שו"ת מבי"ט/א/רפז
|
< הקודם · הבא > |
על משמרתי אעמוד' ללמוד לשמו' ולעשו' בתורת ה' בכל אשר עשיתי מאז הבק' בימי חרפי ועד עתה אחרי בלותי זה שבתי בצרכי ביתי מעט עם רבים צריכי' לי ואני צריך להם להשלי' את נפשי ולהכין צדה לדרכי בזכו' הרבי' ואתיצבה על מצו' ללחו' מלחמ' התורה ולהכין אותה ולסעדה באמת ובמשפט ובצדקה להשקיט מריבי עם עם ה' אלה מקשיבים ושומעים לקול מורים לולי כעס ותגר שבין ת"ח כדור שבן דוד בא היא שעמדה לאבותינו ולנו לרפות ידי עוסקי בתורה ובמצות לשמן ובמקום לשמן באו שלא לשמן עד ישקיף וירא ה' משמים ואצפה לראות מה ידבר כי ינחני במעגלי צדק בחברת משכילים מזהירים יישרני לעבודתו יתברך בסבת מצדיקי הרבים ככוכבים לא תבייש זקנותינו את ילדותינו ונזכה לראות בביאת משיחנו ובבנין בית תפארתינו:
ומה אשיב על תוכחתי תוכחת מגולה בלי אהבה אין בדור הזה מי שיכול להוכיח ולמוכיח בשער יקושין על הרוב אין מי שיכיר את מקומו אין מי שיבחי' את ערכו כולהו תנויי בניזקין הוו עד יבא ויורה צדק לנו ועתה נפשינו יבשה חכתה לה' יעזרנו ויגן עלינו ויוציא לאור משפטי צדק תורת אמת תהיה בפינו לא נשא פני דל או ע"ה לא נהדר פני גדול או ת"ח בצדק נשפוט את מי שהוא עמיתינו במצות ומפני חטאינו האמת נעדרת ולשקר יש רגלים בפרט בדיני ממונות כל דאלים גבר ומי שבידו למחו' אינו מוחה ונתלין באילן גדול החכמ' מקולקל' שלא כדין שכל אשר בשם חכם קהל יקרא ידון בני קהלו וירים ראש לקיים דבריו כדין או שלא כדין בי דינא רבא בתר בי דינ' זוטא לא לבדקו ויש רעה חולה מזו כשאין היד משגת להצדיק את החייב מאריכים ומענים את דין הזכאי עד שיתרצו ליטול קנין לעשות פשרה רחוקה מן הדין ואני את נפשי הצלתי למחות ולהודיע אל ראשי הקהילות כמה פעמים ואין מי שיתן אל לבו לתקן את העוות עד כי גדל מאד דברים שדברתי על פה אני רשאי לאומר' בכתב אגב מה שקרה באלו הימים שיצא קול ש"ר על א"א ת"ח ובא אצלי הוא וחמיו ואמר כי היו יותר מי' שנים שהיה נשוי עמה ומעול' לא מצא בה ערות דבר ולא שמץ פיסול ושעת' נשמע עליה ש"ר מפי נער א' שאחקור על הדבר וחלה פני שאפייס את חמיו שלא יכרחנו לעמוד בב"ד בקבלת העדות כי הוא היה מרוצה שיחקרו על העד ועל העדות שלא בפניו וגם החכמי' וממוני הקהלו' יצ"ו שלחו אלי שאשמע הענין ונמניתי עם החכמי' ה"ר ש"ט ביבאז והר' חיים חבר יצ"ו לשמו' העדות וחקרנו על הנער קודם לדעת מה טיבו ונשמעו עליו כמה דברים של פסול אשר נתקבלו בב"ד ונפסל הנער לעדות בדין תורה שהוא כתוב על העדויות שנתקבלו עליו ועל זה כתבנו אז פסק דין זה נוסחו. על דברי עדות נער אחד שמו יצחק אלעמיס מנוער ממצות ומעשי' טובי' שהעיד על אשת חכם אחד בדבר מכוער נתועדנו יחד ולא רצינו לקבל עדותו בב"ד עד שנחקור עליו אם הוא כשר לעדות או לאו ובלי חקירה רבה נודעו עליו עדויות הרבה בב"ד מאנשים שהעידו שראו אותו מפתה נערים לדבר עבירה מהם שראוהו בדבר מכוע' פעמי' ושלש וכן נשים שנתרעמו ממנו שהיה מפתה אותן לדבר עבירה לכל אח' בפני עצמה ושהי' מדבר לנשים דברים מכוערי' וגם היה מגזם אותן שיאמר עליהן דברים רעים ובפרט על אשת החכם יש עדות שגזם עליה כשקראה אותו רשע על מה שהיה מדבר ואמר לה אני אביא עליך רעה וגם על שהוכיחה אותו על שהיה מציץ בבתים בלילה בין סדקי הפתחים גזם עליה שלא בפניה ולא עברו ימים עד אשר הוציא מחשבתו אשר זמם לפועל והלך ואמר לחכם שראה את אשתו בדב' מכוער ולכן לא נתקבל עדותו אלא שנודע כי הוציא ש"ר על בנות ישראל הכשרות ובפרט על אשת חבר והנה הוא פסול לעדו' כפי מה שהועד וכמו שכתובים העדויות בארוכה ונלאינו משמוע ולא כתבנו כולם וגם כל בני שכונתו מעידים עליו דרך כלל כי הוא רע מעללים ועסקו עם הנשים וכיון שהוא רגיל עם העריות ומתיחד עמהן אע"פ שהיה כשר לעדות אח' הוא פסול לעדות אשה בין להוציאה בין להכניסה כמו שכתוב בח"מ סי' ל"ד וכ"ש כי כפי העדויות הוא פסול גם כן לכל העדויות ולכן אנו מודיעים לכל באי עולם כי עדותו אינו מתקבל בדין תורה והאשה היא מותרת לבעלה ככל הנשים הכשרות ואין ראוי לבעלה החכם להיות לבו נוקפו ממה ששמע דברים אלו מפי המכוער הזה ואינו הגון שתהיה דעתו סומכת עליו שיהא אסור לבא עליה כי זה אין אדם שיסמוך על דבריו בהיותו רע מעללים כמו שכתוב למעלה ובטלה דעת הסומך דעתו עליו אצל כל בני אדם אשר לא יסמכו דעתם עליו כ"ש כי הוא היודע ומכיר בה יפה והעיד כי בעשרה שנים או יותר שהיה נשוי עמה לא ראה בה דבר מגונה ולא חשדה בשום דבר רע ומפיו היא חיה ויזכה במקחו אם היתה יולד' בצער תלד בריוח וכו' ושלום לנו ולכל יש' משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני ש"ט ביבאס הצעיר חיים החבר. שנת שי"ז ע"כ הגיע נוסח מה שכתבתי אז ושלחנו לבעלה תופס מה שכתו' למעלה ולא נחה דעתו בו ואחר כך אמרו שנתחדשו עדויות ודברים והלך בעלה לדיינים אחרים ועשו יסוד ועיקר מעדות הנער הפסול והעדויות אחרות שקבלו אח"כ לא היו מספיקים לפסוק שהיתה מפסדת כתובת' וזה נוסח העדויות בפנינו ב"ד חותמי מטה העיד כ"ר שלמה נחמיעאש כי יום א' הלך לבית יהושע ן' מנשה הנז' לתבוע ולגבות ממנו קצת מעות שהיה חייב לו ובעוד שהיה מדבר עם יהושע הנז' לעיל בתוך ביתו לפנים ממחיצת הדפים שבאמצע הבית נכנסה לאה הנז' לעיל כמו ד' שעות בלילה לסוף הבית עד מחיצת הדפים וכשראת' את ר' שלמה הנז' קראה את יהושע הנז' ויצאה עמו לבית שער שהו' הבראנדאדו ושלמה הנז' יצא גם אחר יהושע הנז' והחזיר יהושע לאחריו ואמר לו שיכנס בפנים וכן עשה ואחר שעמדו שניהם שם באישון לילה ואפלה כמו חצי שעה נכנס יהושע הנז' לביתו ושאל לו מה היתה חפצה הרבני' כאן והשיב לו ששאלה ממנו פרח סולט' בהלואה וכל זה העיד אחר האיום וחרם שהטלנו עליו יום ב' כ"ז לחדש אלול משנת השי"ז אלעזר ן' יוחאי אברהם ארואיטי יעקב יירגאש ביום הנ"ל בפנינו ב"ד העיד הבחור יצחק כהן ב"ר משה כהן איך יצחק אלעמיס הנ"ל אמר לו איך אשת החכם הנז' היתה נטמאת עם יהושע הנז' ויצחק הכהן הנז' לא היה מאמין עד שאמר לו אלעמיס הנז' עמוד על משמרת ותרא' ויהי בליל שבת ויצחק הנז' היה עומד על משמרתו לראות אם אמת הדבר או לא ובהיותו עומד על משמרתו ראה את לאה הנ"ל שהלכה עד פתח יהושע הנז' וראתה הפתח סגור וחזרה לאחריה וברגליה קובקאביס ואחר כך קרוב לחצות לילה חזרה פעם שניה וברגליה גיליקיש לבד והולכת לאט כדי שלא ירגישו בה ויצח' הכהן הנז' לא הרגיש בה עד שלאה הנז' דברה לו מה אתה עושה פה והשיב לה אני עומד פה מפני הסוס ואמרה לו להעלים הדבר אני הולכת לבית אחות החזן שבית' להלא' מבית יהושע הנז' והלכה עד פתח יהושע הנז' לבד וחזרה לאחוריה עד מקום שיצחק הכהן הנז' היה עומד ואמרה לו מה אתה עושה בחוץ הכנס לביתך וכן עשה וסגר הדלת אחריו ותכף פתח יצחק הנז' הדלת ויצא לחוץ ורא' את לאה הנז' שנכנסה לבית יהושע הנז' והדלת סגור חציו ושהת' שם עמו כמו חצי שעה ושמע שהיו שניהם מדברים ואחר חצי שעה שיצאה חזרה ופגעה ביצחק כהן הנז' ואמר לה מה הם אלו הדרכים המקולקלים שאת הולכת בהם ולא ענתה לו דבר ורצתה ונכנסה תוך ביתה אלעזר ן' יוחאי אברהם ארואיטי יעקב יירגאש ועל אלו העדויות עם הפסול כתבו מאז שהיתה מפסדת כתובתה ומזונות ואני בא לדון ולבדוק אחריהם על מה שקבלו עדות הנער הפסול הרעו אשר עשו כי כפי העדויות שנתקבלו עליו שהו' רגיל עם העריו' ומתיחד עמהם וקול יוצ' עליו שפרוץ בהן פסול לעדו' אשה בין להכניסה לבעלה בין להוציאה מבעלה כמו שכתב בח"מ סימן ל"ד וכן הביא בספר חקות הדיינים סימן י"ט החשוד על העריות פסול לעדות וכו' משום דכתיב אל תשת ידך עם רשע וכו' משמע דפסול מן התורה דלא בעי הכרזה והכי נמי לא בעי עדות גמור בפניו אלא קול וחשדה וכמו שכתבו בתוספות והרא"ש פרק זה בורר וכן במשרים ואפילו היה החשוד פסול מדרבנן לא בעי הכרזה אלא משום דלא ידעי ליה אבל מי שידע שהיה חשוד והזמינו לקבל עדותו אין עדותו עדות שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פי"א והפסול מדבריה' צריך הכרזה לפי' כל עדות שהעיד קודם שהכריזו עליו מקבלין אותם כדי שלא לאבד זכות העם שהרי לא ידעו שהוא פסול ואין פיסולם אלא מדבריהם ע"כ והכא בנ"ד הרי ידעו הדייני' שפסלתי אותו קודם וגם עדות האח' שנתקבל עמו בטל אם היה תוך כדי דיבור ואם נרא' להם שלא נפסל על העדיות שנכתבו עליו יעמדו ונשמע דבריהם. ועתה נבוא לדון אחריהם על שאר העדויות הכתובים למעלה וכתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ד מהלכות אישות ולא המזנה בלבד אלא אף העוברת על דת משה או על דת יהודית או היוצאת משו' שם רע אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה וכל אחד מהם נוטלת מה שנמצא לה מנכסי. נדונייתא ויוצאת ע"כ ואין באלו העדיות עדות מזנה ולא דת משה ויהודית אלא דומה לדבר מכוער ואינו דין דבר מכוער כי דבר המכוער הוא מכוער ביותר שמראים הדברי' שהיתה שם עבירה אעפ"י שאין שם עדות ברורה וכמו שכתב הרב ז"ל שם ובנדון זה אינו מראה הדבר המכוער שהיה שם עביר' כי לפי עדות הא' שיצאה לברא נאדו עם יהושע באישון לילה ואח"כ נכנס יהושע אינו זה כיוצאין ממקום האפל כי הבראנדאדו הוא כרה"ר לכל הק' בעלי בתים הדרים בכאן כי הם עוברים ושבים ביו' ובלילה דרך הבראנדאדו ואינו מקום סתר אפילו באישון לילה ואפלה מכמה טעמים הא' היו יוצאין ממקום אפל הוא כי באותו מקום האפל לא היה שום אדם שם ולא היה דרך לשום אדם שאינו דר שם ליכנס באותו מקום האפל דומיא דמעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו שאין דרך להכנס בבור וכן נכנסו זה אחר זה לבית א' והגיפו דלתו' הוי מקום יחוד וסתר כיון שהוא בית מוקף ומוגף בדלת אין שום אדם יכול ליכנס ולראות מה הם עושים אלא שראו אותם שנכנסו שם ובנ"ד זה הבראנדאדו הוא מקום מוכן לעוברי' ולשבים כמו שכתבתי ואם כן אין דבר זה מכוער שיהיו הדברים מראים שהיתה שם עבירה אדרבה הדברי' נראים שלא היתה שם עבירה כי אעפ"י שיכנס בהם רוח שטות לא יעמדו לעשות פועל עבירה במקום עוברים ושבי' ועדיף מפתח פתוח לר"ה דאין בו משום ייחוד משום דירא שמא שום אדם. הטעם הב' שהעד הנז' אמ' שרצה לצאת גם הוא וששמע לו יהושע הנז' שיכנס בפנים וכן עשה ואם כן לא היה חשש עבירה ואפילו היה בית המקו' שיצאו מפני שהיה ירא יהושע פן יצא העד הנז' וימצאם דאע"ג דאפסיק' שלהי קידושין כאביי דבין אנשים מבפנים ונשים מבחוץ או איפכא חוששין ליחוד ולא אמרי' דמסתפי האיש העומד בפנים ומתיחד בחוץ שמא יצא א' מחביריו אחריו שדרך פנימים על החיצוני' היינו לענין שאסו' להתיח' בכה"ג לא שיאסרו אשה על יחו' זה דהא אמרי' דאי' אוסרי' על היחוד כלל כ"ש על זה דמסתפי ובנ"ד נמי הכי הוי ועוד דהכא מסתפי טפי שעכ"פ היה צריך זה העד לצאת ללכת לביתו וכבר היה יוצא עמו אלא שעכבו הוא והרי הוא עומד לצאת בכל רגע ואיך לא יירא יהושע מגשת אל אשה עוד שכשנכסה לאה וראתה את העד עמו איך מלאה לבה לקרות את יהושע לדבר עבירה עוד כי העד עצמו לא דן בדעתו שום מחשבת רעה על יציאת זה כיון ששאל אחר כך את יהושע מה היתה חפצה והשיב הוא ששאלה ממנו פרח סולט' בהלואה ואם אח"כ הגיד זה הענין היה אחר שהוציאו עליה שם רע וגזרו על כל מי שהיה יודע דבר ממנה שיבא ויגיד מכל זה נראה שאין בעדות עד זה שום ממשות להפסידה אפילו היו שנים עדים בענין זה כי הדבר המכוער המפסידה הוא שנראה מתוך הדבר ההוא קרוב לודאי שהיתה שם עבירה ובענין זה מראין הדברים שלא היתה שם עבירה וכתב הרב ז"ל שהדברים מראים שהיתה שם עבירה אע"פ שאין שם עדות ברורה נראה שלא חסר באותה דבר המראה שהיתה שם עבירה אלא עדו' ברור' אבל קרוב הדבר להיות ברור מה שאינו כן בנ"ד כמו שכתבתי ועל העד הב' ג"כ יש לדון אפי' היה כשר להעיד שאין בעדותו ממשות לאסרה ולא להפסידה כתוב' אפי' היו שנים מעידים בדבר ההוא שלא ראה דבר מכוער שנר' ממנו שהיתה שם עבירה קרוב לודאי וכמו שכתבתי בעדו' הא' מכמה טעמים הא' הרמב"ם ז"ל כתב או שנכנסו זה אחר זה והגיפו דלתות וכו' דוקא הגפה שהיא סגורה ומוגפה אל המזוזה והכא היה חציו סגור כמו שכתוב בעדויו' ועוד כי הגפת דלתות אמרו בירושלמי דתרעא טריק ומשמע שער נעול במנעול כדמוכח בירושל' דפ' המדיר וא"כ הגפת דלתות אינו יחוד עד שיהא נעול כמו שכתב הרשב"א ז"ל תשובת ארנ"א וכתב דטעמא דכל שאינו במנעול ירא הוא שמא יכנס אחר שלא ברשות וכענין הנהו עובדי דפ' בתרא דע"ז ביין נסך עד כאן וא"כ אפילו היתה הפתח מוגפת לא היה יחוד כ"ש שהיה חציו פתוח שאע"פ שנתיחדו שניהם בפני שנים אינו יחוד ומה שכתב הרמב"ם וכיוצא בדברים אלו היינו דוגמתן ממש שיהיו הדברים מכוערים כמו אלו אבל מה שאינו כל כך מכוער אינה מפסדת וגם אם יש ספק אם הוא דבר מכוער או לא אינה מפסדת דכתובתה בחזקתה היא טעם שני דבעי' שיראו את שניהם שנכנסו או שהיה א' מהם בפנים וכבר היה האחר שם וזה העד לא העיד אלא שראה שנכנסה היא לביתו ומי יודע אם היה הוא שם או לאו כי אע"פ שהיה דר שם אלו שלא היה אז בבית ומה שהעיד ששמע את שניהם מדברים מי יודע אם היה יהושע הוא המדבר עמה אולי היה אשה אחרת וא"א לו' שיאמר שהכיר אותו בקול דראיה ממש בעי' שהיה הוא מתייחד עמה וגם לא היה יכול להבחין ולהכירו בקול אחר שלא הבין מה שהיו מדברים שאם היה מבין היה מגיד ג"כ מה שהיו מדברים וא"כ לא הוי כראה אותם שנכנסו זה אחר זה שהיא ראיה גמורה כיון שראה את שניהם טעם שלישי שהוא אמר שהיה עומד על משמרתו לראות מה שאמר לו חברו אלעמיס הפסול שהיתה נטמאת עם יהושע הנז' ושמר אותה בפעם הראשונה שבאה ובשניה וכשהלך לו וסגר הדלת בעדו וחזר מיד ופתחה וראה שנכנסה לבית יהושע הנז' והלך שם ושמע שהיו מדברים ואחר שכוונת שמירתו היתה להשיג תכלית הענין לפי דעתו לא השיגו כי מסתמא הטה אזנו לשמוע ושמע שהיו מדברים ובעוד שהיו מדברים לא היו עושים העבירה ובעוד שהיה שומע דיבורם לא היה זז ממקומו כי עדיין לא נשלמה כוונתו לדע' סוף הענין זה והוא אמר כי משנכנסה שם כמו חצי שעה ולא שמע ולא הרגיש נשימותיהם כדרך המנאפים אלא דיבור לבד נרא' כשפסקו מלדבר שהרגיש שהיתה יוצאת יצא הוא וחזר אל מקומו הראשון ומעדותו נראה שהוא ידע שלא נעשה עבירה בעת ההיא. טעם ד' כי העדים שרואים אותם נכנסים מיירי שהם אינם. רואים אותם שאם היו רואים הם שהיו רואים אותם לא היו נכנסים שאין איש ואשה מתיחדים בפני אנשים לדבר עבירה דומיא דראו אותם יוצאים ממקום אפל או מן הבור כי לא ידעו הם שיראו אותם ביציאה ובנ"ד נראה לפי דבריו הרגישה שהוא ראה אותה כשתכנס ולכן אמרה לו שיכנס לביתו וכן עשה וסגר הדלת ואם היא ראת' כשנכנס וסגר ואז נכנסה א"כ כשיצא הוא איך ראה אותה והרי היא לא נכנסה אלא בעוד שראתה הדלת שלו סגור ואם הוא חזר ופתח הפתח מיד וראה אותה נכנסה גם היא ראתה אותו כיון שהית' מקודם נשמרת ממנו שלא יראנה לא בטחה בכניסתה לבית שמא יחזור ויצא ואם הוא יצא וראה אותה גם היא ראתה אותו ואפ"ה נכנסה ולא חששה שיבוא לראות כי לא נכנסה לדבר עבירה ואפי' נאמר שהיא לא הרגישה כשחזר הוא לפתוח תיכף הדלת לראותה והוא ראה אות' בכניסת' והיא לא ראתהו עדיין היתה לה לחשוש שיצא אח"כ ויבוא לפת' ויראנ' כיון שהיא נשמרת ממנו ואמרה לו שיכנס לביתו וכיון שלא חששה נרא' שלא כוונה לדבר עבירה כ"ש כי עדותו אינו ברור כי הוא אמר שהיה עומד על משמרתו לראותה וראה אותה בפעם הא' בקובקביץ ברגלי' ולא דברה לו ולא הוא לה ומנין ידע שמפני שראתה הדלת סגור חזר' לאחוריה אולי היה סגור בלי נעילה אחורי הדלת והיתה יכולה לדחוף הדלת לפותח' ונראה כי לפי עדותו לא הגיעה היא עד הדלת אלא קודם שהגי' לדלת ראתה אותו סגור וחזרה לאחוריה ואם היתה הולכת לצורך עבירה איך לא הגיעה עד הדלת להדפה לדעת אם היתה סגורה מבפנים עוד מה שאמ' כי קרוב לחצי הלילה חזרה והלכה לאט כדי שלא ירגישו בה והו' לא הרגי' בה עד שהיא אמרה ודברה לו מה עשה פה ואם בתחלה לא הרגישו בה לפי דעתה כי הוא ראתה אותו שם ולא חששה לדבר לו שיכנס אפילו שהיתה הולכת עם קובקאביץ למה עתה שהיתה הולכת עם גיליקוש יראה ממנו ואמרה לו שיכנס לביתו וגרה בעצמה והקיצה את הכלב הישן כי הוא מעיד בעצמו שלא הרגיש בה ועוד אע"פ שהיא שוטה לפי דעתו לא הית' שוטה שתאמר לו שתכנס לבית' אחר שהלכה עד פתח יהושע וחזרה כי הוא היה מבין כי כוונתה היתה כדי שלא יראנה כשתכנס לבית יהושע אשר הלכה לפניו עד פתח ביתו וחזרה כדי שלא יראנה הוא עוד שהעיד שהיה בחצות הלילה בליל שבת ולא הזכיר אם היה נר דלוק באותו הבאראנדאדו או לאו אם היה נר דלוק כשראה אותה גם אחרים שהיו ישינים שם היו רואים ואם לא היה נר דלוק ולא אור הלבנה איך ראה והכיר, אותה גם מרחוק מהפתח שלו עד פתח יהושע אלא ודאי אין עדות זה ראוי להתקבל בב"ד כי אינו עדות כשר אלא מגומגם ומבולבל ולענין קבלת העדויות אלו שלא בפני האשה נראה גם כן שהיה בטעות כי גם שלחו לה ולא באת לא היתה מחוייבת היא ללכת אחריו אל הדיינים שהיה הוא רוצה בהם אחר ששלחה מביתו ולא זן אותה ורוצה להפסידה כתובתה אינה נגררת אחריו לענין זה וכ"ש שלא היה עמהם דיין שנצטרף קוד' עמה חשוב כמותם והוא החכם הר' חיים החבר ולא שלחו כולם ועל כן לא היו רשאים לקבל עדותם ואפי' היו כולם ביחד בב"ד ושלחו לה ולא באת לא היו יכולים לקבל עדות שלא בפניה כיון שהעדים היו מצויים בכאן בכל יום שהרי כתבו כל הפוסקים ז"ל או שהיו העדים מבקשים לילך למ"ה ושלחו לו ולא בא דבשלחו לחוד לא סגי לקבל שלא בפני בעל דין ואע"פ שיש מן הפוסקים ז"ל שכתבו דפתחו ליה בדיניה בשלחו לו לבוא לחוד סגי הכא לא פתחו ליה בדיניה אדרבה ב"ד אחר פתחו בדינה קודם ועל זה לא רצתה היא ללכת אליהם ואפי' פתחו לה בדינה מה שאינו כן היתה יכולת לומר לא אדון בפניכם אלא בפני ב"ד גדול מכם שבעיר ומדברי הרמב"ם ז"ל נר' שאין חילוק בין פתחו לדיניה ללא פתחו ובכל גוונ' אין מקבלין בשלחו לו לחודיה ומצאתי בתשובת מורנו הרב הגדול הריב"ח ז"ל שהביא דברי הראב"ד ז"ל שכתב שהרי"ף דחה דברי שמואל ולא הפריש בין פתחו ליה ללא פתחו ליה והוא ז"ל כתב כי מה שנפרש בדברי הרי"ף בענין קבלת עדות בעיר אחרת שלא בפני ב"ד נפרש בדברי הרמב"ם ז"ל וכן בענין זה שניהם לא חלקו וא"כ לא היו יכולים לקבל עדות שלא בפניה אע"ג דיש מן המפרשים דכתבו דבדיעבד עדותן עדות הרי כתב בח"מ סי' כ"ח ואם קבלו עדות שלא בפני בעל דין אין דנין על פיו ע"כ ובמשרי' הביא בשם ריב"א ובשם הרמב"ן ז"ל דאין עדותם עדות דהוו להו כטועין בדבר משנה וכן בצ"ה בד"א שכ' בשם הרמ"ה ז"ל דאם קבלו שלא בפני בעל דין דלא מהניא כלל וכתב שכן דעת הרשב"א ז"ל ושבעל העיטור הולך ומסתפק בזה והי"ד כתב בתשובה כי הרב בעל העיטור כתב שאין דנין ע"פ אותו עדות עד שתקובל פעם שניה וכתב שכן כתב הרשב"א ז"ל אלא א"כ היו העדים הולכים למ"ה והבע"ד היה במקום אחר ולא יוכל לבא. ואפי' לדעת הסוברים דבדיעבד מהני אם העדים מצויים חוזרין ומקבלין עדותן בפני בעל דין וכתב מורנו הרב ז"ל באותה תשובה אבל האמת הוא לדעת כ"ע שאם נתקבל עדות שלא בפני בע"ד כששני הכתות והעדים מצויים בעיר שתקובל שם העדות פעם שנית בפני בע"ד ונרא' לי בדין זה יש כמה טעמים לומר שאין דנין על פי קבלת עדות זה אפי' לסבר' הפוסקי' דבדיעבד מהני הא' דהא אתמר בגמ' וכי מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אתובע קאי כדמשמע בההיא עובדא דבי חמוה דרבי ירמיה פ' הגוזל תנין והיינו משום דאין אדם תובע אלא אם כן יש לו ועבד לוה לאיש מלוה כ"ש כשיש לו שטר וכן הפוסקים ז"ל הביאו דין קבלת עדות שלא בפני בע"ד גבי תובע דנתבע שמביא עדים לפטור עצמו מש"ח שכתוב עליו למה יקבלו עדים שלא בפניו אפי' שלחו לו ולא בא הרי הוא התובע לכשירצה הוא יתבע ואז יביא עדים אם ימצאם דאין סברא לומר שיבוא אדם לב"ד ויאמר קבלו עדות שאיני חייב לפלו' אע"פ ששלחו אחר התובע ולא בא כהני גווני דאתמר בגמרא דיאמרו לו ב"ד אם הוא לא תבע אותך בב"ד למה תביא עדים שלא בפניו אבל התובע ויש לו עדים ושלחו לו וכו' מקבלין וכדאמר גבי נזקקין לתובע דמיירי לקבל עדותו תחלה ונ"מ אפילו אם ימותו עדיו של נתבע או ילכו וכו' כמו שהביא הח"מ סי' כ"ד משמ' דמקלינן בקבלת עדות לתובע יותר מן הנתבע והא דכתב הר"ן ז"ל פרק אלמנה גבי מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועת האלמנה הבאה לפטור עצמה ודאי מקבלין שלא בבע"ד היינו שפוטרת עצמה מממון וחייבת שבועה אבל לפטור בלא שבועה אין מקבלין אפילו שלחו לו ולא בא הטעם הב' שבשלחו לו ולא בא היינו שלא רצה לבא שהוא פושע אבל אם הוא משיב לב"ד ששלחו לו שיש לו ב"ד גדול מהם שהוא מזומן לשמוע העדויות אינו פושע ואין ב"ד יכולין לקבל אלא בפניו וכדמשמע מדברי הרא"ש שהביא דברי רבא וכן אם הוא חולה וכו' אא"כ שלחו לו ולא בא דאז הוי פושע אבל אם אינו פושע אין מקבלין בשום ענין אפילו הוא ועדיו חולין כו' משמע דכשאינו פושע אין מקבלין והכא בנ"ד לאו פושע הוא כיון שאומ' אני מזומן לשמוע העדויות בב"ד פלוני. עוד אני או' בטעם זה דכתב הרי"ף ז"ל בתשובה בהפרש שיש בין מקיימין את השטר שלא בפני ב"ד ובין אין מקבלי' אלא בפני בע"ד כי מה שאין מקבלין מיירי בעדות ע"פ והעדות על הממון כי שמא אין העדות ברורה למעיד כמו שצריך ואם תהיה העדות בפני בעל דין לא יעיד בפניו כי יתיירא שמא יכחישנו וכמו שהביא בצ"ה ד"א שער פ' וכיון שכן אין ב"ד מקבלין עדו' שלא בפני בע"ד אלא כשהוא פושע שאינו רוצה לבא אבל אם רוצ' שתקובל העדות בב"ד אחר אין מקבלין אותו ב"ד זה כי שמא העדי' לא יעידו בפניו מה שהם מעידים שלא בפניו הטעם הג' דנראה דאחר שקבלו ב"ד עדות שנתקבל שלא בפניו צריכי' להודיע לבעל דין מה שהעידו עליו לדעת מה ישיב וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"ו אומרי' לו ולא אמרת בפניהן כך וכך או הידית מעצמך אם עמד ושלם מוטב וכו' אבל אם טען משטה הייתי בך או להד"מ כו' פטור וכו' ובנדון זה היו צריכין להודיע לה העדות ואלו תשי' היא שהעדים יודעים ששמעו שהיו מדברי' שניהם כ"ז שהיו ביחד ובזה יהיה ברור להם שלא באו לידי עבירה ואולי כי העדים היו מעידי' לדבריה בזה ואין כאן חזרת עדות כי בענין זה לא דברו בעדות וכן כיוצא מדברים אלו היתה יכולה לומר היא ואם יחזרו וישאלו את פי העדים יודו לדבריה ולא יקרא חוזר מעדותו כדאמ' וא"כ לא היו יכולין לדון עד שיודיעו לה כמו שכתבתי עוד טעם ד' דאף על גב דבשלחו לו ובהני גווני יכולין לקבל שלא בפני בעל דין היינו לקבל מאותו טעם דשלחו לו וכו' אבל לא לדון וכן מצאתי להרמ"ה זכרונו לברכה שכתב מדאמרי' כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולין הא הכא דלא אפשר למפסק דינא אלא בפניו אלא הכא לקבל' עדות בלחוד הוא ואפילו הכי טעמא דהוא חולה או עדיו חולין וא"כ אין ממשות בעדויות אלו לא מצד עצמן ולא מצד קבלת עדותן. עוד אני אומר על עדות יצחק בן ה"ר משה הכהן כי אין עדותו מתקבל' בב"ד כי נער בער אוכל ומשחק בשוק הו' ומה שכתבו הפוסקים דבן י"ג ויום א' אם הביא ב' שערות כשר לעדות היינו כשהיה מוחזק קוד' שהגיע לכלל שנים שהוא בן דעת ומבחין בין דבר לדבר הדומה לו והולך בדרך תום אבל מי שהוא ידוע קודם שהגיע לכלל י"ג שאינו מבחין בעדו' ואינו מקפי' לומר על הן לאו או איפכ' אין מקבלי' עדותו לכשיגדל עד שידעו שהו' מבחי' ומקפי' דיום גדלות אינו גורם אלא שנקרא איש חייב במצות לא תוס' דעת והרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות עדות כתב אנשים ולא קטנים אפי' הוא הקטן נבון וחכם הרי הוא פסול עד שיבי' ב' שערו' וכו' משמ' דכשהבי' ב' שערות אחר י"ג הוא כשר מיד מפני שהוחזק קודם ביודע אבל אם הוחזק שלא היה יודע אפילו גדל ויש לו ב' שערות אין מקבלין עדותו עד שידעו שנתיישב בדעתו כיון שלא היה לו חזקת כשרות ודבר זה תלוי בדעת הדיין ובנדון זה הנער יצח' הנז' לא היה קודם בחזקת מבחין ומקפי' ולא יצא מחזקתו זאת עד שיתבר' ואנחנו רואים אותו עוד היו' הולך בדרכי הקטנות וכן חבירו הפסול יצחק אלעמיש אע"פ שלא היה פסול לא יצא מכלל הבלי קטנותו ורוע מזגו ויש ראיה לזה ג"כ ממה שאמ' פ' מי שמת דבן י"ג ויום א' שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן לענין עדותו עדות ואמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לא וכן כתבו הפוסקי' ז"ל דבעי דלהוי יודע במידי דמסהי' ביה ולהכי בעו דייני למבד' בתרי' אם הוא יודע במה שהוא מעיד כדי שיקבלו עדותו וכדמשמע התם בגמ' גבי מכר דפחו' מבן עשרי' דאמרו ליה זיל אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא וכו' כדאיתא התם וכ"ש לבן י"ג ולעדו' דבעי' למבדק ליה אי ידע לסהודי או לא והני עובדי דידן לא בדקו ולא מידי ועדותו מוכחת דלא ברירה ולא נהירא כדאמרן נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |