שו"ת מבי"ט/ב/רו

שו"ת מבי"ט ב רו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן רו

שאלה יורינו מורינו ורבינו נר ישראל מאור הגולה הרב המובהק הדיין המצויין כמהר"ר משה איש ה אלדי"ם נר"ו על ענין ראובן שנשא בת שמעון ושהתה עמו זה שלש שנים ועדין לא בא עליה כדרך כל הארץ והיא טענה שאין לו כח אנשים וישען על ביתו ולא יעמוד ובכל יום ויום הם בקטט' איש ואשתו ועמדו אנשים להטיל שלום ביניהם והתנו עם ראובן תנאים ואלו הם התנאים שהתנו ביניהם אחר שמרדה בהיות שנפל הפרש בין החתן והכלה ונכתב איגרת מרד ונמחל שעבוד הכתובה ונתחייבה להחזיר חמשים בנדוקי על המוקדם הנה עכשיו באו שניהם בפנינו ועשו שלום ביניהם וחזר החתן וקבל עליו אחריו' הכתובה כאחריות כל כתובות בני ישראל על פי תנאים אלו שהניחו החמשים בנדקי בנאמנות גמורה ביד הנבון היקר ונעלה לשם ולתהלה כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו ומכאן ועד סוף תשעה ועשרים יום אם נתקיים השלום ביניהם ויכול למצוא בתוליה הרי מוטב ויחזיר הנבון ונעלה כה"ר שלמה הנזכר החמשים בנדקי ליד האשה ותהיה הכתוב' קיימת עליו כאשר בתחלה ויקרע שטר המרד ואם חס ושלום לא יוכל למצוא בתוליה בכל המשך הזמן הנזכר כ"ר שלמה הנז' יהיה חוקר ודורש ומבקר אותם יום יום ואם יראה לו כפי אומד דעתו שהעכבה מן האיש נתחייב מעכשיו החתן הנזכר לפטור אותה בגט כשר לאלתר מיד ויטול החמשי' בנדקי כמה"ר שלמה הנז' תכף לנתינת הגט ואם יראה לרבי שלמה הנז' לפי אומד דעתו שהעכו' מן הכלה יחזיר החמשים בנדוקי לחתן ושטר המרד ולא יוכרח לכתוב הגט כי זה התנו ביניהם בפנינו תנאי גמור מעכשיו וקבלו שניהם את אומד דעת היקר ונעלה כה"ר שלמה הנזכר כעדות שנים עדים כשרים וקנינו מיד שניהם על כל הכתוב לעיל במנא דכשר למיקניא ביה מדעתם ורצונם בלי שום אונס וכפייה שבעולם כלל:

גם קבלו עליהם בשבועה חמורה בשי"ת בתקיעת כף לקיים כל הכתוב לעיל בלי שום עירעור וערמה ותחבולה כלל גם קבל עליו החתן הנז' בכלל השבועה הנזכרת שלא יעשה לכלה הנז' שום כישו' בעולם לא על ידו ולא על יד אחרים ויתנהג עמה בכל הדברים בנגלה וגם בנסתר כמו בנגלה באהבה ואחוה וחיבה ורחמנות ביראת השי"ת ויתעלה כמנהג כל בני ישראל הכשרים עם נשותיהם וקבל עליו חומר השבועה לדעת הרב הראב"ד ז"ל וכל המחמירים בשבועות ושלא תיתר השבועה אפילו בדיעבד ואפילו לדבר מצוה אלא לעולם תהיה חוזרת חלילה וקיימת עליו תמיד כל זה היה ביום ששי עשרים יום לחדש כסליו שנת השל"ב ליצירה פה מצרים והכל שריר ובריר וקיים מנחם ברכה אברהם הכהן (עד) חיים כהן עד כאן טופס שטר התנאים:

וזה נסח אומד דעת ר' שלמה מאזוזי יצ"ו מהכח המסור לי למעלה חקרתי ודרשתי כמר פלוני החתן הנז' על עניינו ואמר לי שכשהוא בחוץ מרגיש בעצמו שהוא ברי וכאשר יקרב אליה ימצא עצמו שאין בו כח וגם ראיתי אותו פעם אחר פעם שהוא היה מחזר אחר כתיבות ואחר עשיית תרופות לחזק עצמו ומפני שראיתי זה יראה לי שהעכוב מצדו ולראיה חתמתי שמי פה שלמה מאזוזי זה נוסח דבריו בכתיבת ידו וזה נוסח קיום ב"ד במותב תלתא כחדא הוינא כד נפק שטרא דא קדמנא ואיתקיים חתימת כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו הכא ומדאתברר לנא דאיהי גופא חתימת ידוהי אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי וחתימנא תרי מגו תלתא ואתקיים המר ונאנח ישמעאל הכהן: מנחם ברכה. אברהם הכהן. ע"כ יורינו אם אחר עבור כל אלה הדברים אם הוא דין שתשב העלובה הזאת יתומה גלמודה לשבת עגונה ואם כופין אותו בשוטים לפוטרה בגט כשר ושכרך כפול ומכופל מן השמי' מאת אדון השלו' למרבה המשרה ולשלו' אין קץ וידיע ליהוי למעלת כבוד תורתך שהחתן הנזכר עדין הוא מחזיק בדבריו ואומר שאין העכבה ממנו רק ממנה והכלה אומרת שחלילה וחס כי אין הדבר ממנה אלא ממנ' לפי שאין לו כח כאנשים כלל ועיקר על כן צדקה תחשב לאדונינו צבי עטרת תפארתנו תפארת ישראל שיורינו עם מי הדין אם הוא עם הכלה מאחר שיש לה לכלה העדות של העד הנבון יקר ומאוד נעלה כה"ר שלמה מאזווי יצ"ו הנז' כנזכר כמו שני עדים כשרים כיון שקבלוהו עליהם כבי תרי:

ובכלל התחנה נוסיף עוד לחלות פני מעלת כבוד תורתך שיכתוב בתשובה פרטי כל הענינים היטב הן לחיוב הן לזכות ועל מעלת כ"ת הדרת צבי תפארת ארי שבחבורה מטה עוז מקל תפארה תבוא ברכת טובו תהי' משכורתו שלימה מאת האדון יי' אלהי ישראל:

תשובה לענין אם נאמנת היא האשה לומר ישען על ביתו ולא יעמוד או לאו יש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל והנה בנדון זה שלפנינו כיון שנתפשרו לקיים כל מה שיפשר ביניהם הנבון יקר ומעולה לשם ולתהלה כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו הנזכר לעיל בטופס השטר הנה באמת ראוי שיהיו חייבים לקיים אלא שצריך לתת טוב טעם ודעת לגט הזה שלא יהיה גט מעושה מצד שיאמר כי מכח השבועה הוא שמגרש ולא מרצונו ודעתו והנה הרמב"ם ז"ל פרק עשירי מהלכות שבועות כתב וזה לשונו נשבע שיגרש אשתו כו' אם תגרש אשתך אתה מוציא לעז על בניך כו' שנר' שיכול לגרשה בלי התרת שבועה וכן כתב בפר' על מתני' דמעשה בצידן וכן תשובת הרשב"א שהביא בבית יוסף סימן קנ"ד בא"ה על איש שנשבע שבועה לגרש אשתו וגרשה קודם שיתירו לו ואחר כך היה מערער האיש לפסול הגט והשיב כי אינ' טענ' לפסול הגט בדיעבד שלא מצינו שיהי' חשוב אונס אלא באונס שבא לו שלא מעצמו אבל שבוע' זו הוא הביאה על עצמו שהרי מרצון עצמו חייב עצמו לגרש לפי שגמר בדעתו לגרש על כל פנים ולזרוזי נפשיה וכו' ומה שכת' הרב רבי פרץ זלה"ה שכתב שיתירו לו וכו' לפי דעתי לא כתב אלא שצריך כן לכתחלה לעשות גירושין גמורי' לא שיהא פסול הגט כזה בדיעבד וכמו שכתב שם בהלכות ההם דברים רבים דרך חומרא ולמעשה מובחר וכן נראה מלשונו זלה"ה שכתב וזה לשונו כדי שלא יהא דומה לאונס ולא כתב שיהיה זה אונס זהו נראה ברור כשמש שאין בו ספק וכמדומה לי שכן דן הרב ז"ל וכן הסכים עד כאן לשון הרשב"א ז"ל בתשובה ובתשובה שהביא שם סי' קל"ד מה"ר מיימון נגא"ר ז"ל כתב ומה שכתבו רבותינו הצרפתים שאם נשבע לתת גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהיה דומה לאונס סבירא ליה דמתניתין דקונם כיון שתלה נדרו בדבר אחר שאמר כל פירות שבעולם וכו' אין בזה אונס כלל כשגירש אבל בנשבע לגרש דומה לאנוס שתלה הגט בשבועתו ובנדון זה נמי תלה גיטו בדבר אחר ואין כאן אונס כלל עכ"ל ונדון שלו היה שקנס עצמו במאה זהובים לאדון העיר אם יחזיר עם אשתו ולא יגרשנ' ואחר כך גרש' בביטול מודע' ויש לי בזה בתשובה תירוץ אחר:

הנה שהרשב"א ז"ל הביא דברי הרב רבי' פרץ וכתב שאינו אלא דרך חומרא ובתשוב' של ה"ר מיימון ז"ל נראה שהוא סובר שמצד הדין כתב רבינו פרץ שצריך להתיר ומה שכתב הרמב"ם ז"ל הוא הפך מה שכתב רבי' פרץ ז"ל ובנדון דידן אם נרצה להחמיר כדברי רבי' פרץ ז"ל שיתירו לו השבועה לא יגרש שאם כשהוא מחוייב על השבועה הוא עובר שאינו רוצה כל שכן וקל וחומר כשיתירו לו השבוע' ולתת ערבון גם כן לא ירצה והרב כתב אם ירצה יתן ערבון ואם המפשר הנבון כה"ר שלמה מאזוזי יצ"ו היה מתחכם יותר בפשרה היה יכול לגזור שיגרש ואם לא ירצה לא יתחייב מצד השבועה אלא שיפרע לה כל תשלום כתובתה ותוספת ואם כבר היה בידו כתובה ותוס' היה יכול לגזור עליו שיתן לה מאה או מאתים פרחים אם לא ירצה לגרשה ולהחמיר עליו במזונות גם כן שעל כל הדברים האלה היו יכולים לכוף אותו שיפרע ומצד זה אולי ירצה לגרש כדי שיפטרו אותו מן הפירעון שנתחייב בו לקיים כל מה שיפשר הפשרן.. ונראה לי כי גם עתה יוכל עדין המפשר לומר לו כיון שאין אתה רוצ' לגרש אני מתיר לך השבועה לענין הגירושין ואני מצוה עליך מצד השבועה שנשבעת לקיים את דבריו והנני גוז' עליך שתתן לה החמשי' פרחים וגם אני מחייב אותך שתתן לה כל כתובתה והתוס' ותתן לה סך מאה פרחי' בידה למזונות אם הוא אמוד שיוכל לפרוע מה שיצו' לו שיפרע ואם אינו אמוד יחייב אותו לעתיד לבוא כשיהיה לו יכולת לפרוע שיפרע לה או לזמנים שיפרע סך מה ושלא יוכל לישא אש' אחרת עליה עד שיפרע וגם יעשו הסכמ' שלא תנשא לו שום אשה עד שיתן גט לה ועל כל אלו יכולים לכופו כי אעפ"י שתהיה הכוונה כדי שיתן גט ויש פוסקים שכתבו שיש בזה משום אונס כמו שהאריך מהרי"ק בענין זה בשורש זהו כשלא נתחייב וכופין או אוסרים אותו על זה כדי שיתן גט אבל כשנתחייב בשבועה לקיי' כל מה שיגזור עליו הפשרן וגוזר עליו שיגרש ואם לא ירצה לא יתחייב לגרש אלא שיתן לה כך וכך מה שיגזור הפשרן בדבר שהוא אמוד או חיוב לעתיד יכולים לכוף אותו על זה ואם ירצה אחר כך לגרש אין כאן עישוי כלל שכבר היה בידו ליפטר מן הגירושין אם היה מקיים השבוע' ופורע מה שצוה הפשרן כי מצד הדין חייב לקיים ולא נאמר כי אחר שגזר הפשרן מה שגזר שנסתלק ממנו כבר כח שהיה לו משניהם מצד השבועה ולא יוכל לשנות שום דבר ממה שגזר כי זה היה אם היתה מוחה הכת האחרת והיתה אומרת כבר גזרת ולא תוכל לוותר לו ממה שגזרת עליו מקודם אבל כשהכת האחרת אינה חוששת שישנה איזה דבר ממה שאינו רוצה האחר עדין השבועה במקומה עומדת שיוכל לומר כיון שאינך רוצה לגרש כמו שצויתיך אני מתיר לך הגירושין ואני מחייב אותך בכך וכך גם היא תרצה בזה ויותן לחכמי מצרים ויחכמו עוד עם המפשר לעשות בכיוצא בזה חומרות יתירות כי אין בזה עישוי בגט זה כלל טבת שנת השל"ג:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >