שו"ת מבי"ט/א/רל
|
< הקודם · הבא > |
ראובן לוה משמעון וקנה צמר ואחר כך לוה מלוי ועשה בגדי' מהצמר ומשכן מהם ללוי על חובו המאוחר אחר כך בא שמעון בשטר המוקדם וכתוב בו דאנא עתיד למיקני ורוצה להוציא מיד לוי ולוי טוען שהבגדים שעשה ראובן אחר שלוה ממנו הרי הוא כאלו קנאם אח"כ והוי כלוה ולוה ואחר כך קנה דיחלוקו כיון שכתב לשניהם דאנא עתיד למיקני ילמדנו רבי' הדין עם מי:
תשובה נראה שאין שמעון יכול בדין להוציא מיד לוי אלא שווי הצמר שיש בבגדים כי כל מה ששוים הבגדים יותר מהצמר הוי כקנה שהרי נעשו במעות שפרע לאומנים למלאכתם ובמעות ליכא שיעבוד וכמו שהבי' בצ"ה שער ח' ואפילו שמכר הצמר והוציא המעות במלאכת הבגדים אין שעבוד על המעות אלא על מי שלקח הצמר כמו שהביא שם ואם כן כשעשה בגדים הוי כקנה באותם המעות מה ששוה הבגד יותר משווי הצמר ובח"מ סימן ק"ד גם כן כתב שאם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו ואם מכרם קודם שהספיק הא' להוציאם מידו אין המוקדם חוזר עליו אפילו אם המעות בידו עדיין אלא חוזר על הלקוחו' וא"כ ה"נ בנ"ד כשמכר הלוה מטלטלים המשועבדי' לראשון והוא הצמר ובמעות עשה בגדים מהצמר הנשאר ונתנם לב"ח האחרון אין לראשון זכות כי אם בכדי הצמר:
זהו לפי הדין אבל מפני תקנת השוק אפילו הצמ' עצמה נתן לב"ח המאוחר אין יכול להוציא מידו ב"ח הקוד' שכתב לו מטלטלי אגב מקרקעי ודאנא עתיד למקני וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל פ' במכר או נתן מטלטלין ששיעבד אגב קרקע והר' שמעון בר' צמח ז"ל בפי' הכתובה ובנו הר' שלמה ז"ל בתשובה ובמתנה כתב הרשב"א ז"ל דלא עשו בה תקנת השוק כמו שהביא בב"י סי' שפ"ו וכן כתב הר"ש בן הרשב"ץ בתשובה וכן בפסקי ריקנט סימן תקי"ח כתב על ענין זה:
ואף לפי הדין אם משכן הצמר לב"ח המאוחר או גבאה בחובו ונשאר ממנה כדי חוב המוקדם אפי' מכרה או משכנה לאחר שאין ב"ח המוקדם יכול להוציאה מידו מפני תקנת השוק אינו יכול להוציא מב"ח המאוחר שיכול לומר הנחתי לך ביד הלוה מקום לגבות ממנו ואם הוא מכרה או משכנה אח"כ שאינך יכול לגבות ממנו מפני תקנת השוק לאו כל כמינך שתחזור עלי כי כבר הנחתי לך מקום גבי לוה דדינא דהנחתי לך עדיפא מתקנת השוק דלא הוי דינא דגמ' ולא תקנת השוק דגמ' ולא הוי כאשתדוף בני חרי דגבי ממשעבדי שהרי כתוב בתשובו' הרשב"א המיוחסו' להרמב"ן ז"ל סימן ע"ט דהאי דינא דאישתדוף דינא חדתא הוא ואין לך בו אלא חידושו וכ"ש דב"ח המאוחר שמשכן לו הצמר איכא בה תקנת השוק ואפילו שאותם המטלטלי' בני חרי שהניחם גבי לוה הוליכם הלוה למדינה אחרת ואינם מצויים עתה כאן אינו יכול להוציא מאלו שמה שכתבו המפרשים ז"ל שאם הניח בני חרי בעיר אחרת אינו יכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות כיון שאינם בעיר היינו שמתחלה כשהניחם לא היו בעיר הקרקע או המטלטלים אבל מטלטלים שהיו בעיר כשלקח הראשון שפיר מצי למימר מקום הנחתי לך כשלקחתי ולא הוי כאשתדוף אעפ"י שהוליכום לעיר אחרת וכמו שכתב שם הרשב"א דהוי דינא חדתא ולא הוי כמו קרקע שאפשר ומצוי הוא שיחזור להבי' מטלטלים אלו למקום זה או אחרים הבאים מחמתם נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |