובים על שידבר עליו לשר ומסתמא היה מועיל לו הדיבור יותר מן העשרה זהובי' שהיה נותן לו והשר לא היה מרוצה לעשות כי אם על ידי זה וכן בנדון דידן ראובן רצה והרצה את לוי וזבולון לכתוב לשמעון ש"ח בפני עצמו הכל ע"י יהודה לכן חייב יהודה לשלם מה שהתנה עמו ואפי' ששמעון עצמו לא התנה עמו אלא יהודה מסתמא לא התנה אלא על דעת שמעון שאמר לו שיתנה והוא יהיה חייב לפרוע ליהודה מה שהתנה עם ראובן כי שלוחו היה ועשה שליחותו ואפי' עשה הדבר מעצמו מסתמא לא לחנם עשה אלא לאיזו כוונה של תועלת לו או לשמעון וחייב יהודה לשלם לראובן מה שהתנה עמו כיון שעשה ציוויו וכן שמעון ליהודה כמו מי שאמ' לחבירו אמור לפלוני שילו' ואתן לך דינר שהוא מותר משום רבית וחייב ליתן לו כדאמרי' שכר אמירה הוא דשקיל ועכשיו שמתו יהוד' וראובן אם מת ראובן קוד' הוי מת מלוה בחיי לוה ואפי' היה ש"ח ביד יורשי ראובן היו נשבעים ליורשי יהודה הלוה שבועת היורשים שלא פקדנו אבא ואם מת יהודה בחיי ראובן הוי מת לוה בחיי מלוה ואח' כך מת מלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכשמת מלוה קודם ואין ש"ח ביד יורשיו כנדון דידן אם הדבר ידוע שלא פרע יהודה לראובן ואין לו וליורשיו טענה אלא שהיו דברי' בעלמא בלא קנין חייבי' יורשיו לשלם מנכסיו וכן יכולי' לתבוע משמעון שיקבל חרם שלא שלח הוא את יהודה להתנות עם ראובן מה שהתנה והוא ישלם:

ועוד אני אומר דכיון שעל ידי תנאי זה שהתנה יהודה עם ראובן נתרצו לוי וזבולון לעשות שטר חוב של חמשי' סולט' עליהם לשמעון ונטלו קנין מזה ונגמר הענין חייב יהודה לשלם מה שהתנה על שיתרצה שיעשה הש"ח בשם שמעון ונעשה בקנין ונתחייב יהודה בקנין זה לשלם ודמי למה שכתבו המפרשי' הרא"ם והרמב"ם ז"ל והביאו הרב בעל המגיד משנה פרק כ"ג על לוה שהביא בידו ש"ח שהוא חייב לפלוני מנה וטען שמדעת פלוני כתבו שכופין אותו להלוו' לו כיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו והכא נמי בנדון דידן נשתעבדו נכסי לוי וזבולון לשמעון על יד ראובן מדעת יהודה שליח שמעון וחייב יהודה לשלם לראובן מה שהתנה עמו כיון שנטלו קנין לוי וזבולון ברצון יהודה ועשו הש"ח עליהם כמו שרצה יהודה ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל שחלוק בזה בנדון דידן נראה שיודה נאם הצעיר המבי"ט:

כפי ענין השאלה נראה כי מה שנכתב הש"ח בשם ראובן לבדו אעפ"י שלוי וזבולון לקחו בסחורה מראובן ומשמעון היה מפני שהיה לו לראובן חלק יותר במאה פרחי' ממה שהיה לשמעון ועל זה לא היה רוצה ראובן לחלוק השטר ולהודות שהיו החמשים פרחים לשמעון ועל זה בא יהודה מצד שמעון שנתפשר עם ראובן שיתן לו עשרים פרחים כדי שיחלקו הש"ח של מאה לשנים ויתן ש"ח של חמשים ביד שמעון ששיערו שהיה לו לראובן באותו הש"ח שבעים פרחים ושמעון ל' או שהיה חייב שמעון לראובן עשרים פרחים ונתחייב יהודה לפורעם לו וישאר חצי החוב של מאה פרחים לשמעון ויכתבו לו לוי וזבולון שהיו חייבים לשמעון חמשים פרחים וזו היא הסיבה ידועה ביניהם שלא נתפרשה בשטר בפני העדים:

ואחר שעל דבר יהודה שנתחייב לתת לראובן עשרים פרחים ונקרע השטר אותו של מאה שהיה לו לראובן על לוי וזבולון ונעשה ש"ח שהיו חייבים חמשים מן המאה לשמעון נתחייב יהודה בדין לפרוע לראובן העשרים פרחים כמו שכתוב בפ"ד בארוכה וכיון שמת ראובן ואחר כך מת יהודה אין ליורשי יהוד' טענה אחרת לפטור עצמם כי אם שלא נטל אביה' קנין על פשרה זו כנראה שמודים שלא פרע חייבים לפרוע מנכסי אביהם ליורשי ראובן כמו שכתוב בפ"ד כי מסתמא יהודה נתפרע משמעון העשרים פרחים שנתחייב לפרוע לראובן אחר שיתן לשמעון הש"ח של חמשים פרחים ואפילו שלא פרע לו חייבים יורשי יהודה לפרוע ליורשי ראובן והם יתבעו משמעון מה שפרעו הם העשרים פרחים בשביל מה שנתחייב יהודה אביהם על הש"ח של חמשים פרחים שנכתב שהיו חייבים לוי וזבולון לשמעון אחר שמדעת שמעון נתחייב יהודה לפרוע הכ' פרחים כי די שיחלק הש"ח לחצאין אלא שהיה נאמן שמעון לומר שכבר פרע לאביהם כמש"ה שם נאמן לומר שפרע לאביהם יהודה ובשבועה או אם היה טוען שיהוד' שלא מדעתו נתפשר לתת העשרים פרחי' כי הוא לא היה חייב לראובן שום דבר שחצי השטר היה שלו ואפי' שהיה חייב שום דבר הוא לראוב' היה ענין זה פורע חוב חבירו שלא מדעתו דהוי כמכרי' אבי כו' ויעמדו לדין על זה ואפי' הכי היה חייב יהודה לפרוע לו אותם העשרים פרחים שעליהם נתרצה ראובן לחלוק השטר וכמו שכתוב בפ"ד שאפילו עשה הדבר מעצמו חייב ואם יטענו יורשי יהודה כי שמעון אביהם פרע לראובן העשרים פרחים אעפ"י שלא נטל קנין יתחייבו שבועה או יקבלו חרם שלא ידעו שפרע אביהם או לאו שאם ידעו שלא פרע חייבים הם לפרוע וגם יכולים לתבוע משמעון אם לא ינכו מיורשי יהודה ונתחייב שמעון לקבל חרם שלא היה יהודה שלוחו ושלא היה חייב לראובן שום דבר מחצי החוב וחצי החוב היה שלו ואם היה שלוחו יקבל חרם שכבר פרע לו העשרים פרחים הכלל שאם יטענו יורשי יהודה שלא פרע אביהם מפני שלא נטל קנין חייבים לפרוע ואם יטענו שמא כבר פרע יקבלו חרם שאינם יודעים אם פרע אם לאו ואחר כך ילכו לשמעון ויקבל חרם כמו שכתוב למעלה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >