שו"ת מבי"ט/ב/ר
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן נתפשר עם שמעון על סך צמר שמכר לו ונטלו קנין משמעון הקונה וכתבו עליו שטר שהיה חייב לראובן סך מעות לזמן פלוני על הצמר שקנה ממנו ומסר לו ראובן המפתח של הבית שהיה בו הצמר ושמעון היה מוכר הצמר שקנה על יד שלוחו והיה בא ראובן לראות משקל שקי הצמר ובין כך ובין כך חלה שמעון חולי של סכנה והלך ראובן והני' מנעול על המנעול שהיה בבית הצמר ובא שלוחו של שמעון ולקח שאר הצמר על החוב שאומר שהיה חייב לו שמעון ואחר כך מת שמעון ובא ראובן לתובע משלוחו של שמעון ואומר שהוא הניח מנעול על הצמר שהוא שלו שחזר בו מן המוכר כיון שלא נטל קנין על מכירתה:
תשובה נראה לי כי מכר זה קיים אעפ"י שלא נטל קנין ראובן על מכירת הצמר כיון שנתרצה במכר ונכתב שטר חוב על ראובן שהיה חייב לו כל כך מעות על מכירת הצמר ושעבד נכסיו לזמן פלוני שנתפשר עמו:
ומצאתי ראיה לזה מתשובת הרמב"ם ז"ל שהביא מ"מ פרק כ"ג על לוה שבא לב"ד בשטר חוב שבידו לכפות את המלוה להלוותו עד זמן שקבע וכתב דבר ברור הוא שיכול מלוה לטעון שלא מדעתי נכתב ואם יבי' ראיה הלוה שמדעתו נכתב או השטר ביד המלוה יש לדון שכיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב ליתן דמים כלומר שחייב להלוואתו עד זמן שקבע לו ויקנה נכסיו לשעבודן וזהו דעת הרא"ש ז"ל ודעת צילות' היא ע"כ דברי הרב ז"ל אבל הרשב"א זלה"ה כתב דבשטר חוב לעולם יכול לחזור מלוה בו והביא ראיה מפרק האיש מקדש שאמר לשם במלוה ברשות בעלים לחזרה קמיפלגי דמשמע מהתם דכל שלא נתנה לכולי עלמא יכול לחזור בו עכ"ל ז"ל הרי מדברי הרמב"ן ז"ל שכיון שכתב לו השטר חייב להלוותו לו וכל שכן בנדון דידן שחייב לתת לו הצמר וכיון שלקחה שלוחו זכה אלא שצריך לברר או לישבע שהיה חייב לו שמעון הנפטר סך מה שיקח מן הצמר או יותר ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל שחלק עליו היינו על הלואת ממון דהויא ברשותו לחזרה אבל בנדון דידן שהיה חייב לתת לו הצמר אחר שזכה הוא בשטר חוב פרעון דמי הצמר ואפילו שנאמר שהרשב"א ז"ל יחלוק גם על זה נאמר המוציא מחבירו עליו הראיה ויאמר זה קים לי כהרמב"ן ז"ל כל שכן שהם רבים לגבי יחיד עוד נראה לי אפילו שמן הדין מסירת המפתח אינו קנין והיה צריך למשוך:
הצמר כיון שנתן המפתח בידו הוה ליה כאילו אמר לך משוך הצמר וקני והרי משך קצבת הצמר לפניו כששם לוה ואפילו מה שלקח הוא אחר כך שלא בפניו היה לו כבר רשות מקודם ליטלה משמסר לו המפת' וברשו' שנתן לו ואין לו שום דין לראובן על שלוחו של שמעון מכל א' משני' קודם במסיר' המפתח שילך כי שלוחו של אדם כמותו טעמי' אלו וכל זה הוא על הקדמ' שהוא ידוע שנטל קנין על מכירת' כי אחר שכתוב בשטר חוב שנתחייב לפרוע לו סך מעות על הצמר שקנה ממנו נראה כי העדים ידעו או הוא הודה שהיה הקניה כדין וכשורה בקנין גמור וזה דבר פשוט שא"א לו לברר שלא נטל קנין נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |