שו"ת מבי"ט/ב/קסב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה שמעון ולוי אחים שירשו מאביהם בית ועלייה והיו דרים יחד בבית ובעלייה הנזכר' ומרוב המריבות והקטטות שנתחדשו ביניהם כלי חמס מכרותיהם עד שנתפרדו איש מעל אחיו לדור זה בבי' וזה בעליי' לפעמי' ונתפשרו לדור האחד בבית שתי שנים רצופים והא' בעלי' ולסוף השתי שנים הנז' מי שהיה דר בעלייה ידור בבית ומי שהיה דר בבית ידור בעלייה עד עבר שתי שני' אחרי' ולסוף השתי שנים אחרים הנז' יחזרו חלילה כמשפט הראשון ואיש על מקומו יבוא בשלו' בזמנם מזמניהם כאמור וכל זה בשבועה חמורה כראוי ובכל חיזוקי סופר לשמור ולעשות ככל הכתוב וכן עשו ויגר שמעון בבית ראשונה ולוי לא הוכשר בעיניו לדור בעלייה והשכיר' מתחת ידו ושכר לו בית במקום א' כרצונו כי כן התנו ויהי כמשלש חדשים וימת שמעון והניח בנים קטני' והאלמנה תפשה בבית הנז' אשר היא יושבת בה לפרעון כתובתה כי בכל עיזבון בעלה ובכל אשר אתה בבית מטלטלי ואגבן מקרקעי לא נמצא כדי פרעון כתובתה כפי אשר נתברר בב"ד אחר שום הדיינים ששמו כל הנכסי' כדת. ויהי מקץ שנתים ימים ולוי חלם וייקץ היום ויאמ' להוציא את האלמנה מזוית שלה באומרו כי מלאו לו הימים לדור גם הוא בבית שתי שנים אחרים כנגד השתי שנים שדרה היא כי כן התנה עם בעלה והאלמנה קול תתן תצעק בחבליה ואומרת כי היא תפסה בבית למכרה היום או למחר ולהתפרע מכתובתה ולא ישבה עד פה בבית כי אם לחסר הקונה וכשיזדמן לה קונה איך תמכרנה והוא בבית ולאו כל כמיניה לעכב בידה ולהמתינה שלא תגבה כתובתה עד מלאת לו עוד ב' שנים אחרים שידור הוא כנזכר כי אם התנה כן עם אחיו לא התנה עמה על ככה ואם רוצה לדור בבית הנז' עד שיזדמן להם קונה וימכרו יחד כל א' חלקו שידור עמה יחד כמו שהיה דר עם אחיו קודם הקטטות כי כבר נפטר והלך לו בר פלוגתיה והיא עם בניה קטני' ישבו בקרן זוית ושאר הבית והעליה כולה לפניו אבל לצאת מן הבית שהיא תפוסה ומוחזקת בה לפירעון כתובתה שאינה רוצה כי אם לשבת במקום שהניחה בעלה כל ימי מיגר אלמנותה עד שתמכר הבית ותגבה חלק המגיע לה לפירעון כתובתה ילמדנו רבינו אור עינינו ויורנו מי כמוהו מורה צדק אם נתבטלה הפשרה הנז' לעיל במיתה של שמעון ובתפיסת האלמנה הנזכר' לעיל ואם נתבטלה איך יתנהגו לוי הנ"ל והאלמנה בבית ובעליה זו עד שיזדמן להם קונה כי האלמנה טוענת שבשום אופן לא תשכון בעליה כמו שלא הוכשר בעיניו כי גם היא לא ישרה בעיניה דירת העליה ומה גם בהיותה אלמנה סורה וגלמודה גדולה מזאת כי אינה רוצה להניח תפישתה מידה כי אם להיות מוחזקת במה שתפשה וגם טוענת איך תדור בעליה דרך סולם והילדי' רכים וקטנים ויפלו יום א' מן הסולם ומתו כל אלו הם הטענות שטוענת האלמנה ילמדנו רבינו אם בכל זאת יבוטל הפשרה שנתפשרו איש ואחיו כמדוב' ואיך יתנהגו זה עם זה בעוד שלא ימכרו הבתי' הנז' מהכל יאיר עינינו על הדין ועל האמת ושכרו כפול מן השמים:
תשובה נ"ל כי נתבטלה הפשר' במיתת שמעון שהרי לא הקנה ולא מחל שום אחד מהם לחבירו שום חלק מחלקו בבתים לשנאמר כי אין ליורשים ולבאים מכוחו אלא מה שהיה לו לראובן אלא תנאי אחד הוא שעשו ביניהם הענין הדירה וגם שלא היו מתנים היה הדין כך כמו בית א' של שנים שאין בה דין חלוקה ואין שום אחד מהם רוצה למכור שדרים בה לזמנים לפחות זה שנה וזה שנה וכמו שנר' בדברי הרמב"ם ז"ל וח"מ סי' קע"ה וכן כשהם ב' בתים בחצר א' או בית ועליה כנ"ד דיש יתרון בדירה א' מהם מחברתה ואינם רוצים לחלוק ולא למכור ידורו לזמנים לפחות משנה לשנה משום טורח עקירת דירה והגורל מי ידור בראשונה ומה שהוצרכו להתנות לא היה אלא להאריך הזמן משתי שנים לשתי שנים להקל טורח ואם כן כמו אם הי' מתנהגי' מתחילה משנה לשנה היה יכול אח"כ כל אחד מהם למכור חלקו לאחרים כן עתה שהתנו הדיר' לשתי שנים היה יכול כל אחד מהם למכור חלקו לאחר ולא יוכל לומר לו אחיו כבר התננו שתדור אתה ב' שנים ואני ב' שנים ואיני רוצה שידור זה בינינו כי התנאי והשבוע' לא היתה אלא שבמקום חלוקות שנה אחת שתהי' חלוקה לשתי שנים דאטו אם א' מהם יעני לא יוכל למכור ביתו לצורכו פשיטא דיוכל למכור כמו אם לאעשה תנאי אלא שהיו דרים שנה שנה וכמו כן בנדון דידן התנאי לא היה אלא בעוד שתהיה הבית לשניהם ואם ימכרנה ולא ירצה הקונה אלא משנה לשנה הרשות בידו וכל שכן כשמת יורשיו או אלמנתו אם תגבה חצי הבתים בכתובתה שתוכל למכור והקונה יתפשר מחדש עם אחיו של מת על חילוק שנה או שנתים או ימכרו זה לזה. עוד אני אומר דפשרה זו בטלה במיתת שמעון מטעם אחר דהוה ליה נ"ד כשני שותפים דכשמת א' מהם נתבטלה השותפות אפילו שהתנו לזמן ידוע כמו שכתבו הרמב"ם ז"ל ספ"ה והרא"ש ז"ל פ' המקבל ובנמוקי יוסף כתו' שם גבי מקבל שדה מחבירו ומת דיכול לומר בעל השדה לבניו אין לי חשבון עמכם אלא עמו וכו' וכתב אח"כ דבקבלנות שהוא מתעסק במלאכתו של בעל הבית ומת יכול לומר לו אי אפשי שתעשה מלאכתי וכן כתב הרשב"א ז"ל ע"כ ואני מגמגם בטעם זה שאינו מספיק אלא כשבעל השד' או בעל המעות או השותף אינו רוצה לבטל הקבלנו' או השותפות אבל אם השותף החי או בעל השדה הוא רוצה לקיים הקבלנות או השותפות ואומ' אני מרוצה בחשבונכם או אני מרוצה שתעשו מלאכתי נראה שהיה יכול לומר כן לפי טעם זה ואינו כן כי הא כתבו א' מן השותפי' או מן המתעסקים שמת בטל העסק שנראה שאפילו שירצה השותף החי או בעל השדה שיתקיים אם בן המת לא ירצה הוא בטל ג"כ ולכן צריך לצרף לזה טעם אחר ג"כ והוא כי כל מה שמתחייב אדם לחבירו בדבר שבממון אפילו שימות הוא קיים על יורשיו דכשהגיעו הנכסים ליד היורשים היו כבר משועבדים לחבירו אבל מי שמתחייב לחבירו לעשות לו איזו מלאכה ומת אין בניו חייבים לעשות לו אעפ"י שיהיו אומנים באותה המלאכה כמו אביהם דלא נתחייב אביהם אלא לגופו ואפי' שני שותפים שמניחים מעות בשותפות ונתחייבו המעות של כל א' באחריות שניה' לריוח שניהם בין ששניה' מחויבים להתעסק ולטרוח במעות השותפות עיקר החיו' הוא על עסק גופם כי המעות אינם מרויחים מעצמ' אם לא ישאו ויתנו בהם ועיקר חיוב השותפו' הוא על גופם וכשמת א' מהם השותפות בטל וגם כשמתעסק בממון חבירו כמו כן כשמת המתעסק אין יורשיו חייבין להתעסק אם ירצה בעל המעות וכן אם מת בעל המעות אין היורשים שלו חייבים להניח מעות העסקא ביד המתעסק כמו שבעל המעות היה יכול לומר ליורשים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |