שו"ת מבי"ט/ב/רד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן שנתחייב לתת לבנו סך מעות וזה החיוב היה בשעת אירוסין ובעת הנישואי' חזר ראובן לקיים החיוב הראשון ויהיו המעות בידו עד עשר שנים ויהי כמשלש חדשים אחר הנישואי' מחל לו בנו של ראובן הנזכר החיוב שנתחיי' לו ראובן אביו מחילה גמורה ומפורסמת וחלוטה בקנין ועדים ויש עד אחד שמעיד שמתחלה קודם החיוב הראשון אמר לו ראובן שמה שהיה מתחייב היה לפנים מפני הכבוד ויש עדים אחרים מעידים על זה אלא שהם קרובים יורינו מורינו ורבי' אור ישראל תמים דעים בוצינ' דנהור' רכב ישראל ופרשיו אשר מאור תורתו יאירו עינים עורות ויהי להם למשיב נפש להסיר הפוקה והמכשול ולידע איזה הדרך ישכון אור עתה עתה ידרש לדורשיו אם הויא מחילה כי החיוב היה לבנו והוא מחל לו מחילה גמורה כנזכר ומה גם שיש גילוי דעת לבטל החיו' הנזכר מתחיל' כנזכר. ועוד שראובן הוא עדין מוחזק בנכסים והכל בידו ועדין לא הוציא מתחת ידו כלום ורוב הפוסקים הסכימו שאפילו במקום שחב לאחרים מחילתו הויא מחילה והוה ראובן הנז' יכול לומר קים לי כרוב. הפוסקי' ומה גם שהשטר של המחילה יש לה שתי שנים שנעשה או לא הויא מחילה על הכל יורינו מורינו ורבינו נר ישראל דרך סלולה מה. הוא דינו ושכרו כפול ומכופל מן השמים מאת אדון השלום:
תשובה כיון שיש פוסקים שסוברים כי אפילו חייב המלוה לאחרי' יכול למחול השטר חוב שיש לו על אחרי' כמו שכתב הרשב"א שרבותיו סוברים כן וכמו שכתוב במשרים נתיב י"ד וכתב שכן נראה עיקר וגם יש עד אחד שמעיד שמה שהיה מתחייב היה לפנים מפני הכבוד ויש גילוי מילתא מאחרים גם כן על זה אפילו אותם הפוסקים שסוברים שאינו יכול למחול כשחייב לאחרים בנדון כזה מודו שסומכים על המחילה כל שכן שנעשה המחילה מיד אחר הנישואין בהיותם בשלוה איש ואשתו שלא היה מקום לומר שהיתה להבריח השיעבוד ואין יכולת ביד האשה. להוציא מחמיה לכתובת' שום דבר. ואחר המחילה כמה זמן ראה אביו כי היה בנו דחוק ומצטער על שמחל לאביו ורצה אביו לפרוע לו והודה בנו שקבל רוב האלף פרחים בכמה פעמים מאביו והפוסקים שסוברים כי יכול למחול סוברים גם כן שאם אמר פרע לי שהוא נאמן ואפילו לדעת הפוסקים שאינו נאמן לומר נפרעתי משטר זה בנדון זה יודו שהוא נאמן כיון שאומר נתן לי מאתים פרחים ונתתים ביד מתעסק אחד פלוני ועדין הם בידו ונתן ק' ביין וק' בשמן וסך כך מעות וסחורה והוא יודע כי כשכתב לו אביו האלף פרחים לא היה לו מעות ונכסים אחרים אלא הנכסי' שנתן לו חמיו ואנחנו רואים שיש לו מה שנתן למתעסק) והיין והשמן שנכנס בידו נראה כי כל זה הוא ממה שפרע לו אביו וגם כי עתה לא ימצא בידו כל מה שאו' שקבל הוא יתן חשבון מה שהוציא או מה שהפסיד שיבוא מכוון למה שקבל ומה שלא פרע עדין יכול לסמוך עליו על המחילה אם ירצ' וכמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |