שו"ת מבי"ט/א/רסב
|
< הקודם · הבא > |
ועל השאלה השנית ששאלה בענין מי שנשבע שלא ילבש סודר וכו' וקם א' ונידהו על שהזכיר ה' לבטלה והוא החזיר ואמר לו אדרבה וכו' ושאלת נידוי של מי חל:
תשובה לאו שפיר עבד מי שנידהו דהא אוקימנ' קרא דובשמו תשבע לשבועה דחול פרקא קמא דתמור' והיינו שבועה ביטוי כי האי וכמו שהביא הרמב"ן ז"ל בפרש' ואתחנן ובהשגות בהשיגו על מצות ז' שכתב הרב להשבע בשמו וכן הביא רבינו שמעון ב"ר צמח ז"ל בזוהר הרקיע ובנוסחאות שלנו בגמ' ריש תמורה יש חסרון בענין זה אבל הנוסחא היא כמו שהביאה הרמב"ן ז"ל ומתבאר מכאן ששבוע' ביטוי דהוי שבועת חול האמורה שם היא בכלל ובשמו תשבע ובפי' הזכיר הרמב"ן שם שבועת ביטוי ואם כן אין כאן הזכרת שם שמים לבטלה דאפילו היה יכול לישבע בלשון שבועה בלא הזכרת שם שמים אין הזכרת השם בשבועת ביטוי קרוי לבטלה כיון שהוא בכלל ובשמו תשבע דהיינו שם המיוחד וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכות תלמוד תורה המזכיר שם שמים לבטלה או בשבועה בדברי הבאי דמשמע דוקא שבועת דברי הבאי דהוי פטור משבועה והרי הוא מזכי' שם שמי' לבטלה אבל שבועת ביטוי שהו' מתחייב בקיום שבועה זו אין בזה הזכר' לבטלה ובסוף הלכות שבועות כתב הר"מ ז"ל השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע לפניו לשקר וכו' חייב לנדותו משמע דוקא לשוא ולשקר אבל שבוע' ביטוי לקיים דבר שנשבע עליו אינו בכלל זה דשבועת שקר היינו שבוע' ביטוי שנשבע שאכל ולא אכל וכיוצא בזה הא שנשבע לקיים דבר דהויא שבוע' ביטוי אפי' במילי דחול כדאמרן לעיל לא הוי בכלל מזכי' שם שמי' לבטל' ואפי' למה שדרשו בתנחומ' את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד וכו' ובשמו תשבע אם יש לך כל מידות הללו אתה רשאי לישבע ואם לאו אי אתה רשאי לישבע היינו לומר כי בשמו תשבע אינו מצוה לישבע לא שיהיה בכלל מזכי' שם שמים לבטלה והרמב"ם ז"ל סוף הלכו' שבועו' כתב וטובה גדולה היא לאדם שלא ישבע ואם עבר ונשבע מצטער כו' שנאמר נשבע להרע ולא ימיר ע"כ וכיון דחייב לקיים אפי' מה שנשבע להרע לעצמו כ"ש בדבר חול א"כ אין כאן הזכרת שם שמים לבטלה ואפי' היתה הזכרה לבטלה אם לא ידע שהוא אסור אסור לנדותו כמו שכתב שם הרב ז"ל והכא לא חשב הנשבע שהיה בזה הזכר' ש"ש לבטלה כי גם לפי האמת אין כאן הזכר' לבטלה כמו שכתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |