שו"ת מבי"ט/א/שיט
|
< הקודם · הבא > |
באת לפני אשה א' שמכרה בית א' מנדונייתא ברשות בעלה ובא ב"ח של בעלה ועכב דמי המכירה ביד הקונה על מה שחייב לו בעלה והלך לפני חכם מפורסם בדור ואמר שבדין עכב והוציאו מן הקונה קצת דמי המכירה לקצת החוב וחזרו לתבוע ממנו שארית החוב ועל זה צעקה האשה ובא הב"ח לפני ואמרתי לו שלא היה לו שום זכות לתבוע מדמי הבית הנז' כיון שהיא לא נתחייב' כלל בחוב זה וגם הוא לא היה יכול לשעב' על חובו כי אם קרקעותיו ונכסיו ולא קרקעו' ונכסי אשתו גם כי אינו כתוב בשטר אלא סתם ששיעב' לו מטלטלי אגב מקרקעי שהם נכסיו לא נכסי נדוניית אשתו והלך לו וחזר בשם החכם יצ"ו לומר כי מצד הזכות שיש לבעל בפירו' נצ"ב היה יכול הב"ח לטרוף מן הקונה ותמהתי על זה כי אין לבעל שום זכות בנכסי אשתו לפרו' חובותיו ומפני שהיה ראוי לחוש לדבריו בדקתי ומצאתי בספרים מה שנראה לי קודם שאין הב"ח של הבעל יכול לטרוף מנכסי נדונייתה ואפי' מן הפירו' שיש לו בהם זכות בנכסי אשתו שהרי אם מכר בעל בנצ"ב מכרו בטל כדאמ' בגמ' פ' חזקת וכדתניא פ' אלמנה לכ"ג המכנס' שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור כו' וכדאמר בירוש' העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו ומכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכירה שלא עלתה על דעתו שתהא האשה מחזרת על בתי דינין וכ"ש הכא בשום שהכניסה לו וכן פס' הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות אישות ופ"ל מהלכות מכירה דבקרקעות מכרו בטל וכיון שמכירתו בטל' כ"ש שעבודו ובנ"ד אפי' שעבוד לא היה בנכסי אשתו אלא בנכסיו ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל שיש לו סברא הפוכ' בזה סי' ב' כי במטלטלי' מכרו בטל ובקרקעות מכרו קיים עד שעת טירפא כדעת הרי"ף ור"י היינו כשמכר' ובנ"ד לא מכר ולא שעב' כדאמר ומאיזה כח יבא ב"ח לטרוף מהפירות שאפי' מכר הפירות בפי' כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום מפני שלא התקינו פירות לאיש אלא כדי להרויח בהוצאת הבית כו' ואפי' בנכסי צאן ברזל כיון שמכרו בטל כדאמר ואין לו בהם אלא פירות לדעת הרמב"ם ז"ל אם מכר לפירות ג"כ לא עשה כלום מאותו הטעם עצמו נצ"ב ובפ"ל מהל' מכירה הביא הרב מ"מ מה שכתב הרשב"א ז"ל שאם מכר הבעל לפירות בלבד הרשות בידו כו' ואפי' לדעתו היינו כשמכר כבר והכא בנ"ד לא מכר ולא שיעבד אדרבה מחל אותם לאשתו שנתן לה רשות כשתמכור הבית לעצמה:
ואפי' שלא היה מוכר הפירות לאחרים אלא היו מצויים בעין אם בא ב"ח לגבות מהם היא קודמת למזונותיה דאע"ג דב"ח קודם למזונות האשה היינו בנכסי בעלה לא בפירות נכסיה ואשאל מהחכם נר"ו באיזה דרך יזכה הב"ח לטרוף מן הלוקח פירות הבעל על חובו והם שכירות הבית שאם הוא בא לתובע' בזמן המכירה כנ"ד אין לו לבעל שום פרי דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף כל חדש ואם בא בסוף כל חדש הלוקח אומר לו כבר תפסתי דמי השכירות שנעשו מטלטלים עתה על מה שחייב לי שמכרו לי גופ' ופירות דדמי שכירות קרקע על זמן שעבר הם כמטלטלים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ה מהל' טוען שמודה שכירות שעבר חייב שבו' דאורייתא וכתב הרב מ"מ ששכירות קרקע אחר הזמן חוב גמור הוא ע"כ וא"כ לא נשאר מקום לב"ח לגבות מן הלוקח. עוד יש לי ראיה שאין שום זכות לב"ח לטרוף מפירות שמכר הבעל כי הכא שנתן לה רשות שתמכור הבית והיא מדין נכסי לך ואחריך לפלו' מת ראשון קנה שני באיש ואשתו דפירות לבעל בחייו וגוף הקרקע לאשה וכתב מנכסים אלו אין מגבין להם כלום אפילו עשאן אפותיקי או שיחדן לאשתו בכתובתה אינם גובים מנכסים אלו כלום והרי הן של שני ע"כ ונ"ל דה"ה אם הקדי' הראשון בחייו ונתן הנכסים לשני וקיים דברי הנותן דאין הב"ח והאשה גובין מהם והכא נמי בנ"ד שנתן הפירות לאשתו לא יגבה מהם כלום אלא א"כ יתברר שיש לה שום תנאי עם בעלה שתתן לו קצת מדמי הבית ואפילו שנחלק בין נתן למת התם במת הוא אפילו עשה אותן אפותיקי ובנתן כשלא עשה אפותיקי ולא שיעבד כי הכא פשיטא שלא יטרוף ולא תימא דדוקא באחריך לפלו' דאחריך מקפיד דאדרב' כ"ש הוא אם ראשון שאם מכר או נתן אין אחריך מוציא מיד הלוקח ואפילו הכי כשלא מכר אפילו עשאו אפותיקי אין ב"ח ולא אשה גובים מהם כ"ש בעל שאם מכר או נתן מכרו בטל ואפילו למ"ד אין מכרו בטל מיד בשעת גביה מיהא מוציאה מיד הלקוחות דפשיטא דאם שעבד הוא נכסי אשתו לאחר ומת או נתן זכות הפירות לאשתו כי הכא דאין ב"ח גובה מן הפירות עוד מצאתי ראיה ברורה והוא נ"ד ממש שכת' בעל התרומות בשם ה"ר יהוד' ברצלוני ז"ל שבקרקע שהמכ' בטל מיד אם הבעל קבלו באלף והוקר ועמד על אלפי' אין ב"ח המלוה יכול לומר תנו לי אותו מותר שהוא של ב"ח הלוה כדקי"ל דאם הותירו הותירו לו משום דדלמא כשתתאלמן או תתגרש לא יהיה שוה כ"כ כמו ששוה עכשיו ואם אמר הבו לי מיהא פירי דאית ליה ללוה בההוא ארע' לא צייתי' ליה וכן כתב ה"ר לוי משום דבעינן רווחא ביתא וליכא שהרי הוציא המעות שלוה ולא ישתכר מהם עכ"ל כמו שהביא בב"י סי' קי"א בטור ח"מ הא קמן דאין ב"ח של בעל גובה מפירות נכסי צ"ב של אשתו אפילו הם מצויין בעין מבלי שעבוד ומכירה וכ"ש הכא שנתן רשות לאשתו שתמכר' שאין ב"ח גובה מהם כדאמ' לעיל ומכאן ראיה כי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בעל שמכר לפירות לא עשה ולא כלום דלאו דוקא בנ"מ משום ריוח ביתא דבנצ"ב נמי איתא לטעמא גופה וכמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |