שו"ת מבי"ט/ב/עח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בפנינו ב"ד חותמי מטה העיד הישיש כ"ר אליה ב"ר נחמיה נ"ע בתורת עדות על נפשו ועל יהודותו איך בעומדו בגואה ראה יהודי שבא שם והביא שבויים ערלים ממצרים שמו מאיר אשכנזי וספר לי שהיה הוא מתושבי קאפה ושהיה לו שם אב ואם ושהיה לו אח תלמיד שהיה לומד בישיבה של בריסק דיליטה בארץ רוסיאה ושהיה לו ג"כ אחר ונהרג וספר שספר לו עוד מאיר הנזכר שהוא נעשה שליח ממלך טאטאר למלך קראקו והעיד כ"ר אליה הנזכר שכ"ר מאי' הנזכר הלך מגוואה לדאכול דרך ים הוא לבדו עם ערלים לעשות סחורה ושמע שם מהיהודים שנהרג מאיר הנזכר עם כל אנשי הספינה ושמע ג"כ מהגוים שהיו בגוואה שאותה ספינה שהלך בה היהודי שללו אותה לסטים והרגו לכל אנשי הספינה ואיך אח"כ שופטי גווא' לקחו כל המטלטלים וכל הנכסים שנשארו לכ"ר מאיר הנז' בגוואה ומכרו הכל הוא מופקד אצלם עד שיבואו יורשי הנזכר וחקרנו ושאלנו אם היהודי והערלים ששמע מהם ידעו הדבר ע"פ השמועה או אם נתברר להם ע"פ רואים ואחר שלא ידע ולהיות לראיה שכך הועד בפנינו ביום ראשון ט"ו יום לחדש תמוז שנת השכ"ז ליצירה פה צפת תוב"ב חתמנו שמותינו פה והכל קים. תשובה גם כי השמועה תהיה עדות שלם וראוי לסמוך עליו יש עדיין לדקדק כי לא נשמע בפי' שנהרג מאיר אלא שנהרג עם כל אנשי הספינה ואיכא למימר דאמרי בדדמי שכיון שנשמע שנהרגו כל אנשי הספינה אומר כי גם היהודי שהיה ביניהם נהרג דומיא דמת במלחמה דאמרי' בדדמי דסלקא דעתיה כל הני איקטול והוא פליט אלא דאיכא למימר דלא דמי דהתם לא נהרגו כל אנשי המלחמה ואיפשר דפליט ליה עם שאר הפלטים אבל הכא ששמע שכל אנשי הספינה נהרגו אמרי' בתמיהא כל הני אקטול והוא פליט לא אלא כולהו איקטילו ויש סמך וסימן לדבר מדכתוב ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן וכו' כי אמר ה' להם מות ימותו במדב' ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון ואע"ג דכתיב כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר דהוה משמע כולהו איצטריך למכתב ולא נותר מהם איש כיון דלא כתיב כלם בפירוש דהוה אמינא כמו שנותרו כלב ויהושע נותרו אחרים והיינו משום דלא כתיב כי אמר יי' מות ימותו כולם דאי הוה כתיב כולם לא הוה צריך למכתב ולא נותר מהם איש כו' ואי משום כלב ויהושע לא הוה צריך דהא כתיב בפר' שלח אם אתם תבואו אל הארץ וכו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון ואע"ג דהתם נמי כתי' במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם וכו' והוה ליה כמאן דכתיב גבי קרא דכי אמר ה' להם מות ימותו במדבר וכו' וכאלו כתיב הכא נמי ימותו כולם כיון דכתיב לעיל לכל פקודיכם וכו' אפ"ה הוא אמינא דכיון דכתיב בסיפיה דהאי קרא לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינותם עלי לא קאי לכל אלא אהני דהלינו ויפלו כולם אבל אי אשתארו מנהון דלא הלינו לא הוה בכלל הגזרה וא"כ הוה ליה כמא' דלא כתיב כל ולזה אצטריך למכתב ולא נותר מהם איש דכולהו דהוו בכלל פקודי ישראל מבן עשרים שנה ומעלה ימותו אע"ג דלא הלינו כלם אלא רובם משמע מיהא דהיכא דכתיב כל ליכא שיור והכא נמי אמרו כל אנשי הספינה והא דכתיב גבי אהוד כל שמן וכל איש חיל ולא נמלט איש לא איצטריך ולא נמלט איש אלא אמאי דכתיב העשרה אלפים איש כל שמן וכו' לא נמלט איש מאותם שהיו בעשרה אלפים איש ומכללם היו כל שמן וכל איש חיל דכלם הוו כדכתיב כל וכל ולא נמלט איש מאותם שהיו בי' אלפי' וכן גבי דוד ויכם מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש כי אם ד' מאות כו' דהוצרך לכתוב ולא נמלט מהם איש משום דכתיב ויכם ולא כתיב ויכה את כולם ואי משום דכתיב כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וכו' אותם דנסו לא הוו בכלל ויכם דוד מהנשף וכו' דלא קאי ויכם אלא אאותם שנותרו שם ומשום דלא כתי' כלם הוצרך לכתוב ולא נמלט דהא דקצת מאותם שלא נסו נמי נמלטו הא קמן דהיכא דליכא כל איפשר דלא הוו כלם ואצטריך לפרש ולמכתב דליכא שיור דכלם הוו אע"ג דלא כתיב בהדי אבל היכא דכתי' כל לא בעי קרא למכת' דהוו כולם והא דאמרינן בעלמא דגוי כולו רובו ככולו היינו לענין חשיבות דרוב חשיב בכל דאזלי' בתר רובא מדאורייתא כדכתיב אחרי רבים להטות ולענין שמיעה שמת כבר כתב הרמב"ם ז"ל והפוסקים ז"ל שמשיאין ע"פ השמיע' אפי' מעבד ונראה לי דשמיעה זו שמשיאין עליה את האשה היא שמיעה עומדת ואינה פוסקת יותר מקלא דלא פסיק דקלא דלא פסיק הויא קול בעלמ' דלא ידעי' ממי יצא אבל שמיע' היא ששמע מפלו' הראשון שאותו פלוני הראשון אמר שזה פלו' דמסתמא ידע בודאי שמת וזה שהעי' שמע ממנו שמת ונשארה אותה השמיעה בחזקתה ולא פסקה שלא היה שום אדם שכחש באותה השמיעה אבל שמיעה אחרת ששומעים לפעמים שמת פלו' היה קרוב למות ולא מת אעפ"י ששמעו קודם שמת כיון שאח"כ נתנו אי זו אמתלא לשמיעה אעפ"י שגם לא נתבררה לא סמכי' אשמיעה ראשונ' אבל כשלא נפסקה כלל השמועה הראשונה שהעידו ששמע מפלו' שמת, פלו' זה הראשונה שאמר שמת אם לא ידע בודאי שמת לא היה אומרו ולהכי השומע ממנו ומעיד ששמע שמת פלו' הויא שמיעה ומשיאין על פיו כדאמרן והיינו דאמרינן בעלמא מית חברך אישר ומי ששמע מא' דמית פלו' והעיד בב"ד ששמע מפלו' שמת פלו' כיון דאמר דמית חברך איש' מי ששמע ממנו נמי אישר ובמתני' פר' האשה בתרא נמי תנן אפי שמע מן הנשים או' מת איש פלו' והרמב"ם ז"ל כתב כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלו' אפי' שמע מהאשה ששמעה מעבד וכו' דמשמע שהעד שאמר שמעתי הוא שאמר ששמע מפי פלו' שאמר שמת אבל שמיעה בעלמא שאמ' א' שמעתי שמת פלו' ואינו יודע ממי ששמע אלא כך קול בעלמא לא סמכי' עלה ושריא אתתא דא לאינסובי לגבר אם יתברר שהיו בו כל הסימנים הנז' בשאלה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |