שו"ת מבי"ט/א/שלא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ביום ב' עשרים יום לחדש שבט שנת השכ"ב ליציר' פה מצרים במעמד החכמים יצ"ו בפנינו עדים ח"מ בא ר' יעקב מסעוד הפורטוגוש ואמר שבליל ה' י"ז לחדש שבט זה שאנו בו ידע שאסתר בת כהר' דוד בן שושן נ"ע היתה בעליה שבבית שיש לה חלון שמשקפת על הדרך וקם מעל שלחנו והלך לפתח הבית שדרה בו אסתר הנז' ואח"כ באו ר' רפאל שאלתיאל ור' יהודה עובדי' שהלכו לבקשו אנה הלך מעל שלחנו ומצאוהו תחת חלון העליה הנז' ואמר שראה אשה א' בחלון לבדה ואמר לה את אסתר בת מרים ן' שבת וענתה ואמר' הן ואמר לה רצוניך לקבל ממני קדושין אמרה לו הן ואמר לר' יהודא ור' רפאל הנ"ל ראו שהיא אומר' שהיה אסתר בת מרים ן' שבת וראו זה הטישטימיל ומה שבתוכו שאני רוצה לקדשה בו ופתח הטישטימיל והראה להם שיש בתוכו קונפיקי וחאלוו' ובוטאריך ולקח בנקו של ד"א רגלים שהביא אותו לו נערו ושם הבאנקו תחת החלון ועלה עליו ואמר לה טומ' אישטי טישטימיל קון לו קי אישטה דיינטרו דיל פור קידושין פארה מי ופשטה ידה וקבלה טישטימיל וחזר ואמר לה ריסיבישטיש אושטו פור קידו' פארה מי אי גידו שי ובפני החכמים יצ"ו באו ר' רפאל ור' יהודה הנזכר והגידו בתורת עדות איך היה בפניהם כל הנז' לעיל גם בפני החכמים יצ"ו בא רבי משה פינטו פורטוגיש והגיד גם הוא בתורת עדות שעבר בפניו כל הנ"ל ואמרו החכמים יצ"ו לכל א' מהעדים הנז' אתה מכיר אות' ר' רפאל אמר שהיה מכיר אותה לשעבר ורבי יהודה הנז' אמר אפשר שאכירנה ור' משה הנז' אמר אכירנה וכל זה היה בפני מרים הנז' שהיא מורשה של בתה אסתר הנז' אחר זה הוציאה מרים הנז' שטר אחר וזה נוסחו בפנינו עדים ח"מ אסרה על עצמה אסתר בת כר' דוד בן שושן נ"ע כל כסף או שוה כסף שינתן לה בתורת קידושין אפי' שתקבלם מדעתה אם לא יהיה מדעת אמה מרים בת כהר' אברהם ן' שבת נ"ע מיום שתקבל אמה גטה מארוסה כהר' יצחק עזוז יצ"ו ועד סוף עשר שנים וכך אמרה בפנינו היו עלי עדים איך אני אוסרת על עצמי על דעת הב"ה ועל דעת רבים בלי שום היתר וחרטה כל כסף או שוה כסף שינתן לי בתורת קידושין מכל איזה אדם שבעולם אפי' שאקבלם מדעתי אם לא יהיו מדע' אמי הקדושין ההם והאיסור הזה אני מקבלת אותו מעת שתקבל אמי מארוסי כהר' יעזוז ועד סוף עשר שנים שאני עשיתי אות' שליח קבלה לקבל גטי מעכשיו אני אוסרת על עצמי כל קידושין שינתן לי אחר קבלת הגט ועד סוף י' שנים והיה זה ביום ב' כ"א לטבת שנת השכ"ב ליצירה פה מצרים שמואל מכהר' יצחק ברוך ז"ל מרדכי כאלבו במותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימין לתתא כד נפק שטרא דנא קדמנא ואתקיים קדמנא חתימת סהדייהו דחתימין ביה ומדאתברר לנא חתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ואתקיים מנחם הכהן אליי' חברייהו סעדיה בכה' יעקב ירושלמי עד כאן נוסח השטר שהוציא' מרים הנז' אחר זה הוציא ר' יעקב הנז' שטר אחר וזה נוסחו מעידים אנחנו ח"מ איך ליל יום י"ו לחדש שבט שנת השכ"ב בהיות כי הלכנו לראות אנה הלך כרבי יעקב מסעוד ומן הבוטיקה של חלפון ואילך אנו ח"מ פגענו לרבי יעקב הנזכר בפתח בית מר' מרים ן' שבת קודם שבא כרבי משה פינטו ואמרנו לו מה תעש' בכאן אמר לנו כ"ר יעקב הנז' אישטו האבלאנדו קון אישטה מוסה אי פוש קי אביש וינידו אקי קירו לי דאר קידושין ואנו ח"מ שאלנו לנערה שהיתה נצבת בחלון אחת שיצאה על זה הדרך ואמרנו לה ווש אביט פיגו שוברי ווש אלגון נדר או שבוע' די פאזיר אסורו קואל שיקיר קדושין פור אפרוביגאר ווש די אילייאוש שין לסינסייא די וואישטרה מאדרי אמרה לנו שי ושאלנו לה קיריש קי ווש האגאמוש התר' די איליו שי ווש אביש אריפינטירי אי רישו שי קימי אריפינטידו ואחר כך עשינו לה התרה אחר כך בא רבי יעקב הנז' ונתן לה קידושין בפנינו שלש' אני רפאל שאלתיאל עד אני יהוד' עובדי' עד אני משה פינטו עד ע"כ הגיע נוסח השטר שהוציא כ"ר יעקב מסעוד וקודם שהגידו ר' רפאל ורבי יהודה ורבי משה הנ"ל מה שהגידו בתורת עדות איימו עליה' החכמים יצ"ו בכמה איומים וקבלו עליהם בחרם חמור וגמור שלא יגידו כי אם האמת ומה שהיה בפנינו כתבנו ביום ב' עשרי' לחדש שבט הנז' ואחר שהוציאה מרים הנז' השטר שלה הנ"ל אמ' ר' יעקב הנז' שהוא ור' רפאל ורבי יהודה עשו לה התרה קודם הקידושין והגידו רבי רפאל ורבי יהודה עוד בתורת עדות ענין ההתרה הנז' בעל פה ואחר כך הוציא ר' יעקב הנ"ל גם כן במעמד החכמים יצ"ו שטר ענין ההתרה הנז' כנז' אחרי כן נתברר הדבר בפני ב"ד איך בשעה שקבל' האיסור נמצא שם איש אחר עם שני העדים החתומים בשטר ההוא:
תשובה נשיב על מה שנכתב אחרון ראשון והיא ראשון במציאות שאסרה על נפשה כל שוה כסף שינתן לה בתור' קידושין שלא מדעת אמה והתירו לה וכמו שכתוב למעלה ואחר כך נכתוב ענין נתינ' הקידושי' ונראה שהאיסור שאסרה על נפשה הוא קיים כי ההתר' לא היתה התרה ולכאורה היה נראה שלא היתה התרה ממה שכתו' בשטר האיסור שאסרה על עצמה וכו' בלי שום היתר וחרטה והרי זה כמי שנדר אחר כך שלא יהיה התרה בנדר ההוא וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שבועות מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו וניחם הרי זה נשאל על השבועה האחרונה תחילה שנשבע שלא יתיר ואחר כך ישאל על הא' ובנדון זה לא התירו לה מה שאמרה בלי שום היתר וחרטה אלא ענין האיסור לבד וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה תמ"ד שצריך התרה על השבועה ועל אותו תנאי ע"כ ונראה שאם לא עשה התרה על התנאי אין התרת השבועה התרה אלא שנראה לי שאין הנדון דומה לראיה כי במה שכת' הריב"ש ז"ל הוא שהתנה בשבועה ואמ' ע"מ או שאמ' בפי' ונכלל בשבועה שלא אשאל עליה ובנדון זה לא אמר כן ואפילו שהיה אומר כן ע"מ דוקא בשבועה צריך התרה לתנאי מפני שהתנאי נתפס בשבועה אבל כשאסר על עצמו דבר ואמר ע"מ או שלא יעשה התרה הוי מלתא בעלמא דכל נדר או איסר יש בו התרה וכשהוא אומר ע"מ שלא יהיה בו התרה הוי כמי שאומר אני נודר שלא אעשה התרה ואינו כלום דאין נדר מתקיים כי אם באיסו' חפץ ואפי' בשבוע' דהתנאי שלא יתיר השבועה אלא עליו נר' דאם התיר השבועה הראשונה קודם הותרה אלא שהוא עובר על השבועה שהתנה בשבועה שלא יתיר ומפני שלא יעבור על התנאי צריך להתיר קודם שבועת התנאי ואחר כך השבועה הא' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל וכן נראה מלשון הריב"ש ז"ל שם דבשבועה דוקא צריך חרטה והתרה על השבועה ועל התנאי ולא בנדר והיינו משום דליכא מידי דמיתפיס ביה ואפילו היה הנדר שוה לשבועה מה שאינו היה צריך שיאמר בפי' שהוא נודר גם כן שלא יוכל להתיר כמו שצריך בשבועה ואינו מספיק מה שאמר מבלי היתר וחרטה ואפילו בשבועה שהרי הריב"ש עצמו בתשובת תקי"א כתב על מי שאמר ע"ד המקום וע"ד כל הקהל בלי שום פתח היתר וחרטה שאעפ"י שהתנה ופי' שלא תהיה לשבועה שום פתח היתר וחרטה ושלא תהיה ניתרת לעולם שאין תנאו כלום ודברים בעלמ' נינהו ויכול להשאל עליה אלא א"כ כלל בשבועתו שלא ישאל על שבועתו לעולם שחלה עליו שבועה זו ואין יכול להשאל על השבועה הא' מחמת השבועה הב' וכו' אלא שמתירים תחלה השבועה השניה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו ע"כ ואם כן בנדון זה שלא אמר אלא מבלי שום פתח היתר וכו' כההיא דהריב"ש בתשובת תקי"א אין תנאי זה כלום אפילו היתה שבועה וכ"ש שהוא נדר כמו שכתבתי ואפי' היה נודר בפי' שלא יהיה לו התרה לאותו הנדר אינו נתפס כמו שכתבתי אלא שמצאתי כתוב תשובה להרשב"א על אח' שנדר שלא לעשות דבר פלו' בלא התרה שנשאל תחלה על זה ואחר כך על ענין הנדר והרא"ש כלל י"ב כתבו ומה שאמ' בשעת נדרו שלא יכול שום חכם להתיר גם זה נדר הוא וצריך התרה תחלה ואם כן בנ"ד נמי היה צריך דלא כדעת הריב"ש ז"ל ומהר"ם בתשובה שבסוף ספר הפלאה כתב גם כן שצריך התרה אבל יש צד אחר שלא היתה התרה כי לא התירו לה אלא מה שנדרה לאסור עליה כל כסף שינתן לה בתור' קידושין שלא מדעת אמה וכמו שכתו' בשטר ההתר' שאמרו לה ויש אביש פיגו שוברי ווש אלגון נדר או שבועה דיפאזיר אסורי' קואל שיקייר קידושין פור אפרובי ג' ארואש די איליוש סין לי סינסי די וואישה מאדרי והבנת דברי' אלו הוא שאמרו לה אם עשתה שום נדר או שבועה לעשות אסורים כל אי זה דבר של קידושין ליהנות מהן בלי רשות אמה ואמרה להם הן שנר' שעשתה נדר לאסור ועל זה עשו לה התרה שלא תתחייב מצד הנדר לאסור עליה כל כסף וכו' אבל הנדר שעשא' בפועל שאסרה על נפשה כל כסף נדר זה קיים הוא עדיין כי לא עליו עשו ההתר' וא"א לומר שלא דקדקו בלשון אבל הכוונה היתה להתיר הנדר שנדרה בפועל שאסרה על עצמה וכו' שהרי דקדקו העדים וב"ד לכתוב בלשון לעז המלות שאמרו העדים ושאמרה היא כדי לדקדק בהן היטב שאם היו כותבים אותן בלשון הקודש אולי היו משני' אי זה דבר ואם כן הדברים מדוקדקי' ע"פ חכמים בקיאי' והבנת' זו מה שכתבתי ולא נעשית התרה על מה שאסרה על נפשה ואפילו לדעת אלו נראה שאם לא התירו אלא הנדר עצמו ולא התנאי שהוא מותר. עוד יש צד אחר שאינה התרה מפני שאמר בשע' האיס' ע"ד הב"ה ועל דעת רבים וכת' הרמב"ם ז"ל על דעת רבים אין מתירין לו לעולם אלא לדבר מצוה וביורה דעה כתב סימן רכ"ח אין לו התרה בלא דעתם אלא אם כן יש מצוה בהתרתו ואעפ"י שכתב שצריך לפרטם כדעת ר"ת הרי כתב גם כן שכתב בסמ"ג בשם ר"ת שאם נדר בפני ג' אפי' לא פרט אות' אין לו התרה והכא בנ"ד כתוב שנתברר בפני ב"ד שנמצא שם איש אחר עם ב' העדים ואם כן מקרי דעת רבים וליכא התרה אלא לדברי מצוה ובנ"ד ליכא מצוה כלל בקידושין שקבלה ביעקב כי לא היה נאה והגון לה ועליו ועל כיוצא בו הוא שקבלה האיסור שלא לקבל קידושין כי אם מדעת אמה כדי שלא תתפתה ללכת אחרי הבחורים עד שיהיה הגון לה לדעת אמה ואם על כיוצא בזה נעשה הנדר ע"ד רבים איך יהיה לה התרה שהרי היו מפצירים בו במהר ומתן שיגרש אותה ונראה שהוא תתעגן כמה שנים ולא תנשא לו כי אינו לפי כבודה וכתב הר"ן ז"ל בסוף תשוב' סי' צ"ח ול"ח על אשה שאסרה על נפשה כל כסף וכו' על דעת רבים אם לא מדעת פלוני ורצתה האשה שיתירו לה שמצאה הגון לה ולא רצה אותו פלו' כו' כתב שיעיינו עוד אם תמצא זיווג אחר הגון בכל העניינים להצדדין כגון זה כו' ואם לא ימצא שתשאל על נדרה הרי שאם היה נמצא הגון לה כראשון היו מתירין לה ולא לשאינו הגון דכל שאינו הגון לה חשיב כמוסר' למנוול ומוכה שחין וממה שכתבו אין לה התרה אלא לדבר מצוה ואין לה התרה נראה דאם התירו דיעבד אינו מותר דאפי' בנשבע לדעת חבירו כתבו הראב"ד והרשב"א ז"ל דאפילו התירו דיעב' אינה מותר וכ"ש על דעת רבים דטעמא אין לו התרה כשאינו לדבר מצוה כתבו המפרשים דכיון ששתף דעת אחרים לדעתו אין פתחו של זה כפתחו של זה ועל דעת כל אחד מהם שרי ואין לו פתח דהיאך יאמר לו על דעת כן נדרתי והוא לא נדר על דעתו אלא על דעת אחרי' וגם כל א' מהם אינו יודע בדע' חבירו ואם כן פשיטא דאם התירו דיעבד אינה התרה כמו שהתי' למי שהיה צריך פתח לנדרו ולא מצא וא"כ התר' שעשו בנ"ד על מה שאסרה כל כסף וכו' אינה התרה וכת' מהרי"ק תשוב' נ"ב שמצא כתוב בשם ה"ר אביגדור ז"ל דנדר על דעת רבי' אם התירו לו הרי זה מותר ע"כ דאם כי זה שלא כשיטת רוב המפרשים ז"ל ע"כ והרשב"א כתב דיש מגדולי המורי' חולקים על מי שאומר דבדיעבד מותר. עוד יש צד אחר לומר שאין ההתרה התרה מפני שלא אמרה שנתחרטה מעיקרא ולא מצאו לה פתח להתיר וכתב הרמב"ם ז"ל וכן הסמ"ג כיצד מתירין וכו' ואו' אני נשבעתי על כך וכך ונחמתי ואלו הייתי יודע וכו' לא הייתי נשבע ואלו היתה דעתי בעת השבועה וכו' שנר' שצריך שידעו המתירין שנתחרט מעיקרא והכא בנ"ד לא ידעו שנתחרטה מעיקרא אלא שהם אמרו לה קירייש קי ווש פאגאמוש התרה די איל שי ווש אבייש ארופינטידו אי דישו שי קי מי אריפניטי כי הם לא הזכירו לה שום דבר שיראה ממנו שנתחרטה מעיקרא וגם היא לא השיבה אלא הלשון שאמרו לה הם וגם שהיא לא באת להם שיתירו לה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל יבוא הנשבע לחכם וכו' שביאתו להם כאומרו נחמתי כו' הוא שרוא' שיתירו לו ובנ"ד גם כי אמרו קירייש קו ווש פגאמוש התרה סי ווש אבייש אריפינטידו אי דישו שי קי מי אריפינטידו לא אמרה שי אלא על הניחו' לא על שיעשו לה התרה והם מעצמם על דיבור זה עשו לה התרה ואינה התרה כי אפילו שיאמר אדם שהוא ניחם על מה שנשבע אין מתירין לו אלא כשישאל שיתירו לו ורחוק הוא שנאמר כי מה שאמרה סי קימי אריפונטידו שחוז' מלת שי על מה ששאלו לה אם רוצה שיתירו לה והמתירים לא בחנו בשום דבר ולא השכילו לחקור על חיטה מעיקרא כמנהג המתירים וגם אם היא רוצה אפילו שיתירו לה ולא הגיעו לכלל ג' הדיוטות דלא מסברי ובצד זה נכללו ג' חסרונות בהתרה זו שלא ידעו שנתחרט' מעיקרא וגם לא ידעו ודאי אם רצתה שיתירו לה ומה שכתב הרא"ש בשם רא"ם כשידע החכם שהנודר מתחרט יכול להתיר לו אפילו בלא דעת הנודר היינו שידע גם כן שרוצה הנודר שיתירו לו אלא שלא אמר לזה החכם שיתיר ואעפ"כ יכול להתיר לו אבל בלא ידיעה כלל נראה שאינה התרה דיש כמה אנשי' שמתחרטי' ואינם רוצים להתיר ונשבעים ומקיימים אף על פי שהם מצטערים בקיומו ובנ"ד לא ידעו כמו שכתבתי ומזה נמשך ג"כ שלא היו ראויים להתיר ולא היתה התרתם כלום ונשאר איסור הנאת קידושין קיים ולא חלו הקידושין שקבל' מיעק' מסעוד ונחזור לנתינת הקידושין הבא ראשון בשאלה שכתוב בקבלת העדות בפני החכמים יצ"ו שר' רפאל אמר שהיה מכיר אותה לשעבר ורבי יהודה אמר אפשר שאכיר' ורבי משה אמר אכירנה ונראה שאין כאן אלא עד אחד לקידושין ולית דחש ליה והוא רבי רפאל שאמר שהיה מכיר אותה לשעבר כי השנים שאמר אחד מהם אפשר שאכירנה והב' אמר אכירנה אין כאן עדות כיון שלא הכירו אות' בשע' קבלת הקידושין ולא ידעו מי היתה אלא שנצטייר צורתה בלבם ויכירו אותה כשיראוה פעם שנית שהיא היתה שקבלה הקידושין ועדיין אינם מכירים אם היא בת ן' שושן אם לא ואם כן בשעת הקידושין לא ידעו מי היתה ואפילו ששאל לה כשקדש את אסתר בת ן' שושן והיא ענתה הן אפשר שהית' אחרת ורצה להתפיס את בת ן' שושן בקידושין ליעק' מסעו' ושתיהן לא יהיו מקודשות זאת שקבלה שלא הית' היא בת ן' שושן ובת ן' שושן מפורש שלא קבלה דבר ואפילו שהיתה היא עצמה בת ן' שושן שקבלה הקידושין כיון שלא הכירוה בשעת הקבלה אין כאן קידושין וכפי מה שנראה מן השאלה לא שלחו את העדים הנז' אחר כך לראותה אם יכירו' שהית' היא המקבלת הקידושין ואם כן אין עדותן עדות כלל ולא הוו קידושין ואפילו היו הולכים אליה והיו מכירים אותם שהיא היתה שקבלה הקידושין אפ"ה נראה לי שלא היו קידושין כלל כיון שבשעת קבלת הקידושין לא הכירו אות' לא חלו הקידושין וכשיהיו מכירין אותה אחר כך היה צריך שיחזור לומר לה בפניהם הרי את מקודשת לי במה שנתתי לך אם לא נתאכלו הקידושין דאם נתאכלו כבר אין כאן מעות לקידושין וכמו שכתבתי בארוכה זה כמה שנים על מעשה כיוצא בזה ועדיף מיניה שלא הכיר' בשע' הקידושין וחזר וראה אותה אחר כך. והכיר כי זאת היא שקבלה הקידושי' ולא חזר המקדש לומר לה הרי את מקודשת לי בקידושין שנתתי לך שהיו עדיין ביד' ואפי' שהי' או' לה והיא שתק' הוי' שתיק' דלאח' מתן מעו' דלאו כלום היא וכמו שכתבתי שם והארכתי בראיות ובנ"ד קיל טפי שלא חזרו וראו אותה אחר כך ואם כן אלו העדים שלא הכירוה בשעת קידושי' אין עדותם עדות כלל ואין כאן קידושין עוד אני מקל ומזלזל בקידושי' שנתנו באישין ליל' ואפלה בי"ז לחדש בתחילת הלילה שהוא שעת האוכל ולא יצאה אור הלבנה אלא בכמו שעה מן הלילה ולא הכירו אם היה אסתר בת מרים אם לאו אפילו אותו שאמר שהיה מכיר אותה קודם והראיה לזה מה ששאל לה המקדש אם היתה היא אסתר בת מרים ואמרה הן ואמר לעדים ראו שהיא אומרת שהיא אסתר בת מרים כנראה שאפי' המכיר' לא היה מכירה מפני שהיה במחשך מעשיהם וסמכו על פי האשה שראו בחלון שאמרה שהיא אסתר בת מרים וכמו שאמר המקדש עצמו שראה אשה אחת בחלון לבדה ואמר לה את אסתר בת מרים וענתה ואמרה הן ואמ' לעדים ראו שהיא אומרת שהיא אסתר בת מרים כנר' שאפי' המקדש לא הכיר אותה אלא שראה אשה אחת ושאל לה אם הית' אסתר וכו' ולא הכירו אותה לא הוא ולא העדים אלא שסמכו על דיבורה שהיתה אסתר בת מרים וכן נראה ג"כ מלשון העד המכירה שלא אמר שהכיר עתה את המקבלת הקידושין שהיתה אסתר בת מרים אלא שהיה מכיר אותה לשעבר ועתה סמך על דבור' שהודת שהיתה אסתר בת מרים וכ"ש העדים האחרים שלא היו מכירים אותה לשעבר שעתה לא ראו אלא גולם אשה אח' ומצד שהיה לילה לא היו יכולים לראות' היטב להכיר אותה כשיראוה פעם אחרת ולכן אמר א' מהם אפשר שאכירנה מפני שלא ראה אותה אלא בלילה והאחר שאמר אכירנה סמך על ראיתו והלך אחר עיניו ולא צדק בהבטחתו שיכירנה הכלל כי כלם נר' שסמכו על פי האשה שהיתה בחלון שהודה שהיתה אסתר בת מרים ואפי' שהיתה היא אין כאן קידושי' כלל כיון שלא הכירוה הם ואין לסמוך על פיהם אפי' היו אומרי' שהכירו אותה בלילה זכר לדבר מאימתי קורין את שמע בשחרית וכו' אחרים אומרים משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות והיינו חברו הרגיל אצלו וכ"ש ראיה זו שהיתה בלילה והיא לא היתה רגילה עם שום א' מהם שיכירוה ולא ראו אותה לאור הנר אם היה נר בעניה שהיא היית' בחלון ופניה לחוץ וגם הם לא אמרו שהכירוה לאור הנר וגם לא לאור הלבנה אלא שנר' שסמכו על דיבור' ואין כאן עדו' כלל ואין הקידושין חלין וכ"ש בצדדין שכתבתי למעלה שאין ההתרה התרה ולא היו חלין הקידושי' אפי' היו ניתנים בפני עדים המכירי' אות' וראו שהיא עצמה קבלה הקידושין נאם המבי"ט ועיין לעיל סי' שכ"ח וסי' רכ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |