שו"ת מבי"ט/ב/קלב

שו"ת מבי"ט ב קלב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן קלב

שאלה ראובן נתפשר עם שמעון הצבע על ד' בגדים שיצבע לו בסך ידוע ונטל קנין לתתם לו ושמעון נטל קנין לצובעם לו והיו הבגדים ביד אומן אחר שעשה בהם מלאכה אחרת וחשב כי ראובן יתן אותם ללוי שהוא צבע אחר ונתנם לו ותבעו ממנו ראובן ושמעון כי בטעות באו לידו שיתנם לשמעון הצבע ששניהם נטלו קנין על צביעת הבגדים ולוי טוען שהוא קנין דברים שראובן אחר כך עשה עמו תנאי ונתרצה לתתם לו אחרי שכבר הם בידו והוא מוחזק בהם יורינו רבינו אם יש כח ביד לוי לבטל הקנין ואפי' יהיה אמת שאח"כ נתרצה ראובן לתתם לו:

תשובה הרמב"ם ז"ל כתב בסוף פ"ה מהלכות מכירה הדברים שאין בהם ממש אין הקנין מועיל בהם כיצד הרי שכתב בשטר וקנינו מפלו' שילך בסחורה עם פלו' או שיחלקו השדה שביניהם או שישתתפו שניהם באומנות וכיוצא בדברים אלו כולן הרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום שהרי לא הקנה לחברו דבר מסויים וידוע לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע ע"כ הרי שהליכה או חלוקה או שיתוף באומנות וכיוצא בהן הוא דהוי קנין דברים משום דלא הקנה דבר מסויים וידוע לא עיקר וכו' אבל זה שנטל קנין לתת לו הבגדים לצובעם הוי דבר מסויים וידוע ובפ' כ"ב כתב אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש כריח וטעם ועין אינו נקנה וכו' לפי' המקנה אכילת פירות דקל או דירת בית לא קנה עד שיקנה לו גוף הבית לדירה וכו' ע"כ ונראה דאע"ג דבפ"ה וכאן פכ"ב כתב דבר שאין בו ממש אפ"ה יש הפרש מכאן לשם דהתם כתב והוי קנין דברים וכאן לא כתב קנין דברים והיינו משום דהליכה וחלוקה או שיתוף הוו דברים שאין בהם ממש וקנין דברים שאינו מקנה שום דבר אלא דיבור שיעשה כך וכאן בפכ"ב לא הוי אלא דברים שאין בהם ממש ריח טעם עין ואינו קנין דברים שהרי הוא מקנה איזה דבר ריח טעם עין אלא שאינו נקנה משום דאין בו ממש ולהכי כתב בפ' זה דמפר' בו דבר שלא בא לעולם ולדבר שבא לעולם ושאינו ברשותו דהוו כולהו כאין בו ממש כיון שאינם בעולם או אינם ברשותו ומשום דליכא הכא אלא טעמא חדא לגריעותא דאין בו ממש כתב דאית בה צד קניה כשהקנה גוף הבית או הדקל לפירות וה"ה נמי אי הוה מקנה התפוח לריח והדבש לטעם והבדולח שיהנה מן העין שבה אם היה מועיל אלא אורחא דמלתא נקט בדירת הבית ואכילת פירות דקל אבל בפ"ה דאיכא תרתי לגריעותא אין בו ממש ודברים אין כאן צד קני' שיקנה עצמו להליכה או יקנה השדה לחלוקה או ידיעת אומנות שבגופו לשיתוף:

וכשנסתכל בכל הדברים שאין הקנין מועיל בהם נמצא שאין נ"ד בכללם והם דבר שלא בא לעולם לדבר שלא ב"ל דבר שאינו ברשותו דבר שאין בו ממש כולם פכ"ב דבר שאינו מסויים פכ"א דבר שאינו קצוב אסמכתא פי"א מטבע כללם שמנה ולא שייך בנ"ד שום טעם שלא יועיל בו קנין כמו אלו כי קנין הבגדים שמקנה לצביעה הוי דבר שבא לעולם לאומן צבע שהוא בעולם והם ברשותו ויש בהם ממש והם דבר מסויים ודבר קצוב ואין בו אסמכתא ולא מטבע כי מה שנקרא קנין דברים הוא שאינו מקנה שום דבר כמו הליכה וחלוקה שאין בהם דבר שיהיה נקנה ולכן אין בהם קנין אלא דברים ודבר שאין בו ממש אע"ג דמקנה אי זו דבר ריח או טעם או עין אעפ"י שהם דברים שבעולם אין בהם ממשות ולכן אינם נתפשים בקנין וכן מה שאינו בעולם עתה או אינו ברשותו אינו נקנה ואין מקנין לו דאין הקנין תופס ומועיל אלא בדבר המצוי וכן דבר שאינו מסויים ודבר שאינו קצוב אינו מקנה דבר ידוע ואלו אינם נקנים אפי' בשאר דרכי הקניות כי אפי' משך התיבה שתקנה לו כל מה שבתוכה או החזיק בבית שתקנה לו כל מה שבתוכה אין כאן קנין כלום דלא סמכה דעת הלוקח שאינו יודע מה שיש בהם:

ולא תימא דצביעת הבגדים הוי נמי דבר שאין בו ממש ובעינן שיאמר בפי' שהוא מקנה לו הבגדים לצביעה דומיא דמקנה בית לדירה דלא היא דהתם בעי בית לדירה משום דבע"ה רוצה להקנות דירה ואין בה ממש ומ"ה בעי' גוף בית לדירה אבל הכא אינו מקנה לו בעל הבגדים צביע' הבגדי' הצבועי' דהוי כעין הבדולח אלא שרוצה לתת הבגדים לצביעה שמתפשר עמו שיצבע לו בגדיו ונוטל קנין על זה אינו מקנה לו הצביעה שאין בה ממש אדרבה הוא רוצה שיצבעם והרי הוא כאלו הקנם בפי' הבגדים לצבוע אותם דהוי כגוף הבית לדירה וכשאינו מקנה אלא הדיר' אין ממשות במה שהוא מקנ' וא"כ נטילת קנין על הצביע' אינו קנין דברים כלל:

עוד יש לברר ענין זה בנ"ד ממקום אחר דהוי שכירות דאיכא תרעומת משום טורח דפועל וב"ה כשחוזר שום א' מהם אפילו בלא קנין וכדתנן השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת בשביל הטורח ואי איכא פסידא דפועל או קבלן דהוי נשכרים אמש ועכשיו אינם נשכרים כלל הרי זה כדבר האבד להם ונותן להה שכרם כפועל בטל וכן אם נשכרים בפחות משלם הפחת כמו שכתב בעל מ"מ פ"ט מהלכות שכירות וכל זה אפילו בלא קנין ובלא התחלת מלאכה וא"כ אם צבע זה היה מוצא אמש ועכשיו אינו מוצא אין ב"ה יכול לחזור בו ונותן שכר כפועל בטל או אם נשכר בפחות משלם הפחת ואין בזה חילוק בין פועל לקבלן והביא בב"י סי' של"ג תשובת הריטב"א בשם רבותיו שלא אמרו שפועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמיר' אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי מלת' אתא שלא יוכל לחזו' בו ע"כ והכא בנ"ד קבלן דחמיר מפועל דאינו יכול לחזור בו כשהתחיל במלאכ' כ"ש דכשנשתעבד בקנין דאינו יכול לחזור בו אפילו לא התחיל דאי התחיל אינו כפועל דיכול לחזור בו משום דכתיב כי עבדי הם וכו' ולא תימא הא דכתב הריטב"א דכל שנשתעבד בקנין אינו יכול לחזור בו דהיינו דמשהתחיל במלאכה דפועל לעולם יכול לחזור בו בין בתחלה בין באמצע דכי היכי דמהני קנין לשאינו יכול לחזור בו כשהתחיל הכי נמי מהני שלא יוכל לחזור אפילו כשלא התחיל וקבלן דאינו יכול לחזור בו באמצע אלא בתחלה כל שנשתעבד בקנין לא יוכל לחזור בו הרי שהקנין מועיל לפועל או לאומן שהוא קבלן ולא הוי קנין דברים מה שמתחייב הצבע או איזה אומן לעשות מלאכת חבירו וכיון שאין הקבלן יכול לחזור בו גם הב"ה לא יוכל לחזור בו כדמשמע פשטא דמתני' דכל הנעשה דמים וכו' כיון שמשך נתחייב זה בחליפיו והכא בנ"ד איכא נמי קנין דבע"ה שהקנה בגדיו לצבע לצובען כמו שכתבתי למעלה דלא הוי קנין דברים וכתב בח"מ סימן ש"ז השוכר מחבירו בהמה או כלים היינו כש"ש וכו' אבל המשכיר יכול לחזור בו עד שימשוך השוכר במקום הראוי למשיכה או שיעשה קנין אחר שהוא קונה בלוקח משמע דכל קנין שהוא קונה בלוקח אפילו קנין סודר קונה בשכירות ומה לי שוכר בהמה או כלים או שוכר פועל לעשות לו מלאכה או אומן קבלן כולהו ש"ש נינהו:

ובמשרים נט"ו הביא תשובת הר"ם על מי שקנו מידו בפני עדים שיחזור לראובן כל זכייה שיש לו וכו' שכתב זה מחלוקת ישנה כי יש מהגאונים שאמרו דכל לשון עתיד שאעשה כך או אתן כך הוי קנין דברים ויש מי שאומר דכל האומר אתן כך וכך לאו קנין דברים אלא הרי הוא כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך ואין קנין דברים אלא באומר אחלוק כך עמך שאלו דברים בעלמא הוא וכן מעשים בכל יום בפסק הנדונייא שקונים מפלוני שיתן לפלוני וכו' וכן כתב בעל עיטור כי הוא מחלוקת ולפי' מסתברא דכל שקנו מידו שיחזיר כל זכיו' שיש לו עליו לאו קנין דברים הוא אבל במה שקנו מידו שיעשו הוא ואשתו מחילה וכו' אינן אלא דברים בעלמא דקנין דברים אינו קנין וצריך שיתפוס שום דבר ע"כ והביא בב"י סימן קצ"ו בשם העיטור דכל מידי דמשתעבד בקנין אפילו במידי דלא מחייב מהני קנין כדתניא מתנ' ש"ח וכו' ורבותינו מפרשים כל מי שאומר אעשה לך כך וכך ואתן לך כך וכך קנין דברים הוי ולא נהירא לן עכ"ל והביא תשובת הרשב"א על מי שהיה עליו שטר שכתוב בו אתן לך כך וכך והשיב דכל שקנו מידו אפילו שלא אמר בלשון חיוב חייב דקנין מלתא אלימתא היא וכו' הרי שאפילו באתן לך וקודם גמר דין אפילו למ"ד דבלא קנין יכול לחזור בו בקנין מודה שהקנין מחזיק הענין כאלו מחייב עצמו ליתן מה שאמרו הם עכ"ל:

מכל זה נראה דקנין דברים כללא זוטא הוא בחלוק' חצר בריש בתרא וכיוצא בו שילך בסחורה או ישתתפו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואין לך בו אלא חידושו כיוצא בו ובאתן לך נראה דלדעת הרמב"ם ז"ל לא הוי קנין דברים וכ"ש באתן לך בגדים לצבוע דלכ"ע נראה דאין כאן קנין דברי' וכמ"ש פ"ה מה' שותפין לפי' אם נשתתפו בשאר מטלטלין כיון שקנו מהם שיבא זה חביתו של יין וזה כדו של דבש הרי נשתתפו ונעשו שותפין בהן דמשמע דקנין שאביא או שאתן לאו קנין דברים הוא וריב"ש ז"ל תשוב' תע"ו כתב שאין חילוק בין שכירות פועל ליום א' או שכיר שבת וכו' או שהוא קבלן שקבל קמה לקצור או כרם לבצור שבכל אלה אין צריך קנין אלא התחלת המלאכה היא קנין אלא שהפועל יכול לחזור בו לעולם אפילו התחיל במלאכה ואפילו בקנין משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וכו' ובע"ה אין יכול לחזור בו וגם הפועל אם הוא דבר האבד אין יכול לחזור בו ובע"ה שוכר עליהם או מטען עד כדי שכרן ואם חבילה בידו אפילו וכו' ואפילו קודם התחלת מלאכה וכו' משמע מדבריו דכתב דאין צריך קנין דאי עשה קנין קודם התחלת מלאכה מהני דכתב דהתחלת מלאכה היא הקנין ודוקא בפועל הוא דכתב דלא מהני ביה קנין מטעמא דקרא דכי לי בני ישראל עבדים וכו' אבל בקבלן מהני וכן דבע"ה דמשמע דאין בשכירות קנין דברים ובפועל משום טעמא דקרא כתב דלא מהני ביה קנין לא משום קנין דברים ואלו ראו תשובת הריטב"א שהבאתי לעיל בשם רבותיו אולי לא היה חולק עליהם דאפי' יועיל הקנין בפועל נמי אהני קרא דכי לי בני ישראל עבדים בלא קנין והיכא דחזר בו בחצי היום דיכול לחזור בו מה שאין כן בקבלן ועולה בידינו דבנ"ד אין כאן קנין דברים ואינם יכולים לחזור בהם לכ"ע אפילו למאן דסבר בעלמא דאתן לך הוי קנין דברים הכא שכירות שאני כדאמרן ואפילו לא היה שום קנין עכ"ז חייב האחר להחזירנ' לו שלא יעשה לו מלאכתו בע"כ והארכתי בזה לברר ענין קנין דברים כי ראיתי רבו הדברים בין בעלי תורה בקנין דברים זה אומר בכה וזה אומר בכה נאם הצעיר משה:

דברי הרב אינם צריכים חזוק כי הם נחכי' וישרים נאם הצעיר יצחק בכמ"ר אברהם ן' ארחא זלה"ה:

על דבר זה נשאלתי מהחכ' המנג' והשבתי כמו שכתוב בפס' הרב וכו' וחוזר אני החות' שמואל ן' וירגא:

גם אני נשאלתי על זה ותשובתי בנויה על שתי הקדמות קצרות כוללות והם כי דין האומן עם בע"ה כדין הלוקח מן בע"ה והשנית שלא קנה ממנו הצבע אלא שכר את האומן לצבוע והשוכר והנשכר הם בעולם ויש בהם ממש והקנין משעבדן הלכך מוציאין מיד המושך ונותנין לבעל הקנין שקדם קנינו וכתב דוד ן' אבי זמרה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >