שו"ת מבי"ט/ג/א
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היה נשוי ללאה והוליד ממנ' בת והלך למ"ה ובא שמועה שנטבע במים שאין להם סוף ואחר כך נפטרה לאה ועשת' צוואה קודם וכתוב בנוסח הצוואה שאמרה לה אמה בתי אלאגוהא' למה אינך מדברת ואמרה לה מה אומר ליך ואני הולכת למות לכן תפתחי עיניך לטובה על בתי הילדה קטנה יתומה ותתני בעבור נשמתי לצדקה מנכסי עשרה פרחים אז השיבה אמה אין היכולת בידי לא בילדה ולא במעותיך לפי שחמך ובנה אחר ישלטו במעותיך אז השיבה בתה אלוגהאר הנז' ואמרה אם כן מעתה ומעכשיו נותנת ליך במתנה גמור' כל כתובתי ומסלקת אני את בתי הילדה בעשרי' פרחים ואמרה לה אמה ומה תעש' השיבה אלוגהאר הנז' מספיק ג' מאות פרחים שאניח לה ובפנינו נשבעה מ' אלוגהאר הנז' בנקיטת חפץ שלא עשת' שום פשיעה ושלא בזבזה מ"ב נוסח הצוואה ואחר כמה ימים מתה בתה הילדה גם כן ובא עתה אבי ראובן לערער על צוואתה מכמה טענות:
ראשונה שכיון שטבע בנו ראוב' במים שאין ל"ס אינה יכולה לינשא וגם אינה נוטלת כתובה כל שכן להורישן לאמה שנית שאומר שנודע לו כי היה זיוף בצוואה זו ובא עד א' כשר וחכם והעיד בכתב כי אחר שנפטרה אלוגהאר הנז' בא אליו א' מקרובי' ואמר לו שצוותה אלגוהאר הנזכר' שלשים פרחים לאמה ואם היה הוא כשר להעיד עם מורישן אחר ואמר לו החכם אינו שוה כלום אם לא נשבעה שבועת אלמנה והלכה חמותו ואשתו אצל אמה ואמרה להן שעל כל פנים יחתום החכם לו שבתה נתנה לה שלשים פרחים וכשאמרה לה חמותו ואשתו כך אמר שוטות איני יכול לחתום מה שלא ראיתי ואחר כך בא אליו קרובה הנז' למעלה ואמרה לו שהאלמנה נשבעה קודם מיתת' וספקתי כפי ואמרתי לו איך אתה אומר כך שנשבעה אחר כל מה שאמר' לי קודם גם מה שאמרה אמה ולא מצא מה להשיב ובשעת נסיעת האם לבא לצפת שלחה לו אדם אחד חשוב לחלות פניו שלא יגלו שום דבר ואחר כך כשהיה בא הוא לצפת בא אליו קרובה הנז' למעלה וחלה פניו על ענין זה גם כן ועל דבר אמת הוצרך להגיד מה שידע ועל דבר זה שלחו לירושלים תוב"ב מקום מיתת האשה שיחקרו על זה מן העדים איך נהייתה צוואה זו וכתבו ששאלו לו ב"ד לעד הא' על השבועה מי שאל ממנו שבועה ואמר כי לא שאלו הם ממנה שבועה ולא שום אדם אלא אמה נתנה לה חומש כדי לישבע ואמר העד הזה כי גם העד הב' אברהם היה שם ושכל זה היה בערב סוכות בין הערביים ולא היה שם לא איש ולא אשה והיא נפטרת ליל סוכות ושבעת הצואה כתב דברי הצוואה בלא חתימת העדים ובחול המועד של סוכות כתב אותה כתקנה חתם הוא והעד הב' אברהם הנזכ' עוד כתבו ב"ד של ירושלים כי באת אליהם אשת אברהם הנזכר ואמרה כי היא עמדה בבית אלגוהאר כל יום ערב סוכות ולא צותה אלגוהאר שום דבר ולא נכנס הסופר שם כלל ואחר פטירת אלגוהאר אמרה אשה אחת שכנתה ששמעה מדה אלגוהאר שמנחת עשרה פרחים לצדקה ונכסיה לאמה ואחר סוכות באה אם אלגוהאר לבעלה אברהם הנז' ואמרה לו למען השם יתב' שיעשה זה החסד ויחתו' שאלגוהאר בתה הניחה לה כל נכסיה שהרי האשה השכנה נשבעה ששמעה מפי הנפטרת זה ובכל יום היתה מפתה אותו בדברים שיחתום כי יעשה מצוה רבה עד שחתם והיה אומר אחר כך לאשתו כי בודאי עשתה לו אם אלוגהא' כישוף עד שחתם ושאחר כך חלה אברהם הנזכר והיה אומר כי בא לו זה החולי מפני שחתם אלו דברי אשתו ואחר כך בא הוא לפני ב"ד ושאלו לו על הצוואה ואמר שלא ידע מאומה בדבר אלא שלאחר סוכות באה לו אם אלגוהאר ואמרה לו למען השם שיעשה מצוה רבה שיחתום איך הניח' לה בתה כל נכסים שהיה לה כי אין לה יורשים אחרים והיתה מפתה אותו ואח' כך אמרה לו אני אעשה שיחתו' יהודי אחר על זה ואחר כך תחתום אתה ואחר סוכות ט"ו ימים הביאה לו כתב חתום ושלא ידע של מי היתה החתימה אלא שראה צורת חתימה וחתם הוא גם כן וששאלו לו מה היה כתוב בכתב ואמר לא ידעתי כי איני יודע לקרות אלא שראיתי חתימה א' וחתמתי וכשחלה היה אומר לאשתו כי על עון זה בא לו וכתבו ב"ד של ירושלים תוב"ב וראשי הקהל החתומי' בו שעשו מה שמוטל עליהם כדי לברר האמת ושתמהו על מעשה מכוער כזה כי מעולם לא נהיה כדבר הזה בירושלים וכתבו שיש להם הסכמה קדומה שלא יהיה רשאי שום אדם לעשות צוואה כי אם בפני הדיין והנאמנים ואם תעשה שלא מדעתם הרי היא בטלה כחרס הנשבר וכ"ש בנדון זה שזה אברהם מקדראש כתבו שהוא מכלל הפתאים בדבר הזה וחתמו בכל זה החכמים והראשים אשר בזמן הזה בירושלים תוב"ב:
תשובה על הטביעה במים שאין להם סוף כתב מ"מ פ"ז מהלכות נחלות כי גם הרמב"ם ז"ל יודה להראב"ד ז"ל שאינה נוטלת כתובתה שאין אני קורא בה לכשתנשאי כו' והרשב"א ז"ל בתשוב' שהביא בב"י סימן י"ז כתב י"ל שאינה גובה שאין אני קורא בה וכו' וי"ל שכל שאם נשאת לא תצא אף היא גובה כתובתה וכו' וזה נ"ל יותר ע"ה ואפי' הכי למעשה נקטי כהראב"ד והרמב"ם ז"ל ואפילו לדעת הרשב"א שכתב דכל שאם נשאת לא תצא אף היא גובה היינו לינשא אבל להוריש וכל שכן לתת מתנה בצוואת שכיב מדע כנדון דידן למי שאינו יורש שלה יודה ואני אומר דבנדון דידן לכולי עלמא אינה גובה כלל כיון שהיה לה יתומה אין נזקקין לנכסי יתומים ואפילו לכתובת אשה לא אמרו שנזקקין אלא משום חינא כדי שיהיה לה כלום שתנשא ואם קצפה ונשאת אין נזקקין עד שיגדלו היתומים והכא בנדון דידן לא היו יכולים ליזקק לה ב"ד כדי שלא תנשא ואם היתה קופצת גם כן לינשא לא היו נזקקין לה ב"ד לגבותה כתובה עד שתגדל הבת שמתה אחריה ולא כתב הרשב"א שגובה אלא ביורשי' גדולים אפי' שהיתה אלמנה ודאית והרי ב"ד לא הגבו לזאת כלום אלא שהיו בידה נכסים מנדונייתה ונכסי בעלה והכל היא ברשות בעלה אם היה חי או ברשות היתומה ולא ברשותה כי הבית שהיתה דר בה היתה בשכירות על נכסי בעלה גם אחר שמתה היתומה היו ברשות יורשיה שהרי כתב שם הרמב"ם ז"ל שהיורשים נוחלי' על פי העדים שטבע פלו' במים שאין להם סוף ולענין השבועה שכתוב בצוואה שנשבעה בנקיטת חפץ שלא עשת' שום פשיעה ושלא בזבזה וכבר כתב בח"ה בסימן צ"ו ומה שבוע' נשבעת שלא התפיסה הבעל בחייו ולא תפסה היא משלו כלום ושהרמב"ם ז"ל כתב שצריכה לישבע גם כן שלא מחלה לו כתובתה ושלא מכרה לו ושום דבר מאלו לא נזכר בשבועה והוה ליה כאלו לא נשבעה וכ"ש בנוסח כתוב' ארוך שאנחנו רגילים להשביעה שהביאו בב"י בסי' צ"ו והוא בתשובות מהר"ר מאיר מפדו"אה ז"ל עוד אני אומר כי גם שהיתה השבועה ארוכה אינה מועילה כי שבועת אלמנה היא שב"ד או היורשי' משביעין אותה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ובאם כשבית דין או יורשים משביעין אותה אין להשביעה אלא חוץ לב"ד נרא' שצריך שישביענה ולא שתשבע היא מעצמה ופירוש רש"י ז"ל משביעין אותה שבועת הדיינים של תורה ונקיט. ס"ת או תפלין ומשבע לה בשם או בכינוי וענשה מרובה וחוץ לב"ד שבועה דרבנן בקללת ארור ולא נקיט מידי ואין ענשה כל כך וכתב הרב מ"מ שכן דעת הרמב"ן והרשב"א כרש"י חוץ לב"ד היא כעין היסת שלא בשם ושלא בנקיטת חפץ ושדעת הרמב"ם אינו נראה כן ורבי' ירוחם כתב כדברי רש"י ז"ל ובנדון דידן לא היתה על ידי ב"ד ולא על דעתם ולא כעין היסת ולא בקללת ארור וגם פירשו העדים עדות מה שכתבו שנשבעה בנקיטת חפץ שלא עשתה שום פשיעה ולא בזבזה שהם לא שאלו ממנה שבועה ולא שום אדם אלא אמה נתנה לה חומש כדי לישבע וזה אינו חזרת הגדה אלא פירוש על מה שכתבו שנשבעה בנקיטת חפץ והרי שבועה אינה שבועה כלל כמו שכתוב למעלה כל זה הוא על הקדמה ששטר הצוואה הוא אמתי אבל מן הכתב שכתבו חכמי ירושלים ופרנסיה בזמן הזה כו' שהכל הוא זיוף גם כתבו משם שיש להם הסכמ' קדומה על כל צוואה שתעשה שלא מרשות הדיין והנאמנים שתהא בטלה כחרס הנשבר נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |