שו"ת מבי"ט/ב/פט
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו אלמנה אחת שנמצאו מעות בידה אחר כמה חדשים שמת בעלה והיא היתה דרה בבית בפני עצמה לא בבית בעלה והיא תובעת כתובתה מנכסי בעלה והיורשים אומרי' שתגבה כתובתה ממעות שבידה שמשל אביהן היו והיא גנבתן והיא אומרת שהמעות שנמצאו בידה הם שלה או של פלו':
תשובה הרמ"בם ז"ל כתב פכ"ב מהלכות אישו' הרי שנמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה היא אומרת במתנה ניתנו לי והוא אומר ממעשה ידיך הם שהם שלי הרי זו נאמנת ויש לו להחרים על מי שטוענת דבר שאינו כן וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ואם אמרה ע"מ כן ניתנו לי שלא יהא לבעלי רשות בהן וכו' עליה להביא ראיה וכו' בחזקת הבעל הוא שיאכל פירותיו עד שתביא ראיה ע"כ ולמעלה מזה כתב המוכר קרקע לאשתו אם היו המעות שלקחה וכו' גלויין וידועין לבעל קנתה והבעל אוכל פירות ואם היו מעות טמונים לא קנתה וכו' ואותן המעות שנראו ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות הרי דברי הרב נר' שכל מה שנמצא ביד האשה הן בחזקתה ואין לו אלא פירות ובין טמונים ובין גלויים אין לו אלא פירות ואפי' מה שכתב בטור א"ה סימן פ"ה דבמעות שאינה גלויים לא קנתה וכו' ויקח עם הקרקע הרי כתב בשם ה"ר יונה ז"ל דדוקא דקא טעין טענת ברי דידי אינון אבל אי טענה היא ברי והוא שמא צריך להחזירם לה והרב בעל מ"מ כתב דמה שכתב הרב ז"ל בפ"ב מהלכות מלוה דבעל שלוה מנכסי אשתו ואח"כ גירשה אין לו עליו כלום וכו' צריך לחלק מקונ' ממנו שדה למלוה אליו וכו' והטעם שכל שהלותן לו יצאו מחזקתה וכו' וכתב דמדברי הרשב"א וקצת מפרשי' ז"ל נרא' דכשאמרו אין לה עליו כלום דוקא בטוען ברי שמשלו הן והיא גנבתן אבל אם לא טען ברי אין לו אלא פירות וכשגירש' חייב להחזירם ולפי זה אף במוכר במעות טמונים אפי' טען ברי שמשלו הן אין לו בהם כלום הא קמן לכ"ע דהכל בחזקת האשה ואפי' טמונים אם לא כשטוען בעל ברי והכא בנ"ד יורשים לא מצו לטעון טענת ברי וכ"ש שבעלה צוה בצואתו שיפרעו לה כתובתה ל"ג פרחים. כי הי"ז אמר שנתנם לה כשהלכה קודם מותו נראה שלא היה לו חשש עליה שגנבה ממנו דבר ואפי' שבועת אלמנה לא היתה חייבת ואפי' היה טוען ברי לא היה לו בהם זכות כי אם לפירות לדברי הרמב"ם ז"ל אפי' היו טמונים ועתה שכבר מת אין ליורשים בהם שום זכות ואפי' לדעת מי שאומר כי הטמונים יש לו זכות לבעל להחזיק בהם כשלו היינו כשטוען ברי והכא ליכא אלא טענה שמא מן היורשים ולאו כלום היא ומי יאמר שאלו המעות היו טמונים מן הבעל שמא היו גלויים וידועים לו שהיו שלה ואין לו שום זכות בהם לכ"ע והיא טוענת שבעלה היה יודע שהוא הלותו מעות משלה או של בתה לאיש א' וא"כ נראה שהיו גלויים לבעלה וכן היא נאמנת לומר פקדון הן בידי מפלו' מגו שהיתה יכולה לומר מתנה נתתה לי אותם ושלי הם ועל הא דאמרינן קבל מן האשה יחזיר לאשה כתב ן' מיג"ש ז"ל לפי שיש לומר שמא הפקידו אצלה ואינו שלה הרי שיזכה בו בעלה ע"כ וכן כתב גבי יחזיר לעבד וכמו שכתב הרב מ"מ פ"ז מהלכות שאלה ופקדון ואם אנחנו טוענים בשמא הפקידו אצלה שלא יתן לבעל כ"ש כשהיא עצמה טוענת ליורשים שהוא פקדון שהיא נאמנת אפי' בלא שבועה ולדעת הרמב"ם ז"ל שנראה ממה שכתב שם מכל מקום שהוא סובר שמא משל בעלה גנבתם היינו לענין שאין מקבלין מהן פקדונות לכתחל' אבל אם קבל למקום שנטל יחזיר לאשה ולעבד ואפי' נאמר שלא תהיה נאמנת אחר כך לומר לבעלה של פקדון הן היינו להפקיע מפירות אלא שיהיו כנכסי מלוג והשתא שהוא מת הם ברשותה ואין ליורשים זכות בהם כלל כמו מה שכתב שאינה נאמנת לומר ע"מ שאין לבעלי רשות בהם ניתנו לי אלא יאכל פירות וה"נ אינה נאמנת לומר פקדון הוא להפקיע פירות וכשמת חזרו לרשותם נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |