שו"ת מבי"ט/א/רצב
|
< הקודם · הבא > |
הנה אנכי שולח ידי בקולמוסי לכתוב מה שיראה בעיני בתביעת מאה ככרי עופרת שתבע כ"ר אלי' מאפוט' היתום של ה"ר משה נ"ע שטען כ"ר אליה הנ"ל שנתן לכ"ר משה מעות לסך מאה ככרי עופרת ושישלחם למצרי' ליד ה"ר ברוך גיסו לאחריו' כ"ר אלי' הנ"ל וכתב כ"ר משה הנ"ל לכ"ר ברוך הנ"ל שיקבלם מכ"ר יוסף שליח וכן כתב בכתב אחר לכ"ר יוסף הנ"ל שאחר שכ"ר ברוך יצא כבר ממצרים לחזור לשאלוניקי שילביש המאה ככרי עופרת בפני עצמם בסחורה אחרת ושישלחם לו וקודם שבאו הסחורות שלקחו בעד העופרת נפטר כ"ר משה הנ"ל וכ"ר אליה תבע מכ"ר אברה' אפטרופוס יתומי כ"ר משה נ"ע שימסור לו הסחור' שהגיע' למאה ככרים הנז' והרא' כתב שכתב כ"ר משה נ"ע לכ"ר ברוך הנ"ל וזה נוסחה פור קואנטו די כ"ר אליה אי מאנדאדו קינטליש די פולומו קון לוש נואישטורוש פור לו קואל אי פידו די מיכסיד אמי שינייר פרימו כ"ר יוסף יצ"ו קי שילוש אינטריגי דילה קאנטידאד קי איל לייבא קי אי מאנדאדו יו פורקי לוש דיגו"ש ק' קינטאליש נון אינטראן אין קואינטא דילוקי אי מאנדאו יו פור קואינטו נואישטורו אין אישטו נון אייא פאלטא פורקי אנשי לושטינגי קארגוש אמ' קוא ינטא אי אנשי שילו פידו די מירסי' אמי שינייור פרימו' וכו' איפור קאבזה דילוש קאריטירו' נון לו אפארטי אקי שאלבו קיוא מישקלאדו קון לו נואישטרוש אי אין אשטו נון איח פאלטא ע"כ וכתב אחר שלח אח"כ לכ"ר יוסף וזה נוסח' שנייור פרימו קון כ"ר שלמה ביסודו ווש אישקיריבי אונא קארט' פור לו קואל ווש איש קריביה קי דיישידיש אה כ"ר ברוך יצ"ו ק' קינטאליש דיפלומו פור לו קואל פור איל ויניסרי כון לו אבריש דאדו פידו ווש די מירסיד קיאיל אישמירסו דילו קי מונטארי' ק' קינטאליש דיפולומו קימילו' דישמירסיש אה פארטי אי קי לוש מאנדיש לקון לוש פרימירו' קי ויניירי' בע"ה אי אין אישטו נון אייא פאלט' קיסיא וינידוש אין איל פרימיר פאשאגי' ע"כ עוד כתב לאחיו של כ"ר אלי' התובע וזה נוסח' אה לוקי דיזיש קי ווש מאנדי ריקאבדו פאר' איל שינייור כ"ר אליא דיגו היג"ו קי קאד' אורה אישפירו אה משה פרימו אין ויניינדו לואיגו שילה מאנדארי בע"ה וכו' שאלוו קי לו קי דיזי קי וינו דיטורנו דיאה קילייא מירקדיריא' דיגו פור וידא די אברהם יצ"ו קי אפי' לו ק' חיניאמוש אליי' דילא פאלטא נון וינו נימינו שי וינדייו אליי' מאש די ק' קינטאליש אין טודו פאשטא' לא אורה דילה פארטיד' דיל נאביאו אי איסו מירה שי אירה מינישטיר פארה קושטיש אי סיירטו קישי אוביירה וינידו אלגון ריטורנו די אקילייא מירקדוריא' קי היזיירה מאש דילא ראזון מאש פור וידא די אברהם וכו' והאריך עוד בנוסח הכתב ושלומות עוד כתבו לו אשת הנפטר וחורגו שטר הודאה בחדש חשון השט"ו איך הוא דבר אמת גלוי ומפורסם להם איך יש בתוך הלבשת מצרים הלבש' העופר' אשר שלח ה"ר משה נ"ע ה"ר אברה' אשר הלך למצרים לה"ר יוסף ק' ככרי עופרת מה"ר אלי' אשר נתן שבעת אלפים לבנים ה"ר אלי' לה"ר משה נ"ע ולהיות יודעי' אמת ויציב שנשארו בתוך החשבון הזה עד יום מות כ"ר משה נ"ע אומרים לה"ר אברהם יתן הלבש' המאה ככרי' הנוגעים לחלק כ"ר משה כאשר יבואו ממצרים הראשוני' בע"ה וחייבו עצמ' ונכסיה לסלק מעל כ"ר אברה' כל מערע' וכו' מחמת נתינת המא' ככרי' הנז' לכ"ר אלי' הנ"ל כי הם שלו ע"כ נוסח השטר גם כ"ר אברהם האפטרופו' כתב לה"ד אלי' שה"ר יעקב אמר לו שכתב כ"ר אלי' שיאמר לו אם בא שום דב' ממצרי' והשיב לו שאם הסחורה שלו היתה בפני עצמה שהיה אפשר שילך מן הכפר שהיה בו למדינה ליתנה לו אבל הכל מעורב וגם לא היה הכל שלו ושלא היה יכול לעשות בשל כר' אלי' יותר משלו שאפי' הכתבי' לא ראה בטוב ולא חשבון ולא עשה שום דבר אלא שצוה שיוציאו הסחורות מן הספינה וכו' ועל כל דברי האגדות הללו תובע כר' אלי' הנ"ל מכ"ר אברהם האפוטרופוס שיתן לו מהסחורות עד כדי המאה ככרי עופרת הנז' וכר' אברהם האפטרופוס השיב כי אינו מוכיח מתוך כתבים אלו שנתן הוא לכר' משה הנפטר השבעת אלפים לבנים שהם דמי העופרת ואפשר שלקחו בהמתנה ואולי שכשראה שנתערב חזר ומכרו לנפטר ונתן לו איזה ריוח עליו כמו שהוא מנהג הסוחרים בפרט כשראה כר' אלי' כי הר' ברוך חזר ממצרים ולא קבל העופרת ונשאר ביד כר' יוסף שליח השותפי' ולזה נאמר שחזר ומכרו ולכן כתב כר' משה לכר' יוסף בכתב הנז' למעל קימילו' דישמירסי אי מילוש מאנדי שאם היה עדיין של כר' אלי' הנ"ל היה כותב שיתנם לכר' אלי' עוד טען כי מה שמוכיח מתוך הכתבים הוא שכר' משה מעולם לא היה רוצה לתת לו העופרת ושהיה משטה בו ודוחה אותו בדברים כדי שלא ישלח עופרת למצרים שלא ימשך לו היזק והביא ראיה מהכתב שכתב לכר' ברוך שיקבל העופרת מכר' יוסף ולא כתב כן לכר' יוסף עצמו וגם היה יודע שלא יגיע אותו הכתב לכר' ברוך ושכאשר הפציר כר' אלי' בכר' משה שיכתוב לכר' יוסף לא כתב שישלח הטורנו ליד הרבי אלי' ולא הזכירו כלל ואדרבא כתב קימילוש אישמירסי אימילוש מאנדי וכאשר ראה כר' אלי' הכתב שהיה דוחה אותו בדברים נתיאש מהעופר' ולא שלחה עוד טען כי אפשר שמה שכתב כר' משה היה קנוניא ביניהם אחר שלא נזכר שקבל המעות של העופרת מפני שרצה כר' משה להעלים מן השותפים שלא היו אלו המאה ככרים שלו כדי שיקח הוא ריוח מלבד מה שיהיה שולח בעד השותפות שהיה כבר דבר קצוב ביניהם וכתב כי ראיה על שלא קבל ממנו כלל כי קודם שנפטר לא אמר כר' אלי' שום דבר לשותפים והיו שניהם בשלוניקי ולא אמרו שום דבר לשותפים כנר' שלא נתן מעות או שהיה קנוניא עוד טען כי גם שנודה שנתן המעות אין לכר' אלי' שום דין על היתום כי מה שמוכיח מתוך הכתב ששלח לכר' ברוך ומתוך פנקסו הוא שהמאה ככרים שלח כר' משה מלבד מה ששלח לחשבונו ולחשבון השותפות שכתב פורקי לוש דיגוש ק' קינטאליש נון אינטראן אין קואינטה די לו קי אימאנדאדו פור קואינטו נואישטרו איפור קאבזה דילוש קאניטירוש נון אפרטי שאלווקי איבא מישקאלאדו הרי שהמאה ככרים הם מלבד מה ששלח לחשבונו ולחשבון השותפות וגם בפנקס כתוב שיש לו בנכסי השותפות בעופר' אשר הוליך כר' יוסף מ"ג אלפים לבנים ואם המאה ככרים הם מחלק שיש עם השותפים היה לו לכתוב בפנקסו שבתוך אלו המ"ג אלפים לבנים יש לו לכר' אלי' ז' אלפים לבנים כמנהג הסוחרים שלא לכתו' שקר בספריהם ועוד שכר' אלי' עצמו אומר שאינו יודע אם המאה ככרים נתנ' לו הנפט' מחלקו אשר יש לו עם השותפי' או אם הם מלב' חלק הנפט' ואם הוא בעצמו טוען שמא איך יוכל להוציאם מן היתום אחר שנוכל לטעון בעד היתום שאלו המאה ככרים הם מלבד חלק הנפטר שיש לו עם השותפים ואם כן ילך כר' אלי' ויתבע המאה ככרים ממי שנשתלחו אליו כי לאחריותו נשתלחו כי כבר עשה הנפטר שליחותו ששלחה והשליח לא נתן לו חשבון מהם ותבעם ממנו וחזר וטען על היתום כי שמא חזר הנפטר לחזור לו המעות לכ"ר אלי' כי כשראה כ"ר אלי' שנתעכב זמן רב חזר ומכרם לנפטר ולכן כתב הנפטר ק"י מילוש אישמירסי עוד טען כי לפי דברי כ"ר אליא שהיה התנאי שיהיו הלבשת המאה ככרים שלו הראשונים שימכרו במצרים אפשר שחזר כ"ר אלי' ותבע לכ"ר משה שאחר שנמכרו שיתן לו הלבשתם כפי התנאי ושכ"ר משה נתן לו מעותיו כפי הערך אשר במצרים ואין לו על היתום דין ועל השטר הודאה שעשתה אשת הנפטר ובנה טען שהוא בטל מכמה טעמים חדא שהעדים הם קרובים ליתום ולאשה ואולי אמרו זה להפיק רצון האשה שהי' חמו' כ"ר משה שנית שהעדים לא נתקבל בב"ד ועתה אומרים שאינם יודעים כלל שלישית שלא נתקבל בפני היתום כי הוא קטן עדיין רביעית שלא נעשת מדעת המתחייב חמישית שא' מן העדים אומר שמעולם לא חתם באותו השטר עוד טוען שמה שטען כ"ר אלי' שנתן לו הנפטר מאה ככרים מונחים במצרים נקיים מהוצא' בעד שבעת אלפים לבנים נודע שאין בדבריו ממש שהוא ידוע שהם שוים במצרים עשרת אלפים לבנים ואיך יעלה בדעת שיתנם בעד שבעה אלפים אלא שהיה הכל דחיה בדברים או קנוניא כמו שטען למעלה. עוד טען שכ"ר אלי' הוציא השטר הנז' למעלה לתבוע מן השותפים ואמר שהמאה ככרים הם בתוך השותפות מלבד חלק הנפטר והזמינה לדין ובשטר כתוב כי צריך לגרוע מסך הככרים הנוגעים לחלק כ"ר משה אלו המאה ככרים ואם כן דבריו סותרים זה את זה. עוד טען כי הכתב ששלח כ"ר משה לאחיו של כ"ר אלי' אינו מדבר בפירוש ושהוא חתוך למטה שאין שם הנפטר חתום שם שנראה שיש זיוף ועל הכתב שכתב לו הוא טוען שמה שאמר שיתן לו ההלבשה היה לפי שאמר לו שהיה לו כתבים וראיות ברורות ואחר שראה שאין לו שום ראיה חוזרת ואם הוא דין תורה אף שלא נתחייב לתת יתן ואם אינו דין חיובו ודבורו היה בטעות. זהו תורף דברי התובע והנתבע ועל כל זה שלחו לידי משאלוניקי פס' דין שפס' החכם השלם הה"ר שמואל די מדינה נר"ו בזכות היתום והפליג לכתוב בחובת כ"ר אלי' וההביל טענותיו וכתביו ושהיה דבר פשוט כביעתא בכותבא שהיה היתום זכאי בדינו:. ועם היות החכם הנ"ל מפורסם ומוחזק אלינו בחכמה ובקיאות ולא היה ראוי לחפש אחר דבריו ובפרט באומרו כי היה כל כך פשוט עכ"ז אין ראוי לשום אדם להיותו נסמך לסברת חבירו עד שיהיה הדבר ברור לפניו כשמש ובחפשי על תוכן טענות הבעלי דינים נר' לי לזכות את התובע בדינו ותביעתו מצד הכתבים אשר כתב כ"ר משה ואכתוב בתחילה מה שלפני בזכותו ואחר כך אבוא אל פסק החכם הנז' להוכיח כי אין הראיות והטענות אשר הביא בפסקו מספיקות לפטור את היתום כי אין הנדון דומה לראיות ואקדים כי גם שבאמירת אדם שחייב לפלוני סך מעות יכול להציל עצמו מלפרוע בטענת משטה הייתי בך אם לא אמר אתם עדי או לא היתה האמירה דרך הודאה וגם יכול להציל עצמו בטענת שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו וגם בטענת פרעתי בנדון דידן לא היה יכול לטעון שום טענה מאלו לא הוא וגם לא טענינן ליתמי והטעם כי מה שכות' האדם בכתב אין בו לא טענ' השטאה ולא טענת השבעה שהרי אם אדם כותב לחבירו אני חייב לך מנה אינו יכול לטעון שום טענה מאלו כי אם טענת פרעתי כדתנן סוף פרק ג"פ הוצי' עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בנ' חורין וכתב בחשן משפט סימן ס"ט כגון שכתב אני הבא על החתום מודה שאני חייב לפלוני מנה וכו' והיינו דתנן הוציא עליו כתב ידו ואעפ"י שכתב מודה לאו דוקא דכיון דכתב אני פלוני לויתי ממך מנה הוי דין כתב ידו וכמו שכתב אחר כך וכתב הרמב"ם ז"ל דהוא הדין נמי לא חתם למטה אלא שכתב אני פלוני חייב לך מנה משמע דכל שכתב אני פלוני חייב לך מנה אעפ"י שאם היה אומר כן בפני עדים היה יכול לטעון השטאה עתה שהוא בכתב אינו יכול לטעון כי אם פרעתי והרמב"ם ז"ל פרק י"א מהלכות מלוה כתב הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואין שם עדים וכו' הרי זה כמלוה על פה משמע שאם כתב אני פלוני לויתי ממך מנה וכו' גובה בו משמע דאינו צריך לכתוב מודה וכן כתב רש"י ז"ל פרק גט פשוט גבי מאן דבעי למחוי חתימת ידיה בב"ד לא לחוי בסוף מגילתא דילמא משכח לו אחר וכתב ומסיק ביה זוזי ופרש"י ז"ל שמא יכתוב אני החתום לויתי מפלוני מנה דתנן הוציא עליו כתב ידו וכו' וגרסינן נמי התם ההוא שטרא דנפיק בבי' דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה אמר ר"ה ממך אפי' מריש גלותא כו' ולא חיישינן לנפילה כדאמ' התם וכ"כ הרמב"ם ז"ל פרק כ"ד כמו שכתבתי למעלה וכן כתב במשרים נתיב ד' חלק ד' וכן בצרור הכסף ש"א משמע דלא בעינן שיכתו' אני מודה כל מה שהוא בכתב אין בו טענת השטאה ולא טענ' השבע' אלא טענת פרעתי ויש פוסקים שסוברים שאינו נאמן והם הרז"ה והרמ"ה והרשב"א והרא"ה כמו שהביא הריב"ש ז"ל תשובת תנ"ד היינו משו' דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי ואפילו לדברי כל הפוסקים ז"ל שאומרים שהיא נאמן אפ"ה יש לו דין שטר לענין שאינו יכול לומר טענת השטאה ולא השבעה מפני שהוא בכתב שאין אדם כותב דברים של השטאה או של השבעה וא"כ בנ"ד אלו הכתבי' שכתב ה"ר משה נ"ע לא גרעי מכתב ידו דאם פלוני כתב לפלו' שבמקו' אחר אני אשלח לך מנה שיש לך בידי למה לא יהיה נחשב כאילו כתב אני פלוני לויתי מפלוני מנה והרי בכתב הא' כתוב כי בחשבון ה"ר אלי' שולח המאה ככרים עופרת ושהוא מחלה פני ה"ר יוסף שימסר' בידו וכן בכתב שכתב לכ"ר יוסף אמר שכתב לו כך על יד כ"ר שלמה ביסודו שיתן ליד כ"ר ברוך המאה ככרים עופרת ועתה שידע שכ"ר ברוך בא ממצרים ולא נתן לו דבר שהלבש' אותו המאה ככרי' שילביש' לו בפני עצמה וישלח' לו וגם שכתב שילביש' לו וישלח' לו היה מפני שבא כבר כ"ר ברוך ולא היא שם מי שיקבל' בעדו ולכן ישלחם לו כי הוא יתנם לכ"ר אלי' כי כן הוא משמעות הענין שכתב כי מפני שבא כ"ר ברוך מסתמא לא נתנם לו ולכן ישלחה לו שנר' שתיקון ענין ביאת כ"ר ברוך ולא נמסרו בידו הוא שישלח' לו כי הוא יהיה במקום כ"ר ברוך כי לא רצה להאמי' אותה ביד שום אדם אח' אלא ביד כ"ר ברוך כי כ"ר אלי' כן צוה לו שימסר' בידו ואולי היה מוסר' ביד אחר הי' פוש' בזה ולכן רצה שישלח' לו וכן עתה ששלח לאחיו של כ"ר אלי' כת' כי בכל עת ממתין למשה פרימו ובבואו ישלח לו ומה שאמ' שבא חילוף הסחור' נשב' בחיי בנו כי לא בא שום דבר כי לא נמכ' אלא מאה ככרי' ולא היו מספיקי' להוצאו' ושא' הי' כך כמו שאמרו לו שהי' עוש' יותר מן הראוי הנה שהוא מפורש בזה הכתב שנכתב אחר הכתב שכתב לכ"ר יוסף שישלחם לו כי המאה ככרים של עופרת שהם ברשותו ויתן את הסחורה שיבוא לידו מהם כשתבוא כי זה הוא המובן מן הכתב נסמך לכתבים הראשונים כי הוא היה יודע כי מה שכתב לו אחיו של כ"ר אלי' היו על אלו המאה ככרים שכתב הוא למצרי' ועליהם השיב הוא והדבר ידוע שעל המאה ככרים כתב ואין זה לא משל ולא חידה כמו שכתב האפטרופוס והם ארבעה כתבים של הודאה אחר ששלח לכ"ר ברוך שיאמר לכ"ר יוסף שיתנם לו לחשבון ה"ר אלי' שנית הכתב שכתב לכ"ר יוסף עצמו על זה כמו שנראה מן הכתב שכתב שכבר כתב לו על יד שלמה ביסודו שיתן מאה ככרים עופרת וכו' שלישית זו הכתב עצמו שחזר לכתוב לו שכבר כתב וכיון שבא כ"ר ברוך שישלם לו רביעית הכתב ששלחו לאחיו של כ"ר אלי' כל א' מאלו מועיל על הודאת שהיה בידו מאה ככרים של ה"ר אלי' ואפילו שהיו דברים אלו ע"פ היו מועילים כי אינם דרך שיחה אלא דרך הודאה כמו שכת' הרמב"ם ז"ל כי גם שלא יאמר אני מודה אלא שאומר דרך הודאה ולא דרך שיחה אינו יכול יכול לטעון טענת השטאה וכל אלו הדברים הן דרך הודאה ולא דרך שיחה כ"ש שהם בכתב כמו שכתבתי ואין צריך שיכתוב שכבר קבל המעות ממנו כיון שכתוב דברים שמשמעותם הוא שהיו ברשותו מא' ככרים של כ"ר אלי' מסתמא כבר פרע לו המעות וגם אין במשמעות כתבי' אלו שקנאם ממנו אלא שהם בידו ואיפשר שמסרם בידו דרך פקדון שישלחם למצרים לאחריותו כ"ש שכתב בכתבים שימסרם ביד כ"ר ברוך לחשבון כ"ר אלי' ואם לא קבל המעות לא היה מוסר' ביד שלוחו של כ"ר אלי' כי בהיותם ביד ה"ר ברוך הם ביד כ"ר אלי' כי זכין לאדם שלא בפניו אלא ודאי נראה שלא היה חייב לו עליהם שום דבר דמי שכותב בכתב ידו פלוני יש לו בידי בגד פלו' או חפץ פלו' אינו נאמן אח"כ לומ' לו תפרע לי דמיו אע"פ שיכול לומר החזרתיו לך וה"נ אינו יכול לומר עדיין לא פרעת לי המאה ככרי' עופר' כיון שהודה שהם בידו ושיתנום לפלו' שלוחו של מי שכתב שהם שלו ואם הוא יכול לומר שלא פרעם לו עדיין אם כן מה הודה שיש לו בידו מאה ככרים אם לא פרעם לו אין לו בידו שום דבר אלא כיון שכתב שיש לו בידו מאה ככרי' נראה שאין חייב לו דמיה' ואע"ג שנאמן לומ' החזרתיו היינו משום דכל פקדון לחזרה הוא עומד וכן טענת נאנסו אפשר שנאנסו ואינו הכחשה במה שהודה שהיו בידו אבל טענת שעדיין חייב לו דמיהם הרי הוא מכחיש מה שכתב שיש לו ברשותו מאה ככרים והוי כאומר אח"כ לא לויתי דאינו נאמן כיון שכתב לו קודם אני חייב והרשב"א ז"ל כתב בתשובה על מי שתבע מחבירו שהיו לו בידו מאה קפיזין מלח והוא אמר לא היו דברים מעולם וחזר והוציא כתב ידו שחייב לו מלח ולא נזכר הסכום ואז השיב שלא היו אלא שני קפיזים וכתב הוא שהוא כפרן על כתיבת ידו ואם היה יכול לומר עדיין לא פרעת לי דמי המלח לא יוחזק כפרן במה שאמר לא היו דברים מעולם שרוצה לומר אין לך בידי מלח שלא נתת לי המעות ולא הוי כמי שאמר להד"ם ואח"כ אמר פרעתי שהוא חייב לפרוע דלא נתחייב מלח אם לא יפרע ומדקאמר דהוי כפרן משמע דכיון שכתב ידו יוצא מתחת יד האחר אינו יכול לומר לא פרעת לי המעות ולהכי הוי כפרן והכא נמי לא שנא דמשמעות דברים אלו הוא שאינו חייב לו עליהם שום דבר מה שאין כן בטענת חזרה וטענת נאנסו ולכן אינו נאמן במגו דחזרה או דנאנסו ואני אומר דטענת נאנסו לא היה יכול לטעון בנ"ד שא"א שיהיה אונס במאה ככרים עופרת אלא בפני עדים וצריך ראיה דהלכה כאיסי בן יהודה סוף השוכר את האומנין וכמו שכתבו הפוסקים ז"ל ואפילו טענת גניבה ואבידה הפוטרת לש"ח כי נדון דידן ליכא דמאה ככרי עופרת צריכין מאה בני אדם לגנבם ואפשא מלתא טפי והוי כבמקום רואים וצריך ראיה וכמו שכתב בחשן משפט סימן רצ"ד דבגניבה ואבדה נמי בעי ראיה אי הוי במקום רואים וכיון דליכא טענת גניבה ואבדה טענת חזרה נמי ליכא דהוי כמפקיד או משכיר או משאיל בשטר דאיפשיט סוף פרק המוכר את הבית שנאמן לומר החזרתי מגו דאי בעי למימר נאנסו ואם אינו יכול לומר נאנסו כגון במקום רואים אינו יכול לומר החזרתי כמו שכת' הרמב"ם ז"ל סוף פרק שני מהלכות שכירות ובנדון דידן נמי דיכול לומר החזרתי על כתב ידו כיון שאינו יכול לטעון נאנסו אלא בראיה כדאמרן אינו יכול לטעון החזרתי ואפילו תימא דהכא בלא טענת מגו דנאנסו יכול לומר החזרתי משום דלא הוי שטר אלא כתיבת ידו וכמו שיוכל לומר פרעתי בהלואה יוכל לומר החזרתי בפקדון אפילו הכי בנדון דידן אינו יכול לומר החזרתי משום דחזרת מאה ככרי עופרת אי אפשר אלא במקום רואים וצריך ראיה כ"ש שהי' העופר' במצרים ולא היה שם כ"ר ברוך שליח כ"ר אלי' לקבלו ואם היה נותנו לאחר הי' פושע כמו שכתבתי למעל' ואם יאמ' שנתן לו מעו' על העופרת אין זו טענת החזרתי אלא כטענת לקוח הוא בידי שמכרתו לי או נתתו לי ולאו כל כמיניה לטעון טענה זו כיון שיש לזה כתיב' ידו שהפקידו בידו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכות שאלה ופקדון הפקיד אצל חבירו בעדים וכו' אין השומר יכול לטעון לומר חזרתי ולקחתיו ממנו או נתנו לי במתנה לפיכך אם מת השומ' מוציאין את הפקדון עצמו מיד היתומים בלא שבועה ואף על פי שכתב הרב בעל המגי' משנה דאיירי כגון שיש כאן עדי ראיה שאינו יכול לומר החזרתי ולהכי אינו יכול לומר לקחתיו ממנו וכו' הכא נמי בנדון דידן הוי כעדי ראיה כיון שאינו יכול לומר החזרתי מן הטעם שכתבתי ועוד יש טעם שאינו יכול לומר החזרתי ולאו דוק' עדי ראיה אלא שהוא ידוע ומפורסם שהם בידו ובנדון דידן היא ידוע ומפורסם לכל שלא החזיר לו העופרת וכן נראה מתשובת ה"ר שמעון בר צמח ז"ל על ספרי רפואה שהיו מופקדים ביד שמעון ואחר שמת המפקיד טען הנפקד שהיה לו מלוה על המפקיד ומת גם הוא וכתב שאינו יכול לתפוס כיון שהדבר ידוע ומפורסם שבתורת פקדון באו לידו וגם הוא נודע שהם עתה ביד יורשיו אין להם דין עליהם אפילו טען אביהם בחייו במשכן באה לידי וכדאמר פרק חזקת דהיכא דאיכא עידי ראיה אין יכול לטעון לקוחים הם בידי ויטול המפקיד או יורשיו את כליו והביא לשון הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכות שאלה שהבאתי למעלה הרי שכתב וגם הוא נודע שהם עתה ביד יורשיו והביא ראיה מעדי ראה דמשמע דכשהוא ידוע שהם בידו כי הכא הוי כעידי ראה.
מכל זה נתבאר כי מצד אלו הכתבים לא היה יכול לטעון שום דבר ה"ר משה הנפטר ולא האפוטרופוס מצד היתום וגם יש טעם אחר כולל ליתום ג"כ שאין יכולים לטעון עליו טענת פרעון או חזרה כי ה"ר משה נ"ע לא היה חייב לתת לכ"ר אלי' שום דבר עד שיבוא ריטורנו ממצרים ולא בא בזמנו כמו שכתב הוא בכתב שכתב לאחיו של כ"ר אלי' ואחר מותו באה הספינה וה"ר אברהם האפוטרופוס הוא שקבל כתבים הבאים משם וכתב כי עדיין לא קרא אותם ולא ידע החשבון עד שילך למדינה ויקבל הסחורות וא"כ לא היה יכול האפוטרופוס לטעון בעד היתום כי הנפטר נתן הסחורות שבאו ממצרים כי לא באו בזמנו וגם לא שום טענה אחרת כמו שכתבתי והוי כמת תוך זמנו שנפרעין מן היתומים ואפילו מלוה ע"פ אם מת תוך זמנו נגבית מן היורשים ואע"פ שאינו זה זמן קצוב מקרי תוך זמנו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק חמישי מהלכות שלוחין ושותפין דמי שנותן מעות לחבירו לילך למקום פלוני אינו יכול לחזור בו שזה כמי שקב' זמן הוא והרב ה"ר שמעון בן צמח ז"ל כתב בתשובה בשם בעל התרומות שאם היה חייב בכתב ידו ומת תוך זמנו שגובין מן היורשים והני כתבים לא גריעי' מכתיבת ידו כמו שכתבתי והרי מי שכ' לראובן לעיר אחרת ואמר לו מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני או שלחהו לי ביד פלוני ושלחו נפטר מאחריות החוב והאחריות הוא על משלח הכת' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שביעי מהלכות שלוחין והרי"ף ז"ל פרק הגוזל והריב"ש ז"ל תשוב' קכ"ח כתב שיראו הסוחרים כתבי ראובן הנשלחים לחצרון ואם יבינו מתוכם שהיה מפקיד עליו שלא ימכור בהמתנ' אז האחריות על חצרון ואם לא היה מקפיד על זה האחריות על ראובן ועל יורשיו ואם לא יובן יעשו כמנהג הסוחרים כדאמרי' פרק איזהו נשך גבי סיטומתא וכו' וכתב עוד שאם הותיר מה ששלח חצרון לראובן על מה ששלח ראובן אליו בכתבים או בספרי המעשר של המלך ינכה מן היתומים וכתב שאין מוציאין מן היתומים אלא בראיה ברורה וקור' ראיה ברורה הכתבים שהיו כותבים זה לזה משמע דדני' על פי הכתבים ולא נאמר אולי אח"כ כתב בהפך או נתן או קנה כמו שטוען האפטרופוס זה. ובמה שכתבתי נתבטלו כל טענות ה"ר אברהם האפוטרופוס כי מה שטוען שאפשר שלא נתן כ"ר אלי' לכ"ר משה נ"ע השבעה אלפים דמי העופרת כבר כתבתי כי כיון שכתב שהיה לו מאה ככרי עופרת בחשבון כ"ר אלי' ושימסו' אותם כ"ר יוסף לכ"ר ברוך נראה שהיו של ה"ר אלי' בלי שום טענת חוב עליהם שאם היה חייב דמיהם לא היה כותב אלא שיקח השבעה אלפים והריוח ימסור לכ"ר ברוך או היה כותב קודם ש"ח או היה מעיד עדים על כ"ר אלי' שהיה חייב לו דמיהם ואח"כ היה כותב שימסרו העופרת ליד שלוחו וכמו שרגילין דמי שקונה בית א' בהמתנה שכותבים שטר קניית הבית ושקבל המעות וכותבים שטר אחר שחייב לו כך וכך מעות מקניית הבית או סתם ומה שכתב האפטרופוס והביא ראיה מלשון הכתוב שכתב לכ"ר יוסף קיימי לוש דישמירסי או מי לוש מאנדי כבר כתבתי למעלה משמעות הכתב וההבנה שהוא הפך ממה שהבין הוא ומה שהאריך בטענת הראיות הא דחיה בעלמא לטענות כ"ר אלי' ואין בה ממש ועיק' ראייתו בטענה זו על הלשון הנזכר שכתב לכ"ר יוסף קי מי לוש דיש מירסי וכבר נדחה פירושו ונתיישב הפך טענתו וכן מה שכתב שאפשר שהיה הכל קנוניא וכו' אין ממשו' גם בטענ' זו כי אין אדם עושה קנוניא וכותב בכתב שחייב לפלוני או שסחורה פלונית הוא של אחרים כי הוא ירא שמא יחייבוהו בכתב ידו כ"ש כתבים אלו שראה שיבואו לידי כר' אלי' וגם כי אולי הוא היה בטוח בכה"ר אלי' שלא יתבע ממנו דבר אם היה קנוניא ביניהם כמו שכתב הוא היה לו לחוש כי המיתה מצויה ובית מועד לכל חי ויוציאו אחר כך כתב ידו על יורשיו כ"ש כי אותה קנוניא אינה בדרך ישרה וכל עיקר ראית קנוניא זה הוא גם כן על כתיב' קימי לוש דישמירסי' הנז' למעל' שאינו כמו שמבין הוא:
וכן מה שאמ' שמכמה טעמים אין לכר' אלי' שום דין ודברים על היתום והראשון הוא מה שכתוב בכתב אשר שלח הנפט' לכר' ברוך שנראה שהמא' ככרי' ששלח הם מלבד מה ששלח לחשבונו ולחשבון השותפי' וכו' כמו שכתב בטענתו ושכר' אלי' בעצמו אינו יודע אם המאה ככרים הם מחלק כר' משה או מלבד חלקו וכו' וכן החכם נר"ו בפסקו חיזק טענה זו וכתב דאיך יעלה על הדעת לתבוע בטענת שמא מן היתומים שהרי כר' אלי' התובע תחלת טענתו שהמאה ככרים שלו באו הלבשת' ביד כר' אברהם ואמרתי כי הדבר מוכיח בפירו' מן הכת' שכתב לכר' ברוך שהמאה ככרים היו מלבד סך הככרי' שהי' שולח בעדו ובעד השותפים שכן כתוב ק' מישקאל דוש ואם היו מחשבון הסך שהיה הולך מן הנפטר ומן השותפים היה צריך לכתו' קומו פור קואנטו די כר' אלי' וא אאי ק' קינטאלי' די אישטוש אלא מאחר שכתב מישקאלאדוש ועוד כתב קינו אינטראן אין קואינטא וכו' אם כן הדבר ברור שאין הבנה לדבר אלא שהמאה לחוד הנואישטורוש לחוד אלא שהולכים מישקאלאדוש ואחר שכן הוא מי מגיד לנו שמי שנשתלחו לו לא הניח בידו המאה ככרים והשאר שהיו מהשותפים שלח והרי אי אפשר לידע אם לא על ידי אליהו הנביא שיבא ויאמר לנו שכן היה דאם לא כן פשיט' דאדרבא דאיכא למיחש שעדיין הם ביד מי שנשתלחו לו וא"ת שהאיש שנשתלחו לו אמר שלא נשאר בידו מאומה הרי תשובתך בצידך שכר' אברהם אומר שלא באו ליד ופשיטא דמן הדין אפילו שבועה אינו צריך כיון שכר' אלי' אינו יכול לטעון בברי והתובע בשמא אין על הנתבע אלא חרם סתם וכו' ע"כל:
והנה טענת האפטרופוס שהוא מוכיח שאלו המאה הם מלבד מה ששלח לחשבונו ושטענת כר' אלי' היא שמא שאינו יודע אם המאה ככרים הם מחלקו אשר יש לו בשותפות או אם הם מלבד חלקו חפשתי בכל טענות כר' אלי' הנשלחות משם בכתב ולא נזכר דבר זה אבל נניח שאומר כך שאינו יודע אם הם מחלקו או מלבד חלקו אינה זו טענת שמא כי בודאי הוא טוען שיש לו ביד הנפטר מאה ככרים עופרת כמו שהן א' גלוי בכתבים שהמאה ככרים שלח לחשבון הר' אלי' מעורבים בשלהם שיתנם כר' יוסף לכר' ברוך מה לי שיהיו מחלקו או מלבד חלקו הרי יש לו בתוך כל אותו העופרת אשר היה ביד כר' יוסף מאה ככרים וכבר קבלם כר' יוסף והלבישם הכל בסחור' אחרת ויש לו חלק באותה סחורה סך המאה ככרים כפי ערך כל הככרים שנשתלחו שמה ושמא זה דומה למי שאמר לחבירו הרי לך מנה זה על כור חטים שיש לך ותשלח הכור חטים שלי בכלל החטה שאתה שולח למכור במקום פלוני ושלח מאה כורין לחשבונו ואח' כור של חבירו או שלח סתם מאה כורין וכתב שהאחד הוא של פלוני סוף סוף כור אחד יש לו בתוך המאה או בתוך המאה ואחד ואין כאן שום שמא וכן הוא זה העופרת אם שלח לחשבונו אלף ככרי' ומאה כיכר של כר' אלי' הם אלף ומא' או שלח אלף סתם וכת' שהמאה הם כל כר' אלי' מעורבים באי זה אופן שיהיה יש לו לכר' אלי' מאה ככרים בכל אותו העופרת כ"ש שהוא לא הזכיר בטענתו שמא זה אלא שיש לו מאה ככרים עופרת באותו ששלחו למצרים כמו שכתוב בכתבים ואם לא הלביש' בפני עצמם השליח כמו שצוה לו כר' משה יתנו מכל העופרת כפי ערך שיהי' הכל אם היה הכל אלף ככר יתנו לו עשירי' מה שבא מכל העופר' כיון שהי' מעור' עופר' זה בכולו ולא נשמע שנאב' או שנגנ' או שנטב' ממנו בים שום דבר ואם נפס' שום דבר הוא על הכלל וכל א' יפסיד כערך מה שהי' לו וכר' אלי' יפסיד כפי ערך מאה כי מסתמא השליח שהוא כר' יוסף מוחזק אצלם לנאמן וגם מסתמא נתן להם חשבון מכל העופרת שהיה בידו אשר בכללו היו אלו המאה ככרים ואם כן איך טען כר' אברהם שילך ויתבע אותם ממי שנשתלחו לו והוא כר' יוסף שליח השותפים הרי הם המקבלים חשבון ממנו מכל העופרת שהיה בידו ומן הסתם מן הכל נתן להם חשבון ואם חסר מסכום כל הככרים או בסכום הסחורוה שהביא או שלח כולם יתבעו ממנו איש כפי ערכו לא שיקח האפטרופוס מה שמגיע לו ושאר השותפים מה שמגיע להם ויאמרו לכר' אלי' שיתבע ממי שנשתלחו לו כי מי שנשתלחו לו אינו אומר שלא הגיעי לידו מאה ככרים או שלא נתן חשבון מהם כי כבר ידע מה שכתב לו כר' משה שהיו לכר' אליא מאה ככרים מעורבים בעופרת ומן הכל שלח הסחורות ששלח אם לא אמר שעשה אישמירסו מאלו המאה ככרים בפני עצמו כמו שכתב נו כר' משה ואם עשאו בפני עצמו אימר באי זה הסחורה היא סוף דבר שהוא ניכר לעין בפרט כמנהג הסוחרים שאין בטענה זו ממש שתביעת זו של כר' אלי' היא שמא אלא ודא' הוא טוען כי בכל אותו העופרת היה לו מאה ככרים והני כתבים של כר' משה המורות ומעידות על עצמו בזה ואם האפטרופוס אמר שלא הגיע לידו אלא מג' אלף לבנים ושאר השותפים גם כן אומרי' שלא הגיע לידם אלא מה שהיה להם בשותפות הרי מאה ככרים אלו הם נבלעים באברי כולם וכל אחד יתן מחלקו כפי ערכו לתשלום אלו המאה ככרים דהא משתרשי להו בתוך סחורותיהם שהיו אלו המאה ככרים מעורבים בתוכם אבל מן הסתם נראה שהאפטרופו' היה ראוי שיקבל חשבון מהשליח מן המ"ג אלפים שאומר שהם כתובים בפנקס כר' משה ומן השבעה אלפים של כר' אלי' שהם מאה ככרים כיון שהשליח והאפטרופוס ידעו שבאותו העופרת היה מאה ככרים של כר' אלי' כמו שכתב לו כר' משה אם הם מלבד המ"ג אלפים כמו שמוכיח האפטרופוס ואם השותפים יאמרו ויבררו שבכל מה ששלח כר' משה לא היה אלא מ"ג אלפים אם כן יהיה המאה ככרים מכללם ויתחייב היתום בהם ומה שכתב כר' משה שהיה לו מ"ג אלפים בתוך נכסי השותפות יהיו נכללים אלו השבעת אלפי' בהם כיון שקבלם ולא כתב שקר בפנקסו שהרי היה לו מ"ג אלפים בתוך השותפות אלא שהוא חייב מהם ז' אלפי' לכר' אלי' כיון שכתב שהמאה ככרים מעורבים בעופרת היו של כר' אלי' האפטרופוס מוטל לברר ענין זה כי כר' משה הוא שהודה וכתב כי מאה ככרים יש לו לכ"ר אלי' בעופרת מעורבים הוא צריך להוציא לאור משפטם אם יברר שנאבדו בפני עצמם מה שאי אפש' או שמי שנשתלחו לו לקחם יהיה האחריות על כ"א אלי' אבל אחר שהו' ברור שלא נאבד שום דבר וגם השליח נתן חשבון מהכל הרי מאה ככרים הם בכלל ריטורנו שבא מכלל כל העופרת ועם זה לא נשאר קושיא ממה שהוזקק החכם נר"ו לומ' שאי אפשר לדעת דבר זה כי אם על ידי אליהו הנביא וזה הדבר מבואר וכ"ר אלי' התובע בלי נבואה מברר אותו על ידי הכתבים כמו שכתבתי למעלה ומה שדייק החכם נר"ו ממה שלא כתב מאה קינטאליש די אישטוש שהמאה לחוד והנואישטורוש לחוד הרי שכתוב בכתב אי מאנדאדו פורקואינטו די כ"ר אלי' ק' קינטאליש די פולומו קון לוש נואישטורוש אי לי פידו די מירסיר קישי לוש אין טיריגי די לא קאנטידאל קי איל נייבא כו' הרי הדבר ברור שאלו הק' קינטאליש הם מאישטוש שהוא שולח ובכלל' נמצאו קודם ושם היו אח"כ בריטורנו ומשם יגבה כ"ר אלי' כמו שנז':
וגם טענת האפוטרופוס דשמא חזר הנפטר ולקחם ממנו כבר כתבתי למעלה שאין כאן טענת לקוחים הם בידי וכן מה שטען שנוכל לומר ושאפשר שנתן לו מעותיו אחר שנאבדו המאה ככרים ג"כ זה נכלל בכלל ביטול הטענה של לקוחים. ועל מה שהרבה טענות על ביטול השטר שעשו אלמנת כ"ר משה ובנה לכ"ר אלי' אין צורך לקיום אותו השטר אפי' שיהיה בטל השטר הדברים שאמר' היא ובנה הם מכוונים עם דברי הכתב ויש ראיה ואמתלאה מהם לאמת כל מה שכתוב בכתבים וכמו שהביא הרא"ש ז"ל כלל פ"ו שדב' גלוי לכל בני הבית שמסר ראובן ביד שמעון עד יום מותו ושקר גלוי ומפורס' כזה לא טענינן ליה והביא ראיה מאשתו וחמותו שהן יודעים בז' וה"נ לא שנא בנ"ד וגם אין ראיה ממה שטען שהיו שוים המאה ככרים עשר אלפים ואיך לקחם נקיים מכל הוצאה במצרים בשבעת אלפים אין זה תימא אולי באותו הזמן שקנה לא היו שוים יותר:
עוד הביא ראיה ממה שכתוב בשטר אשר בטלוהו מכמה טעמים ואין משם ראיה אפי' היה קיים השטר עוד השיב על מה שטען כ"ר אלי' שכתב לו הוא ושאמר לו פה אל פה ג"כ שיתן לו הריטורנו כשיבוא ההלבשה שאם אמר כן היה לפי שאמר לו שהיו לו כתבים וראיות ברורות על זה ושאחר כך ראה שאין לו שום תביע' ואני אומר כי מקודם בלא ראיית כל הכתבים והראיות אמר שימסור בידו ההלבשה נראה שהיה ידוע לו אמיתת הענין שהיו לו מאה ככרים ביד כ"ר משה נ"ע ולכן השיב לו כן שאם היה לפי שהיה חושב מה שהיה חושב לא היה לו לכתוב לו לחלוטין שימסור בידו אלא אחר שיראה כתביו וטענותיו אם היה דין אז יתן לו וכיון שכתב לו שיתן בלי שום תנאי שנראה שהוא יודע שדבריו כנים ואמתיים ויש לו לכ"ר אלי' ראיה חזקה מהודאתו של כ"ר אברהם האפטרופוס הנ"ל כתב ובעל פה שהרי כתב לו שי וואישה פראזיינדא פואירה אפרטי פודיירה שיאיר ויניר אה פרטי פארה מאנדראווש לה דאר פירו יא ויש טודו אישטא מישקלאדו וכו' וכתב ויאיר לאש ליטראש מוי ביין נון לאש אי וישטו וכו' נראה מכל זה שהיה יודע שהיה לו לכ"ר אליה חלק בסחורות שבאו וכן כתב כ"ר אליה בטענותיו שעל פה אמר לו כ"ר אברהם פנים בפנים בכפר ליבאדי שיתן לו כאשר ישוב לעיר אם יחזור לו השטר ואין אדם עשוי לכתוב ולדבר דברים אלו על הספק אם יתברר אח"כ אלא שהיה כבר הדבר ברור לו שהיו ק' ככרים שלו בכלל הסחורות שבאו ממצרים ואע"פ שלא נטל קנין על זה לא היה לו לערער אחר שנתברר הדבר אח"כ בכתבים יותר ממה שהיה ברור לו מקודם כשכתב ואמר שיתן לו מריטורנו ועתה אנו באים לדון במה שכתב החכם נר"ו וחזק קצת טענות כ"ר אברהם וכתב והאריך בזכות היתום והקדים שני הקדמות הא' דבממונא לא אזלינן בתר רובא והשנית דביתומים בעילא כל דהו די שלא להוציא ממון מידם והאריך בהקדמה זו והוליד דיורש פטור בטענ' שמא אפי' שידענו שהיה המוריש חייב ולא ידענו שפרע והביא חילוק שבין הפוסקים ז"ל אי טענינן ליורש בדבר רחוק או לא ועל הכל כתב השתא ומה הדברים שהם תשמישו של אדם ושבאו ליד הנפקד לשומרם אם הנפקד אמוד ומת טענינן שמא חזר וכו' נ"ד דהוי סחורה ואין הכוונה רק הריוח על אחת כמה וכמה שהיא טענה מרווחת ומצויה מאד שחזר המוריש ולקחה והאריך בדברים שאינם צריכים לנ"ד וכבר כתבתי למעלה והוכחתי דבנ"ד ליכא טענת נאנסו ולא טענת אבידה ולא טענת חזרה וא"כ ליכא נמי טענת שחזר ולקח ממנו כמו שכתבתי למעלה דהוי כאיכא עדי ראה וליכא שום מיגו ועוד דמת הוא תוך הזמן שלא היה חייב לתת לכ"ר אלי' הנ"ל שום דבר כי אם אחר שיבואו הסחורות ממצרים ולא בא שום דבר מהעופר' עד אחר מיתת כ"ר משה נ"ע וכמו שהביא הרא"ש ז"ל באותה תשובה כלל פ"ו דכי הא לא טענינן ליתמי דהוי מלתא דלא שכיחא והוי כמו תוך זמנו להלוות אלא זהובים ולגבות' תוך ארבעה חדשים עיין שם:
עוד כתב לחזק טענת האפטרופס במה, שכתב בכתב כ"ר יוסף אימילוש דישמירשי אפארטי אי מילוש מאנדי שנראה שהם שלו וכבר כתבתי למעלה בסתירת טענה זו שטען האפטרופוס מה שמספיק לבטל חיזוק טענה זו והראיה שהביא ממשרים שאם כמוסר דבריו לבניו דבריו קיימין ואם כמערים אינו כלום משם ראיה דהכא הוי כמוסר כיון שכתב הכתבים שיתנו לשלוחו כ"ר ברוך המאה ככרי' אין לך כמוסר גדול ממנו שצוה למוסרו ולא השגיח החכם נר"ו בכתבים כשכתב טענה זו גם מה שכתב בביטול השטר מה לנו ולביטולו עיקר הראיה הוא מהודא' בעל הדבר בכתביו וגם ששטר זה יהיה בטל הדיבור שלה ושל בנה בלי שטר הם אמתלאות ג"כ להורות כי האמת הוא שאלו המאה ככרים היו של כ"ר אלי' הנז' ולא היו מתחייבים הם לסלק מעל כ"ר אברהם הנ"ל כל טענה וכל עירעור אם לא היה אמת שהמאה ככרים היו של כ"ר אליה וכמו שהבאתי למעלה מתשובת הרא"ש ז"ל וגם כתב שם שסומכים על הפתקים הנמצאי' על המשכונות וכתבים אלו שכתב שהמאה ככרים מאותם ששלח שם של כ"ר אליה גריע' מפתקי':
גם על הכתב שכתב כ"ר משה לאחיו של כ"ר אל' חזק טענת האפטרופוס במה שכתב שהי' חתום מלמטה ואין שם הנפטר חתום בה כתב שמלב' מה שנר' שיש בדבר זיוף ג"כ יש להביא ראיה שפסול מתוכו ממה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה על שטר שיש בו מחק ביני שיטי שלא יגבו בו אלא זהוב א' שאני אומר שהיה כתו' במקום המחק שהיה פרוע חוץ מזהוב א' ואף אנו נאמר כאן בכתב זה שראה חובתו בכתב ההו' וחתכו:
והנה נוסח הכתב כתוב בטענות עד הסוף ענין הכתב כמו שכתוב למעלה וסיום הכתב איל שי"ת לו טאראייגא אין פאז פארה קי שיאמוש טודוש קונטינטיש אי קי אייה אישטא פור שוייא וכתוב אחר נוסח הכתב שנתקיים בב"ד ואם כל הכתב נתקיים בב"ד שהיתה כתיב' ידו הרי יודע כי במקום החתך היה חתוך שמו ולא נחתך מן הכתב אלא שמו שהיה סימן למיתתו שמת בקרוב בעונות ואין כאן חשש פיסול אחר שכתיב' ידו היא ניכרת לכל כמו שכתוב בטענות שנתקיים הכתב בב"ד ואפילו בלא הזכרת שמו והוי ככתב ידו שהוא חייב כדתנן הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסי' בני חורין אינו צריך שיהיה חתום בו שלא הוזכר במשנה אלא כתב ידו דמשמע דכשידוע שהוא כתב ידו וכתב אני חייב לך מנה גובה מבני חרי וכן כתב בחשן משפט סי' ס"ט אבל כשהכל כתב ידו תו ליכא למיחש לזיופא אפי' לא כתב שמו אלא שכתב אני חייב לפלוני כך וכך לפי' הפתקות שמוציאין השותפין זה על זה הואיל והוא כתב ידם אפי' אין בו חתימות כלל אלא קבלתי ביום פלוני כך וכך גובין בו מבני חרי ואינו נאמן לומר להד"ם עכ"ל והר"י קולון ז"ל הביא לשון זה שורש קי"א הלכה למעשה הרי שאין שום פסול בכתב זה שלא נמצא שמו חתום בה כיון שהיא כתיב' ידו ולא תימ' דהורע כחו מפני שנחתך שהרי ניכ' שלא חסר אלא חתימתו כי מסוף דברי הכתב יש הוכחה שלא היה כתוב בו שום דבר אחר ודרך מקרה הוא שנחתך כ"ש כי בלא כתב זה נתקיים אמיתות הענין המאה ככרי' שהם של כר' אליה מן השלשה כתבים אחרים אשר כל אחד מהם היא מספקת לשאינו יכול להכחיש כמו שכתבתי למעלה דהוי ככתב ידו ומהם ראי' על כתב שלא נחתך בכוונה שכל מה שכתו' בו מכוון לשאר הכתבים ולשון זה שהבאתי מסימן ס"ט הוא גם כן ראיה גדולה לאלו הכתבים שהם כמו כתב ידו ממה שכתב מן הפתקות שמוציאין השותפין זה על זה וכתבים לא עדיפי מפתקות גם מה שדחה טענת הר' אליה שטען על כר' אברהם במה שכתב לו ואמר לו מפה אל פה שיתן כתב גם זה מהבל ימעט מפני שהיה יכול לחזור בו שלא נטל קנין והביא ראיה ממהר"י קולין שורש ס"ה ולא היה צריך לזה כי אין טענת כר' אליה לחייבו בשביל דיבורו אלא שמבי' ראיה מדיבורו וכתבו כי הוא היה יודע כי דבריו כנים שהמאה ככרים היו שלו. ועל מה שטען הר' אליה כי בהיות שלא הגיע הכתב לר' יוסף באו הלבשת המאה קינטאליש מעורבים יחד עם הלבשת שאר העופרת ביד כר' אברהם האפוטרופוס כתב החכם כי טענה זו מבוטלת כי מי אמר לו שלא הגיע איזה כתב וכו' והנה תשובתו בצידו מהכתב שביד כר' אליה ואם יאמר ששלח לו כתב אחר הנה השליח שהוא כר' יוסף לא אמר ששלח לו כתב אחר וכך נראה ממה שכתב כר' אברהם לכר' אליה בכתב הכתוב למעלה שאם נכסי הר' אליה היו באים בפני עצמם היה אפשר לשלוח לו אבל הוא רואה שבא הכל מעורב וכו' הרי שבא הכל מעורב ביד כר' אברהם ונראה שלא הגיע הכתב שהיה כותב הר' משה לכר' יוסף שימכור המאה ככרים בפני עצמם שאם הית' מגיע לידו חזקה שליח עושה שליחותו ואם כן טענת כר' אליה היא מקויימת ולא מבוטלת ומה שכתב שאומר כר' אברהם. כי חשבון סך הככרים לא הגיע כי פחתו יותר ממאתי' ככרי' אם כן פשיטא שאלו המאה ככרים הם לבד מהסכו' טענה זו לא נכתבה בטענות כר' אברהם אדרבא כתב כר' אברהם בטענותיו שלא בא לידי האפטרופוס אלא הלבש' חלק הנפטר וילך הר' אליה ויתבע המאה ככרים ממי שנשתלחו לו וכת' שביד האפטרופוס לא נכנסו כי אם נכסי השותפות הרי שאינם מראים חסרון אלא במאה ככרים של כר' אליה ואין להם דין בזה כי הם נכללים בכלל כל העופר' כמו שכתוב למעלה ואם טען בפני החכם על פה הפך מה שכת' ויתברר שהוא כך יהיה החסרון על כולם כמו שנכתב למעלה:
וגם על הראיה שכתב כר' אליה כי בחיי כר' משה בא ספינ' אח' וכתב לכר' משה שישלח לכר' אברהם שיתן לו והוא השיב כי לא בא שום ריטורנו בספינ' ושאמר כך לכר' אברה' וראה הכתב וסבר וקביל לתת לו כשיבוא כתב החכם נר"ו כי הראיה היא הפך ממש שהיה לו לכתוב לכר' אברהם שיתן לו הריטורנו ולכך נראה שלא היה רוצה הר' משה שיתנו לו שום דבר איני רוא' בזה שום טענה להיות הפך טענת הר' אליה כי אם הוא הבטיחו באותו הכתב שכשיבו' משה פירימו מיד ישלח לו ואם כן למה היה צריך לכתוב לכר' אברהם אם בעל הדבר עצמו היה מבטיחו שמיד ישלח לו ואין כאן שום הוכחה ממה שהפליג החכם נר"ו בחובת הר' אליה בטענה זו כתב עוד בזכות היתום שבפנקס לא נמצא שום רמז מחלק כר' אליה ושהיתום פטור מתביעתו ואין בכל זה שום ראיה כי כבר כתב לו בארבעה כתבים ומה צורך שיכתוב בפנקס ומה שכתב ואם נדר לו דרך מתנה יכול לחזור בו מי הזכיר מתנה זו להשיב עליו:
עוד הביא תשובת הרשב"א ז"ל על ראובן שהוציא כתב יד על שמעון אחיו שהודה לו שקבל ממנו פקדון ושהשיב שאין לראובן שום זכות בנכסי אחיו שאנו טוענים ליתומים חזרה או אונסין וכו' על זה דן שם שהיו כמה אמתלאות שאין לו שום זכות בנכסי היתומים ובנדון שלנו אעיקרא דמלתא איכא ספק אם המאה ככרים של התובע אם לאו ואני אומר כי בכל אותם האמתלאו' היה בדין שלא יחזירום לו שהיה להם טענת אונסין וחזרה כמו שכתב הרשב"א ז"ל ובנ"ד ליכא חד מהני טעמי וגם הוא בתוך זמנו מה שלא היה כן בתשובת הרשב"א ז"ל ועם זה נסתלק כל הראיה שהיה לו מתשובת הרשב"א ז"ל והמעיין בדברים יראה בפי' כי אין דמיון כלל לנדון דידן מתשובה זו וגם ההוכחות מן האחת עד הרביעית נודע למעלה סתירת' כי כבר הזכר' את כולם למעל' גם מה שהאריך החכם נ"ר להוכיח במה ששמע שהר' אליה טען שכר' בונפוס היה כמו אפטרופוס ושאמר לכר' אברהם במעמד שלשתם אתן לכר' אליה הלבשת המאה ככרים לא היה צריך החכם נר"ו להאריך בזה כי פשוט הוא שאינו נקרא מעמד שלשתן כיון שלא היה חייב לו כר' אברהם שום דבר ואינו צריך לזה תשובות הרא"ש ז"ל שדברי כר' בונפוס ואמו אלמנת כר' משה אינם אלא אמתלאה בעלמא לדברי הר' אליה וכמו שכתוב למעלה. ונתבאר כי הר' אליה זוכה בדינו וגם כי כתב כי מי הוא שיעלה על רוחו לחייב ליתום וכו' אפי' כחוט השער' עלה על דעתי לחייבו בעדות העגל' המוליכה מאה ככרי עופרת מן הטעמי' שכתבתי ועל דייני ישראל לדון דין אמת לאמיתו:
ועתה אודיע להם הדרך אשר ילכו בה בתביעת כר' אליה המאה ככרים מן היתום ואת המעשה אשר יעשון בבירור החשבון והוא שיבררו ב"ד שלש' אנשים סוחרים בקיאים בטיב משא ומתן ובחשבונות ויראו להם הפנקס שהיה לו לכ"ר משה נ"ע בחשבונותיו ובפנקס שהיה לו בשותפות וכן יראה כל הכתבים שימצא ברשותו שבאו לו מן השותפין ומן הפאטוריש שלהם במצרים וכן השותפין יראו הפנקס שלהם בענין השותפות זה שהיה ביניהם ובין כ"ר משה הנז' וכל הכתבי' שיש לה' מכ"ר משה ומן הפאטוריש שבמצרים ויטילו ב"ד עונש שלא יעלים שום כת מהם דבר ככל מה שנז' והברורים הנז' יבררו מתוך הפנקס והכתבים העופרת ששלח כ"ר משה למצרים וכן יבררו מן הפנקסים והכתבים הקרן ששם כל אחד מהם בשותפות ויחשבו סך העופרת ששלח שם אם היה כדי הקרן או פחות או יותר לפי סך חילוף הסחורות שלקחו וכן יחשבו כל הסחורות שבאו משם מן העופרת כמה עלו אם פחתו או הותירו מן הקרן של העופרת השלוח שם אחר כל ההוצאות ואם הקרן של העורר' השלוח שם יעלה לקרן של השותפין ולסך השלש וארבעים אלף לבנים שאמר האפטרופוס שמצא כתו' בפנקס הנפטר וגם לשבעת אלפים של כ"ר אליה הנז' והמאה ככרים של כ"ר אליה לא נאבדו ולא נכללו בכלל השלשה וארבעים כמו שראוי ואם לא ימצא כדי הקרן של כל השותפים ושל כ"ר משה או פחות אז השותפין יקחו כל מה שיתברר מתוך הכתבים של כ"ר משה הנ"ל או הפאטוריש מן הקרן שיש להם בשותפות ואינם חייבים הם בשבעת אלפים אם הם אינם יודעים שהיו בתוך כל העופרת המאה ככרים של כ"ר אליה מלבד המ"ג אלפים של כ"ר משה וממה שהגיע ליתום יפרע לכ"ר אליה המאה ככרים כפי מה שיצא מכל המאה ככרים של השותפות כיון שהוא הודה שבכלל כל זה העופרת היו המאה ככרים של כ"ר אליה ונאמר שאם ימצא בפנקס ששם בשותפות מ"ג אלפים שמכלל אלו המ"ג אלפים היו השבעת אלפים של כ"ר אליה ואם השותפים יודעים כי השבעת אלפי' הם לבד המ"ג או הסוחרים יבינו כן מתוך הכתבים יתנו לכ"ר אליה חלק הנוגע לו מן הסחורות למאה ככרים כפי מה שיגיע לכל מאה ככרים מן העופרת שנשלח שם אפי' לא יגיעו כל הסחורות לסך הקרן של השותפים ושל כ"ר משה שאם נאבד או נפסד הוא על כולם כפי ערך מה שיש לכל אחד ובכל זה הולכים אחר מה שיבינו הסוחרים מפנקסיהם ומכתביהם כמו שהבאתי בפסקי בשם הריב"ש ז"ל תשובת תנ"ד ועל האנשים מוטל לדון ולחשוב כפי מה שיראו להם מן השמים בדרך זו. נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |