שו"ת מבי"ט/ב/קמג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יושב על כסא דין מעמיד עולם על הדין יורינו מה משפט הדבר הזה. דינה נתאלמנה והיה להם בן ובת והבת השיאה אביה בחייו ובאה דינה בימי אלמנותה קודם שנשבעה שבועת אלמנה ונתנה לבת הנשואה הנז' מתנה מהקרקע ומטלטלי' ואחר המתנה נפטרה דינה הנז' בלי גביית כתובתה ומבלי שנשבעה שבועת אלמנה ועתה בא הבן יורש דינה הנז' וטוען שהמתנ' שנתנה אמו דינה לאחותו אינה מתנה מכמה טעמים א' שהיא נתנה מה שאינו שלה הואיל ולא נשבעה שבועת אלמנה כאמור וגם שמנדונייתה שהכניסה דינה הנז' אין לה זכר וזכרון מכמה שנים בחיי בעלה לומר שמנדוניתה שהכניסה מבית אביה נתנה ועתה הבן היורש מוחזק בנכסי אחותו שיש בידו נכסים מאחותו ורוצה להתפרע מהם מכל מה שלקחה מאמו הואיל ויש תחת ידו ממנה ומתנתה אינה מתנה כאמור עוד שנית שדינה עצמה נתנה במתנה גמורה לבנה היורש כל נכסיה בקנין גמור כדת ובמתנ' כתו' איך נתנה לו נכסים וקרקעות פ' ופ' וכפי הנר' הם המה הכתובים במתנ' של הבת הנז' והמתנה של הבן קודמת למתנת הבת נמצא א"כ שדינה נתנה לבת נכסי הבן שנתנה לו קודם כאמור והבת טוענת שהמתנה שנתנה לה אמה מתנה כדת היא ואף שאמה נתנה לאחיה מקודם כפי דבריו עכ"ז המתנה אינה מתנה הואיל ושטר המתנה לא בא לידו אלא אחר מיתת הנותנת וא"כ נמצא שהמתנה שנתנה לה קודמת לשלו והיורש טוען שהמתנה שנתנה לו היתה קודם מתנתה בקנין גמור וסתם קנין לכתיב' עומד ומשעת הקנין זכה הסופר בשטר בעדו והרי כמו שהגיע לידו ומתנתו קודמת למתנתה כאמו' ועוד טענה הבת שמא אחר מיתת אביה מצאה אמה מציאה או שהרויחה הרבה מעות ומהם נתנה לה מתנת' והיורש טוען שהוא היורש והכל שלו כי במקו' הבן אין הבת יורשת ושלום:
תשובה מתנה שנתנה האלמנה קודם שנשבע' ומתה אינה מתנה מפני שהיתה חייבת שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ולא ליורשיו ובנ"ד אדרבה בניה אומרים שאין לה זכות בכתובה כי שמא אביו אתפסה צררי והיא הוציאה או נתנה לאחרים אעפ"י שלא ימצא לה דבר אחר מיתה ובתה שמקבלת המתנה או כל מי שמקבל מתנה מאלמנה שלא נשבעה ומתה היה במקום היורשים לישבע עד כדי מתנתו אלא שהדין הוא שאינה מורישה השבועה לבאים מכחה ואם היתה המתנ' על דבר שהיה ידוע שהיה נדונייתה היתה מתנתה מתנה שלא היתה צריכה שבועה למה שהוא בעין מנכסיה כמו שכתבו המפרשים ז"ל אבל כבר בא בשאלה שלא נשאר דבר ממה שהביאה בנדוניתה ואפ"ה אם במלבושיה ותכשיטיה שהיה לה עתה היה מתברר שבאו קצתם מנכסי נדוניתה הם כמו נכסי נדוניתה ומתנתה מתנה בהן וזולת זה אינה מתנה והיתה חייבת להחזיר ליורש מה שידוע שנתנה לה אמה כ"ש אם תפס הוא משלה שיכול לתפוס עד שתחזיר לו מה שנתנה לה אמה:
עוד בלאו הכי זכי ג"כ הבן מכח המתנה שקדמה למתנת הבת דמתנה בקנין לחוד קני כדין מכיר' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות זכי' ומתנה אל תטעה בש"מ וכו' שאם הגיע השטר ליד המקבל קנה או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו ע"כ משמע דבקנין לחוד קנה דכל קנין לכתיב' עומד ובב"י ח"מ סי' רמ"ג הביא תשובת הריטב"א שכתב וז"ל אעפ"י שרבי אלפסי כתב בתשובה דהא דאמרינן דמשעת קנין זכה ה"מ דמטא שטרא לידא ומיהו כל היכא דמטא שטרא לידיה אפי' אחר כמה ימים זוכה הוא למפרע מיום הקנין אין זה דרך רש"י ז"ל ושאר רבותינו אלא שאפי' לא הגיע לידו מעולם זכה במתנתו משעת קנין והכי ריהטא כולי סוגיא דשנים אוחזי' ולזה הסכימו שני רבותי הרשב"א והרא"ה ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ממ"ש בהלכות זכיה אל תטע' בש"מ כו' כל מתנות הבריאי' אם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואינו יכול לחזור בו ע"כ ולא אמרו בפ' יש נוחלין השטר מתנה בעי שיזכה בה מחיי' אלא בדייתיק מתנת ש"מ שאינה קונה לאחר מיתה כו' אבל במתנת בריא אפי' במהיו' ולאחר מיתה כו' ולפיכך כותבין שטר שיש בו קנין ונותנים לנותן אפי' שיש בידו לחזור בנתינ' בשטר גופה של מתנה קיימא היא משעת קנין וכ"ש כשהי' השטר ביד העד וזה ברור עכ"ל הרי אפי' שלדעת הרי"ף ז"ל אחר שכבר הגיע השטר לידו זוכה למפרע משעת קנין ובנ"ד כיון שהיא זכתה בחיי אמה קודם שיגיע שטר מתנה האחרת ליד בנה היתה יכולה לומר קים לי כהרי"ף דאע"ג דאפי' מדעת קנה למפרע כשהגיע השטר לידו כיון שהיא זכתה במתנה קודם הרי חזר' אמה מקנין מתנ' הבן אעפ"י שהגיע אח"כ שטר מתנה לידו כיון שהיא מוחזק' במתנה אלא דאהני ליה לאחי' מה דתפיס משלה ויכול לומר קים לי כהני רבנן אחרינ' סגיא דמשעת קנין זכה במתנ':
ולא תימ' כיון דזכתה היא מכח קים לי כהרי"ף הא קם דינא ואין האחר יכול לתפוס משלה ואם תפס מפקי' מיניה דהא לא זכתה מכח ב"ד אדרב' ב"ד הוו דייני כהני רבנן רברבי אלא משום דהיא תפסה מהניא לה כדא' קים לי ולהכי אם תפס הוא מאלה אח"כ הדר דינא כמה דהוו דייני דייני ודמי למי שכפר בחברו ונשבע דאם אח"כ תפס חברו משלו ונשבע שהוא חייב לו ונשב' לשק' מהני ליה כמו שכתבו המפרשים ז"ל וכן דמי למת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דדינינן כרב ושמואל דאין אדם מש"ל ומאן דעבד כר' אלעזר ואפ"ה כתבו המפרשי' דאי תפס הויא תפיסה. נמצא כי מטעם ראשון שלא נשבעה זוכה הבן ואפי' מטעם השטר זוכה בדין כהני רברבי ז"ל ואפי' להרי"ף ז"ל מהני ליה תפיסה כדאמ' ומה שהביא בח"מ סי' רמ"ג תשובת הרא"ש ז"ל על מי שקנו מידו שנתן מתנה לפלו' והעדים עשו כתב זכירה על זה שיכול הנותן למחות שלא יכתבו לו שטר מתנה סבר כהרי"ף ז"ל עד שיגיע שטר לידו שאם לא מיחה והגיע שטר לידו הוה קני משע' קנין. ומה שטענה הבת שמא אחר מיתת אביה מצאה אמה מציאה וכו' לאו כל כמינה בטענה זו עד שתביא ראיה כי מה שנתנה לה אמה לא היה שום דבר שיהי' ידוע של בעלה או מיורשיו וטענה זו שלה היתה מועילה לטענה הראשונה שהשיב אחיה שנתנ' מה שאינו שלה אבל בטענת השטר הקודם לשטר מתנתה אפי' היא מצאה או הרויחה ונתנה לבתה הרי קדם מתנת בנה לכל מה שכתוב בו קרקע או מטלטלים כמו שכתבנו למעלה ואם בכלל המתנה של בן היה שום חוב שהיה חייבת לה בתה כיון שאח"כ מחלה לה החוב אפי' היה בשטר ומסר השטר לבנ' ונתנתו לו בכתובה ומסירה מחילתה מחילה ואינו יכול לגבות ממנה שום דבר אבל מתנת קרקעות וכל דבר שהי' ידוע שהוא שלה אפי' היתה ברשות בתה מתנת הבן קודמת כדאמרי':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |