שו"ת מבי"ט/ב/מה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יורה מורה צדק שותפו של הב"ה במעשה בראשית על דבר ראובן שנתחייב בשעת שדוכיו וז"ל בס"ט ובשעת ברכה נגמרו שדוכין מראובן עם לאה ונתחייב ראובן הנז' לזון ולפרנ' את שמעון בן המשודכת הנז' משעת החופה עד שישא אשה שמעון הנז' ב"ה בכל חזוקי סופר ובשטר אחר כ' בפנינו עדים ח"מ הודו מרת רחל ואישה ראובן הודא' גמור' שחייבי' חוב גמור לבחור שמעון בן לאה אשתו מנוחת' כבוד וכו' עוד נתחייב ראובן הנז' לזון ולפרנס ולהלביש לבחור הנז' כל זמן הנז' כפי כבודו וההספקה שיתנו לבחור הנז' הן מעט הן הרבה נתחייב הבחו' הנזכ' ליתנה בידו וממנה יקח לו חלוקים ומנעלים המספיק ומהשאר יקח לו ספרים ללמוד בהם וכל זמן ששטר זה כו' בכל חזוקי סופ' כו':
ועתה יש ימי' אשר לא זן ולא פרנס ראובן הנז' את שמעון הנז' ותובע שמעון מאת ראובן שיתן לו דמי מזונותיו ודמי פרנסתו הן מהזמן שעבר הן מהזמן שיבא עד שישא אשה משלם בכל מקום שהוא וראובן משיב תבא לביתי ואזונך או אתן לך מזונות כפי ברכת הבית יורה האדון הדין עם מי:
תשובה תנן בכתובות פ' הנושא את האשה ופסק' עמו שיזון את בתה ה' שנים חייב וכו' נשאת לאחר ופסקה עמו וכו' חייב לא יאמר הא' לכשתבוא אצלי אזונה אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כא' אלא א' זנה וא' נותן לה דמי מזונות ניסת בעל נותן מזונות והן נותנים לה דמי מזונות ובגמ' זאת אומרת בת אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה וכתבו הפוסקי' דין המשנה כפשטה אלא שכתבו קצתם בפי' על הא' שמוליך מזונותיה למקום שאמה שם מזונות משלם ולא לפי ברכת הבית ובשם ר"ת ז"ל הביא במרדכי שכתב שאינו נותן אלא לפי ברכת הבית ושרבי' ברוך ז"ל דחה ראייתו ונ"ל שלא כתבו המפרשים ז"ל מזונות משלם אלא כשנשאת אמה לאחר ובתה היא עמה או נתגרש' מן האח' משום דבת אצל אמה לעולם וכדתנן מוליך מזונותיה למקום שאמה או כשנשא' שהיא אצל בעלה וכן כתבו כל הפוסקים אצל אמה דמשמע דמשום שהיא אצל אמה נותנין לה מזונות משלם אבל אם מתה האם אין נותנין לה שניהם דמי מזונות משלם אלא ב' מזונות הא' לפי ברכת הבית דדוקא כשהיא אצל האם או אצל הבעל נותנין דמי מזונות משלם משום בת אצל אמה וכדתנן כשנשא' לאחר א' זנה דהיינו מי שנשוי עמה וא' נותן דמי מזונות דמשמ' לזה שנשוי עמה וכן בנישואין הראשוני' זן אותה בעלה בביתו עם אמה ואם תרצה לצאת מעם אמה כשהיא גדולה פשו' שלא יתן לה אלא לפי ברכת הבית דאינו נותן מזונות שלמים אלא משום אמה או משום בעלה אם נשאת א"כ ה"ה אם מתה האם כיון שהיא יכולה לשבת עם אח' מהם אינה יכולה לומר שיתנו לה שניהם דמי מזונות משלם אלא תשב עם מי שתרצה והאחר יתן לה מזונות משלם כמו שכתב הרמ"ה ז"ל שאינו יכול לומר תבוא ותשב עמי שהרי יש לה עם מי תשב וגם הוא אינה יכולה לומר איני רוצה לשבת עם שום א' מהם ותתנו לי מזונות משלם אלא תשב עם א' מהם והב' יתן מזונות משלם ואם לא תרצה שניהם יתפשרו ויתנו בין שניהם ב' מזונות הא' לפי ברכת הבית והא' מזון שלם וכן כשמתה תחת בעלה ראשון או שנתגרשה ומתה אם לא תרצה לשבת בבית בעל אמה לא יתן לה אלא לפי ברכת הבית דכיון שאין לה אם או תשב עמו או לא תקח כי אם מזונות לפי ברכת הבית דליכא הכא טעמא הבת אצל אמה כד"א:
וכתב בח"מ סימ' קי"ד ואם גרשה גם הב' ושניהם חייבים במזונותיה וכל א' אומר אני אזון אותה ולא אתן דמים כתב הרמ"ה שהדבר תלוי בה שתבחר איזה מהם שתרצה שיזון אותם ע"כ קשה לי למה כתב שתבחר דמשמע שאם לא תרצה לבחור שאין לה מזונות משלם הרי היא עם אמה שנתגרשה ובת אצל האם ואינה רוצה לבחור ושניהם יהיו חייבים מזונות משלם וחפשתי על דברי הרמ"ה ז"ל ומצאתי' בפסקי הרא"ש ז"ל שכתב ז"ל הא דאמר' במתני' א' זנה וא' נותן לה דמי מזונות אם מתה האם או גרשה בעלה השני שניהם חייבים לזונה ואם כל א' מהם אומ' אני זנה עמי ואיני רוצה ליתן דמים כתב ה"ר מאיר הלוי ז"ל אצל מי רוצה להיות כן מסתבר עכ"ל וכדי שלא יקשה כאן מה שהקשיתי על דבריו שהביא בח"מ אני מפרש דבריו כאן דכשאומ' ואם כל א' מהם אומר אני זנה עמי וכו' כתב הרמ"ה שהדבר תלוי בה דלא קאי אלא אמאי דכתב לעיל אם מתה האם דבמתה או גירש' כתב דשניהם חייבים לזונה סתם דמשמע כשגירשה מזונות שלמים וכשמתה אם כל אחד מהם אומר אני זנה וכו' הדבר תלוי בה וכו' דמשמע שהא' זנה בביתו ואם לא תרצה לשבת עם שום א' מהם בין שניהם יתנו ב' מזונות הא' לפי ברכת הבי' כמו שכתבתי למעלה וצ"ל כי בח"מ ג"כ השמיט הסופר אם מתה האם שהרי מפסקי אביו ז"ל העתיק לשון זה ואינו מובן באופן אחר ובב"י לא הרגיש בלשון זה גם כי הוא רגיל לפרש דברי רבינו יעקב ומגיה בהם לפעמי' וכתב דחסר בפסקים שבידינו הא דכתב ואם היה וכו' והיה לו לכתוב ג"כ שחסר כאן מה שכתוב בפסקים אם מתה האם ודין דהחרש נמי אאם מתה קאי יצא לנו מכל זה דכשאין לה אם אינו חייב הראשון לתת לה אלא כפי ברכת הבית אם אינו רוצה לשבת עמו ואם נשאת לשני והתנה עמו ומתה תבחר היא עם מי רוצה ותשב בביתו דהיינו לפי ברכת הבית והאחר יתן לה מזונות משלם ואם אינה רוצה לשבת עם שום אחד מהם בין שניהם יתנו לה ב' מזונות הא' כפי ברכת הבית ויהיה הריוח לשניהם וכמו שכתב בחרשת שאין בה דעת לבחור דקאי אמתה אמה שזנין אותה לפרקים דהיינו כברכת הבית שניהם הא כשאינה חרשת שיודעה לבחור אם לא תרצה לבחור יתנו לה בין שניהם ב' מזונות הא' לפי ברכת הבית כדפי' ואם כן בנ"ד דמתה האם אפי' המפרשי' ז"ל שכתב' מזון משלם יודו לר"ת שלא יתן אלא לפי ברכת הבית אפי' היתה בת וכ"ש הכא שהוא בן ולא אמרי' ביה הבן אצל האם כשהוא כבר גדול מז' שני' והוי כאלמנה שלא רצתה לשבת עם היורשים כשאין לה טענה מפני שהיא ילדה וכו' שאין נותנין אלא לפי ברכת הבית דאע"ג דבאלמנה לא התנה אלא לזונה בביתו שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי וכו' כמו שכתב הרא"ש דמה אינו נותן לה אלא לפי ברכת הבית הכא נמי לא נתחייב אלא לזונה בביתו עם אמה וכיון שלא פי' כל זמן שאת עמי חייב לזונה מזונות משלם מפני כשגרשה שהרי היא עם אמה ואית לה טענה למזונות משלם מפני שעומדת עם אמה כי היכי דאית לאלמנה טענה דהיא ילדה והם ילדי' וכי היכי דלית לה האי טענה אין לה אלא לפי ברכת הבית ה"נ הבת כי לית לה טענה שיושבת עם אמה שכבר מתה אין לה אלא לפי ברכת הבית וכ"ש הכא שהוא בן כנז' והרא"ש ז"ל כתב ובאלמנה נמי כי אתיא בטענ' נותנין לה מזונות משלם וכ"ש זו שעיקר תנאי אינו אלא בבית אמה ע"כ דמשמ' דמ"ה נותן מזונות משלם משו' שהי' בבית אמה הא אם מתה לא יתן אלא כפי ברכת הבית כד"א ובנ"ד בשטר השידוכין לא נתחייב אלא על דעת שהיה נושא אמו ויזון אותו בביתו גם בשטר השני כבר היה בביתו ונתחייב לזונו כמו שהיה זן אותו מקודם וכן עשה כמה שנים ועתה אם אינו רוצה להיות בביתו אינו חייב אלא כפי ברכת הבית או יוליך לו פת ופרפרת בכל יום ומצאתי פי' א' לכתובות ישן וכתב על מתניתן דלא יאמר הא' כלו' אם היתה אמה עמי הייתי זן אותה אבל כיון שיצאה מביתי אין אני חושש עליה אלא חייב להוליך מזונות לבית בעל אמה השני שחוב גדול מוטל עליו וחייב לפרוע אותו וגם אין יכול להפריד בין האם והבת כלו' שתשלי' הבת בביתו אותן ה' שנים לפי שדרך הבת לעמוד עם האם כדי שתרגיל אותה בצניעו' הרי אנו זנין אותה כא' כלו' שנשלח לה פת אפוי ותבשיל מבושל אם תרצה לקבלו תאכל שאין לי מעות שאתן אפי' כפי ברכת הבית אלא נותן לה דמי מזונות משלם דכיון שלא פי' לה בפי' בודאי נתכון ע"כ משמע דמוליך מזונות למקום אמה דוקא הוא שאין יכול להפריד בין האם והבת ואם אין לה אם שמתה יוליך לה מזונות למקום שהיא עומדת דהיינו פת ותבשיל דהוי פחות מברכת הבית כדכתב שאין לו מעות שאתן אפי' לפי ברכת הבית ובפי' המשנה להרמב"ם ז"ל כתב וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כא' אלא א' זנה וא' נותן לה דמי מזונות פי' שכל אחד יאמר אני אתן לה פת ופרפרת שאם עושים כן תפסיד הבת שהרי אינה יכול לאכול הכל אלא א' זכה וא' נותן לה דמי מזונו' ולא פי' איזה מהם יזון אות' והנרא' שיעשו פשרה ביניהם על זה עכ"ל ונראה לפי זה דפי' דמתני' הכי לא יאמר הא' לכשתבא וכו' אלא מוליך מזונותי' למקו' שאמה שמוליך לה פת ופרפר' עד תשלו' ה' שנה כדאמ' בירוש' ה' שנים הראשונות בין ביוקר בין בזול וכו' ובעל שני יזון אותה ה' שנים אחר תשלום חמשה של ראשון ולפי' שלא יאמרו שניהם ניתן לה כל א' פת ופרפרת בכל יום שהרי אינה יכולה לאכול הכל אלא א' זנה כלו' בפת ובפרפרת וא' נותן דמי מזונות ולא פי' המשנה מי זנה ומי יתן דמי מזונות דהוי מצי למתני הראשון זנה כלו' בפת ופרפרת תשלום ה' שנים והב' יתן לה דמי מזונו' אם ירצה ליתן עתה מפני שהן בזול או ימתין עד סוף חמשה שנים של א' ויזון אותה הוא אח"כ בביתו או א' זנה זה שהוא בביתו עתה עם אמה והראשון יתן דמי מזונות וכיון שלא פי' המשנה ולא הרמב"ם ז"ל כתב שיעשו פשרה על זה והוא שיזונו אותה לפרקים זה שבת וזה שבת כמו שכתב הרמ"ה על החרשת או א' יזון שבת והאחר יתן לה דמי מזונות ושבת אחר בהפך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |