שו"ת מבי"ט/א/רפ
|
< הקודם · הבא > |
עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח נפשנו חכתה לה' הוא יישר ארחותינו לשפוט את העם משפט צדק כי ה' אוהב משפט ואת אשר יאהב ה' משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב ומה נעים שבת אחים ורעים בתורה ובמצות גם יחד ומי הוא זה ואי זהו אשר בית דינו יכין בצדק כי נשאל מעמדי מאת שר וגדול אשר בארץ מצרים עיר גדולה לאלהים על מה שגזרו חכמים זקנים וכן רבים עונש נח"ש ששום בעל תורה שיהיה פחות מבן מ' שנה שלא יוכל למנות דיין ולא יצטרף עם ב' אחרים להיות ב"ד של ג' ומפני חטאינו לא אתם לבדם יש מקום לכרותת ברית ואלה זו כי אם את אשר ישנה פה עמנו היום יש הפרש וחילוק בכיוצא בזה בענין הבתי דינין שבעיר מי ידין מי יורה דעה יבין שמועה ולכן טוב וישר בעיני לברר וללבן ענין קבועת הדיינים אשר שמרו דרכי ה' לעשות צדקה ומשפט. הדרך הראשון הוא מי הן הראויין לדון:
השני אם יש גדולים מהם בעיר אם יוכלו לדון הג' אם דן דיין אחד ברצון ב' הכתות וחולקים עליו גדולים כמותו בדבר של סברא שאין יכולים לברר שטעה מפי סופרים וספרים בפי' או שפסק כא' מן הגדולים והאחרי' חולקים עליו שהם סוברים כפוסקים אחרים אי הדר דינא או לא. הד' אם יכולים הקהל לעשות תקנה בכמו ענין זה שידונו הראוים או הבלתי ראוי' ונשיב על ראשון ראשון מי הוא הראוי לדון כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' סנהדרין ב"ד של ג' אע"פ שאין מדקדקין וכו' צריך שיהיה בכל א' מהם ז' דברים חכמה ענוה וכו' וכן הביא בח"מ סי' ז' ונר' דכולהו הוו לעיכוב הדבר הא' פי' חכמה והיינו דגמירי דיני בחכמת התורה וכמו שהביא בח"מ סי' ג' בשם הרמ"ה דבעי' שלשתם דגמירי ובשם הרא"ש ז"ל כתב בג' אי אפשר דליכא בהו חד דלא גמיר ששנה או קרא בספרים ויודע סברו בדינין וכו' אבל אי ליכא חד דגמי' פסילי לדינא ואלו הג' דנין בע"כ או יברור לו א' כל א' מהם כו' ונר' דכי היכי דבחכמ' סגי בחד דגמיר לדינא כהרא"ש ז"ל ה"נ בשאר השש' דברים סגי בחד ופחות מג' אין דיניהם דין והיינו מדברי סופרים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"ב דמן התורה מותר לא' לדון כדכתיב בצדק תשפוט עמיתך וכדאמר פ"ק דסנהדרין ואפי' מדברי סופרים דינו דין ויכול לכוף לדין לפניו בע"כ כמו שכתב שם בח"מ ואפי' שמותר לדון יחידי כשהוא מומחה או נטל רשות מצות חכמים הוא שמושיב אחרים עמו וכו' כמו שכתב שם הרמב"ם ז"ל וכתב בח"מ מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין עליהם אע"פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע וכו' והא דאמרי' פ' זה בורר ערכאות שבסוריא ופרש"י ז"ל שלא היו בקיאין בדין תורה והיינו יושבי קרנות דריש מכילתין בפי' רש"י תגרין שאין בקיאין בטיב דינין ויזכה את החייב ויחייב את הזכאי כל הני לא דיינין מיקרו אלא היכא דאיכא חד דגמור כדאמר התם א"נ כשזה בורר לו אחד וזה א' דזה פוסל דיינו של זה ואפי' לוה מצי מעכב אי הוו ערכאו' שבסורא כדאמר התם פ' זה בורר ואע"ג דפליגי רבנן אר' מאיר במתני' דזה בורר ואמר דלא מצי פסיל היינו דוקא בערכאות שנתמנו להיות דיינים כמו שכתבו התו' פ"ק וכן כתב רבינו ירוחם נתיב א' ונראה דאינם מתמנים להיות דיינים אלא בעיר שאין בה מאן דגמיר ומה שכתב בח"מ אעפ"י שנטל רשות הרי זה בכלל וכו' כמו שכתבתי למעלה דהיינו באתר' דאיכא מאן דגמיר ויש ג"כ שאינו דן אע"ג דגמיר כדפי' פ"ק דסנהדרין תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל ותניא נמי התם באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו ומשמע דחוץ לשלש פרסאות לא בעי רשות כיון דגמיר כדתניא במקום רבו ואפ"ה משום מעשה דמי בצים גזרו באותה שעה תלמיד אל יורה ואפילו שלא במקום רבו אלא א"כ נטל רשות מרבו ופי' רש"י ז"ל וכי יהיב ליה רבו רשותא מידק דייקא ביה שיהא לשונו פתוח ולא יטעו השומעים את דבריו ותרתי בעי' לתלמיד נטילת רשות וחוץ לג' פרסאות דכי היכי דהא דתניא תלמיד אל יורה וכו' אלא א"כ נוטל רשות וכו' בעי' נמי רחוק כי הא דתניא תלמיד אל יורה וכן כתב מהרי"ק שרש ק"ע דסבירא ליה למהר"ם ז"ל דאף על גב דתלמיד נטל רשות מרבו אינו רשאי להורות במקום רבו תוך ג' פרסאות אפילו תלמיד חבר וכן הביא סמ"ג מצות י"ג וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פרק עשרים ונ"ל דהא דבעי נטילת רשות חוץ לג' פרסא' היינו לדבר הורא' איסור והיתר כמעשה שהיה דגזרו עליו באותה שעה ולישנא דיורה נמי לא משמע אלא באיסור והיתר כדפי' רש"י על יורה יורה ידין ידין אבל לדון לא בעי נטילת רשות חוץ לג' פרסאות דהא דאמר ידין ידין דמשמע דבעי רשותא למידן היינו מלשלם כדפי' רש"י ז"ל התם וכן משמע נמי פ' הדר דאמ' מהו לאורויי וכו' ומייתי עלה מילי דאיסור והיינו טעמא דבמילי דאיסור' איכא חומר טפי אי טעו בהו מממוני' דאי טעי לישל' א"נ אי קבלוה עלייהו פטור ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה מה שאין לומר כן במילי דאיסורא דאמרינן בעלמא תיקו דאיסורא לחומרא ודממונא לקולא ומיהו תוך שלש פרסאות נראה דבעי נמי נטילת רשות אפילו לדון דהא זו דתניא תלמיד אל יורה אלא א"כ רחוק וכו' משום כבוד רבו נגעי בה ומה לי ממונא מה לי איסו' והא דנקט אל יורה ולא תני נמי אל ידין אגב דבהאיך מתניתא אחריתי נקט אל יורה דוקא כדאמ' א"נ דלא פסיק' ליה למיתני בתרוייהו אלא א"כ היה רחוק דבממון לא בעי' נטילת רשות חוץ לג' כדפי' לעיל ובאיסורא בעי' נטילת רשו' וחוץ לשלש והא דאמרי' ריש פרק זה בורר דאמר רב פפא אפי' תימ' מומחין כגון בי דינא דרב הונ' ודרב חסד' דקאמ' ליה מי קא מטרחנא לך דמשמע דרב חסדא הוה דן קמיה רב הונא אע"ג דלא היה מורה קמיה במילי דאיסורא אפילו ביעתא בכותחא וכדאמ' פ' הדר מסתמא נטל רשות מרב הונא ואלו באיסורא לא מהני נטילת רשות תוך ג' והתוס' שם פר' זה בורר הקשו לפי' הקונ' דפי' בי דינא דרב הונא וכו' שהיו במקום א' דלא נהיר' דהא אמרי' דרב חסדא לא היה מורה לפני רב הונא אפילו ביעתא בכותחא וכ"ש דדין לא היה עושה בפניו ונ"ל שהיו סמוכין זה לזה חוץ לג' פרסאות עכ"ל ומשמע דלא מהני נטילת רשות תוך ג' לא בממונא ולא באיסור וצ"ל דמה שכתבו וכ"ש דדין שלא היה עושה היינו בקובע עצמו לדין בבית דין כדמשמע לישנא דבי דינא דרב הונא ורב חסדא דקא' מי מטרחנא לך אבל לדון למי שבררו או דרך אקראי בעלמ' מות' ובנטיל' רשו' כדא' וכן נראה מדברי מהרי"ק ז"ל שם סימן ק"ע דלפי' רש"י ז"ל דממון בעי נטילת רשות וסגי ליה נמי בהכי לענין ממון כדאמ' ומה שחלק הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות ת"ת בין קובע עצמו להוראה שאסור אפילו בסוף העולם למורה בדרך מקרה שמותר חוץ לג' פרסאות היינו בדבר של איסור דבממון לא גרע מג' הדיוטות דחד מינייהו גמיר והכא נמי בנטילת רשות תוך ג' סגי כדפי' ולענין אי בעי' בן מ' שנה אמרינן פ"ק דע"ז ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה פי' רש"י עד כמה הוי ראוי להורא' עד מ' שנין משנולד ובתוס' פי' פר' היה נוטל משנה שלמד והא רבה אורי וכל ימיו לא היו אלא מ' כדאמ' פ"ק דר"ה התם כשאין בעירו גדול ממנו וכתב הר"ן ז"ל ושמעי' מינה שאין ת"ח רשאי להורו' כל זמן שיש בעיר גדול ממנו אם לא הגיע למ' אבל אין בעיר גדול ממנו מורה כרבה דאורי וכן פי' רבי' יונה דאין בעיר גדול ממנו ומצאתי להרב ה"ר ישעי' ז"ל בפסקיו שכתב וז"ל אמרו חכמים אין ת"ח ראוי להורות עד שיגיע למ' שנה ואם היה גדול מן החכמים שהגיעו להוראה ראוי להורות אעפ"י שהוא פחות מארבעים עכ"ל נראה מלשונו דדוק' גדול מן החכמים אבל שוה להם אינו מורה ולהר"ן בשוין מור' כדמשני התם בשוין כמו שפי' רש"י ז"ל גם כן ונר' דרבי' ישעיה ז"ל מפרש התם בשוין דקאי אלא הגיע להוראה עד כמה עד מ' והא רבה אורי ומשני התם דאמרינן דלא הגיע להורא דקאמ' עלי' כי רבי' חללי' כו' עד מ' היינו בשוין כל שהו' שוה לשאר החכמים אבל אם הוא גדול מהם כרב' מורה והרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו עד כמה עד מ' שנין ולא הביאו הא דאורי רבה והא דמשני בשוין דמשמע דכל עיקר לא יהי' פחו' ממ' אפילו הוא גדול ותימא הוא והרמב"ם ז"ל לא חילק בין מ' לפחות ומשמע דסבירא ליה דכל שהגיע להורא' יורה אפי' פחות ממ' ויש גדול ממנו ובסמ"ק מצו' ק"ט כתב אם יש בעיר גדול כמותו אל יורה עד שיהא בן מ' שנה ואם הורה עביר' הוא בידו וכו' הדרך השני אם יש גדולים מהם אם יכולים לדון כבר כתבתי בדרך א' הראויים לדון שהם ג' הדיוטות כשהא' מהם גמיר או יחיד מומח' או ג' הדיוטו' כשאין גמיר בעיר והם הנקראים ערכאות שבסוריא ונראה דערכאות דליכא חד מינייהו דגמיר נדחין מפני ב"ד של הדיוטות דקביעי ואיכא חד מינייהו דגמיר כדאמ' לעיל ואפילו לוה מצי למימר לב"ד של ג' הדיוטות דקביעי דאיכא חד מיניהו דגמיר אזילנא ולא לפני אלו הנקראין ערכאות אפי' קביעי נמי וכן אלו נדחין מפני יחיד מומחה דיכול לומר לפני יחיד מומחה אזילנא דעדיף מג' הדיוטות דאע"ג דאיכא חד דגמיר היינו ששמע או קרא בספרים כמו שכותב למעלה אבל אינו מומחה דאע"ג דלענין הודא' וכפירה עדיפי' ג' הדיוטות דגמיר חד מיניהו אפ"ה לענין צידוק הדין עדיף יחיד מומחה ובעיר דאיכא חד דגמיר מוקמי' תרי אחריני לאצטרופי בהדי' והוו ב"ד של ג' הדיוטות ולא מוקמי' ערכאו' דליכא חד דגמיר ובעיר דאיכא חד מומחה לא מוקמי' ג' הדיוטות דאיהו עדיף כדאמר' ומאי שכתוב בנ"י ומסתבר' כיון דערכאות עדיפא מהדיוטו' מפני שאין רגילין וכו' נראה דהיינו בהדיוטות דלא קביעי ואפילו יחיד מומחה אי איכא גדול ממנו בעיר אפי' לוה יכול לעכב וכדאמ' נמי התם רב פפא אמ' אפי' תימא מומחין אם לוה בעי ב"ד גדול שומעין כשהיו שניהם במקום אחד וכמו שהביא נמקי יוסף בשם האחרונים באוקמת' דרב פפ' והיכ' שאין ב"ד זה גדול מזה בעי' שומעין למלוה דעבד לוה לאיש מלוה ולעי' אחרת אין שומעי' לעולם אלא למלוה ובב"ד גדול מאלו וכן כתב הרמב"ם פ"ו דמלוה כופה את הלוה לעיר אחרת שכן היו מעשים בספרד לפני גדולי הדור וכן הבי' במרדכי דברי ר"ת פר' זה בורר דגדול הדור הוי ב"ד הגדול וכן הבי' הרא"ש ז"ל פ' זה בורר וערכאו' מומחין שומעי' אפילו ללוה דקא' מומחין ואפילו לעיר אחרת כר' יוחנן וכמו שכתב שם בנ"י ומה שכתוב בסמ"ג מצו' צ"ז דיכול א' מבעל דינין לומר לא אדון בפני זה אע"פ שהוא קטן ממנו מאחר שהם בעי' א' והביא דבריו במרדכי פ' זה בורר וכן בהגהת אשר"י כתב דיכול לומר לא אדון אלא בפני זה אע"פ שא' גדול מחבירו ומוכחי לה מהא דאמרי כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דקאמר ליה מי קא מטרחנא לך נלך ונדון לפני רב חסדא אע"פ שלא היה גדול כרב הונא נראה לי דמה שאומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה ר"ל לא אדון בפני זה לבדו שבררת אתה אלא לפני זה עמו שאני מברר אע"פ שאינו גדול כמוהו דהא אמתני' דזה בורר הוא דקאי כדאוקי רב פפא מתני' אפי' תימא מומחין כגון בי דינא דרב הונא ודרב חסדא דקאמר ליה מי קא מטרחנא לך וזהו מה שכתב הרמב"ם ז"ל ריש פ"ז אפי' היה א' שבררו בעל הדין גדול וסמוך אינו יכול לכוף את בעל דינו שידון אצל זה אלא גם הוא בורר מי שירצה וכן בהגהה מימונית על לשון זה כתב כדאיתא בר"פ כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא וכו' בסי' ס"ה ובלאו הכי אם כל א' יכול לומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה מעולם לא יעמדו בדין אלא ודאי לא איירי אלא בברירה כדאמ' ובח"מ הביא דברי סמ"ג וכתב דלא נהירא שאינו יכול להסתלק אלא לגדול והוא מבין דברי הסמ"ג שלא בברירה ולכ"ע נרא' לי דאי איכא ב"ד מומחה קבוע בעיר אח' אין אח' מן הבעלי דינין יכול לומ' לחבירו שלא מרצון אברו תברו' אתה ואברור אני אם אינו גדול מב"ד שבעיר אלא ילכו לב"ד שבעיר ויכול המלוה לכוף הלוה לב"ד הגדול שבעי' אחרת ואם יש ב"ד אחר קבוע גדול בעיר אפי' לוה יכול לעכב כדאמר לעיל במה שהביא נ"י בשם קצת מן האחרונים אלא שאם רוצה מלוה לברור הב"ד האחר אפי' קטון ממנו שידונו שניהם הרשות בידו ולוה נמי מצי לעכב אם המלוה ברר ב"ד הגדול כדאמר לעיל אלא שאם לא רצו שניהם לדון דרך ברירה אלא זה אומר לב"ד זה וזה אומר לב"ד זה הולכי' אחר הגדול וכן אם הבתי דינין לא רצו לדון ביחד יוכל כל א' מהם לכוף את חבירו לילך לב"ד הגדול כיון שהם בעיר אחת והמלוה יכול לכוף ללוה לב"ד הגדול אפי' לעיר אחרת ולא יכוף אותו הלוה לברור ולא לדון בפני ב"ד שבעיר ובזה יהיו מכוונים דברי האחרונים שהביא נ"י עם מה שכתב הסמ"ג וחבריו וכן נוכל לומר כי אפי' כשיש ב' בתי דינין קבועין בעי' אין יכול לכוף אפי' מלוה ללוה לילך לקטון ולא לברור אלא הולכים לב"ד הגדול שבעיר ומה שכתב הסמ"ג שיכול כל א' לכוף את חבירו בברירה היינו כשאין הב' בתי דינין קבועין לב"ד בעי' או ב' הבעלי דינין הם מעיר אחרת ובאו פה לדון ויוכלו לברור שניה' את שני בתי דינין והא דאמרי' כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא היינו כה"ג אם באו שני בעלי דינין מעיר אחרת דאלו הם מעיר זו כיון דמסתמא בי דינייהו דרב הונא ודרב חסדא קביעי' באתרייהו מצי כל חד מינייהו לכוף חברו למיזל לב"ד רב הונא דהוי גדול מדרב חסדא ובתוספות כתבו פ"ק על יחיד מומחה שיכול לכוף את האדם בע"כ וכן בית דין ג' דקיימי במקום יחיד מומחה והא דתנן זה בורר וכו' דמשמע דמדעתו אין בע"כ לא ה"מ כשאומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה אבל אם או' שלא יבא כלל לב"ד או אם הוא לוה ואינו רוצה לדון כלל בעירו כופין אותו ודנין אותו בע"כ ע"כ וכן כתב הרא"ש ז"ל שם ואפילו הכי אני אומר דכשיש ב"ד קבוע ומומחה בעי' אין א' מהם יכול לברור אלא מדעת שניהם וילכו לב"ד הקבוע כדא' ומה שכתבו לא אדון בפני זה אלא בפ"ז היינו שהוא גדול מב"ד שהוא קבוע בעיר דאי לאו הכי אין סברא שיוכל לעכב זה על זה להניח ב"ד גדול קבוע לברור קטן מהם אם לא ברצון לוה ומלוה כדאמרינן הכלל היוצא מדרך זה דכל שיש ב"ד קבוע מומחה בעיר אין לוה יכול להשמט בברירה אלא כשהוא גדול מהב"ד הקבוע המומחה שבעיר וכן אפי' יש ב"ד אחר גדול קבוע בעיר כל אח' מהם יכול לכוף לחברו ללכת לגדול ולא לברירה ודברי הסמ"ג הן כשאין השני בתי דינין קבועין וכמו שכתבתי למעלה הדרך שלישי אם דן דיין א' ברצון ב' הכתו' וחולקים עליו גדולים כמותו או יותר בדבר של סברא אי הדר דינא או לא בגמ' פ' א' דיני ממונות אמרי' היכי דמי שקול הדעת אמר רב פפא כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא וכו' וסוגיא דעלמא כחד מינייהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת ולדידן מחלוקת הפוסקים הוי כאמוראי ודינא בשיקול הדעת הוא אי הוי מומחה או נטל רשות או שקבלוהו עליהם חוזר הדין ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם ואם לא נטל רשות ולא קבלו עליהם או לא היה מומחה וקבלוהו וטע' בשיקול אם נשא ונתן בידו ישלם מביתו ואם לאו יחזור הדין ואם אי אפשר להחזיר ישלם כמו שכתוב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות סנהדרין והרא"ש ואחרים עמו סוברים דבמומחה או ג' הדיוטות וקבלום וטעו בשיקול קם דינא ואהני הקבלה דפטירי וכתב הראב"ד ז"ל דאפילו איכא גדול ממנו, אין מחזירין אלא קם דינא ולא משלם דהא רב יוסף גדול ממר זוטרא הוה ולא החזירו וכתב הרא"ש ז"ל וכן נראה וכן כתב בטור ובמשרים וג' הדיוטות ויחיד מומחה שלא קבלו דיניהו דינא ומשלמי ולא מצי למימר לבעל דין זיל אהדור ובפ"ק כתב ויחיד שאין מומחה אפילו אם קבלוהו עלייהו אם טעה בשיקול חייב דאמר ליה קבילנא עלן דדיינת דין תורה ונראה דלא הוי שיקול אלא כגון תרי תנאי וכו' כדאמ' לעיל אבל אי ליכא פלוגתא בהאי מילתא כיון שא"א לעמוד על הדבר אין כאן טעות אלא מה שפסק פסק כמו שכתב הרי"ף ז"ל ואלו שיקול הדעת דאיפליגי ביה רבי ישמעאל ורבי חייא ליכא ראיה לרבי חייא לברורי טעמ' דרבי ישמעאל הלכך ליכא כח לאהדורי לעובדא דיליה ומ"ה קאמר כבר הורה זקן וכו' ע"כ והרא"ש ז"ל פ' זה בורר והביאו בח"מ וז"ל ולא הוי ר' ישמעאל כטועה בשיקול הדעת כיון שלא נחלקו תנאים ואמוראים בדבר זה תחלה ורבי ישמעאל לפי סברתו חייב ואין כח לר' חייא להוכיח שטעה אלא בסברא וחלק עליו עד כאן ובמרדכי הביא רבינו יהודה מפרי"ש הלכה למעשה דהיכא דלא ידע אלא דברי האחד ודן כמותו לא הוי שיקול ומה שעשה עשוי ולא ישלם כההיא דפרק זה בורר וכו' עד כבר הורה זקן אלמא אף על גב דרבי חייא פליג עליה, מ"מ כיון שלא היה יודע שהיה חלוק מה שעשה עשוי ולא ישלם מביתו עד כאן לשונו ובהג"ה אשרי כתוב הורה רבינו יהודה שירלין הלכה למעשה שאין משלם היכא דטעה בשיקול הדעת אלא אם כן ידע דפליגי אהדדי אבל אם יש טענה בגמרא שרש"י מפרש בענין אחר והגאונים בענין אחר ודן אותו כפי פיר"שי שיודע מה שעשה עשוי ולא ישלם דחה אבא מארי ראייתו ומכל זה נראה אף בדבר שאין בו מחלוקת ולא סוגיא בעלמא אזיל כחד ולא הוזכר אותו הדין בפי' ופסק דיין אחד מסברא ונחלקו עליו חכמים אחרים מה שפסק פסק ואין כאן טעות כההיא דרבי חייא כבר הור' זקן ולא איפליגו בה מעיקרא כדאמ' לעיל ורבי חייא גדול מר' ישמעאל דהא הוא גדול מכל בני ישיבת ר' ומשום דהוה עסוק במצוה לא אוקמיה כדאמ' פ' הנוש' ונקרא ר' חייא רבא ובפ"ק דסוכה אמרינן עלו רבי חייא ובניו ויסדוה דומיא דעזרא והלל וכל חכמי דורו הסכימו בהוראתו בהאי עובד' ואיפסיקא הלכתא כוותיה ואפ"ה לא אהדרה וקם דינא דר' ישמעאל ובענין מומחה כתב הרא"ש ז"ל והכי שדר רב שרירא גאון ז"ל יחיד מומחה דחשיב כרב נחמן בדורו דפקיע במשנה ובגמ' ופקיע נמי בשיקול הדעת ומעיין בדיני כמה שני ומנסו ליה רבנן זימנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון האי הוי מומחה ועיקר לשון מומחה מנוסה וכו' הלכך בעי' דיין מומחה שמנוסה לרבים ע"כ ולפי זה בדורות אלו גם כן מי שהוא בקי במשנה ובגמרא וספרי הפוסקים ויש לו שיקול דעת ועיין בדינים כמה שנים ולא יצאה מתחת ידו דבר שאינו מתוקן וחכמתו מפורסמ' לכל כתב שאל' אליו יובל מארץ מרחקי' הוא דיין מומח'. אלא שמצאתי בתשובה למהרי"ו סימן קמ"ו אחר שהבי' לשון האש"רי כת' ועת' בזמן הזה בעה"ר נתקלקלו הדורות וכו' לא אשכחן שיהיה נקרא מומחה לרבים וכה"ג כ' באגודה פ"ק דחולין על האי טבחא דלא סר סכינ' וכו' משמתינן לי' דעת' בזמן הזה הת"ח מוחלין ע"ז ועו' שאין ת"ח שיודע בזמן ההוא אפי' מס' כלה וכ"ש בזמן הזה וכתב כי מטעם זה אין דנין דין ת"ח על ליטרא זהב ועל זה כתב שלא ראה ולא שמע שום למדן שיהיה דן לשום אדם בע"כ אעפ"י שמקצתם היו גדולי הדור ע"כ ומהרי"ק סימן קס"ג כתב כל זה והאריך בו יותר ואפ"ה נראת דהיינו לומר שאין דיין בזמן הזה שיוכל לכוף שיעמדו לדין לפניו כשאינו רוצה לדון כלל בעירו או אינו רוצה לבוא כלל לב"ד אבל המלוה או הלוה יוכלו לכוף זה את זה כפי מה שכתו' למעלה כל א' בדינו שילך לפני מי שהוא מפורס' בחכמ' ומומח' יותר מאחרים כפי הדור וכפי המקום והר"ד ז"ל בתשובה כתב על הריב"ש ז"ל שהיה מומחה בדורו כרב נחמן. ואם נטלו קנין ב' הכתות שהם מקבלים עליהם את פלו' לא עדיף קנין מקבלוה עליהם בסתם לגמו' הדין דאפ"ה אם טעה הוי כדין מי שקבלוהו עליהם וכדאמ' לעיל אבל אם קבלוהו בפי' הן לדין הן לטעות פטור מלשלם כמו שכתב בח"מ סימן כ"ח. הדרך הד' אם יש רשו' לקהל לתקן ולעשות הסכמ' שלא יוכלו לדון אלא פלו' ופלוני אעפ"י שיש אחרים ראויי' לדון כמותם נראה דמצות מינוי דיינים היא הגדולים שבעיר בחכמה ושלימים יותר מאחרי' בשבע מדות שמנו חכמים בדיינים ואין אלו רשאים להסתל' מלהיו' דיינים אלא א"כ ידעו שיש לשם ראוי להוראה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' עשרים אבל אם הדור צריך לו אינו יכול להסתלק וקרינן עליה ועצומים כל הרוגיה וכן בני העיר חייבים למנות את זה שהגיע להוראה ולא אחרי' שלא הגיע להוראה וכיון שהגיע להוראה נראה דיכולים למנותו אפי' יש אחרים גדולים ממנו דכמו שהם יכולים להסתלק כיון שיש שם ראוי להוראה כדאמ' ה"נ הם יכולים למנות קטנים ממנו כיון שהם ראויים להוראה והא דתניא אחר חכמים לישיבה אחר רבי אליעזר ללוד אחר ריב"ז וכו' היינו מצוה לבעל דין כדתניא צדק צדק תרדוף הלך אחר בית דין יפה אחר רבי אליעזר וכו' דהיינו למי שהולך לב"ד והם הבעלי דינים שהם יכולים לכוף זה את זה ללכת לפני ב"ד יפה על הדרך הנז' למעלה ואפי' יש ב"ד מומחה קבוע בעי' ואפי' שנתמנה אם בא לפניו דין שצריך לדמותו צריך לימלך עם מי שגדל ממנו בחכמה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' עשרים ונראה דאין קהל יכולים לעשות הסכמה שלא ילכו לדין אלא לפני הב"ד שקבעו אפי' הוא מומחה אי איכא גדול ממנו דהא מצווין הן הבעלי דינין לילך מן התורה אחר ב"ד יפה כדכתיב צדק צדק תרדוף כדאמר ויכולין לכוף זה את זה וה"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל כתב שאם הסכימו בני העיר למנות דיינים ואם יסתפק להם הדין ישאלו לחכמים אשר בדור והטילו חרם בדבר העיבר על תקנתם הוא בעונש החרם וכו' דאע"ג דביחי' שקבל עליו לדון לפני פלו' בעינן קנין או גמר דין בהסכמת רבי' דכחן יפה אין היחיד יכול לחזור בו לבטלה וכתב שכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וא"כ כשחייבו את הבעל דין אינו רשאי לסרב וכן אין בעל דין יכול לכוף את חבירו לבוא לפני דיין אחר אלא אם כן שניהם נתרצו בדיין אחר וכו' ואפילו לפני המומחה אינו יכול לכוף וכו' ובתקנה זו יכולין לסלק רשות כל מומחה מלדון בכפיה ואפי' לברו' המומחין עמהם אין יכולין לכוף וכו' כיון שהבעלי דינין והצבור קבלו' עליהם זהו קיצור לשונו ואפילו הכי נראה לי דהיינו מפני שהתנו שאם יסתפק להם אי זה דבר ישאלו לחכמי' וכן מפני שנעשית ההסכמה במאמר חכמי העיר וברשותם שיתנו רשות למנות אותם הדיינים כמו שכתב שם אבל אם נעשה הסכמה בלי רשות החכמים או בלי רשות הגדולים יותר מאותם הדיינים שמנו ואפילו הם מומחים אינם יכולים למנוע הבעלי דינים שרוצים ללכת לדון לפני ב"ד יפה מאותו ב"ד דאין בני העיר רשאין להסיע על קיצותן אם יש שם אדם חשוב שלא בפניו כדאמ' בהשותפי' ופי' אדם חשוב ת"ח על הצבור וכיון דהסכמה זו היא למנות אדם חשוב לב"ד אם כן אם יש גדול מהם הוא עתה כחשוב ונבא לענין ההסכמה שנשאלנו עליה והוא דבר פשוט שיכולים לעשות הסכמה זו שלא ידון מי שהו' פחו' מארבעים שנה כיון שהם ממנים ב"ד יפה הראוי להוראה והעובר יהיה בעונש אם הסכימו רוב אנשי העיר בה ולא אזלי' בתר רוב ממון כיון שאינו דבר שבממון אלא אחר רוב נפשות כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ז' וצריך לבאר ענין רוב זה שאם הם קהלות קהלות וקצתן רוצין להיות נכללים בכלל ההסכמה וקצתם אינם רוצים צריך שיהיו רוב מכל בני הקהלות דאם יש קהל שלם שאינו רוצה להיות נכלל בהסכמה והם פורעי' מס בפני עצמם וענייה' מוטלים עליהם הוא כבני עיר אחרת לענין זה אם יש ביניהם ראוי להוראה ובלאו הכי נר' דכיון דיש רוב נפשות בעיר מרוצים בהסכמה אפילו יש קהל שלם במיעוט יהיו נגררים אחר הרוב דאחר רוב עיר אזלי' וכדא' בני העיר רשאין להסיע על קיצותן ולא אמרי בניבית הכנסת ובירוש' הזכירו ג' מבית הכנסת כמו שהביא אדם וחוה נתיב י"ד ונר' דהיינו שצריך שיהיו בכל תיקוני העיר אנשים מעשם בה"כ ובית הכנסת להתיעץ בתקוני העיר ובהסכמות וכיון מכל בני הבתי כנסיות נתנו רשות לכל הנקבצים לעשות מה שיראה בעיניה' אם רובם הסכימו הסכמה א' היא מקויימת על המיעוט שביניה' ועל כל בני הקהלו' אעפ"י שאנשי בית הכנסת א' שנקבצו במעמד וקבוץ ההוא לא הסכימו הם בטלים ברוב וקהלתם גם כן בטיל' ברוב הקהלו' דהשתא הוו כולהו בני עיר אחת כיון שהוא מנהג ביניה' להתקבץ מכל הקהלות כשרוצים לעשות הסכמה א' או כל דבר שהוא תקון העיר אם כן בהסכמה זו שנעשה במצרים שלא יוכלו לדון כי אם בני מ' שנה אם נתועדו לעשות הסכמה ראשי הקהלות הנהוגים להתוועד בכל דבר שיש בו צורך ותיקון העיר ועלה ההסכמה זו בהסכמת רובם חייבים כל בני העיר לקיימה כי הם בני העיר א' בפרט מצרים כפי הנשמע כל הקהלות הם כקהל א' במס ובעניים וכדאמ' ואם היתה הסכמה זו ע"פ הרוב קיימת כמו שכתבתי לענין שלא ידון לבדו מי שהוא פחות ממ' שנה ואף גם זאת אם ירצה אחד פחות ממ' שיהיה גדול בתור' יותר מכל בני עירו לא תחול ההסכמ' עליו כיון שיכול להורות ויכול אחד מבעלי הדין לומר לגדול קאזילנא או אם לא יהיה בעיר ראוי להוראה אלא זה ראוי שלא הגיע למ' ואין כוונת עושי ההסכמ' להסכי' על דבר שהוא שלא כדין שהרי הם שואלים אם יכולים בדין לעשות הסכמה זו וכן לענין צירוף לג' נר' דיכולי' להצטרף חד לגבי תרי דלא נפיק שמה דהוראה אלא לרובא דהיינו דהוו תרתי דאית לכל חד טפי ממ' שנין ובירוש' מוכח דמבן י"ג שנה ומעלה כשר לדון וכמו שהביא בח"מ ובמשרים ויש מן הגאונים או' דבפחות מי"ח אינו דן דיני ממונות מהא דאמ' שמואל כל דין שדן יאשיהו מח' ועד י"ח החזיר לבעליו וז"ל דהיינו שהוא כשר לאיצטרפי בחד מגו תלת' בן י"ח או בן י"ג דאי לחודיה הא אמרי' ועד כמה עד מ' והיינו לדון יחידי כדמשמע מהא דפריך והא רבה אור' וכל ימיו לא היז אלא מ' וחיינו שהורה יחידי ובפחות מארבעים שנה מיהא שלא להורות בפני עצמו מהני הסכמתן דהא למה שכתב רבינו יונה והר"ן ז"ל אינו יכול להורות אלא בשוין שאין גדול ממנו ולרבינו ישעיה ז"ל אפי' אין גדול ממנו אלא שוה לו אינו יכול להורות אלא אם כן היא גדול מכלם ולרי"ף דסתם ולא הביא הא דפריך והא דמשני אלא עד כמה עד מ' משמע דסביר' ליה דכל שלא הגיע למ' אינו יכול להורות ואפילו הוא גדול וצ"ע וכן גם כן הרא"ש ז"ל אלא שבנו בקיצור הפסקים כתב פחות ממ' אינו מורה אלא כשאין גדול ממנו והאי לישנ' דאינו מורה או אינו יכול להורות לעיכובא נמי משמע דאיסורא איכא כדמשמע פשטיה דקרא כי רבים חללים הפילה וכו' וכן בס"מק כתב בפי' ואם הורה עבירה היא בידו דנר' דאפילו מנוהו הציבור עליהם אסור לו להורות כל שיש גדול ממנו בעיר דהכי משמע ממאי דמשני התם בשוין ולא משני כשמנוהו הציבור עליו ועוד דלא פקעי צבור אסור דרביע עלוי' וא"כ לכולהו הני רברבי איכ' איסו' בהורא' פחו' ממ' וחל' ההסכמ' ונהרמב"ם ז"ל נר' לכאור' דיכול להורות אם הגיע להורא' אפי' פחו' ממ' ואפ"ה אי לא ידעי' דהני פחו' ממ' אם הגיעו להוראה או לא כיון דאיכא גדול מהם בעיר חייילא ההסכמ' ואפילו הגיע להורא' כיון שיש בעיר גדול מהם כמו שכתבנו למעל' ובסוטה פ' היה נוטל מייתי האי מימר' דרב כדמייתי לה בע"ז ופי' רש"י ז"ל בשוין אם שוין בחכמה מותר להורו' או שאין זקן ממנו בעיר והקשו בתוספו' מפר' הרואה דמשמע דבשוין אין לו להורות וכתבו דלהכי מסתברא הכא לפרש והא רבה דאורי וכו' בשוין הא דאמר שאין לו להורות עד מ' היינו כששוה לגדול העיר בחכמה וגדול העי' הגיע להורא' הלכך כיון שיש שם חכם כמותו שהגיע להוראה בשני' והוא לא הגיע לשני הוראה אין לו להורות לפניו אבל אם גדול העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר בחכמה היה ע"כ והיינו כמו שפי' למעלה לסברת רבי' ישעיה שסובר דבשוין אינו מורה אלא כשהוא גדול וכן לסמ"ק וכוונתי לדעת גדולים והרמב"ם ז"ל שכתב סתם אם הגיע להוראה שהוא בכלל ועצומים כל הרוגיה נר' דהיינו כשהוא גדול מכל בני עירו כסברת רבינו ישעיה כמו שכתב וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני המורי' ועליו נאמ' ועצומים וכו' משמע בהדיא דאיירי כשהוא גדול דאי איכ' גדול כמוהו בעיר אינו מונע תורה ואינו נותן מכשול וכן בהלכות סנהדרין כתב והוא שיהיה הדור צריך לו ומה שפי' בב"י על הרמב"ם ז"ל סימן רמ"ב לא נהירא ע"ש ואם כן חיילא ההסכמה אפחות מבן מ' כדאמ' לעיל לכ"ע ובצירוף לב"ד אחר אין יכולים להסכים שלא יצטרף דליכא תקנת' ומיגד' מלתא בכך. כלל העולה מן הדרכי' מדרך א' עולים ו' דברים א' דז' דברים הצריכין לב"ד של ג' הוו לעיכובא ב' להרא"ש דסגי בחד דגמיר סגי נמי לשאר הז' דברים ג' יחיד מומחה יכול לכוף לדון לפניו אי ליכא ב"ד גדול ממנו בעיר כשאינם בוררים ד' בעיר שיש בה מאן דגמיר אין ממנין ערכאות דלית בהו מאן דגמיר ה' תלמיד בחיי רבו אפילו גמיר אל יורה בדבר של איסור אלא בנטילת רשות וחוץ לג' פרסאות ולדיני ממונות בנטילת רשות סגי אפי' תוך ג' פרסאות:
ופחות ממ' אפילו אין רבו בחיי' והגיע להוראה אל יורה אלא כשאין גדול ממנו אלא שוה לא וי"א דאל יורה אלא כשהוא גדול מן החכמים דרך ב' א' יחי' מומח' עדיף מג' הדיוטות דהוי ב"ד יפה לגבייהו ואי איכא גדול ממנו' בעיר אפילו לוה יכול לעכב ואם אין זה גדול מזה אין שומעין אלא למלוה ב' וכשזה בורר וזה בורר אפילו לוה יכול לברור מי שאינו גדול כמו האחר ג' אי איכא ב"ד קבוע בעיר אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו לברור אלא אם כן הוא ברור גדול מהב"ד ואם יש ב"ד אחר גדול בעיר אפילו לוה מצי מעכב ואם ב' בתי דינים קבועין בעיר אין יכול לברור ואפילו לוה מעכב והולכים לב"ד גדול:
דרך ג' א' כשדן וא"א לעמוד על הטעות אלא בסברא לא הוי כטעות בשיקול הדעת אלא מה שדן קיים ב' ליכא מומחא בזמן הזה ואפ"ה כופין זה את זה ללכת לגדול כפי הדור וכפי הדינים הנז' בענין מומחה ג' אפילו נטל קנין יכול לחזור בו אם טעה אלא אם כן פי' אפילו בטעות:
דרך ד' א' אין ממנין אלא גדול שבעיר ואינו רשאי הוא להסתלק אם אין שם ראוי להוראה: ב' כשיש ראוי להוראה כמו שהוא יכול להסתלק כן הקהל יכולים למנות את הראוי אפילו יש גדול ממנו אלא שהבעלי דינין מצוה ללכת לגדול שהוא ב"ד יפה: ג' כשיש גדול בעיר צריך לימלך בגדול ממנו כשהוא מדמה דבר לדבר. ד' אין בני העיר יכולים להסכים על הבעלי דינים שלא ילכו לגדול שהם מצווים ללכת לב"ד יפה: ד' יכולין להסכים על פחות ממ' כשיש גדול מהם כפי מה שכתוב בדרך א'. ה' אין יכולים להסכים שלא יצטרפו לב"ד שלש' שהם בני מ' ה' יגדל בנינו לת"ת וגדיים יעשו תיישים ותיישים גברי רברבי להורות הוראות בישראל ולהקים תורה על תלה ויקיי' לנו כל חכמי ישראל אמן נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |